דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות צט,ב)
תנא דבי רבי ישמעאל:
דברי תורה לא יהו עליך חובה (כאדם שיש
לו חוב, ואומר "מתי אפרענו ואיפטר" - כך לא יאמר אדם "אשנה פרק אחד
ואיפטר"), ואי אתה רשאי לפטור
עצמך מהן.
אמר חזקיה: מאי
דכתיב (איוב לו,טז) ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה [ונחת
שלחנך מלא דשן]?: בוא וראה שלא כמדת
הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם, אדם מסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי
מיתה (הסתת אדם אינה אלא לרעה כמו (דברים יג,ז) כי
יסיתך אחיך בן אמך [או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר
לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך]), והקדוש ברוך הוא מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי
חיים, שנאמר 'ואף הסיתך (הקב"ה
ללמוד תורה כדי לינצל מגיהנם:) מפי צר'" מגיהנם שפיה צר (ולמה
פיה צר? -) שעשנה צבור (שיהא
עשנה צבור בתוכה ולא יצא חוץ, כדי שידונו רשעים באש ובעשן)
(מנחות ק,א)
בתוכה
ושמא תאמר: כשם
שפיה צר - כך כולה צרה?
תלמוד לומר (ישעיהו
ל,לג) [כי ערוך
מאתמול תפתה גם היא (כתיב: הוא) למלך
הוכן] העמיק הרחיב [מדרתה
אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה] העמיק הרחיב (כיון שבא לעומק - מיד מרחיב; ובגיהנם משתעי, דרישיה
דקרא 'כי ערוך מאתמול תפתה');
ושמא תאמר: למלך
(לתלמיד שפירש מן התורה; 'מלך' קרי לתלמיד חכם דכתיב (משלי
ח,טו) 'בי מלכים ימלוכו') לא הוכנה (גיהנם
שלא יהא נידון בה)?
תלמוד לומר: גם היא למלך הוכן;
שמא תאמר: אין בה
עצים?
תלמוד לומר: מדורתה אש ועצים הרבה;
ושמא תאמר: זה הוא
שכרה (שמצלת מגיהנם, אבל שכר אחר אין לה)?
תלמוד לומר: (איוב
לו,טז) [ואף הסיתך
מפי צר רחב לא מוצק תחתיה ונחת
שולחנך מלא דשן.
חל יום הכיפורים
להיות בשבת [החלות מתחלקות לערב;
חל להיות בערב שבת - שעיר של יום הכפורים נאכל לערב;
והבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה]:
אמר רבה בר בר חנה
אמר רבי יוחנן: לא בבליים הם, אלא אלכסנדריים (של
מצרים) הם, ומתוך
ששונאין את בבליים - קורין אותם (את
האלכסנדריים, שעושין מנהג רעבתנות) על שם בבליים.
תניא נמי הכי: רבי
יוסי אומר: לא בבליים הם, אלא אלכסנדריים הם, ומתוך ששונאין את בבליים - קוראין
אותן על שם בבליים.
אמר לו רבי יהודה:
תנוח דעתך שהנחת דעתי (משפחת רבי יהודה - מבבל היתה,
לפיכך שמח בדברי רבי יוסי).
משנה:
סידר את הלחם בשבת
ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת – פסול (דמחוסר
זמן הוא: שלא היה על השלחן אלא ששה ימים; והכא אי אפשר לתקן ולומר 'יניחנו עד שבת הבאה':
דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת - קידשו שלחן, ושוב אין יכול להשהותן אלא עד שבת
ראשונה, דמיפסיל בלינה (הואיל ולן הלחם בלא בזיכין));
אין חייבין עליהן
משום פיגול (אם הקטירן על מנת לאכול מן הלחם
למחר - אינו פיגול: שלא קרב המתיר כמצותו) נותר (שאין נותר
חל על הלחם, שהרי אין ראוי לאכילה) וטמא (האוכלו בטומאת
הגוף - אינו בכרת, כדאמר ב'הקומץ רבה' (לעיל דף כה:)
'הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה', וזה לא ניתר לטהורים מעולם: דבזיכין הוו
מתירין דידיה, ולא קרבו כהילכתן);
סידר את הלחם ואת
הבזיכין בשבת, והקטיר את הבזיכין לאחר השבת (למחר) – פסולה,
ואין חייבין עליהן
משום פיגול נותר וטמא;
סידר את הלחם ואת
הבזיכין לאחר השבת, והקטיר את הבזיכין בשבת – פסולה;
כיצד יעשה?
יניחנה לשבת הבאה
(ויעמוד שבועיים על השולחן: דכיון דלא נסדר בשבת - אין
שולחן מקדשו עד השבת, הילכך לא מיפסל בלינה למוצאי שבת): שאפילו היא על השולחן ימים רבים - אין בכך כלום.
גמרא:
תנן התם [יומא
פ"ג מ"א]: אמר להם
הממונה: צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה (אם האיר היום
לשחוט את התמיד); אם
הגיע - הרואה אומר "ברקאי" (האיר היום, כמו (תהלים צז,ד)
'האירו ברקיו תבל')!
מתתיא בן שמואל
אומר:" האיר פני כל המזרח עד שבחברון?" והוא אומר "הן!" (מתתיא
בן שמואל היה ממונה על כך ,כדאמר בשקלים (דף ז:)
, שהיה ממונה על הפייסות; והיינו פייסות שמפייסין כשהאיר היום: מי שוחט, ומי זורק;
וכשהוא שואל אם הגיע זמן שחיטה - אומר לאותו שעל הגג: "אמור אם האיר פני כל
המזרח" והוא אומר לו "הן"! ובתלמוד ירושלמי נמצא שלפיכך היה אומר
'עד שבחברון' ביום הכפורים כדי להזכיר ישיני חברון.)
[יומא פ"ג מ"ב] ולמה הוצרכו לכך (לעלות
לגג ולראות אם האיר היום)? שפעם
אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח; שחטו את התמיד, והוציאוהו לבית השריפה (שפסול היהף
לפי שנשחט בלילהף דכתיב (ויקרא יט,ו) 'ביום זבחכם':
ביום בעי לזבוח), והורידו
כהן גדול לבית הטבילה (מפרש בסדר
יומא בפרק שלישי (דף כט.) היכא קאי);
זה הכלל היה
במקדש: כל המסיך את רגליו (גדולים:
שהלך לבית הכסא) טעון
טבילה, וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים.
תני אבוה דרבי אבין:
לא זו בלבד (תמיד שנשחט בלילה יוצא לבית השריפה), אלא אפילו עולת העוף שנמלקה בלילה, ומנחה שנקמצה
בלילה - תצא לבית השריפה (אפילו עולת
העוף ומנחה - דלאו קרבן חשוב הוא, דאין באין בציבור - אם נעשו בלילה יצאו לבית
השריפה).
בשלמא עולת העוף
- משום דלא אפשר לאהדורה, אלא מנחה: אפשר דמהדר קומץ לדוכתיה וקמיץ ביממא!?
הוא תני לה והוא
אמר לה: כלי שרת מקדשין שלא בזמנן (וזה שקמץ
ונתן קומץ בכלי, אף על גב דלילה לאו זמן קידוש הוא – קומץ מקדש ליה כלי, ושוב אי
אפשר לערבו בשירים ולחזור ולקמוץ, שכבר נתקדש זה לשם קומץ).
מיתיבי: 'כל
הקרב ביום (כגון סתם קרבנות) - קדוש ביום (שאם נתנו
בכלי שרת ביום - כלי שרת מקדשו); בלילה (כגון שמן לנרות) - קדוש בלילה; בין ביום ובין בלילה - קדוש בין ביום ובין
בלילה' (קתני
מיהא הקרב ביום אינו קדוש בלילה):
'כל הקרב ביום
- קדוש ביום' (וקומץ קרב ביממא מ'ביום
צוותו' [ויקרא ז,לח]): ביום אִין, בלילה לא!?
אינו קדוש ליקרב,
אבל קדוש ליפסל (כגון בלינה - ומחוסר כפורים; וכגון
הכא: דתו לא אפשר לאהדורי ונפסל במחוסר זמן).
מותיב רבי זירא:
'סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת, והקטיר את הבזיכין בשבת – פסולה; כיצד
יעשה? - יניחנה לשבת הבאה שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום' ואי
סלקא דעתך כלי שרת מקדשין שלא בזמנן - ליקדוש וליפסול (ליקדוש
מאחד בשבת, וכי מטי אידך דחד בשבת - ליפסל בלינה למוצאי אחד בשבת: שהרי שהה יותר משמנה
ימים)!?
אמר רבה: מאן דקא
מותיב - שפיר קא מותיב; אבוה דרבי אבין נמי מתניתא קאמר (ולאו
מדעתיה דנפשיה, הילכך ליכא למימר בדותא היא, ומבעיא לן לתרוצינהו): קסבר (תנא דרבי
אבין): 'לילה אין
מחוסר זמן (דהלילה הולך אחר היום; הילכך מקדש ליה כלי שרת לקומץ,
דזמנו הוא, אלא שאין עבודת לילה כשירה)', הא ימים מחוסרין זמן (דימים
הוי מחוסר זמן, הילכך לחם הנסדר באחד בשבת - לא מקדש ליה לאיפסולי, דאכתי כמה ימים
יש עד זמנו).
סוף סוף
(מנחות ק,ב)
כי מטי ליליא דבי
שימשי (של שבת ראשונה) ליקדוש (דהא אמרת
'לילה אין מחוסר זמן') וליפסול (בליל
ששי של שבת שני בלינה: שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים)?
אמר רבא: בשקדם
וסילק (קודם בין השמשות של שבת ראשונה, וסידר למחר).
מר זוטרא - ואיתימא
רב אשי – אמר: אפילו תימא בשלא קדם וסילק: כיון דסידרו שלא כמצותו (דסידרו
בעודו מחוסר זמן) - נעשה
כמי שסדרו הקוף (ואין שולחן מקדשו אפילו בזמנו; אבל
קומץ - כמצותו חשיבא ליה: דלילה אין מחוסר זמן).
משנה:
שתי הלחם נאכלות
אין פחות משנים (משני ימים משנאפו) ולא יותר על שלשה;
כיצד?
נאפות מערב יו"ט
- נאכלות ביו"ט לשנים;
חל יום טוב להיות
אחר השבת - נאכלות לשלשה (שאפאום בערב
שבת, שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יו"ט);
לחם הפנים נאכל
אין פחות מתשעה ולא יותר על אחד עשר;
כיצד?
נאפה מערב שבת ונאכל
בשבת – לתשעה (לשבת שניה);
חל יום טוב להיות
ערב שבת - נאכל לעשרה (שנאפה בחמישי בשבת);
שני ימים
[טובים] של ראש השנה (קודם לשבת) - נאכל לאחד עשר (קודם
לשבת נאפה ברביעי, ונאכלת לשבת שניה);
(ואי קשיא: י"ב נינהו: דהא אין
נאכלות עד מוצאי שבת, דאותו שבת הוי יום הכפורים? - הא לא קשיא: דלענין אכילת
קדשים לילה הולך אחר היום שעבר, כדאמר ב'אותו ואת בנו' (חולין דף
פג.), הילכך מיתקרי אחד עשר.)
ואינו דוחה (אפייתן) לא את השבת ולא את יום טוב.
רבן שמעון בן גמליאל
אומר משום רבי שמעון בן הסגן: דוחה את יו"ט ואינו דוחה את יום צום (חל
יום הכפורים בערב שבת - אין לחם הפנים נאפה בו).
גמרא:
אמר רבינא: לדברי
האומר (במסכת ביצה (דף יט.) מחלוקת) 'נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב' לא תימא: מדאורייתא
מיחזא חזו, ורבנן הוא דגזרו, שלא ישהא (שמא ישהא
קרבנות כל השנה: שיהא נודר ונודב, ולא יקריבם עד הרגל, ונמצא מכוין וממתין מלאכה
[שטמ"ק: וממתין מלאכתו; ולי נראה צ"ל 'מללכת' והכונה לירושלים להקריב]
עד המועד; ועוד: שמא יעבור בבל תאחר), אלא מדאורייתא נמי לא חזו: דהא שתי הלחם דחובת היום
הוא, וליכא למימר שמא ישהא (שהרי אין
יכול להקריבם אלא בו ביום) , וקתני 'אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב'!
הדרן עלך שתי הלחם
מנחות פרק שנים
עשר המנחות והנסכים ק,ב
משנה:
המנחות והנסכים
שנטמאו:
עד שלא קדשו בכלי
- יש להם פדיון (המנחות והנסכים, עד שלא קדשו בכלי
- לא קדשו קדושת הגוף אלא קדושת דמים: שצריך לפדותן, והדמים קדושים);
משקידשו בכלי -
אין להם פדיון.
העופות והעצים והלבונה
וכלי שרת משנטמאו - אין להן פדיון, שלא נאמר פדיון (בקדושת
הגוף) אלא בבהמה (בעלת
מום, כדמפרש בגמרא).
גמרא:
אמר שמואל: ואפילו
הן (מנחות ונסכים) טהורין - נפדין; מאי טעמא? כמה דלא קדשי בכלי - קדושת
דמים נינהו, וקדושת דמים נפדין.
והא 'נטמאו'
תנן?
הוא הדין דאף על
גב דלא נטמאו, ואיידי דקא בעי מיתנא סיפא 'משקידשו בכלי אין להן פדיון': דאפילו
נטמאו נמי לא - תנא נמי רישא 'שנטמאו'.
עד שלא קדשו בכלי
[יש להם פדיון, משקידשו בכלי - אין להם פדיון]: פשיטא: קדושת הגוף נינהו!
איצטריך: סלקא דעתך
אמינא הואיל ובעל מום איקרי טמא (מפרש לקמן) - טמא נמי כבעל מום דמי: ואף על גב דקדוש קדושת הגוף
- כי נפיל ביה מום – מיפריק, הני נמי ליפרוק!? קמשמע לן דלאו כי האי טמא קרייה
רחמנא לבעל מום
(מנחות קא,א)
דמכלי שרת לא אשכחן
דמיפריק (לאחר שקדש בכלי שרת; ואפילו בהמה בעלת מום שנאמר בה
פדיון, לאחר שקידשה בכלי שרת - כגון ששחט - לא אשכחן בה פדיון).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .