דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות קא,ב)
והא לן לפני
זריקה, דמצוה למיזרקיה, ואי בעי זרק, וקתני דאין מטמא טומאת אוכלין!?
הכא במאי
עסקינן: שלא היתה שהות ביום למיזרקיה.
אבל היתה לו
שהות ביום מאי? מטמא טומאת אוכלין? אדתני לן 'לאחר זריקה מטמא טומאת אוכלין' -
ליפלוג בדידה: במה דברים אמורים? - שלא היתה לו שהות ביום, אבל היתה לו שהות ביום
- מטמא טומאת אוכלין' (וממילא הוה ידענא כל שכן לאחר
זריקה)?
הכי נמי קאמר
לן: קודם שיראה לזריקה (דלא הוה ליה שהות) - אינו מטמא טומאת אוכלין; לאחר שיראה לזריקה -
מטמא טומאת אוכלין.
והא פיגל בין
בקדשי קדשים בין בקדשים קלים - מצוה למיזרקיה (בלא
מחשבה דאסור לשנות בקדשים),
(מנחות קב,א)
ואי בעי זריק (בלא
פיגול), וקתני דאינו
מטמא טומאת אוכלין? מאי? לאו דפיגל בזריקה (דהוה ליה
שעת הכושר קודם לכן: דאי בעי זריק ליה בהכשר)?
לא! דפיגל
בשחיטה.
אבל פיגל
בזריקה מאי? הכי נמי דמטמא טומאת אוכלין? אדתני 'פיגל במנחה מטמא טומאת אוכלין' -
ליפלוג בדידה (בזבח גופיה): 'במה דברים אמורים? - דפיגל בשחיטה, אבל פיגל
בזריקה - מטמא טומאת אוכלין'?
פיגל במנחה
איצטריכא ליה: דאף על גב דפיגל בקמיצה: דקומץ במנחה כשחיטה (בזבח) דמי (ארבעה
עבודות המנחה - כנגד ארבעה עבודות בזבח ב'הקומץ זוטא' (לעיל יג:) מפרש
להו) - אפילו הכי
מטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לו שעת הכושר מעיקרו.
אמר רב אשי:
אמריתה לשמעתא קמיה דרב נחמן; אפילו תימא לן ממש (האי
'לן לפני זריקה' ו'לאחר זריקה' דקתני לעיל - לפני זריקה ממש: דהיה שהות ביום,
ולאחר זריקה ממש קאמר), ואפילו
תימא דפיגל בזריקה (והא פירכא נמי: פיגל בין בקדשי
קדשים וכו' - דפיגל בזריקה; ודקא קשיא לך דרבי שמעון דהכא לא בעי למימר 'כל העומד
לזרוק כזרוק דמי' אדרבי שמעון דפרה דאמר 'כל העומד לפדות כפדוי דמי'): (לא קשיא:) דאי בעי פריק (אמר;
דמחוסר פדייה לאו כמעשה דמי דברים בעלמא נינהו)!
אמר: 'אי בעי
הוה זריק' לא אמרינן.
מיתיבי [מעילה
פ"א מ"א]: 'כלל אמר
רבי יהושע: כל שהיתה לו שעת היתר לכהנים - אין מועלין בה (דלא
'קדשי ה'' הם; ואף על גב דהשתא אין לה שעת היתר), וכל שלא היתה לו שעת היתר לכהנים - מועלין בה;
ואיזהו 'שעת היתר לכהנים'? - שלנה ושנטמאת ושיצאה; ואיזו היא 'שלא היתה לו שעת
היתר לכהנים'? – שנשחטה (על
מנת לאוכלה) חוץ לזמנה וחוץ למקומה (חוץ
לזמנה או חוץ למקומה), ושקבלו פסולין וזרקו את דמה'; קתני מיהא רישא 'שלנה ושנטמאת ושיצאה' – מאי?
לאו לנה ממש (הבשר והדם קודם זריקה), והא הכא - דאי בעי הוה זריק הוא, וקתני דאין
מועלין (וקתני 'היתה לה שעת היתר', והיכא הוה ליה שעת היתר?
לאו משום דאמר 'כיון דאי בעי זריק' - שעת היתר קרינא ביה, ו'אין מועלין' דאמרינן -
כיון 'דאי בעי זריק כזרוק דמי' וקשיא לרב נחמן ורב אשי)!?
לא! ראויה לצאת
וראויה לטמא וראויה ללין (הכי
גרסינן: 'לא !ראויה לצאת וראויה לטמא' ולא גרסינן 'וראויה ללון'; לא! כגון
שלנה הבשר בשעה שראויה ליפסל ביוצא וטומאה, והיינו לאחר שנזרק הדם אם לא
היה בו פסול, אלא דעדיין אינה פסולה, אבל ראויה ליפסל: דאי לן הדם - תו לא קרו ליה
'ראויה ליפסל' דהא פסולה ממש היא! ולעולם 'אי בעי זריק' לא אמרינן).
אבל לינה (הבשר
והדם) ממש מאי? הכי
נמי דמועלין (דאי בעי זריק לא אמרינן)? האי 'כל שהיה לו שעת היתר לכהנים' ו'כל
שלא היתה לו שעת היתר לכהנים' (משמע:
שהיתה לו שעה שראויה להתירה ולזרוק דמה, ולא הותרה)? 'כל שיש לו שעת היתר לכהנים אין מועלין
בה (דכיון שנזרק הדם - מיד יש לה שעת היתר), וכל שאין לה שעת היתר לכהנים מועלין בה'
מיבעי ליה!
(לישנא אחרינא: הכי גרסינן: ראויה
לצאת וראויה לטמא וראויה ללון כלומר: דנזרק הדם, וכשרה בלא פסול, וראויה ליפסל באיזה פסול שיארע בה - שלא יהא
בה אלא אותו פסול לבדו - ראויה ליפסל היינו כשרה, דאי כבר פסולה היא - כגון בלא
זריקת דם - תו לא קרי לה 'ראויה ליפסל'! אי הכי - דבכשרה מיירי – 'כל שיש לה'
מיבעי ליה: ד'כל שהיתה' משמע שנראה ליזרק ולא נזרק, וקרי ליה 'שעת הכושר' משום דאי
בעי זריק)!?
אלא אמר רב
אשי: מעילה אטומאה קא רמית? מעילה - משום קדושה ולאו קדושה היא (משום
קדושה מועלין בה, ומשום לאו קדושה פקעה מעילתו); לבתר דפקעה לה קדושתיה (שנראה
ליזרק ולהיות מותרת לכהנים [וקיימא לן (בבא קמא עו:):
'כל העומד לזרוק כזרוק דמי') במאי הדרא רכבא לה?; (אבל) טומאה - משום אוכלא ולאו אוכלא היא (כלומר:
כי הוי אוכלא - מקבל טומאה, וכל כמה דלא הוי אוכלא - אף על גב דחזי למיהוי אוכלא -
לא מקבל טומאה): כל היכא
דאי בעי זריק מצי זריק ליה [לדם] משוי ליה [לבשר] אוכלא ומטמא טומאת אוכלין; היכא דאי בעי זריק [לדם] לא מצי זריק - לא משוי ליה [לבשר] אוכלא, ולא מטמא טומאת אוכלין.
מיתיבי [כריתות
פ"ו מ"א]:
'המביא אשם תלוי ונודע שלא חטא (אשם
תלוי בא על מי שהיו לפניו שתי חתיכות: אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל האחת ואינו
יודע איזו היא): אם
עד שלא נשחט נודע לו - יצא וירעה בעדר (עם שאר
בהמותיו, דחולין הוא: הואיל ולא חטא), דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים:
(מנחות קב,ב)
ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה (בכריתו
(כג:) מפרש טעמא דרבנן: מתוך שלבו נוקפו
- גמר ומקדיש לה);
רבי אליעזר אומר: יקריב: שאם אינו בא על חטא זה - הרי הוא
בא על חטא אחר (ואזיל לטעמיה, דאמר בכריתות (כריתות
פ"ו מ"ג; דף כה.) 'מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום');
משנשחט נודע לו - הדם ישפך (לארץ) והבשר ישרף (דחולין
שנשחטו בעזרה היא); נזרק
הדם (ואחר כך נודע לו) - הבשר יאכל (לכהנים;
שעל הספק באה מתחילתה, ובשעת כפרתה - דהיינו זריקה - אכתי ספק היה, וכיפרה ספיקה
והלכה לה; הכי מפרש בכריתות);
ורבי יוסי אומר: אפילו הדם בכוס - יזרק והבשר יאכל';
- ואמר רבא:
רבי יוסי - בשיטת רבי שמעון אמר, דאמר: כל העומד לזרוק כזרוק דמי (וקשיא
לרב אשי ורב נחמן: דהא הכא אף על גב דלא זריק שרי ליה למזרקיה ולמיכליה: דאוכלא
היתירא חשיב ליה משנראה לזריקה, אלמא לענין שינוי אוכלא אמרינן 'אי בעי
זריק')!
מידי הוא טעמא (כלומר:
וכי טעמא דרבי יוסי משום דכזרוק דמי)? אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר חנינא: היינו טעמא דרבי
יוסי: דקסבר 'כלי שרת (כגון האי כוס שנתקבל בו הדם) מקדשין את הפסולין (שאינן
פסולין לגמרי, אלא כהאי גוונא) לכתחילה ליקרב'.
אמר ליה רב אשי
לרב כהנא (למאי דסלקא דעתך מעיקרא 'רבי יוסי בשיטת רבי שמעון
אמרה' נקיט לה): מדאמר
רבי שמעון 'כל העומד לזרוק כזרוק דמי' - כל העומד לשרוף נמי כשרוף דמי! נותר ופרה
- אמאי מטמאין טומאת אוכלין? עפרא בעלמא נינהו!?
אמר ליה: חיבת
הקודש מכשרתן.
אמר ליה רבינא
לרב אשי: נהי דמהניא להו חיבת הקודש לאיפסולי דגופיה ליקרויי טמא - נמי למימני ביה
ראשון ושני?
תפשוט דבעי ריש
לקיש: צריד (לשון יובש) של מנחות (קצת
מן הסולת שלא נגע בשמן ולא הוכשר, ונגע בו שרץ) - מונין בו ראשון ושני או אין מונין בו ראשון
ושני?
כי מיבעיא ליה
לריש לקיש ('מונין ראשון ושני' - לשרוף גם את השני, או אין מונין
בו) – דאורייתא (אי
מונין בו ראשון ושני דאורייתא שישרפו את השני או לא? והכי קמיבעיא ליה, דקיימא לן (זבחים
דף לד.) 'והבשר' - לרבות עצים ולבונה דלאו בני
טומאה נינהו אלא משום חיבת הקדש; אלמא חיבת הקדש דאורייתא), כי קאמרינן (לעיל
דמטמא טומאת אוכלין, דמשמע אפילו למנות ראשון ושני) – דרבנן (דתולין את
השני אם קדש הוא: דאין שורפין קדשים על טומאה דרבנן).
משנה:
האומר "הרי
עלי במחבת" והביא במרחשת, "במרחשת" והביא במחבת - מה שהביא הביא וידי
חובתו לא יצא (דאימר 'לא לשם נדרו הביאה, אלא נדבה
אחרת היא');
(שהיה עשרון סלת מונח לפניו, ואמר) "זו להביא במחבת" והביא במרחשת,
"במרחשת" והביא במחבת - הרי זו פסולה (דקבעה
כלי שהזכיר בה, ואין יכול לשנותה לכלי אחר).
האומר "הרי
עלי שני עשרונות להביא בכלי אחד" והביא בשני כלים, "בשני כלים" והביא
בכלי אחד - מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא;
"אלו בכלי
אחד" והביא בשני כלים, "בשני כלים" והביא בכלי אחד - הרי אלו
פסולין ("אלו להביאם בכלי אחד" שהיו מונחים
לפניו, והביא בשני כלים והפריש שני קמצים, והוא לא נדר אלא קומץ אחד; ועוד:
שמנחה חסירה היא בכל כלי וכלי; והיכא דנדר בשני כלים והביא בכלי אחד - הויא מנחה
יתירה, ומיעט בקמצים: שהוא נדר לשם שתי קמיצות ולא קמץ אלא אחד).
"הרי עלי
שני עשרונות להביא בכלי אחד" והביא בשני כלים:
אמרו לו "בכלי
אחד נדרת" (ולא חש לדבריהם): הקריבן בשני כלים – פסולין (אף
על גב דלא אמר "אלו להביא בכלי אחד": דהשתא ליכא למימר לשם נדבה אחרת מייתי
לה, דכיון דאמרו ליה "בכלי אחד נדרת" - הוה ליה למימר להו 'אנא לשם נדר
אחרינא מייתינא לה'); בכלי
אחד – כשרין.
"הרי עלי
שני עשרונות להביא בשני כלים" והביא בכלי אחד, אמרו לו "בשני כלים
נדרת".
הקריבן בשני
כלים – כשרין;
נתנו לכלי אחד
- כשתי מנחות שנתערבו (כדאמרינן ב'הקומץ רבה' (לעיל
דף כג.): אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה – כשרות, ואם
לאו – פסולות; והא דקתני נמי לעיל 'אלו להביא בשני כלים והביא בכלי אחד פסול'
- כגון שאין יכול לקמוץ מכל אחת בפני עצמה).
גמרא:
וצריכא: דאי
אשמעינן הך קמייתא ("הרי עלי במחבת" והביא
במרחשת: דלא יצא ידי נדרו) - משום דאמר "במחבת" וקא מייתי במרחשת, אבל
הכא (בשני כלים והביא בכלי אחד) דאידי ואידי (כלי
שנדר ושהביא) במחבת,
ואידי ואידי במרחשת (דבאותו כלי שנדר הביא: אם מחבת –
מחבת, ואם מרחשת - מרחשת) - אימא
ידי נדרו נמי יצא!? ואי אשמעינן הך - משום דקא פליג להו (שחולק
מנחה גדולה לשתי מנחות קטנות: שנדר בכלי אחד והביא בשני כלים), אבל התם דלא פליג ביה - אימא לא? צריכא.
תנו רבנן: מה
שהביא הביא, וידי נדרו לא יצא; רבי שמעון אומר: אף ידי נדרו נמי יצא (רבי
שמעון - אכולה מתניתין פליג, דקסבר קביעותא דמנא - לאו כלום הוא).
זו להביא
במחבת:
והא תניא 'לא
קידשום כלי שרת (אותן כלי שרת שהביאן בו)' (וכיון דלא
קידשום - אמאי פסולות? הא מצי לאהדורינהו ולאיתויי באותן כלים שנדר)?
אמר אביי: לא
קידשום ליקרב, אבל קידשום ליפסל.
ואמר אביי: לא
שנו (ד"זו להביא במחבת" והביא במרחשת - פסולה)
(מנחות קג,א)
אלא שקבען בשעת
נדר ("הרי עלי להביא את זו במחבת"), אבל בשעת הפרשה (דבשעת
נדר אמר "הרי עלי מנחה" סתם, ובשעת הפרשה קבעה ואמר "זו אביא לשם נדר
במחבת") – לא (לא
מיפסלא): (דברים
כג,כד) [מוצא שפתיך
תשמר ועשית] כאשר נדרת [לה'
אלקיך נדבה אשר דברת בפיך] ('כאשר
נדרת' כתיב: כמו שאמרת בשעת נדר - קיים דבריך) - ולא כאשר הפרשת (דבשעת
הפרשה לא קבעה).
איתמר נמי: אמר
רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שקבען בשעת נדר, אבל בשעת
הפרשה – לא: 'כאשר נדרת' - ולא כאשר הפרשת.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .