דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות קב,ב)
זו להביא במחבת:
והא תניא 'לא קידשום
כלי שרת (אותן כלי שרת שהביאן בו)' (וכיון דלא
קידשום - אמאי פסולות? הא מצי לאהדורינהו ולאיתויי באותן כלים שנדר)?
אמר אביי: לא קידשום
ליקרב, אבל קידשום ליפסל.
ואמר אביי: לא שנו
(ד"זו להביא במחבת" והביא במרחשת - פסולה)
(מנחות קג,א)
אלא שקבען בשעת
נדר ("הרי עלי להביא את זו במחבת"), אבל בשעת הפרשה (דבשעת
נדר אמר "הרי עלי מנחה" סתם, ובשעת הפרשה קבעה ואמר "זו אביא לשם נדר
במחבת") – לא (לא
מיפסלא): (דברים
כג,כד) [מוצא שפתיך
תשמר ועשית] כאשר נדרת [לה'
אלקיך נדבה אשר דברת בפיך] ('כאשר
נדרת' כתיב: כמו שאמרת בשעת נדר - קיים דבריך) - ולא כאשר הפרשת (דבשעת
הפרשה לא קבעה).
איתמר נמי: אמר
רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שקבען בשעת נדר, אבל בשעת
הפרשה – לא: 'כאשר נדרת' - ולא כאשר הפרשת.
משנה:
האומר "הרי
עלי מנחה מן השעורים" - יביא מן החטים;
"קמח"
- יביא סולת;
"בלא שמן ובלא
לבונה" - יביא שמן ולבונה;
"חצי עשרון"
- יביא עשרון שלם;
"עשרון ומחצה"
- יביא שנים.
רבי שמעון פוטר,
שלא התנדב כדרך המתנדבין.
גמרא:
אמאי (מחוייב
לאתויי מן החטים)? 'נדר ופתחו
עמו' הוא (עם הנדר אמר פתח שמתחרט בו: דכיון דאמר "מן
השעורים" - אמרינן דאין בדעתו להביא כלום, דאדם יודע שאין מנחה מן השעורים)?
אמר חזקיה: הא מני?
- בית שמאי היא, דאמרי 'תפוס לשון ראשון' (וכיון דאמר
"הרי עלי מנחה" - איחייב במנחה הוגנת), דתנן [נזיר פ"ב מ"א]: '"הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה"
(גרוגרות ודבילה לא שייכא בהו נזירות): בית שמאי אומרים: נזיר (הרי זה
נזיר מן היין, דתפוס לשון ראשון)! ובית הלל אומרים: אינו נזיר.';
רבי יוחנן אמר:
אפילו תימא בית הלל: באומר "אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר כך
אלא כך".
אמר חזקיה: לא שנו
אלא דאמר "מנחה מן השעורים", אבל אמר "מנחה מן העדשים" – לא.
מכדי חזקיה - כמאן
אמר לשמעתיה? כבית שמאי; ובית שמאי - משום תפוס לשון ראשון הוא, מה לי 'מן השעורין'
מה לי 'מן העדשים'?
הדר ביה (חזקיה
משמעתא דלעיל, ומודה דטעמא במתניתין – באומר "אילו הייתי יודע וכו'").
ומאי טעמא הדר ביה?
אמר רבא: מתניתין
קשיתיה: מאי איריא דתני 'מנחה מן השעורים'? ליתני 'מן העדשים'? אלא
שמע מינה משום דטעי הוא: בשעורים טעי, בעדשים לא טעי (בשעורין
איכא למימר דטעי משום דיחיד מביא מנחת קנאות מן השעורים, אבל בעדשים ליכא למימר דטעי;
הלכך 'פתחו עמו' הוא: דלא נתכוין להביא כלום);
ורבי יוחנן אמר:
אפילו 'מן העדשים'.
מכדי רבי יוחנן
- כמאן אמרה לשמעתיה (כלומר: כמאן אוקמא למתניתין לעיל)? - כבית הלל, ובית הלל - משום דטעי הוא; בשעורין
טעי בעדשים לא טעי!? (וליכא למימר 'אילו הייתי יודע', דהא
ודאי ידע שאין מנחה של עדשים, ולאו למידי איכוין;)
לדבריו דחזקיה (דאוקמא
מעיקרא כבית שמאי) קאמר ליה
(רבי יוחנן דאפילו מן העדשים תפוס לשון ראשון; וליה לא סבירא
ליה: משום דרבי יוחנן אוקי טעמא דמתניתין משום דטעי: דאיכא למימר 'אילו הייתי יודע
כו', אבל בעדשים לא טעי: דמעיקרא לאו למידי איכוין): את - מאי טעמא הדרת בך? משום דלא קתני 'מן העדשים'?
(לדידך איכא לתרוצי) דלמא לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא 'מן העדשים', דאיכא
למימר מהדר הוא דהדר ביה ותפוס לשון ראשון (דכיון דקיימא
לן 'תפוס לשון ראשון': דחייב, דכיון דלא טעו בהו אינשי איכא למימר מעיקרא כי אמר -
למנחה גמורה איכוין, ובעא למיהדר ביה, וסבר: אימא מידי דלא חזי להקרבה, ונקט עדשים
- הלכך חייב: דלא מצי מהדר ביה), אלא אפילו 'מן השעורין' נמי, דאיכא למימר 'מיטעא הוא דקא
טעי' (דאיכא למימר כיון דטעו בהו אינשי, אימא מעיקרא לאו למנחה
איכוין אלא למנחת שעורים ממש, כדפריש, וכיון דאין מנחה באה שעורים – ליפטר: דודאי
מצי אמר 'אילו הייתי יודע דסופי להביא חטים לא הייתי נודר כל עיקר') - (קמשמע לן:) אפילו הכי תפוס לשון ראשון.
(מנחות קג,ב)
אמר זעירי: לא שנו
(דתפוס לשון ראשון) אלא דאמר "מנחה (מן השעורים)" (דאיכא למימר
כיון דאמר 'מנחה' - למנחה גמורה קמכוין), אבל לא אמר 'מנחה' – לא (אבל
אמר "מנחת שעורים", 'מנחה' - אשעורים קאי, ופטור: דליכא למימר 'תפוס לשון
ראשון'; לישנא אחרינא: אבל לא אמר 'מנחה' אלא "הרי עלי שעורים"
- לא: פטור, דודאי לשעורים איכוון).
יתיב רב נחמן וקאמר
לה להא שמעתא; איתיביה רבא לרב נחמן: '"קמח" - יביא סולת' - לאו
דלא אמר 'מנחה' (אלא "הרי עלי קמח"; אפילו
הכי חייב, דאין אדם מוציא דבריו לבטלה)?
לא, דאמר
'מנחה';
'"בלא שמן
ולבונה" - יביא שמן ולבונה' – מאי? לאו דלא אמר 'מנחה'?
לא, דאמר
'מנחה';
'"חצי עשרון"
- יביא עשרון שלם' מאי? לאו דלא אמר 'מנחה'?
לא, דאמר
'מנחה';
אי הכי - אימא סיפא:
'"עשרון ומחצה" - יביא שנים': כיון דאמר "מנחה" -
איחייב ליה בעשרון; כי אמר "חצי עשרון" - לא כלום קאמר הוא (ולייתי
חד עשרון ותו לא)?
לא, צריכא דאמר
"הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון": דכיון דאמר "מנחה" - איחייב
ליה בעשרון; כי אמר "חצי עשרון" ולא כלום קאמר; כי הדר אמר "עשרון"
- מייתי עשרון אחרינא;
אי הכי – 'רבי
שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבין' – אמאי (כיון
דתפוס לשון ראשון, ואיהו אמר "מנחה" - הרי התנדב כדרך המתנדבים)?
אמר רבא: רבי שמעון
- בשיטת רבי יוסי אמרה, דאמר אף בגמר דבריו אדם מתפיס (דלא
אזלינן בתר לשון ראשון לחודיה ולא בתר אחרון לחודיה, אלא בתר כולהו; וזה שאמר
"מנחה חצי עשרון ועשרון" - פירושי קמפרש: מנחה של חצי עשרון ועשרון, והיינו
שלא כדרך המתנדבים, ובשיטת רבי יוסי אמרו).
משנה:
מתנדב אדם מנחה
של ששים עשרון ומביא בכלי אחד.
אם אמר "הרי
עלי ששים עשרון" - מביא בכלי אחד.
אם אמר "הרי
עלי ס"א - מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד, שכן הציבור מביא ביום טוב
הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד: דיו ליחיד שהוא פחות מן הציבור אחד (לי"ג
פרים - ל"ט עשרונים, שלשה עשרונים לפר; ולי"ד כבשים - י"ד עשרונים,
הרי נ"ג; ולשני אילים ארבעה עשרונים - הרי נ"ז; ולשני תמידין – שנים, ולשני
כבשי מוסף דשבת – שנים, הרי ס"א).
אמר רבי שמעון:
(וכי אותן ס"א עשרונים בכלי אחד היו?) והלא אלו לפרים ואלו לכבשים, ואינם נבללים זה עם
זה (ואי מערב להו – מיפסלי: שמנחת פרים בלילתה עבה: שני לוגין
לעשרון, חצי הין לשלשה עשרונים, ומנחת כבשים בלילתה רכה: רביעית ההין לעשרון,
דהיינו שלשה לוגין, והן בולעות זו מזו - ונמצאת זו חסירה וזו יתירה)! אלא (מפני מה אין
מביא יחיד ששים וא' עשרון בכלי אחד): עד ששים יכולין ליבלל (בכלי
אחד, בלוג אחד, ואליבא דרבי אליעזר בן יעקב נקט לה [בפרק 'שתי
מדות' (לעיל פח.)] אפילו מנחה של ששים עשרון - אין לה אלא לוגה).
אמרו לו: ששים נבללין
וששים ואחד אין נבללין (בתמיה)?
אמר להם: כל מדות
חכמים כן: בארבעים סאה הוא טובל, ובארבעים סאה חסר קרטוב אינו יכול לטבול בהן.
גמרא:
שאיל שאילה למעלה
מרבי יהודה בר אילעאי: מנין לאומר "הרי עלי ששים ואחד" - מביא ששים בכלי
אחד ואחד בכלי אחד?
פתח רבי יהודה בר
אילעאי ראש המדברים בכל מקום (קרי ליה הכי
משום מעשה דמערה במסכת שבת (דף לג:)) ואמר: שכן מצינו ציבור מביאין ביום טוב הראשון של
חג שחל להיות בשבת ששים ואחד: דיו ליחיד שיפחות מן הציבור אחד.
אמר לו רבי
שמעון: והלא אלו פרים ואילים ואלו כבשים: אלו בלילתן עבה ואלו בלילתן רכה, אלו
בלילתן שחרית ואלו בלילתן בין הערבים ואין נבללין מזה על זה!?
אמרו לו: אמור אתה!
אמר להם: הרי הוא
אומר: (ויקרא ז,י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה [לכל
בני אהרן תהיה איש כאחיו]; כבר אמרה
תורה: הָבֵא מנחה שיכולה להיבלל.
אמרו לו: בששים
נבללין בששים ואחד אין נבללין?
אמר לו: כל מדת
חכמים כן הוא: בארבעים סאה הוא טובל - בארבעים סאה חסר קרטוב אינו יכול לטבול;
כביצה מטמא טומאת אוכלין - כביצה חסר שומשום אין מטמא טומאת אוכלין; שלשה על שלשה
מטמא מדרס - שלשה על שלשה חסר נימא אחת אינו מטמא מדרס.
וכי אין נבללין
מאי הוי? והא תנן [מנחות פ"ג מ"ב] 'אם לא בלל - כשר'?
אמר רבי זירא כל
הראוי לבילה (כגון ששים עשרונים ראוים ליבלל מלוג) - אין בילה מעכבת בו (דאפילו
לא בלל - כשר), וכל
שאינו ראוי לבילה - בילה מעכבת בו (דבעינן שיהא
ראוי ליבלל).
אמר רבי ביבי: אמר
רבי יהושע בן לוי: מעשה בפרדה [תור או בן יונה? או פרידה
בת חמור וסוס?] אחת של בית רבי
שמתה, ושיערו חכמים את דמה (שיצא ממנה) ברביעית (לידע: אם
יש בו רביעית - יפרשו ממנה כנבילה). (ואיידי דאיירי
לעיל בשיעורים 'כל מדת חכמים כך הם' - נקט נמי להאי: דשיעורא דרבנן היא; רביעית דם
יכול לקרוש ולעמוד על כזית.)
מתיב רבי יצחק בר
ביסנא: 'העיד רבי יהושע ורבי יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור, [כמו
משנה עדיות פ"ח מ"א: העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור];
ואמר רבי יהושע
בן בתירא: מעשה והיו נוחרין ערודיאות לאריות (ערודי
היער היו נוחרין לצורך האריות) באיסטריא של מלך, והיו עולי רגלים שוקעין עד רכובותיהן בדם,
ולא אמרו להם דבר'?
אישתיק.
אמר ליה רבי זריקא:
מאי טעמא לא קא מהדר מר?
אמר ליה: היכי אהדר
ליה, דאמר רבי חנין: (דברים כח,סו) 'והיו חייך תלואים לך
מנגד [ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך]' - זה הלוקח תבואה משנה לשנה (שאין
לו קרקע לזרוע; והיינו 'חייו תלואים': שאינו יודע אם יהיו לו מעות לשנה הבאה); 'ופחדת לילה ויומם' - זה הלוקח
תבואה מערב שבת לערב שבת; 'ולא
תאמן בחייך' - זה הסומך על הפלטר (נחתום),
(מנחות קד,א)
וההוא גברא (אדידיה
קאמר) על פלטר סמיך (דהא
אפלטר סמכינא ואין דעתי מיושב להשיב לו).
מאי הוי עלה (דהאי
שיעורא)?
אמר רב יוסף: רבי
יהודה - מוריינא דבי נשיאה הוה (והיה להם לבית
רבי מורה הוראות ועל פיו היו עושין כל דבריהם והוא צוה להם לשערה), ואורי ליה כשמעתיה (דאמר
בית הלל מטמאין בדם נבילות), דתנן [עדויות פ"ה מ"א]: 'רבי יהודה אומר: ששה דברים (במסכת
עדיות קא חשיב להו) מקולי
בית שמאי ומחומרי בית הלל: דם נבילות: בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין; אמר רבי יוסי
ברבי יהודה: אף כשטמאו בית הלל - לא טמאו אלא ברביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד
על כזית (ושיעור
טומאת נבילה - בכזית).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .