דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות קג,ב)
מתיב רבי יצחק בר
ביסנא: 'העיד רבי יהושע ורבי יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור, [כמו
משנה עדיות פ"ח מ"א: העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור];
ואמר רבי יהושע
בן בתירא: מעשה והיו נוחרין ערודיאות לאריות (ערודי
היער היו נוחרין לצורך האריות) באיסטריא של מלך, והיו עולי רגלים שוקעין עד רכובותיהן בדם,
ולא אמרו להם דבר'?
אישתיק.
אמר ליה רבי זריקא:
מאי טעמא לא קא מהדר מר?
אמר ליה: היכי אהדר
ליה, דאמר רבי חנין: (דברים כח,סו) 'והיו חייך תלואים לך
מנגד [ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך]' - זה הלוקח תבואה משנה לשנה (שאין
לו קרקע לזרוע; והיינו 'חייו תלואים': שאינו יודע אם יהיו לו מעות לשנה הבאה); 'ופחדת לילה ויומם' - זה הלוקח
תבואה מערב שבת לערב שבת; 'ולא
תאמן בחייך' - זה הסומך על הפלטר (נחתום),
(מנחות קד,א)
וההוא גברא (אדידיה
קאמר) על פלטר סמיך (דהא
אפלטר סמכינא ואין דעתי מיושב להשיב לו).
מאי הוי עלה (דהאי
שיעורא)?
אמר רב יוסף:
רבי יהודה - מוריינא דבי נשיאה הוה (והיה להם
לבית רבי מורה הוראות ועל פיו היו עושין כל דבריהם והוא צוה להם לשערה), ואורי ליה כשמעתיה (דאמר
בית הלל מטמאין בדם נבילות), דתנן [עדויות פ"ה מ"א]: 'רבי יהודה אומר: ששה דברים (במסכת
עדיות קא חשיב להו) מקולי
בית שמאי ומחומרי בית הלל: דם נבילות: בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין; אמר רבי יוסי
ברבי יהודה: אף כשטמאו בית הלל - לא טמאו אלא ברביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד
על כזית (ושיעור
טומאת נבילה - בכזית).
[אבל: משנה עדיות פרק ח משנה א: העיד רבי יהושע
בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור.]
משנה:
אין מתנדבין
לוג (יין לנסכו), שנים, וחמשה (שלא מצינו
מנחת נסכים של לוג ולא שנים ולא חמשה), אבל מתנדבין שלשה (דחזו
לכבש), וארבעה (לאיל,
דהיא שלישית ההין), וששה (-
דחזו לפר), ומששה ולמעלה (דשבע
חזו: שלשה מינייהו לכבש וארבעה לאיל; ושמנה חזו לשני אילים; תשעה חזו לפר וכבש;
עשרה חזו לפר ואיל; י"א חזו לשני אילים וכבש, וכך לעולם).
גמרא:
איבעיא להו: יש
קבע לנסכים או אין קבע לנסכים (אמר
"הרי עלי כך וכך לוגין" - מי הוי 'קבע': דאין יכול להקריבם אלא הכל ביחד:
דהוו קרבי בקרבן אחד? או אין קבע, ויכול להקריבם מה דחזו באפי נפשייהו)?
היכי דמי (למאי
נפקא מינה)?
כגון דאייתי
חמשה: אי אמרת 'אין קבע לנסכים' - משיך ומקריב ארבעה מינייהו דחזי לאיל, ואידך הוי
נדבה (נדבת ציבור: וימכר, ויפלו דמיו לשופרות; או יקרב הוא
עצמו ויצטרף עם השני לוגין אחרים, ויקרב לנסכי תמיד דהוו נמי לציבור); ואי אמרת 'יש קבע לנסכים' - עד דממלי להו (ויביא
לוג הששי כי היכי דליתחזי לפר) לא קרבי (דהא אין
יכול להקריב בפני עצמו) - מאי?
אמר אביי: תא
שמע [שקלים פ"ו מ"ה וגם מ"ו]: 'ששה לנדבה' (גבי
י"ג שופרות שהיו במקדש קאי, די"ג שופרות הוו: בשבעה מהם היו נותנין הנך
מעות דמפרש במסכת יומא (דף נה:) ובמסכת שקלים (דף
ט:): 1)תקלין חדתין, 2)ועתיקין, 3)קינין, 4)גוזלי עולה, 5)עצים,
6)ולבונה, 7)וזהב לכפורת; וששה מהם היו לנדבה: ליתן בהן מעות ההולכות לנדבת צבור); ואמרינן (לקמן
בפרק בתרא (דף קז:)): כנגד מי? כנגד מוֹתר חטאת (כגון
הפריש מעות לחטאת והוזלו הכבשים ונתותרו לו מעות), ומותר אשמות (אשם
סתם, כגון גוזלות ומעילות), ומותר אשם נזיר (דאותו
מותר לא היה מעורב עם מותר אשם סתם, לפי שזה לכפר וזה להתירו ביין), ומותר אשם מצורע (דלא
דמו להנך: שבא להתירו במחנה; ואינך מפרש בפרק בתרא (לקמן קז:);
וכל הנך מותרות אזלי לנדבת צבור: כשהמזבח בטל - לוקחין באותם מעות עולות; הבשר – לַשֵּׁם,
ועורות לכהנים; דזהו מדרשו של יהוידע במסכת תמורה (דף כג:)), ומותר קינין, ומותר מנחת חוטא; ואם איתא (דהמביא
חמשה לוגין - קרבי ארבע מהם, ואחד יהא נדבה) - ליתקין שופר אחרינא (להפיל
בו הדמים) כנגד מותר
נסכים?
הנך (מותרות) לנדבת צבור אזלי, הני (נסכים
- למה להו שופר? הואיל ו)שכיחי (כל
יומא, שהרי רוב קרבנות טעונין נסכים) אפשר דמצטרפי דמר ודמר בהדי הדדי וקרבי (אם
נדר חמשה - יקריב ארבעה ויניח לוג הנשאר, ויצטרף עם מותר נסכים אחרים, עד שיהו
ארבעה או שלשה).
אמר רבא: תא
שמע: (גבי נסכים כתיב: [במדבר טו,יג:] כל
האזרח יעשה ככה את אלה [להקריב אשה ריח ניחח לה']
וקרא יתירא הוא, דהא לעיל מיניה כתיבי כל דין נסכים!:) ''אזרח' - מלמד שמתנדבין נסכים (בלא
קרבן); וכמה? -
שלשת לוגין (דבציר
מהכי לא חזי למידי);
ומנין שאם רצה להוסיף – יוסיף? - תלמוד לומר 'יהיה' ([במדבר
כח,יד: ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת
ההין לכבש יין זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה] משמע
דמנחה דהויא אחריתי; לישנא אחרינא בפרשת נסכים כתיב 'ככם כגר
יהיה' [במדבר טו,טו]); יכול יפחות? תלמוד לומר 'ככה' (עיכובא)'; מאי 'יוסיף'? אילימא ארבעה וששה - (פשיטא:
מי צריך קראי לרבויי?) מאי שנא
שלשה (דפשיטא לן) דחזו לכבש, ארבעה וששה נמי חזו לאיל ופר!? אלא - לאו (לאו
מידי דלא חזו ליה אתי, לרבויי, ולמשמע דמתנדבין) חמשה (ויקריבו
ארבעה, והחמישי יהא מוֹתר), ושמע מינה אין קבע לנסכים?
שמע מינה.
אמר רב אשי:
והא אנן לא תנן הכי! 'אין מתנדבין לוג שנים וחמשה'; קתני חמשה דומיא דשנים:
מה שנים דלא חזו כלל (דליכא למימר משיך חדא מינייהו
ומקריב לה) - אף חמשה נמי
דלא חזו כלל!?
מידי איריא? הא
כדאיתא והא כדאיתא (שנים אין מתנדבין לגמרי; חמשה,
לכתחילה - הוא דלא: שאין מפרישין תחילה למותרות, אבל דיעבד - מקריב ארבע,
וחמישי יהא מוֹתר לנדבה).
אמר אביי: אם
תמצא לומר 'אין קבע לנסכים' - הא אין קבע לנסכים (וכמה
דבעי משנים ולמעלה – מייתי, וכי מייתי חמשה - מקריב ארבעה מינייהו ואידך מוֹתר,
וכל מה דבעי מייתי, ומאי דחזי מקריב ואידך מותר לנדבה, והכא ליכא למיבעי ולא מידי); אם תמצא לומר 'יש קבע לנסכים' - עד עשרה פשיטא
לי (דלוג ושנים וחמשה לגמרי לא קרבי עד דממלי להו; שלשה - לכבש
חזו, וארבעה לאיל, וששה לפר, ושבעה לכבש ואיל, שמונה לשני אילים, תשעה לפר וכבש, עשרה
לפר ואיל), אחד עשר
(מנחות קד,ב)
מיבעיא לי;
מאי? גברא לשני פרים קא מכוין, ועד דממלי להו (לי"ב
לוגין) לא קרבי (דהא
יש קבע לנסכים, ולא אמרינן 'ליקרבו שמנה לוגין לשני אילים, ושלשה לוגין לכבש אחד)? או דלמא (למנחה
הראויה) לשני אילים וכבש
אחד קמכווין? תרי מחד מינא וחד מחד מינא אמרינן או לא (כלומר:
מי הוי אורחא לאינדובי או לא)? מאי?
תיקו.
משנה:
מתנדבין יין
ואין מתנדבין שמן (בלא שמן וסלת, ומנסכו לשיתין בפני
עצמו, ואין מתנדבין שמן בלא סלת ויין) - דברי רבי עקיבא;
רבי טרפון
אומר: מתנדבין שמן (וקומצו ומקטיר הקומץ ושיריו נאכלין);
אמר רבי טרפון:
מה מצינו ביין שהוא בא חובה ובא נדבה (דאמרן
לעיל ''אזרח' - מלמד שמתנדבין נסכין';
ורבי עקיבא מוקי לה ביין, כדקתני: 'מתנדבין יין ולא שמן') - אף שמן שהוא בא חובה (במנחת
נסכים) - בא נדבה (בפני
עצמה)!
אמר לו רבי
עקיבא: לא! אם אמרת ביין, שכן קרב עם חובתו בפני עצמו (אף
על פי שהוא בא חובה עם המנחה - אינו מעורב במנחה), תאמר בשמן שאינו קרב עם חובתו בפני עצמו (וכיון
דלא אשכחן ליה דליתי בכלי בפני עצמו - השתא נמי לא לייתי)!?
אין שנים
מתנדבין עשרון אחד, אבל מתנדבין עולה ושלמים ועוף - אפילו פרידה אחת (אפילו
גוזל אחד מתנדבין).
גמרא:
אמר רבא: מדברי
שניהם נלמוד: מתנדב אדם מנחת נסכים (סלת שמן
ויין בלא קרבן) בכל יום (דעד
כאן לא פליגי אלא [בשמן] בפני
עצמו, אבל במעורב עם המנחה - לא פליגי).
פשיטא!?
מהו דתימא מנחת
נדבה גלי בה רחמנא - הני חמשה מנחות (סלת,
ומחבת, ומרחשת, וחלות, ורקיקין) - אִין, טפי – לא (אבל
רבוכה לא חשיב: דאינה באה נדבה אלא בתודה עם הזבח, ולאו מנחה [עצמאית] היא [שינדב אותה אדם, ואינה כתובה
בפרשת נסכים])!? קא משמע
לן: הני מילי בסתמא (הא דהני חשיב ותו לא - היכא דאמר
'מנחה' סתם - יביא אחת מחמש הללו), אבל היכא דפריש (לנסכים) – פריש.
אין שנים
מתנדבין [עשרון אחד, אבל מתנדבין עולה ושלמים ועוף - אפילו פרידה אחת]:
מאי טעמא (אין
שנים מתנדבין עשרון)?: אילימא
משום דכתיב 'תקריב' (לשון
יחיד: ויקרא ב,א: ונפש כי תקריב
קרבן מנחה לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה]? עולה נמי, הא כתיב 'יקריב'
[ויקרא א,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת
אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את
קרבנכם]!?
אלא עולה מאי
טעמא? דכתיב 'לעולותיכם' (לשון רבים) [במדבר כט,לט:
אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם
ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמיכם]?
מנחה נמי הא
כתיב '[ו]למנחותיכם'?
אלא משום דכתיב
בה '[ו]נפש'.
תניא נמי הכי:
רבי אומר (ויקרא כב,יח) [דבר
אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש בית ישראל ומן הגר בישראל] אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם
אשר יקריבו לה' [לעלה]: הכל באין בשותפות; לא סילק הכתוב אלא מנחה שנאמר '[ו]נפש'.
אמר רבי יצחק:
מפני מה נשתנית מנחה? שנאמר בה '[ו]נפש':
אמר הקדוש ברוך הוא: מי דרכו להביא מנחה? עני (שאין
לו בהמות); מעלה אני עליו
כאילו הקריב נפשו לפני.
אמר רבי יצחק:
מה נשתנית מנחה שנאמר בה חמשה מיני טיגון הללו (סלת,
מחבת, ומרחשת, וחלות, ורקיקין דמנחת מאפה)? משל למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה, ויודע בו שהוא
עני, אמר לו "עשה לי מן חמשה מיני טיגון (כל
מידי דאית ביה שמן קרי טיגון) כדי שאהנה ממך (כלומר:
שתקובל לפני בהן)".
הדרן עלך
המנחות והנסכים
מנחות פרק שלשה
עשר הרי עלי עשרון קד,ב
משנה:
"הרי עלי
עשרון" - יביא אחד; "עשרונות" - יביא שנים;
"פירשתי (כמה
עשרונים אביא) ואיני
יודע מה פירשתי" - יביא ששים עשרון (דאי בציר
מהכי נדר - לא איכפת ליה: דמתני ואמר "כמה שנדרתי יהיו לנדרי, והשאר יהא
נדבה"; ובטפי ליכא לספוקי: דאין מנחה יחידית יתירה על ששים עשרונים).
"הרי עלי
מנחה" (סתם) - יביא איזו שירצה (מחמשה
מנחות).
רבי יהודה אומר:
יביא מנחת הסולת, שהיא מיוחדת שבמנחות (מפרש בגמרא);
"מנחה"
או "מין המנחה" (כלומר:
"הרי עלי מנחה" או שאמר "הרי עלי מין המנחה") - יביא אחת;
"מנחות (עלי)" או "מין מנחות (עלי)" - יביא שתים (שתי
מנחות ממין אחד);
"פירשתי (אחת
מן המנחות שכתובים בפרשה) ואיני
יודע איזה מהן פירשתי" - יביא חמשתן;
"פירשתי
מנחה (בכלי אחד) של עשרונים, ואיני יודע כמה פירשתי (ואיני
יודע כמה עשרונים קבעתי בה)" - יביא ששים עשרון (דבטפי
מהכי ליכא לספוקי, ואי בציר נדר - לא איכפת לן, דמתני ואמר "כמה שפירשתי יהא
לנדרי, והשאר יהא לנדבה").
רבי אומר: יביא
מנחות של עשרונות מאחד ועד ששים (כיון דאמר
'מנחה' - משמע חדא; אלמא בכלי אחד קבעה; ואם יביא ששים בכלי אחד - שמא בציר מהכי
נדר, והויא מנחה יתירה; ואית ליה לרבי 'קביעותא דמנא מילתא', הלכך יביא ששים מנחות
מאחד ועד ששים: חדא של עשרון, וחדא של שתים, וחדא של שלש, וחדא של ארבע, וכן עד
ששים: דודאי חדא מינייהו נדר; ואינך נדבה).
גמרא:
פשיטא!?
'"עשרונות"
- יביא שתים' איצטריכא ליה.
הא נמי פשיטא: מיעוט
'עשרונות' = שתים!?
איצטריכא ליה 'פירשתי
ואיני יודע מה פירשתי - יביא ששים עשרון'.
מאן תנא?
אמר חזקיה: דלא
כרבי, דאי רבי - האמר 'יביא מנחות של עשרונות מאחד ועד ששים'!?
ורבי יוחנן
אמר: אפילו תימא רבי, באומר "פירשתי עשרונות אבל לא קבעתים בכלי (אחד)" - דמייתי שיתין עשרונות בשיתין מאני (הלכך
יביא ששים עשרונות בששים כלים, כל אחד ואחד בפני עצמו; והא דקאמר 'יביא מנחות
של עשרונות מאחד ועד ששים' - היינו היכא דקבעה בכלי אחד: דלא מצי לאיתויי בכלי
אחד לא בציר מהכי ולא טפי מהכי, הלכך יביא מנחות של עשרונים מאחד ועד ששים: דודאי
חדא מינייהו נדר).
"הרי עלי
מנחה" - יביא איזהו שירצה [רבי יהודה אומר: יביא מנחת הסולת,
שהיא מיוחדת שבמנחות]:
תנא (מה
טעם יביא מנחת סלת?): הואיל
ופתח בו הכתוב תחלה;
אלא מעתה האומר
"הרי עלי עולה" יביא בן בקר, הואיל ופתח בו הכתוב
(מנחות קה,א)
תחלה? "( הרי עלי
עולה) מן הצאן" -
יביא כבש, הואיל ופתח בו הכתוב תחלה? "מן העוף" - יביא תורים, הואיל
ופתח בו הכתוב תחלה? אלמה תנן [מנחות פ"יג מ"ו] "הרי עלי עולה - יביא כבש; רבי אלעזר בן
עזריה אומר: תור או בן יונה' ולא פליג רבי יהודה [ואינו
אומר שיביא בן בקר]? אלא מאי 'מיוחדת
שבמנחות'? - דלית ליה שם לווי (שנקראת
'מנחה' סתם, דשאר מנחות יש להם שם לווי: 'מנחת מחבת' ו'מנחת מרחשת' ו'מנחת מאפה').
והא תנא 'הואיל ופתח בו הכתוב תחלה' קאמר?
הכי קאמר:
איזהו מנחה (דקרי לה רבי יהודה) מיוחדת שבמנחות? - דלית ליה שם לווי: זו שפתח בו
הכתוב תחלה (והיינו מנחת סלת).
פשיטא! 'מנחת
הסולת' קאמר (רבי יהודה, דהא בהדיא קתני לה)!
סימנא בעלמא (לגירסא:
שלא תטעה ותשכח איזו מנחה קאמר רבי יהודה דיביא - סימן זה יהא בידך: זו שפתח בה
הכתוב תחלה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .