דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות ג,ב)
מילתא דפשיטא
ליה לרבה להאי גיסא (דמחשבה שאינה גלויה פסלה לה, ולא
הגלויה) ולרבא להאי גיסא
(דמחשבה הגלויה כל שכן דפסלה) - מיבעיא ליה לרב הושעיא, דבעי רב הושעיא -
ואמרי לה בעא מיניה רב הושעיא מרבי אסי: מנחה לשום זבח (מיבעיא
לרבי אושעיא)
(מנחות ד,א)
מה לי אמר רבי
שמעון? טעמא דרבי שמעון משום מחשבה דמינכרא לא פסלה, והא מחשבה דמינכרא הוא? או
דילמא טעמא דרבי שמעון משום דכתיב (ויקרא ו,ז) וזאת
תורת המנחה [הקרב אתה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח] – 'וזבח' לא כתיב?
אמר ליה: כלום
הגענו לסוף דעתו של רבי שמעון?
כרבה לא משני
ליה משום קושיא דאביי ('מה לי שינוי קודש כו'; ושינויא
דשני ליה - לא מסתבר ליה, דכל שכן דמחשבה דמינכרא שהוא מכזב פסל רחמנא, שלא יאמרו
'מותר לשנות בקרבנות'); כרבא לא
משני ליה משום קושיא 'וזאת
תורת החטאת'; כרב אשי לא משני ליה
משום קושיא דרב אחא בריה דרבא.
חוץ ממנחת חוטא
ומנחת קנאות:
בשלמא מנחת
חוטא – 'חטאת' קרייה רחמנא: (ויקרא ה,יא) [ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או
לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת] לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא (מה חטאת
פסולה שלא לשמה - אף היא פסולה שלא לשמה); אלא מנחת קנאות מנלן?
דתני תנא קמיה
דרב נחמן: מנחת קנאות - מותרה נדבה (הפריש
מעות למנחת סוטה, והוו המעות יותר מן השעורים - יפלו לנדבה, דהיינו: לשלש עשרה
שופרות שהיו במקדש, והיו נותנין בהן אותן מעות; וכשהיה מזבח בטל - היו קונין מהן
כבשים לעולות: הבשר לשם והעורות לכהנים, וקרי להו 'נדבת ציבור').
אמר ליה: שפיר
קאמרת (במדבר ה,טו) [והביא
האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן
ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת] עון
כתיב בה, ובחטאת (נמי) כתיב (ויקרא י,יז) [מדוע לא אכלתם את החטאת במקום
הקדש כי קדש קדשים הוא] ואותה
נתן לכם לשאת את עון העדה [לכפר עליהם לפני ה']: מה חטאת מותרה נדבה (כדאמר
בשילהי 'ולד חטאת' במסכת תמורה (דף כג:): זו מדרש
דרש יהוידע הכהן: 'כסף אשם וכסף חטאות ... לכהנים יהיו'
[מלכים ב יב,יז]: דבר הבא ממותר חטאת וממותר אשם -
הבשר לשם ועורות לכהנים) - אף
מנחת קנאות מותרה נדבה; וכחטאת: מה חטאת פסולה שלא לשמה - אף מנחת קנאות פסולה שלא
לשמה;
אלא מעתה: אשם
יהא פסול שלא לשמו, דגמר 'עון' (באשם כתיב
[ויקרא ה,יז] 'ולא ידע ואשם ונשא עונו') 'עון' מחטאת!?
דנין עון מעון,
ואין דנין 'עונו' מ'עון'.
מאי נפקא מינה?
והא תנא דבי רבי ישמעאל [ספרי
מצורע פרשה ז מ"ז]: '(ויקרא
יד,לט) ושב הכהן [ביום
השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] (ויקרא יד,מד) ובא הכהן [וראה
והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא]: זו היא שיבה זו היא ביאה' (מפרש
בתורת כהנים: מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע; אלמא: גמרינן גזירה שוה כהאי
גונא, ואף על גב דלא דמו התיבות, הואיל
ושניהם לשון ביאת הבית הן; ויש לשונות אחרים אבל זה עיקר)? ועוד: ליגמר 'עונו' 'עונו' מעון (מ'עונו') דשמיעת הקול (דשמיעת
קול חטאת היא), דכתיב (ויקרא
ה,א) [ונפש
כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע] אם לא יגיד ונשא עונו?
אלא כי גמרי
גזירה שוה - למותר נדבה הוא דגמרי; וכי תימא 'אין גזירה שוה למחצה'? גלי רחמנא גבי
חטאת [ויקרא ד,לג] [וסמך
את ידו על ראש החטאת] ושחט
אותה לחטאת [במקום אשר ישחט את העלה]: אותה לשמה כשירה, שלא לשמה פסולה, אבל כל קדשים -
בין לשמן בין שלא לשמן – כשרים.
אלא מנחת חוטא
ומנחת קנאות דפסולין שלא לשמן – מנלן (הואיל ולא
גמר מחטאת)?
חטאת טעמא מאי?
משום דכתיב בה (בחטאת נשיא) 'היא' ([ויקרא
ד,כד] [וסמך ידו על ראש השעיר ושחט אתו במקום אשר ישחט את
העלה לפני ה'] חטאת היא - ולא שבא שלא לשמו)? הכי נמי הא כתיב בהו 'היא' [במנחת
חוטא: (ויקרא ה,יא) ואם לא
תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת
לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא ובמנחת קנאות: (במדבר
ה,טו) והביא
האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן
ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון]!?
אשם נמי הא
כתיב ביה 'הוא' (בפרשת 'צו את אהרן' [ויקרא
ז,ה] והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לה' אשם הוא)!?
ההוא 'הוא' - לאחר הקטרת אימורין הוא דכתיב (והילכך
אשם לא איפסיל בשלא לשמו, דהא בהקטרה כתיב, והקטרה לאו עיקר הוא, וליכא למיפק 'הוא
אשם ולא שנקטרו אימוריו שלא לשמו', דהא הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו – כשר,
כדאמרינן בפרק 'תמיד נשחט' [במסכת פסחים (דף נט:)] דנטמאו
אימוריו או שאבדו - לא מעכב כפרה, ונאכל הבשר; אבל פסח וחטאת - כתיב 'הוא'
בשחיטה: 'זבח פסח הוא'; בזבח נשיא כתיב 'ושחט אותו במקום אשר ישחט
את העולה לפני ה' חטאת הוא'), כדתניא: 'אבל אשם לא נאמר בו 'הוא' אלא לאחר הקטרת אימורין; הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר'.
ואלא 'הוא' (דאשם) למה לי?
לכדרב הונא אמר
רב: 'אשם שניתק לרעייה (שנתכפרו בעליו באחר; ובחטאת אזלא
למיתה, וקיימא לן 'כל שבחטאת מתה - באשם רועה', ולכשיסתאב ימכר ויפלו דמיו לנדבה,
ואם כבר ניתק לרעייה: שמסרוהו לרועה) ושחטו סתם – כשר לשום עולה (דהא
סתמו לעולה, ואין שֵׁם אשם עליו, דשופרות נדבה לעולה, כדפירשתי לעיל)'; ניתק – אין, לא ניתק (דלא
מסרוהו לרועה ושחטו סתם) – לא (לא
מתכשר לעולה, דעדיין שֵׁם אשם עליו, ובעי עקירה: דלישחטיה בהדיא לשֵׁם עולה, דכל
כמה דלא עקר מיניה שֵׁם אשם - לא מתכשר)!? אמר קרא 'הוא' בהוייתו יהא (פסול
הוא).
אמר רב: מנחת
העומר שקמצה שלא לשמה - פסולה (מהקטיר,
ושיריה אין נאכלין) הואיל
ובאת להתיר (חדש) ולא התירה; וכן אתה אומר באשם נזיר (נזיר
טמא מביא אשם להכשיר למנין נזירות טהרה, כדכתיב 'והביא
כבש בן שנתו לאשם והימים הראשונים יפלו' וגו' (במדבר
ו,יב))
(מנחות ד,ב)
ואשם מצורע (אשם
מצורע בא להכשירו לבא במחנה) ששחטן שלא לשמן פסולין הואיל ובאו להכשיר ולא הכשירו (ולקמן
פריך: שאר אשמות נמי באו לכפר ולא כפרו).
תנן: 'כל
המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה חוץ ממנחת חוטא ומנחת
קנאות' ואם איתא - ליתני נמי 'חוץ ממנחת העומר'?
כי קתני באה
יחיד, באה צבור לא קתני; כי תני באה בגלל עצמה, באה בגלל זבח (עם
הזבח) לא קתני (דמנחת
העומר באה עם הכבש, דכתיב 'ועשיתם ביום הניפכם את העומר [כבש
תמים בן שנתו לעלה לה'] (ויקרא כג,יב)); כי קתני הנך שאין קבוע להן זמן, הא דקבוע לה
זמן (בניסן) לא קתני.
אמר מר 'וכן
אתה אומר באשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן פסולין הואיל ובאו להכשיר ולא
הכשירו'; תנן [זבחים פ"א מ"א] 'כל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשום
חובה חוץ מפסח וחטאת', ואם איתא - ליתני נמי 'חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע דבאו
להכשיר ולא הכשירו'?
כיון דאיכא אשם
גזילות ואשם מעילות דלכפרה אתו - לא פסיקא ליה.
מאי שנא אשם
נזיר ואשם מצורע, דבאו להכשיר ולא הכשירו - הני נמי באו לכפרה ולא כפרו?
אמר רבי ירמיה:
מצינו שחלק הכתוב בין מכפרים ובין מכשירין (ובמכשירים
חמירו): מכפרין אית בהו
דאתו לאחר מיתה, מכשירין לית בהו דאתו לאחר מיתה, דתנן [קנים
פ"ב מ"ה]: 'האשה
שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה (דזו
אחת מחמש חטאות המתות: חטאת שמתו בעליה; וחטאת יולדת – 'מכשיר' הוא, כדאמרינן בכריתות
בפרק 'דם שחיטה' (דף כו.) מפני שמכשרתה לאכול בקדשים;
ומדחטאתה להכשיר - עולתה לכפר, כדכתיב ביולדת (ויקרא
יב,ח) 'אחד לעולה ואחד לחטאת', אלמא
מכפרין קרבי, מכשירין לא קרבי - הכי נמי מכפרין בשלא לשמן כשרין להקריב, ולא עלו,
ומכשירין - פסולין לגמרי)'.
מתקיף לה רב יהודה
בריה דרבי שמעון בן פזי: מכשירין נמי - מי לית בהו דאתו לאחר מיתה? והתנן [מעילה
פ"ג מ"ב]: 'המפריש מעות
לנזירותו - לא נהנין (מדרבנן,
מפני דמי עולה שבהן) ולא מועלין,
מפני שראויין לבא כולן שלמים (הואיל
ולא הפריש אלו לחטאת ואלו לשלמים, ושלמים אין בהן מעילה: דלאו קדשי ה' נינהו, אלא
ממון בעלים - אלא באימורים לאחר זריקת דמים [בפרק קמא
דמסכת מעילה (דף ז:)]); מת,
והיו לו מעות סתומין (דלא
פירש אלו לחטאת ואלו לעולה) - יפלו לנדבה (לשופרות; דהלכה היא בנזיר למשה מסיני; וכן מפרש בנזיר
בפרק 'מי שאמר הריני נזיר' ושמע חבירו כו' (דף כד:)); מפורשין: דמי חטאת יוליך לים המלח (כדין
'חטאת שמתו בעליה', דלמיתה אזלא), לא נהנין (מדרבנן) ולא מועלין (דאמר בשמעתא קמייתא דמעילה (דף ג.)
'חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח - אין מועלין בהן', דלאיבוד קיימי, ולאו קדשי
גבוה נינהו); דמי עולה - יביא
בהן עולה ומועלין בהן; דמי שלמים - יביא בהן שלמים, ונאכלין ליום אחד (כחומר שלמי
נזיר, כדאמרינן ב'איזהו מקומן' (זבחים דף נד.)), ואין טעונין לחם (דבעינן 'ונתן
על כפי הנזיר' [במדבר ו,יט] וליכא)' - והא עולה ושלמים דנזיר דמכשירים נינהו וקא
אתו לאחר מיתה? (אבל דמי אשם ליכא: דאינו בנזיר טהור
אלא בנזיר טמא, ומכשירו להתחיל נזירות טהרה.)
אמר רב פפא: הכי
קא אמר רבי ירמיה: לא מצינו הכשר קבוע (דאין שם שום
דבר אחר מכשיר הבעלים אלא הוא) דבא לאחר מיתה, ודנזיר - הכשר שאינו קבוע הוא,
(מנחות ה,א)
דאמר מר [נזיר
פ"ו מ"ז] 'גילח על אחד
משלשתן (אפילו על חטאת, דכתיב 'ואחר
ישתה הנזיר יין' [במדבר ו,כ], ואמרינן
בנזיר: אחר מעשה יחידי, ויליף התם שפיר בפרק 'שלשה מינין' (דף מו.)) - יצא'.
מיתיבי [תוספתא
נגעים פ"ט מ"א]: 'אשם מצורע
שנשחט שלא לשמו או שלא ניתן מדמו על גבי בהונות - הרי זה עולה לגבי מזבח, וטעון
נסכים (כדין אשם מצורע בפרק 'שתי מדות' (לקמן דף
צ:)), וצריך אשם אחר
להכשירו (למצורע
בהקהל)'!?
תיובתא דרב (דאמר
לעיל דפסול: הואיל ובא להכשיר ולא הכשיר).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .