דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות קה,ב)
אמר ליה רב פפא
לאביי: (ול)רבי שמעון, דאמר 'מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא' (ומוקמא
מתניתין אליביה, וכגון דמייתי ומתני 'שיצטרפו חלות מעשרון זה לפי מה שנדר ורקיקין
מעשרון זה לפי מה שנדר') - הא קא
מייתי עשרון אחד משני עשרון ולוג אחד משני לוגין (הא
קא מייתי השתא עשרון מזה קצת ומזה קצת, וקא מערב שתי מנחות בהדי הדדי - ואיהו לא
נדר אלא חדא מנחה, לאיתויי חד עשרון וחד לוג ומיפלגיה לחלות ורקיקים); שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר 'אם הביא עשרון
אחד משני עשרונות ולוג אחד משני לוגין ('המביא
מנחה והביא שני עשרונים ושני לוגין, ואמר "חציו של זה וחציו של זה לחובתי,
והשאר נדבה") - יצא' (ולא
איתפריש לן היכא) - ומיקמץ
היכי קמץ (לאותה מנחה: שהוא מצטרף שתי מנחות למנחה אחת,
[שטמ"ק: ובעי שני קמצים: חדא לחובה וחדאלנדבה, כדאמר בסוף שמעתין])?
דמתני ואמר:
"אי חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אמרי, דקא קמיצנא מחלות - ליהוי אחלות,
דקא קמיצנא מרקיקין - ליהוי ארקיקין; אי מחצה רקיקין ומחצה חלות אמרי, דקא קמיצנא מחלות
- ליהוי אמחצה חלות ומחצה רקיקין, ודקא קמיצנא מרקיקין - ליהוו אמחצה רקיקין ומחצה
חלות"!
והא בעי מיקמץ חד
קומץ מחלות
(מנחות קו,א)
ומרקיקין (דאי
'חדא מנחה של חלות ורקיקין' אמר, הוי בעי איתויי חלות ורקיקין, ולפותתן בכלי אחד, ולקמוץ
משניהם קומץ אחד) וקא קמיץ
מחלות ארקיקין ומרקיקין אחלות!?
שמעינן ליה לרבי
שמעון דאמר (בפרק 'כל המנחות באות מצה' (לעיל
סג:)) 'אם קמץ ועלה
בידו מאחד על שניהם – יצא'.
והא איכא מותר
שמן?: דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין, אמר 'מותר השמן מחזירו לחלות', אי כולהו רקיקין
אמר 'מותר השמן נאכל לכהנים' (מותר השמן
אמרינן בפרק 'ואלו מנחות' (לעיל ע"ה.):
מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין, מביא לוג שמן וחוצהו לחלות ורקיקין; וחלות -
בוללן, ומושח הרקיקין על פני כולן, ושאר השמן מחזירו לחלות; וגבי כולה רקיקין תניא
לעיל מההיא 'מושחן כמין כי, ושאר השמן נאכל לכהנים')?
כרבי שמעון בן
יהודה, דתניא: 'רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון (גבי
מחצה חלות ומחצה רקיקין קאי): מושחן כמין כי, ומותר השמן נאכל לכהנים (כדין
רקיקין הבאים בפני עצמן)' (הלכך ממה
נפשך מותר של רקיקין נאכל לכהנים).
אמר ליה רב
כהנא לרב אשי: והא איכא לספוקה במנחת נסכים, דאמר רבא: 'מתנדב אדם מנחת נסכים בכל
יום'!?
כי קא מסתפקא ליה
-
<סימן יחיד
בגלל לבונה בלוג מקמצה>
באה בגלל יחיד
(לנדר ממנחת יחיד שאינה באה בצבור: דהיינו הנך חמש מנחות
הנדבה דאינן באות בצבור, כדאמר לעיל (דף קד:): אין שנים
מתנדבים עשרון אחד, שהרי כתיב בה '[ו]נפש'), באה בגלל ציבור (אבל
מנחת נסכים הבאה בצבור) לא מסתפקא
ליה (דודאי ידע שלא נדרה);
כי קא מסתפקא
ליה באה בגלל עצמה, באה בגלל זבח לא מסתפקא ליה; כי קא מסתפקא ליה טעונה לבונה,
שאינה טעונה לבונה לא מסתפקא ליה; כי קא מסתפקא ליה באה בלוג, באה בשלשה
לוגין לא מסתפקא ליה; כי קא מסתפקא ליה טעונה קמיצה, שאינה טעונה קמיצה לא
קא מסתפקא ליה.
פירשתי מנחה של
עשרונים [ואיני יודע כמה פירשתי" - יביא ששים עשרון. רבי אומר: יביא
מנחות של עשרונות מאחד ועד ששים]:
תנו רבנן:
'"פירשתי מנחה וקבעתי בכלי אחד של עשרונים ואיני יודע מה פירשתי" -
יביא מנחה של ששים עשרונים - דברי חכמים; רבי אומר: יביא מנחות של עשרונים מאחד
ועד ששים (שיביא ששים מנחות בששים כלים: בחד
כלי חד עשרון, ובאידך שנים, ובאידך שלשה, ובאידך ארבעה, וכן עד ששים), שהן אלף ושמונה מאות ושלשים (ובכל
כלי יאמר "אם כזו נדרתי - זו לנדרי, ואם לאו - תהא נדבה", דממה נפשך חדא
מינייהו נדר).
תוספות
ד"ה שהן אלף ושמונה מאות ושלשים. כיצד? קח בידך מאחד ועד ששים, וצרף תחילתן
לסופן עד האמצע, כגון: אחד וששים הם ס"א, שנים ונ"ט הם ס"א, ושלש
ונ"ח הם ס"א, - כן תמנה עד שלשים, דשלשים ושלשים ואחד נמי הם ס"א,
ויעלה לך שלשים פעמים ס"א! וכן נוכל למנות פרים דחג דעולין לשבעים, כיצד: ז'
וי"ג הם עשרים, וכן ח' וי"ב הם עשרים, וכן ט' וי"א הם כ', וי' -
הרי שבעים.
"פירשתי
(עשרונות), ואיני יודע מה פירשתי (מאיזה
מנחה מן החמש המנחות) ואי
זו מהן (מאיזה מנחה) פירשתי, ואיני יודע כמה (עשרונים) פירשתי" - יביא חמש מנחות של ששים ששים
עשרונים, שהן שלש מאות - דברי חכמים;
רבי אומר:
יביא חמש מנחות של ששים עשרונים מאחד ועד ששים שהן תשעה אלפים ומאה וחמשים'.
במאי קא
מיפלגי?
אמר רב חסדא:
במותר להכניס חולין לעזרה קא מיפלגי (ודכולי
עלמא אסור לערב חובה בנדבה): רבי סבר: אסור להכניס חולין לעזרה (הלכך
לא מצי איתויי בכלי אחד ומתנֶה, אבל יביא ששים מנחות מאחד ועד ששים בששים כלים,
ויאמר: "אותם שנדרתי יהו לחובתי, והשאר נדבה"; ואי קשיא: לייתי ששים עשרונות בששים כלים, ויאמר: "לפי חשבון
שנדרתי יהא לנדרי, והשאר נדבה" - הא לא קשיא: דקביעות המנחה - מילתא היא, ולא
מצי לאיתויי בכלי אחד פחות ממה שקבע בו), ורבנן סברי מותר להכניס חולין לעזרה (הלכך
יביא ששים עשרון בכלי אחד, ויתנֶה: "אם כולן נדרתי - כולן לחובתי, ואם לאו -
מה שנדרתי יהא לחובתי, והשאר חולין" אבל "השאר לנדבה" לא מצי
לאיתויי, דאסור לערב חובה בנדבה; ואי
קשיא הכא נמי [כמו
להלן בגמרא]: היכי קריב קומץ? הא הוי קצת מן הקומץ חולין? ועוד:
מנחה היכי מישתרי? והא לא איקמצא קומץ שלם, דקצת מן הקומץ הוי חולין? - תריץ
כדתרצינן ב'הקומץ רבה' (לעיל כד:): קומץ בדעתא דכהן תליא
מילתא, וכהן - דעתו אקודש, ולא אחולין).
רבא אמר: דכולי
עלמא אסור להכניס חולין לעזרה, והכא - במותר לערב חובה בנדבה קא מיפלגי: רבנן סברי
מותר לערב חובה בנדבה (הלכך מייתי ששים עשרונות, ויאמר
"כפי מה שנדרתי - יהו לחובתי, והשאר – לנדבה"), ורבי סבר אסור לערב חובה בנדבה.
אמר ליה אביי
לרבא: לרבנן, דאמרי 'מותר לערב חובה בנדבה' - הא בעינן שני קמצים (חד
לחובה וחד לנדבה)?
(ומשני: דקמיץ שני קמצים:) דקמיץ והדר קמיץ.
והא קא קמיץ
מחובה אנדבה ומנדבה אחובה?
דתלי ליה בדעת
כהן, דאמר: כל היכא דמטיא ידא דכהן - השתא (בקומץ
ראשון) חובה, ולבסוף
נדבה (וכל היכא דמטו ידיה בקומץ אחרון תהא נדבה).
ואקטורי היכי
מקטר?: ליקטר נדבה ברישא? דחובה היכי מקטר לה?: דלמא כולה חובה היא, וחסרו להו
שירים, ואמר מר: 'שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה - אין מקטיר קומץ עליהן'? ליקטר
חובה ברישא? דנדבה היכי מקטר לה?:
(מנחות קו,ב)
ודלמא כולה
חובה היא (ומכי שקיל קומץ קמא - הוה ליה כל מה שבכלים שיריים,
וכי קמיץ דנדבה ומקטר לה - הוו להו כמקטיר שיריים), ו'כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו [ויקרא
ב,יא: כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא
תקטירו ממנו אשה לה']'?
אמר רבי יהודה
בריה דרבי שמעון בן פזי: (לעולם
דחובה מקטיר ברישא; ודקאמר 'דילמא אינך שיריים נינהו, וקמו להו ב'בל תקטירו'' -) דמסיק להו (לקומץ
דנדבה) לשום עצים,
וכרבי אליעזר, דתניא: רבי אליעזר אומר: (בתריה
דההוא קרא דבל תקטירו כתיב) [ויקרא ב,יב:
קרבן ראשית תקריבו
אתם ליה'] ואל המזבח לא יעלו
לריח ניחוח - לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשום עצים.
אמר ליה רב אחא
בריה דרבא לרב אשי: ודלמא דכולי עלמא מותר לערב חובה בנדבה, והכא - בדרבי אליעזר
קא מיפלגי: דרבנן אית להו דרבי אליעזר (הלכך כי
מקטר לקומץ דנדבה - מתנֶה ואומר: "אם איכא נדבה בההוא כלי - תהוי הקטרה
מעליא, ואי כולה לחובה היא, הקטרה קמייתא תהא הקטרה, והך - לשם עצים"), ורבי לית ליה דרבי אליעזר (הילכך
לא מצי לאיתויי בחד מנא, דתו לא מקטר לקומץ קמא דלמא כוליה חובה, וקם ליה ב'בל
תקטירו')?
אמר ליה: אי
סלקא דעתך לרבי מותר לערב חובה בנדבה, ודרבי אליעזר לית ליה - אפשר דמייתי שיתין
בחד מנא וחד בחד מנא ומגע להו וקמיץ (וקמיץ
מגדול ברישא, ומתנֶה:" אי כולה חובה – שפיר; ואי לא, הא דקמיצנא ליהוי מחובה,
ומאי דקמיצנא מכלי אחר - ליהוי אההוא עשרון ולאותה נדבה דפש בכלי אחד גדול, ומגע
מגען לראש הכלים זה בצד זה כדי שיגעו ראשי הקלתות זו לזו: כי היכי דלישתרי נדבה
דבכלי גדול הקומץ דבכלי קטן, ומקטיר נדבה, והדר דחובה: דאי נמי הויא קמייתא כל כלי
גדול חובה - לא הוו להו 'שיריים שחסרו': דמהנהו שיתין דבחד מנא לא שקיל ולא מידי
מכי שקיל קומץ קמא)!
רבא אמר: דכולי
עלמא מותר לערב חובה בנדבה, ודכולי עלמא אית להו דרבי אליעזר, והכא בפלוגתא דרבי
אליעזר בן יעקב ורבנן קא מיפלגי דתנן [מנחות פרק שתי מדות מ"ג דף
פח,א]: 'אפילו מנחה של ששים
עשרון - נותן לה ששים לוג (ששים לוג
לששים עשרון שבאותו כלי, ומתנֶה: "כמה שנדרתי - תהא לחובתי, והשאר - תהא
נדבה"; וכל חד עשרון - לוג שקיל, ודחובה לחובה ונדבה לנדבה); רבי אליעזר בן יעקב אומר: אפילו מנחה של ששים
עשרון אין לה אלא לוגהן (לוג
לכל המנחות; ואי עריב שתי מנחות: זו של שלשים וזו של שלשים בכלי אחד - בעי להו שני
לוגין, ואי חדא היא בעי חד לוג), שנאמר (ויקרא יד,כא) [ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח
כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן] למנחה ולוג שמן'; רבנן סברי [כרבנן] דאמרי 'ששים לוג', וכל חד וחד עשרון
לוגה קא שקיל, ורבי סבר כרבי אליעזר בן יעקב, דאמר 'אין לה אלא לוגה', ולא ידעינן
אי חדא מנחה - היא דסגי לה בחד לוג, אי שתי מנחות נינהו דבעינן שני לוגין?
רב אשי אמר: ב'קטן ("שור
קטן עלי") והביא
גדול' קמיפלגי: רבנן סברי 'קטן והביא גדול' – יצא (וזה,
אי נמי לא נדר אלא שלשה עשרונות ומייתי חמשה לנדרו – יצא, ולא בעי אתנויי מידי), ורבי סבר לא יצא.
והא איפלגו בה
חדא זמנא, דתנן [להלן קז,ב]: 'קטן והביא גדול – יצא; רבי אומר: לא יצא'?
צריכא: דאי
איתמר בהא - בהא קא אמרי רבנן, משום דאידי ואידי (בין
מנחה גדולה ובין מנחה קטנה) - קומֶץ הוא (חד קומץ
מקריב), אבל התם - דקא
נפישי אימורין (אימורין דגדול נפישי מדקטן, ואיכא
למימר 'לא הכי נדר') - אימא
מודו ליה לרבי (בההוא קאמר 'לא יצא', דנפישי
אימורין דידיה); ואי
איתמר בההיא - בההיא קאמר רבי, אבל בהא אימא מודי להו לרבנן – צריכא.
משנה:
<סימן [למשנה
זו ולבאות אחריה בדף קז,א-ב] עצים
זהב יין עולה תודה שור>:
"הרי עלי עצים"
- לא יפחות משני גזירין (שני בקעיות גדולות);
"לבונה"
- לא יפחות מקומץ;
חמשה קמצים הם:
האומר "עלי לבונה" - לא יפחות מקומץ;
המנדב מנחה -
יביא עמה קומץ לבונה;
המעלה את הקומץ
בחוץ – חייב (כרת! דהעלאה היא; ובהאי כללא הוי
מעלה קומץ בפנים, דהקטרה מעלייתא היא; הלכך לא חשיב להו בשיתא);
שני בזיכין (של
לחם הפנים) טעונין שני
קמצים;
"הרי עלי זהב"
- לא יפחות מדינר זהב;
"כסף"
- לא יפחות מדינר כסף;
"נחשת"
- לא יפחות ממעה כסף (לא יפחות משוה מעה כסף: דמייתי
נחושת שוה מעה כסף);
"פירשתי (כך
וכך זהב) ואיני יודע מה
פירשתי" - יהא מביא עד שיאמר "לא לכך נתכוונתי" (יביא
כל כך עד שיודע בעצמו שלעולם לא לכך נתכווין).
גמרא:
תנו רבנן: (ויקרא
ב,א) '[ונפש
כי תקריב] קרבן [מנחה
לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה] - מלמד שמתנדבין עצים; וכמה? - שני גזירין, וכן הוא
אומר: (דעצים איקרו קרבן) (עזרא י,לה) והגורלות הפלנו על קרבן העצים [הכהנים
הלוים והעם להביא לבית אלקינו לבית אבתינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח ה'
אלקינו ככתוב בתורה]: רבי אומר:
עצים - קרבן הם טעונין מלח וטעונין הגשה (בקרן
דרומית מערבית, כמנחה)'.
אמר רבא:
ולדברי רבי - עצים טעונין קמיצה (שמרסקן
לעצים דקין עד שנוטל מהם מלא קומצו)!
אמר רב פפא:
לדברי רבי - עצים (שהתנדב אדם) צריכין עצים (להסיקן
בעצי הקדש כשאר קרבנות)!
לבונה לא יפחות
מן הקומץ:
מנלן (דסתם
הקטרה הוי קומץ)?
דכתיב (ויקרא
ו,ח) והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה
ואת כל הלבונה [אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה'] - מקיש לבונה להרמה דמנחה: מה הרמה דמנחה –
קומץ, אף לבונה נמי – קומץ.
תנו רבנן: '"הרי
עלי למזבח" - יביא לבונה, שאין לך דבר שקרב לגבי מזבח אלא לבונה.
"פירשתי
(אחד מאותן הקריבין כולם למזבח) ואיני יודע מה פירשתי" - יביא מכל דבר שקרב
למזבח' (וקא
סלקא דעתך דודאי מדנחית למניינא - דעתיה נמי אמידי דלית [נ"א: דאית] ביה היתר
שיריים לכהנים ואף על גב דאינו נקטר כולו, כמו עולת העוף ומנחת נסכים - והילכך
יביא מכולן; אבל היכא דאמר "הרי עלי למזבח" סתם - משמע דבר שנקטר, היינו
לבונה).
ותו ליכא (ואמילתא
קמייתא קאי: דאין לך דבר הקרב כולו למזבח אלא לבונה)? והא איכא עולה?
איכא עורה
לכהנים.
והא איכא עולת
העוף?
איכא
(מנחות קז,א)
מוראה ונוצה (מוראה
ונוצה נזרקין אצל מזבח, ונבלעין במקומן, כדאמרינן במסכת יומא בפרק קמא (דף
כא.)).
והאיכא נסכים?
לשיתין אזלי.
והאיכא מנחת
נסכים?
כיון דאיכא
מנחה דאכלי כהנים מינה - לא פסיקא ליה (דלימא
'דבר הקרב כולו למזבח' משום מנחת נסכים, הואיל ואיכא מנחת, נדבה דאינה כולה למזבח).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .