דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות ק,ב)
עד שלא קדשו
בכלי [יש להם פדיון, משקידשו בכלי - אין להם פדיון]: פשיטא: קדושת הגוף נינהו!
איצטריך: סלקא
דעתך אמינא הואיל ובעל מום איקרי טמא (מפרש לקמן) - טמא נמי כבעל מום דמי: ואף על גב דקדוש קדושת
הגוף - כי נפיל ביה מום – מיפריק, הני נמי ליפרוק!? קמשמע לן דלאו כי האי טמא
קרייה רחמנא לבעל מום
(מנחות קא,א)
דמכלי שרת לא
אשכחן דמיפריק (לאחר שקדש בכלי שרת; ואפילו בהמה
בעלת מום שנאמר בה פדיון, לאחר שקידשה בכלי שרת - כגון ששחט - לא אשכחן בה פדיון).
ובעל מום -
היכא איקרי 'טמא'?
דתניא [ספרא
בחקתי פרשתא ד משנה א – כאן בהרחבה]:
(ויקרא כז,יא) ואם כל בהמה טמאה
אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' [והעמיד את הבהמה לפני הכהן] (וכתיב
בתריה [פסוק יב] והעריך [הכהן]
אותה וגו', אלמא נפדין) בבעלי מומין שנפדין הכתוב מדבר.
אתה אומר בבעלי
מומין שנפדו - או אינו אלא בבהמה טמאה ממש (כגון סוס
וגמל וחמור)?
כשהוא אומר (למטה
מאותה פרשה) (ויקרא
כז,כז) ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך [ויסף
חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך] הרי בהמה טמאה אמורה; הא מה אני מקיים 'ואם כל בהמה טמאה'? - בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר.
יכול יפדו
על מום עובר (מומין
קבועין [מפרש בבכורות (דף לו:)])?
תלמוד לומר:
'אשר לא יקריבו ממנה
קרבן לה'': מי שאינה קריבה
לה' כל עיקר, יצתה זו שאינה קריבה היום וקריבה למחר.
מותיב רב הונא
בר מנוח (לשמואל): 'העופות והעצים והלבונה וכלי שרת שנטמאו אין להן
פדיון שלא נאמר פדיון אלא בבהמה'; בשלמא עופות - קדושת הגוף נינהו (דהן
עצמן קרבין, ואין צריכין קדושת כלי), ולא נאמר אלא בבהמה; אלא עצים ולבונה (שלא
קידשם בכלי) וכלי שרת (כי
נטמאו) – ליפרקו (דהא
לאו קדושת הגוף נינהו, אלא מכשירי קרבן הם)!? אלא - לאו משום דטהורין (דמנחות
ונסכים) בעלמא אין
נפדין, והני נמי: אף על גב דנטמאו - כטהורים דמו: דעצים ולבונה לאו בני אשויי
אוכלא נינהו (לאו בני קבולי טומאה נינהו), אלא חיבת הקודש משוה להו אוכלא (והני
מילי - כי משפי להו ונסרן ומייפן לגזירים לבקעיות יפות, דחזו למערכה); דעצים, כמה דלא משפי להו לגזירין - לא מיתכשרי [לקבל
טומאה]; לבונה נמי: כמה דלא קידשה
בכלי שרת - לא מיתכשרה; כלי שרת נמי הואיל ואית להו טהרה במקוה [לכן
אינם נפדים]!?
לא! לעולם אימא
לך טהורין בעלמא נפדין, והני (כטהורים
דמו; והיינו טעמא דלא מיפרקי) - משום דלא שכיחי הוא (ואי
הוו להו פדיון טהורין - פריק להו לחולין, ותו לא משכחי גזברין מידי אחרינא לצורך
העבודה).
בשלמא לבונה
וכלי שרת לא שכיחי, אלא עצים מישכח שכיחי!?
עצים נמי, כיון
דאמר מר 'כל עץ שנמצא בו תולעת פסול לגבי מזבח' - הילכך לא שכיחי.
אמר רב פפא: אי
שמיעא ליה לשמואל הא דתניא 'המתפיס תמימים לבדק הבית (בהמה
טהורה) - אין
פודין אותן אלא למזבח (שימכרו
לצרכי קרבנות): שכל
הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם', ואף על גב דקדושת דמים נינהו אין נפדין, הואיל וטהורים הם - הוה הדר ביה (ממאי
דאמר 'מנחות ונסכים נפדין טהורים' אף על גב דראויין למזבח).
ולא היא! שמיעא
ליה, ולא הדר ביה: לאו אמרת התם כיון דלא שכיחי לא מיפרקי? הכא נמי: כיון דשכיחי
מומין דפסלי בבהמה: דאפילו בדוקין שבעין (טייל"א) נמי פסלי - הילכך לא שכיחי.
רב כהנא אמר:
טמאין - נפדין, טהורין - אין נפדין; וכן אמר רבי אושעיא: טמאין נפדין, טהורין אין
נפדין.
איכא דאמרי אמר
רבי אושעיא: אפילו טהורין נפדין;
רבי אלעזר
אומר: כולן (כל המנחות) - טמאין נפדין, טהורין - אין נפדין, חוץ מעשירית
האיפה של מנחת חוטא (שאפילו טהורה נפדית), שהרי אמרה תורה (בקרבן
עולה ויורד) 'מחטאתו ... על
חטאתו' ((ויקרא ה,ו) 'מחטאתו'
על חטאתו בכבשה או שעירה [והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן
כשבה או שעירת עזים לחטאת וכפר עליו הכהן מחטאתו], ובתורים
כתיב (ויקרא ה,י) מחטאתו [ואת
השני יעשה עלה כמשפט וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ונסלח לו],
ובמנחה כתיב (ויקרא ה,יג) על חטאתו [וכפר
עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה],
ודרשינן (בפרק בתרא) דלהכי כתיב 'מחטאתו'
בכבשה: דמשמע מקצת חטאתו: שאם היה עשיר כשטימא מקדש, והפריש מעות לכבשה או
שעירה והעני - יביא ממקצת דמי תורים או מנחה, והשאר חולין; ולהכי כתיב גבי עשירית
האיפה 'על חטאתו': דמשמע יוסיף: שאם היה
עני והפריש עשירית האיפה והעשיר – יפדנה, ויוסיף עליה מעות ויביא כבשה או שעירה).
אמר רבי אושעיא:
שמעתי פיגל במנחה לרבי שמעון (דאמר
לקמן: כל האסור בהנאה) אינו
מטמא טומאת אוכלין, דתנן דתניא [תוספתא עוקצין פ"ג
מ"ז]: 'הערלה, וכלאי הכרם,
(מנחות קא,ב)
ושור הנסקל (ששחטו
לאחר שנגמר דינו; דאי נסקל ממש - מטמא טומאה חמורה: דנבילה היא!) ועגלה ערופה (ששחטה
לאחר ירידתה לנחל איתן, דאוסרתה) וצפורי מצורע (ששחטן) ופטר חמור (ששחטו לעובד כוכבים, ולא בא עדיין לטומאת נבילות, כגון
בעודו מפרכס, דאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין דף קיז:):
'השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת - מטמאה טומאת אוכלין' אבל לא טומאת
נבילות; פטר חמור אסור בהנאה כל זמן שלא נפדה, דקדוש בבכורה הוא; לישנא אחרינא:
ואפילו היו נבילות - מטמא טומאת אוכלין, וכגון דאיכא פחות מכזית דלא חזי לטומאת
נבילות - מצטרף לפחות מכביצה אוכלין להשלימו לכביצה) ובשר בחלב (וכל הנך
איסורי הנאה נינהו; בשר בחלב איכא תנא דאסר ליה בהנאה [בפרק 'כל
הבשר' (חולין קיד:)]) -
כולם מטמאין טומאת אוכלין; רבי שמעון אומר: כולן אין מטמאין טומאת אוכלין;
ומודה רבי שמעון בבשר בחלב שמטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר (דאי תרו
ליה כולי יומא בחלבא - לא מיתסר עד שיבשלנו)', ואמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי שמעון? (ויקרא
יא,לד) מכל האוכל אשר יאכל [אשר יבוא
עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא]: אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים (עובדי
כוכבים) קרוי 'אוכל',
אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים (שאסורים
בהנאה) - אינו קרוי
'אוכל'; והא פיגל במנחה נמי, אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא (דבת
שריפה היא). (ולקמן
מוקי לה בשלא היתה לו שעת הכושר מעולם.)
אי הכי (דטעמא
דרבי שמעון משום 'אוכל שאתה יכול להאכילו הוא') - בשר בחלב נמי תיפוק ליה דאוכל שאתה יכול
להאכילו לאחרים הוא, דתניא: 'רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: בשר בחלב
אסור באכילה ומותר בהנאה, שנאמר (דברים יד,כא) [לא תאכלו כל נבלה לגר אשר
בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי] כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו ולהלן הוא אומר (שמות כב,ל) ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו [לכלב
תשלכון אתו]: מה להלן אסור
באכילה ומותר בהנאה (כדכתיב
'לכלב תשליכון אותו', והא הנאתו הוא מה שכלבו
אוכל, דמחשבתו עליו) - אף
כאן אסור באכילה ומותר בהנאה'!?
חדא ועוד קאמר:
חדא - דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא; ועוד: לדידיה נמי (לצורך
ישראל עצמו) היתה לו שעת
הכושר! (אבל אינך - לא הוה להו שעת הכושר לקבל טומאה, ולא
הותרו מעולם, ואפילו שור הנסקל קודם שנגח: דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת; ולטומאה
נמי לא חזיא מחיים.)
מיתיבי: 'רבי
שמעון אומר: יש נותר שהוא מטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא טומאת אוכלין,
כיצד?: לן לפני זריקה (לא היתה
לו שעת הכושר) -
אינו מטמא טומאת אוכלין; לאחר זריקה - מטמא טומאת אוכלין; ופיגול, בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים -
אינו מטמא טומאת אוכלין; פיגל במנחה - מטמא טומאת אוכלין' (וקשיא
לרבי אושעיא)!?
לא קשיא: כאן
שהיתה לה שעת הכושר כאן שלא היתה לה שעת הכושר.
היכי דמי דלא
היתה לה שעת הכושר?
דאקדשינהו
במחובר.
וליפרקינהו (כלומר:
והא קודם שקדשו בכלי יכול לפדותן ולאוכלן, ואישתכח דהוה ליה שעת הכושר)?
הניחא להך
לישנא דאמר רבי אושעיא 'טמאין נפדין טהורין אין נפדין' – שפיר; אלא להך לישנא דאמר
'אפילו טהורין נפדין' – לפרקינהו?
השתא מיהא לא
פריק.
וכיון דאי בעי
פריק ליה - שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר 'כל העומד לפדות כפדוי דמי'! דתניא: 'רבי
שמעון אומר: פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר' (פרה
אדומה, אף על גב דאסורה בהנאה - מודה רבי שמעון דמטמאה טומאת אוכלין), ואמר ריש לקיש (מאי
שעת הכושר הוה לה?): אומר
היה רבי שמעון: פרה נפדית על גב מערכתה (אפילו
נשחטה כתיקונה; אלמא אף על גב דלא פרקה - הא חשיב ליה שעת הכושר, הואיל ומצי
למיפרקה)!?
הכי? השתא:
בשלמא פרה עומדת לפדות היא: שאם מצא אחרת נאה הימנה - מצוה לפדותה, אלא הני מנחות
- מצוה לפדותן (בתמיה)?
והא לן לפני
זריקה, דמצוה למיזרקיה, ואי בעי זרק, וקתני דאין מטמא טומאת אוכלין!?
הכא במאי
עסקינן: שלא היתה שהות ביום למיזרקיה.
אבל היתה לו
שהות ביום מאי? מטמא טומאת אוכלין? אדתני לן 'לאחר זריקה מטמא טומאת אוכלין' -
ליפלוג בדידה: במה דברים אמורים? - שלא היתה לו שהות ביום, אבל היתה לו שהות ביום
- מטמא טומאת אוכלין' (וממילא הוה ידענא כל שכן לאחר
זריקה)?
הכי נמי קאמר
לן: קודם שיראה לזריקה (דלא הוה ליה שהות) - אינו מטמא טומאת אוכלין; לאחר שיראה לזריקה -
מטמא טומאת אוכלין.
והא פיגל בין
בקדשי קדשים בין בקדשים קלים - מצוה למיזרקיה (בלא
מחשבה דאסור לשנות בקדשים),
(מנחות קב,א)
ואי בעי זריק (בלא
פיגול), וקתני דאינו
מטמא טומאת אוכלין? מאי? לאו דפיגל בזריקה (דהוה ליה
שעת הכושר קודם לכן: דאי בעי זריק ליה בהכשר)?
לא! דפיגל
בשחיטה.
אבל פיגל
בזריקה מאי? הכי נמי דמטמא טומאת אוכלין? אדתני 'פיגל במנחה מטמא טומאת אוכלין' -
ליפלוג בדידה (בזבח גופיה): 'במה דברים אמורים? - דפיגל בשחיטה, אבל פיגל
בזריקה - מטמא טומאת אוכלין'?
פיגל במנחה
איצטריכא ליה: דאף על גב דפיגל בקמיצה: דקומץ במנחה כשחיטה (בזבח) דמי (ארבעה
עבודות המנחה - כנגד ארבעה עבודות בזבח ב'הקומץ זוטא' (לעיל יג:) מפרש
להו) - אפילו הכי
מטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לו שעת הכושר מעיקרו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .