דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות קו,ב)
תנו רבנן: '"הרי
עלי למזבח" - יביא לבונה, שאין לך דבר שקרב לגבי מזבח אלא לבונה.
"פירשתי
(אחד מאותן הקריבין כולם למזבח) ואיני יודע מה פירשתי" - יביא מכל דבר שקרב
למזבח' (וקא
סלקא דעתך דודאי מדנחית למניינא - דעתיה נמי אמידי דלית [נ"א: דאית] ביה היתר
שיריים לכהנים ואף על גב דאינו נקטר כולו, כמו עולת העוף ומנחת נסכים - והילכך
יביא מכולן; אבל היכא דאמר "הרי עלי למזבח" סתם - משמע דבר שנקטר, היינו
לבונה).
ותו ליכא (ואמילתא
קמייתא קאי: דאין לך דבר הקרב כולו למזבח אלא לבונה)? והא איכא עולה?
איכא עורה
לכהנים.
והא איכא עולת
העוף?
איכא
(מנחות קז,א)
מוראה ונוצה (מוראה
ונוצה נזרקין אצל מזבח, ונבלעין במקומן, כדאמרינן במסכת יומא בפרק קמא (דף
כא.)).
והאיכא נסכים?
לשיתין אזלי.
והאיכא מנחת
נסכים?
כיון דאיכא
מנחה דאכלי כהנים מינה - לא פסיקא ליה (דלימא
'דבר הקרב כולו למזבח' משום מנחת נסכים, הואיל ואיכא מנחת, נדבה דאינה כולה למזבח).
הרי עלי זהב -
לא יפחות מדינר זהב:
ודלמא נסכא (חתיכה
אחת של זהב שקורין פלט"א)?
אמר רבי אלעזר:
דאמר "מטבע".
ודלמא פריטי?
אמר רב פפא:
פריטי דדהבא לא עבדי אינשי.
כסף לא יפחות
מדינר:
ודלמא נסכא?
אמר רבי אלעזר:
דאמר 'מטבע'.
ודלמא פריטי?
אמר רב ששת:
באתרא דלא סגו פריטי דכספא.
נחושת לא יפחות
ממעה כסף:
תניא: רבי
אליעזר בן יעקב אומר: לא יפחות מצינורא קטנה (מזלג
קטן) של נחשת.
למאי חזיא?
אמר אביי:
שמחטטין בה פתילות (מפילין ראש הפתילה כשהוא שרוף;
ובלע"ז ממוקי"ר) ומקנחין בה נרות (של מנורה,
מאפרה שבתוכה).
"ברזל"
– תניא: אחרים אומרים: לא יפחות מכליה עורב (מסמרות
חדין תוחבין בראש גג ההיכל לכלות העורבין שלא ישבו עליו);
וכמה? אמר רב
יוסף: אמה על אמה.
איכא דאמרי: לא
יפחות מאמה על אמה; למאי חזיא? אמר רב יוסף: לכליה עורב.
משנה:
"הרי עלי יין
(לנסכים)" - לא יפחות משלשה לוגין (שהן
פחותין שבנסכים);
"שמן"
- לא יפחות מלוג (דחזי למנחת נדבה; ואף על גב דהוא
מתכוין להקריבו בפני עצמו כנסכים; והך סתמא - כרבי טרפון, דאמר בפירקין דלעיל (דף
קד.): אף מתנדבין שמן); רבי אומר: שלשה לוגין.
"פירשתי
ואיני יודע מה פירשתי" - יביא כיום מרובה (מפרש
בגמרא).
גמרא:
תנו רבנן [דומה
לספרי שלח פסקא קז]: (בפרשת
נסכים כתיב:) '[ה]אזרח' [במדבר טו,יג:
כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחח לה'] (קרא יתירא
הוא) - מלמד
שמתנדבין יין; וכמה? - שלשה לוגין (דבציר מהכי לא חזו); ומנין שאם רצה להוסיף יוסיף? תלמוד לומר: 'יהיה' (התם
כתיב [במדבר
טו,טז] [הקהל
חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני ה']
'ככם כגר' - כאזרח 'יהיה':
משמע יהיה לכם עוד נסכים אחריני [פסוק אחר עם המילה
'יהיה' ראוי לדרשה זו: במדבר טו,טז: תורה אחת ומשפט אחד יהיה
לכם ולגר הגר אתכם]); יכול
יפחות? תלמוד לומר 'ככה' [במדבר טו,טז:
כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם].
שמן לא יפחות
מן הלוג רבי אומר שלשה לוגין:
במאי קא
מיפלגי?
אמרוה רבנן
קמיה דרב פפא: ב'דון מינה ומינה' – ב'דון מינה ואוקים באתרה' קא מיפלגי : רבנן סברי
'דון מינה ומינה': מה מנחה מתנדבין (דשמן דבא
נדבה גמרינן ממנחת נדבה, כדאמר לקמן: 'קרבן
- מלמד שמתנדבין שמן'; וההוא - גבי מנחת נדבה כתיב: (ויקרא ב,א)
'כי תקריב קרבן מנחה') - אף שמן נמי מתנדבין, ומינה: מה מנחה בלוג - אף
שמן בלוג; ורבי סבר: דון מינה ואוקי באתרה (בנסכים:
דשמן הבא בפני עצמו הוי כנסכים, דומיא דיין): מה מנחה מתנדבין - אף שמן נמי מתנדבין; ואוקי באתרה:
כנסכים: מה נסכים שלשת לוגין - אף שמן נמי שלשת לוגין.
אמר להו רב
פפא: אי ממנחה גמר לה רבי - דכולי עלמא לא פליגי דון מינה ומינה; אלא רבי – מ'אזרח' גמיר לה (כי היכי דגמרינן לעיל יין - הכי
נמי גמר רבי 'אזרח': מלמד שמתנדבין שמן, ודון מינה:
כל הנסכים שלשה לוגין).
אמר ליה רב
הונא בריה דרב נתן לרב פפא: ומי מצית אמרת הכי? והתניא: 'קרבן [ויקרא ב,א: ונפש כי תקריב קרבן
מנחה לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה] - מלמד שמתנדבין שמן (אלמא
ממנחת נדבה גמר לה);
וכמה? - שלשת לוגין'; מאן שמעת
ליה דאמר 'שלשת לוגין'? רבי! וקא מייתי לה מ'קרבן'!?
אמר ליה: אי
תניא – תניא.
פירשתי ואיני
יודע מה פירשתי יביא כיום מרובה:
תנא: כיום טוב
הראשון של חג שחל להיות בשבת.
משנה:
"הרי עלי עולה"
- יביא כבש (פחות שבעולות; עולה ליכא לספוקי
אלא בזכרים);
רבי אלעזר בן
עזריה אומר: או תור או בן יונה.
"פירשתי
מן הבקר (פירשתי אחד מקרבנות הבהמה) ואיני יודע (איזה
מהם) מה פירשתי"
- יביא פר ועגל;
"מן הבהמה
- ואיני יודע מה פירשתי&" - יביא (יביא מכל
מיני בהמה הזכרים גדולים, דהיינו: פר,
ועגל, איל, שעיר, גדי וטלה.
"פירשתי (את
המין) ואיני יודע מה פירשתי
(אם מן הבהמה ואם מן העוף)" -
(מנחות קז,ב)
המשך המשנה
מוסיף עליהן
תור ובן יונה.
"הרי עלי תודה
ושלמים (או זה או זה)" - יביא כבש (פחות
שבתודה ושלמים).
"פירשתי
מן בקר, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר, ופרה, עגל, ועגלה; (תודה
ושלמים איכא לספוקי בזכרים ונקבות;)
"מן
הבהמה, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר, ופרה, עגל, ועגלה, איל, ורחלה,
שעיר, ושעירה, גדי, וגדייה, טלה, וטלייה (רחל בת
שתי שנים כבש בן שנתו);
"הרי עלי
שור" - יביא הוא ונסכיו, במנה (כך נתפרש
דינו בתורה שבע"פ); "עגל"
- יביא הוא ונסכיו, בחמש (סלעים); "איל" - יביא הוא ונסכיו בשתים;
"כבש" - יביא הוא ונסכיו בסלע.
"שור
במנה" - יביא במנה חוץ מנסכיו (שהרי כך
קבעו); "עגל
בחמש" - יביא בחמש חוץ מנסכיו; "איל בשתים" - יביא בשתים חוץ
מנסכיו; "כבש בסלע" - יביא בסלע, חוץ מנסכיו.
"שור
במנה", והביא שנים במנה - לא יצא (שהרי קבע
שור אחד במנה), ואפילו
זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר.
"שחור"
והביא לבן, "לבן" והביא שחור, "גדול" והביא קטן - לא יצא;
"קטן" והביא גדול – יצא; רבי אומר: לא יצא.
גמרא:
ולא פליגי: מר
כי אתריה ומר כי אתריה (באתריה דתנא קמא גריע כבש מעוף,
ובאתריה דרבי אליעזר [בן עזריה] - גריע עוף מכבש) [פירוש
המשניות לרמב"ם: במקומו של תנא קמא לא היו קורין שם 'עולה' מוחלט אלא עולת בהמה,
ולפחות שיהא כבש, ובמקומו של רבי אליעזר בן עזריה קורין שפ עולה מחולט אפילו לעולת
העוף].
תנו רבנן: '"הרי
עלי עולה בסלע למזבח" - יביא כבש, שאין לך דבר שקרב בסלע לגבי מזבח אלא כבש
שקרב בסלע.
"פירשתי (איזה קרבן
אביא ואקננו בסלע),
ואיני יודע מה פירשתי" - (מדנחת
לפרושי - איכא לספוקי נמי באחריני, הלכך) יביא מכל דבר שקרב בסלע לגבי מזבח (יביא מכל
דבר הקרב למזבח שוה סלע מכל אחד ובלבד שיוכל לקנות דבר שלם מסלע).
"פירשתי
מן הבקר, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ועגל'.
אמאי? וליתי פר
ממה נפשך (דאי נמי עגל נדר - הא יש בכלל מרובה מועט)?
הא מני? - רבי
היא, דאמר '"קטן" והביא גדול - לא יצא'.
אי רבי - אימא
סיפא: 'שור במנה והביא שנים במנה לא יצא, ואפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר
דינר; שחור והביא לבן, לבן והביא שחור, גדול והביא קטן - לא יצא; קטן והביא גדול –
יצא; רבי אומר: לא יצא': רישא וסיפא רבי, ומציעתא רבנן?
אין! רישא
וסיפא רבי, מציעתא רבנן, והכי קאמר: דבר זה (ששנינו
יביא פר ועגל - לאו דברי הכל היא אלא) מחלוקת רבי ורבנן (דלגבי
קטן והביא גדול, לרבי לא יצא - משום הכי נקט תנא פלוגתא בסיפא: לפרושי רישא: דלאו
דברי הכל היא).
תנן התם (במסכת
שקלים (פ"ו מ"ה וגם מ"ו; דף ט:)): 'ששה לנדבה' (י"ג
שופרות היו במקדש; שבעה מהן מפורשים מה נותנין בהם: תיקלים חדתין, ותיקלים עתיקין,
קינים, וגוזלי עולה, ועצים, ולבונה, וזהב לכפורת - הרי שבעה; וששה מהן לנדבה, בהן
היו נותנין המותרות ההולכות לנדבת צבור, דהוא 'קיץ המזבח', והוי הבשר לעולה,
ועורות לכהנים); כנגד
מי?
<סימן
קמ"ף ש"ע>
אמר חזקיה:
כנגד ששה בתי אבות הכהנים (שכל משמר
חלוק לששה בתי אבות, כנגד ששה ימי שבוע: זה עובד יומו וזה עובד יומו, ובשבת כולן
שוין): שתקנו להם חכמים שיהא שלום זה עם זה (שעורות
של בהמות הנקחות מן השופרות היו לכהנים שמקריבין העולות; וכל זמן שאין המזבח בטל -
לא היו לוקחין מן השופרות, ואם לא היה להם אלא שופר אחד - אתו לאינצויי: דשמא
באותו יום של בית אב ראשון או של בית אב שני יביאו נדרים ונדבות הרבה - לא יטול
הבית אב מן השופר כלום, ובשאר ימות השבוע של אלו בתי אבות לא מייתו נדרים ונדבות
כל כך, ונמצא אותן בתי אבות מקריבות מן השופר שלא יהא המזבח בטל, והוו עורות שלהם,
ומנצי הנך קמאי בהדי הנך, ואמרי 'יש לכם עורות ואנו אין לנו כלום' ואי משום הנך
עולות שהביאו יחידים במשמרות שלנו - משום מזלינו הוא'! הלכך תקינו ששה שלא יטול זה
משופרו של זה; וכשהמעות באות - נותנין אותן לששה שופרות);
רבי יוחנן אמר:
מתוך שהנדבה מרובה - תיקנו
להם שופרות מרובין, כדי שלא יתעפשו המעות;
וזעירי אמר:
כנגד פר, ועגל, איל,
וכבש, גדי, ושעיר (שהמתנדב פר לעולה - מביא ונותן
לשופר ששמו 'פר' במנה אחד, כדאמר 'יביא במנה' דפר – במנה; והמתנדב עגל מביא חמשה
סלעים, ונותן לשופר ששמו 'עגל'; וכן כולם; והכהנים לוקחין ממעות שופר ששמו 'פר'
ויקריבו מאותו שופר פרים עד שיכלו כל המעות), ורבי היא, דאמר: קטן והביא גדול - לא יצא (ולהכי
הוו ששה: שאין עולה באה אלא מהנך ששה בהמות);
ובר פדא אמר:
כנגד הפרים (של חטאת ציבור שאבדו והפריש אחרים
תחתיהן ואח"כ נמצאו הראשונים ונתקו לרעייה - דמיהן נופלין לשופר הראשו) והאילים (אשם
גזילות ואשם מעילות שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ואחר כך נמצאו הראשונים ונתקו
לרעייה - דמיהן נופלין לשופר השני, ובאים לנדבת ציבור)
(מנחות קח,א)
והכבשים (אשם נזיר
ואשם מצורע הבאים בני שנה, שנאמר בהן 'כבש' - ונתקו
לרעייה - דמיהן לשופר השלישי; ואהכי לא מערב מותריהן עם מותר גזילות ומעילות: משום
דלא דמו: דאלו בני שנה ואלו בני שתי שנים, אלו באין לכפר ואלו להכשיר) והשעירים (שעירי
חטאת של ציבור של רגלים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו בשאין בה ידיעה, כדאמרינן
בשבועות (דף ב.); ולא מפי השמועה; ואין לנו בהמה
ניתקת לרעייה אלא אלו: דכבשה ושעירה הבאין לחטאת יחיד - אין ניתקות לרעיה אלא מתות) והמותרות (כגון:
מי שמקריב אחד מכל אלו, והפריש מעות לשם כך, והוזלו בהמות וניתותרו המעות - נותן
לשופר החמישי) והמעה (קולבון:
שכל יחיד מביא מחצית השקל בהכרעה, באדר, ואם נתנו בין שניהם שקל שלם - נותנין
קולבון אחד: מעה קטנה, מפני הכרעה: שעכשיו לא נתנו בין שניהם אלא הכרע אחד, ואילו
הביאום כמשפטן היו שם שתי הכרעות - לפיכך נותנין קולבון).
כולהו - כחזקיה לא אמרי: לאנצויי לא חיישינן, דכל חד וחד
יומיה קא עביד (ואם באו לו קרבנות הרבה שלא צריך
לשופר - אין לו ליטול כלום בעורות שנקנו מן המעות שניתנו בשופר);
כרבי יוחנן לא אמרי: לאיעפושי לא חיישינן;
כזעירי לא אמרי: כיחידאה לא מוקמי (דלא
חיישינן להא דרבי, דאמר 'קטן והביא גדול לא יצא', אלא המתנדב עגל - נותן
המעות לשופר של פר, והכהנים מקריבין פרים מהם עד שיכלו כל המעות שיש שם);
כבר פדא נמי לא אמרי: מותרות (בתמיה)? (כלומר:
איהו חשיב חד שופר למותרות?) כולהו (קמאי) נמי (דחשיב מן
הניתקין לרעייה) - מותרות
(מותרות נינהו: שניתותרו מדמי קרבן); מעה - נמי לשקלים אזלא (לתרומת
הלשכה, עם שאר השקלים), דתניא:
'להיכן קלבון זה הולך? – לשקלים, דברי רבי מאיר; רבי אליעזר אומר: לנדבה (לשופרות)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .