דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות קח,ב)
מיתיבי:
'"שור בשוורַי הקדש (עולה)" וכן שור של הקדש שנתערב באחרים: הגדול
שבהן הקדש (עולה), וכולם (וכל
האחרים) ימכרו לצרכי
עולות (שמא אכָּל חד איכא למימר 'זה עולה'), ודמיהן חולין (דקדש
אינו תופס דמיו, אלא בעל מום שיצא לחולין דנתפסין דמיו בקדושתו; אבל האי - דלא
נפיק לחולין, ולצורך קדשים נמכר - אין דמיו קדושים; ולהקדש נמי לא גזיל מידי, דהא
יהיב ליה הגדול שבהן)' (קתני
מיהא 'וכולן ימכרו כו': דחוששין לכולן, אף על גב דאמר "שור בשוורי"
וקשיא לרב נחמן)?
תרגומא (הא
דקתני 'וכולן ימכרו לצרכי עולות') אשור של הקדש שנתערב באחרים (אבל
א'שור בשוורי' - ליכא לספוקי דגדול משמע).
והא 'וכן' קאמר
(דמשמע דין שניהם שוה)?
תרגומא (הא
דקתני 'וכן') אגדול (דכן
דינו שוה: דנותן הגדול להקדש, אבל לגבי ספיקא - ליכא ב'שור בשוורי').
מיתיבי: '"בית
בביתי אני מוכר לך" ונפל (אחד מביתו) - מראהו נפול (ואומר
"זהו שמכרתי לך"); "עבד בעבדיי אני מוכר לך" ומת - מראהו מת'
(מנחות קט,א)
ואמאי? ליחזי
היידן נפל (ניחזי הי נפיל: אי גדול נפל - הפסיד לוקח, דהא גדול
שבבתים משמע, ואי קטן נפל - לית ליה פסידא), היידן מת?
לוקח קא אמרת?
שאני לוקח, דיד בעל השטר על התחתונה (כגון האי
לוקח שבא בשטר מכירה - ידו על התחתונה, דהוי 'מוציא מחבירו עליו הראיה': שהמוכר
מוחזק בבתים - הלכך ראיה על הלוקח; אבל גבי הקדש - גדול משמע).
השתא דאתית
להכי - אפילו תימא עלייה דגריעה - יד בעל השטר על התחתונה.
משנה:
"הרי עלי
עולה" - יקריבנה במקדש, ואם הקריבה בבית חוניו - לא יצא;
"הרי עלי
עולה שאקריבנה בבית חוניו" - יקריבנה במקדש (דכיון
דאמר "הרי עלי עולה" איחייב ליה בעולה), ואם הקריבה בבית חוניו – יצא (מפרש
טעמא בגמרא).
רבי שמעון
אומר: אין זו עולה.
"הריני
נזיר" - יגלח (מביא קרבנותיו) במקדש, ואם גלח בבית חוניו לא יצא;
"הריני
נזיר שאגלח בבית חוניו" - יגלח במקדש, ואם גלח בבית חוניו – יצא.
רבי שמעון
אומר: אין זה נזיר.
גמרא:
'יצא'?
הא מקטל קטלה (דשוחט חוץ הוא, ואיהו איחייב בעולה
מכי אמר "הרי עלי עולה")?
אמר רב המנונא:
נעשה כאומר "הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה" (כיון
דאמר "על מנת שאקריבנה בבית חוניו" - הוי כאילו אמר "על מנת
שאהרגנה ולא איתחייב באחריותה", ומשום הכי יצא; אבל חייב כרת, משום שחוטי
חוץ, שהרי קרא עליה שם עולה).
אמר ליה רבא:
אלא מעתה, סיפא, דקתני '"הריני נזיר שאגלח בבית חוניו" יגלח במקדש,
ואם גילח בבית חוניו יצא' הכי נמי דנעשה כאומר "הריני נזיר על מנת שלא
אתחייב באחריות קרבנותיו" - נזיר כמה דלא מייתי קרבנותיו לא מתכשר (נזיר
לא מצי לאתנויי 'על מנת שלא אתחייב באחריות דקרבנותי': דכיון דחלה עליו נזירות -
לא פקעא מיניה עד דמייתי קרבנותיו)!?
אלא אמר רבא:
אדם זה - לדורון נתכוין (ולא חל עליה שם עולה), אמר: אי סגיא בבית חוניו – טרחנא, טפי לא מצינא
לאיצטעורי (ברחוק מארץ ישראל עומד, וקרוב לחוניו; ואליבא דרבא לא
מחייב משום שחוטי חוץ); נזיר
נמי: האי גברא לצעורי נפשיה קא מיכוין, אמר: אי סגיא בבית חוניו – טרחנא, טפי לא
מצינא לאיצטעורי.
ורב המנונא אמר
לך: נזיר – כדקאמרת (דלא חל עליה שם נזירות); (אבל) עולה (היינו
טעמא: נעשה כאומר) 'על מנת
שלא אתחייב באחריותה' קאמר (ושם עולה
עליה, וחייב כרת).
ואף רבי יוחנן
סבר לה להא דרב המנונא, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: "הרי עלי עולה
שאקריבנה בבית חוניו והקריבה בארץ ישראל (שלא
בירושלים) - יצא וענוש
כרת. (ולהכי נקט 'בארץ ישראל': דאף על גב דלא קיים נדרו –
יצא, דקביעותא דבית חוניו - לאו קביעות הוא דהוי כאומר "על מנת שאהרגנה ועל
מנת שלא אתחייב באחריותה": דמה לי קטלה התם מה לי קטלה הכא? וענוש כרת משום
שחוטי חוץ; אלמא שםֵׁ עולה חל עלה, כדרב המנונא.)
תניא נמי הכי:
'"הרי עלי עולה שאקריבנה במדבר" (קסבר
משום משכן שהיה שם יהא עדיין המדבר קדוש) והקריבה בעבר הירדן (בארץ
ישראל שלא בירושלים) – יצא (אפילו הכי
יצא: דעל מנת שלא אתחייב באחריות קאמר), וענוש כרת'.
משנה:
הכהנים ששמשו
בבית חוניו - לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר (אם
שמשו לעבודת כוכבים לא ישמשו עוד בירושלים), שנאמר (מלכים ב כג,ט) אך
לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם; הרי אלו כבעלי מומין: חולקין ואוכלין (בקדשים,
כדאמר ב'אלו מנחות' (לעיל ע"ג.) 'איש
חולק - ואפילו בעל מום'), ולא מקריבין.
גמרא:
אמר רב יהודה:
כהן ששחט לעבודת כוכבים (לפני עבודת כוכבים - ושב) קרבנו (שהוא
מקריב במקדש אחרי כן) ריח
ניחוח (הוא).
אמר רב יצחק בר
אבדימי: מאי קראה? (יחזקאל מד,יב) יען אשר ישרתו אותם לפני
גילוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון על כן נשאתי ידי עליהם נאום ה' אלהים ונשאו
עונם וכתיב בתריה [פסוק
יג] ולא יגשו אלי לכהן לי [ולגשת
על כל קדשי אל קדשי הקדשים ונשאו כלמתם ותועבותם אשר עשו]; אי עבד שירות (בעבודת
כוכבים) – אִין (מיתסר
במקדש), שחיטה לאו
שירות הוא (ושחיטה לא איקרי שירות, דהא במקדש כשרה בזר).
איתמר: שגג
בזריקה (זרק דם לעבודת כוכבים בשוגג, דהשתא עבד ליה שירות -
אלא ששוגג היה): רב נחמן
אמר: קרבנו ריח ניחוח; רב ששת אמר: אין קרבנו ריח ניחוח.
אמר רב ששת:
מנא אמינא לה? דכתיב [יחזקאל מד,יב: יען
אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם]
והיו לבית ישראל למכשול עון [על כן נשאתי ידי עליהם נאם ד'
ה' ונשאו עונם]; מאי? לאו 'או
מכשול, או עון' (כלומר: או שוגג או מזיד עשו שירות
לעבודת כוכבים, וכתיב 'לא יגשו אלי לכהן לי'), ומכשול = שוגג, ועון = מזיד (כדאמרינן
במסכת יומא (דף לו:): 'עונות - אלו הזדונות, וכן
הוא אומר הכרת תכרת עונה בה'
[במדבר טו,לא])!
ורב נחמן:
מכשול דעון;
אמר רב נחמן:
מנא אמינא לה? דתניא: '(במדבר טו,כח) וכפר
הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה [לפני ה' לכפר עליו ונסלח לו] - מלמד שכהן מתכפר על ידי עצמו ('בחטאה
בשגגה' משמע אפילו נפש כהן, בחטאה בשגגה - יכול להקריב קרבנו
ולהקריב על עצמו; ובההיא פרשתא - בעבודת כוכבים מישתעי, כדכתיב (במדבר
טו,כב) 'וכי תשגו ולא תעשו וגו'
- זו עבודת כוכבים, ששקולה כנגד כל התורה כולה')' – במאי (פלח
לעבודת כוכבים, דאיצטריך קרא לאכשורי לעבוד במקדש כי שגג)? אילימא בשחיטה, מאי איריא שוגג? אפילו מזיד
נמי! אלא - לאו בזריקה!?
ורב ששת אמר
לך: לעולם בשחיטה ובמזיד - לא נעשה משרת לעבודת כוכבים.
ואזדו
לטעמייהו, דאתמר: הזיד בשחיטה: רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח; ורב ששת אמר: אין
קרבנו ריח ניחוח;
רב נחמן אמר
קרבנו ריח ניחוח: דלא עבד שירות;
רב ששת אמר:
אין קרבנו ריח ניחוח:
(מנחות קט,ב)
נעשה משרת
לעבודת כוכבים (והא דאמרינן לעיל 'בשחיטה לא מיפסלא'
- מוקי לה רב ששת בשוגג<).
אמר רב נחמן:
מנא אמינא לה? – דתניא: 'כהן שעבד עבודת כוכבים ושב - קרבנו ריח ניחוח' במאי?
אילימא בשוגג – מאי'ושב'? שב ועומד הוא! אלא פשיטא במזיד; ואי בזריקה - כי שב מאי
הוי? הא עבד לה שירות! אלא - לאו בשחיטה!?
ורב ששת אמר
לך: לעולם בשוגג, והכי קאמר: אם שב מעיקרו, דכי עבד בשוגג עבד - קרבנו ריח ניחוח,
ואם לאו - אין קרבנו ריח ניחוח.
השתחוה לעבודת
כוכבים: רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, ורב ששת אמר: אין קרבנו ריח ניחוח;
הודה לעבודת
כוכבים (אמר לה "אלי אתה"): רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, ורב ששת אמר אין
קרבנו ריח ניחוח;
וצריכא: דאי
אשמעינן הך קמייתא (שגג בזריקה), בההיא קאמר רב ששת, משום דעבד ליה שירות, אבל
שחיטה - דלא עבד ליה שירות -אימא מודה ליה לרב נחמן (ואפילו
הזיד);
ואי אשמעינן
שחיטה - משום דעבד ליה עבודה, אבל השתחוה - דלא עבד ליה עבודה - אימא לא? – צריכא;
ואי אשמעינן
השתחואה - משום דעביד ליה מעשה, אבל הודה, דדיבורא בעלמא - אימא לא? – צריכא.
ואין צריך לומר
דבר אחר [וכו']:
מדקאמר 'אין
צריך לומר דבר אחר', מכלל דבית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא; תניא כמאן דאמר
'בית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא', דתניא: אותה שנה שמת שמעון הצדיק, אמר להן: שנה
זו הוא מת;
אמרו לו: מנין
אתה יודע?
אמר להן: כל
יום הכפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף לבנים ונכנס עמי (לפני
ולפנים) ויצא עמי; שנה
זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים ונכנס עמי ולא יצא עמי.
לאחר הרגל חלה
שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם.
בשעת פטירתו
אמר להם: חוניו בני ישמש תחתי.
נתקנא בו שמעי
אחיו, שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה; אמר לו (שמעי
לחוניו): "בא
ואלמדך סדר עבודה"!
הלבישו באונקלי
(מלבוש של עור), וחגרו בצילצול (אזור), העמידו אצל המזבח; אמר להם לאחיו הכהנים: ראו
מה נדר זה וקיים לאהובתו (לאשתו): "אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה אלבוש
באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי"!
בקשו אחיו
הכהנים להרגו, רץ מפניהם ורצו אחריו; הלך לאלכסנדריא של מצרים, ובנה שם מזבח,
והעלה עליו לשום עבודת כוכבים, וכששמעו
חכמים בדבר אמרו: מה זה שלא ירד לה כך (שמעי שלא
ירד לה לגדולה כך נתקנא באחיו), היורד לה על אחת כמה וכמה (שאין
מורידין אותו שלא יקלקל עצמו)! - דברי רבי מאיר.
אמר לו רבי
יהודה: לא כך היה מעשה, אלא לא קיבל עליו חוניו, שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי
שנים ומחצה, ואף על פי כן נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו; אמר לו (חוניו
היה חכם משמעי): בא
ואלמדך סדר עבודה! והלבישו באונקלי וחגרו בצילצול, והעמידו אצל המזבח, אמר להם
לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו: "אותו היום שישתמש בכהונה גדולה
אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי"; בקשו אחיו הכהנים להרגו, סח להם
כל המאורע; בקשו להרוג את חוניו! רץ מפניהם ורצו אחריו; רץ לבית המלך ורצו אחריו;
כל הרואה אותו אומר: זה הוא זה הוא!
הלך לאלכסנדריא
של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים, שנאמר (ישעיהו יט,יב) ביום
ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה'; וכששמעו חכמים
בדבר, אמרו: ומה זה שברח ממנה כך (שלא רצה
לקבלה מתחילה), המבקש
לירד לה על אחת כמה וכמה.
תניא: אמר רבי
יהושע בן פרחיה: בתחלה, כל האומר עלה לה - אני כופתו ונותנו לפני הארי; עתה כל
האומר לי לירד ממנה - אני מטיל עליו קומקום של חמין; שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה -
בקש להרוג את דוד (כל האומר עולה [או] מנחה בתחילה
קודם שיפריש קרבנו, ואמר "עלי עולה" או "מנחה" - אני מטיל
עליו כו' משום דאין טוב לומר "עלי" שמא לא יקיים, וכתיב (דברים
כג,כג) וכי תחדל לנדור [לא יהיה
בך חטא];
לשון אחר בתחילה כל האומר עלה אני כופתו ומניחו
לפני ארי, ועכשיו כל האומר לירד הימנה אני מטיל עליו קומקום של חמין: בתחילה
הייתי שונא את הרבנות, וכל האומר לי "עלה לגדולה וכו', ועכשיו - שעליתי
לגדולה - וכו'; רבי יהושע בן פרחיה - נשיא היה [במסכת
חגיגה (דף טז.)]).
אמר ליה מר
קשישא בריה דרב חסדא לאביי: רבי מאיר - האי קרא דרבי יהודה מאי עביד ליה –
לכדתניא: לאחר מפלתו של סנחריב יצא חזקיה ומצא בני מלכים שהיו יושבין בקרונות של
זהב; הדירן שלא לעבוד עבודת כוכבים, שנאמר (ישעיהו יט,יח) ביום
ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען (שפת ישראל
היושבים בארץ כנען)
(מנחות קי,א)
(וסיפא דקרא) ונשבעות לה' צבאות [עיר
ההרס יאמר לאחת];
הלכו
לאלכסנדריא של מצרים, ובנו מזבח, והעלו עליו לשם שמים שנאמר (ישעיהו
יט,יט) ביום ההוא יהיה מזבח
לה' בתוך ארץ מצרים [ומצבה אצל גבולה לה'].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .