דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות י,ב)
קמץ ועלה בידו
צרור או גרגר מלח
(מנחות יא,א)
או קורט לבונה -
פסול (מפני שהקומץ חסר כדי מקום הקורט; ואי תימא: כיצד קומץ?
והלא לבונה - על המנחה היא, דכתיב (ויקרא ו,ח) 'כל
הלבונה אשר על המנחה'? תשובה לדבר: כשקומֵץ - מסלק
הלבונה כולה לצד אחד, וקומץ הסולת מאמצע הכלי):
כל הני למה לי?
צריכא: דאי תנא
צרור - משום דלאו בת הקרבה היא, אבל מלח דבת הקרבה היא (דלאחר
שהיה הקומץ על המזבח - היה מולחו, כדפרישית: דהכי אמר בפרק שלישי (לקמן
כ.): יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח? תלמוד לומר: 'על
כל קרבנך': קרבן טעון מלח, ואין כל המנחה טעונה מלח; ואי קשיא:
ולישמעינן לבונה, וכל שכן צרור ומלח – תריץ: אי תנא לבונה ברישא הכי נמי: דלא
מיבעיא ליה למיתני צרור ומלח; אלא הואיל ונקט צרור ברישא - תנא לבונה ומלח) - אימא תתכשר;
ואי תנא מלח -
דלא איקבע בהדי מנחה מעיקרא <שאינו מולח אלא הקומץ בלבד>, אבל לבונה -
דאיקבע בהדי מנחה מעיקרא - אימא תתכשר? - קא משמע לן.
מפני שאמרו
הקומץ החסר או היתר פסול:
מאי איריא משום
חסר ויתר? ותיפוק ליה (דצרור פסול) משום חציצה (דחוצץ
בין ידו לקמח, וחציצה פוסלת בקדשים, כדמפרש בזבחים (דף כד.);
אי נמי חוצץ בין קמח לקמח, כגון באמצע הקומץ, וחולק את הקומץ, ונראה כשני חצאי
קמצים)!?
אמר רבי ירמיה:
מן הצד (למעלה אצל גודל, או למטה אצל קמיצה, דליכא חציצה;
דהיינו 'מן הצד': דלאחר שקמץ - הופך גב ידו למטה כדי שלא יפול מן הקומץ כלום, והוי
גודל וקמיצה מן הצד; והשתא ליכא חציצה: שאצל הקמח מוטל הצרור, אבל חסרון איכא).
אמר ליה אביי
לרבא: כיצד קומצין?
אמר ליה:
כדקמצי אינשי (משמע בכל האצבעות).
איתיביה: 'זו
זרת (אצבע קטנה ממנה מתחיל הזרת, ונפקא מינה למדת חֹשֶן: 'זרת
ארכו' [שמות כח,טז]), זו קמיצה (ממנה
מתחיל הקומץ: מאותו אצבע שאצל הקטנה), זו אמה (ממנה [מקצה
האצבע האמצעית עד למרפק] מודדין כל אמות הבנין והכלים, לפי שהיא ארוכה מכולן;
ושתי אמות היו בשושן הבירה: שתי מקלות שהן אמה, ובהן מודדין אמות הבנין, ואותן
מקלות נמדדו באותו אצבע שהוא ארוך), זו אצבע (לטבל הכהן
אצבעו בדם), זו גודל (לבהונות
דמצורע)' (אלמא
קמיצה בקומץ ולא זרת)?
(ומשני: כי אמרינן דכולהו אצבעות
בעינן לקמיצה -) אלא
להשוות <כלומר: קומץ מלא היד כדי שלא יהא חסר, ואחר כך מוחק באצבע קטנה
מלמטה> (דאם יוצא קמח למטה מן הקומץ - מוחקו ומשויהו באצבע
קטנה, שלא יהא מבורץ; וכן מלמעלה בגודל).
היכי עביד (אמתניתא
מהדר, דקתני 'זו קמיצה': דממנה מתחיל הקומץ)?
אמר רב זוטרא
בר טוביה אמר רב: חופה שלש אצבעותיו עד שמגיע על פס ידו, וקומץ.
תניא נמי הכי [דומה
לספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ט משנה ו; וכאI יותר מפורט]: '[ויקרא ב,ב:
והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה
ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח לה']'מלא קומצו' - יכול
מבורץ? תלמוד לומר: 'בקומצו' [ויקרא ו,ח:
והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבנה
אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה']; אי 'בקומצו' - יכול
בראשי אצבעותיו (מעט:
שלא יגיע עד פס ידו)?
תלמוד לומר: 'מלא קומצו'; הא כיצד? חופה שלש אצבעותיו על פס ידו, וקומץ;
במחבת ובמרחשת (דמעשיהן
אפויין, דאמר לקמן בפרק 'אלו מנחות נקמצות' (דף עה:) דלאחר
שהן אפויין - פותתן וקומץ; הלכך אי אפשר לפותתן דקות כל כך, וכשהוא קומץ - יוצאות חוץ
למקומו! הלכך:) מוחק בגודלו
מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה, וזו היא עבודה קשה שבמקדש (שבקושי
גדול הוא משוה שלא יהא לא חסר ולא יותר)'.
'זהו'
ותו לא? והאיכא מליקה (אמרינן בפרק 'קדשי קדשים' (זבחים
סד:) 'זו היא עבודה קשה')? והאיכא חפינה (אמרינן
בפרק 'הוציאו לו' במסכת יומא (דף מט:): אוחז את
הבזך בראשי אצבעותיו, ומעלה בגודלו כו' וזו היא עבודה קשה)?
אלא 'זו היא
אחת מעבודות קשות שבמקדש'.
אמר רב פפא:
פשיטא לי 'מלא קומצו' - כדקמצי אינשי (מכניס צידי
אצבעותיו ודוחק בקמח, והקמח נכנס בתוך ידו); בעי רב פפא: קמץ בראשי אצבעותיו (שהכניס
ראשי אצבעותיו בקמח, ופס ידו כלפי הקמח, וקומץ מלא קומצו עד פס ידו כתקנו) מאי? מן הצדדין (שנתן
גב ידו על הקמח, והוליך ידו עד שנכנס הקמח דרך צידו לתוך ידו; לישנא אחרינא 'מן
הצדדין': מצדי הכלי: שלא קמץ באמצע הכלי) מאי? ממטה למעלה (שהכניס [ראשי]
אצבעותיו בקמח, וגב היד כנגד הקמח וקומץ) מאי?
תיקו.
אמר רב פפא:
פשיטא לי 'מלא חפניו' (דיום
הכיפורים:) [ויקרא
טז,יב: ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' ומלא חפניו
קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת] כדחפני
אינשי (שמכניסין צידי ידיהם וחופנים); בעי רב פפא: חפן בראשי אצבעותיו מהו? מן הצדדין
מהו (שהכניס קטרת בחפניו דרך בין גודל לאצבע; לישנא אחרינא:
מן הצדדים של כלי)? חפן בזו
ובזו וקרבן זו אצל זו מהו?
תיקו.
בעי רב פפא:
דבקיה לקומץ (בשעת קידושו לכלי) בדפניה דמנא (מבפנים) מאי? 'תוך כלי' בעינן, והאיכא? או דלמא הנחה
בתוכו [באופן חפשי, לא מודבק; או: שיהא מונח בקרקעית הכלי] בעינן, וליכא?
תיקו.
בעי מר בר רב
אשי: הפכיה למנא ודבקיה לקומץ בארעיתא דמנא (כגון
שהיה לכלי בית קיבול מאחוריו, כמו שיש בקערות) מאי? 'הנחה בתוכו' בעינן והאיכא? או דלמא כתיקנו
בעינן, וליכא?
תיקו.
משנה:
כיצד הוא עושה?
פושט את אצבעותיו
על פס ידו.
ריבה שמנה (דדינה
לוג, כדאמר בפרק 'שתי מדות' (לקמן פח.) מהאי קרא
[ויקרא יד,כא] 'למנחה
ולוג שמן'), חסר
שמנה (פסולה, כדאמרן לעיל (ט:)
'משמנהּ' [ויקרא
ב,ב]: שאם חיסר כל שהוא פסול), חיסר לבונתה - פסולה (דשיעור
לבונה מלא הקומץ; בפרק 'הרי עלי עשרון' (לקמן קו:) מפרש
לה בגזירה שוה: נאמר הרמה כו'; ואי קשיא: ליתני 'ריבה לבונתה' - הא מפרש לה בגמרא).
גמרא:
היכי דמי 'ריבה
שמנה'?
אמר רבי אלעזר:
כגון שהפריש לה (לשם מנחה זו) שני לוגין (ועירבו
עמה, דנראית כשתי הלחם; אבל בלוג ומחצה - קסלקא דעתא דלא מיפסלא).
ולוקמה כגון
דעריב בה (פורתא) שמן דחולין ושמן דחבירתה (או שמן
דחבירתה)? וכי תימא שמן דחולין
ושמן דחבירתה לא פסל - [מתקיף לה רב זוטרא בר טוביה אלא מעתה] מנחת חוטא דפסל בה
שמן (דאמר בפרק 'כל המנחות' (לקמן נט):
'לא ישים עליה שמן' [ויקרא ה,יא]
- ואם שם פסול) היכי
משכחת לה? אי דידה (שהפרישו לשמה) - הא לית לה (וכיון
דלא חזי לה - לא מקדיש שמן: שמופרש לה)! אי דחולין ודחבירתה - הא אמרת לא פסל!? <ואי אמרת
דאפריש לה שמן, כיון דלית לה שמן כלל - חולין נינהו>
ורבי אלעזר -
לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא דחולין ודחבירתה דפסיל, אבל הפריש לה שני לוגין - הואיל
והאי חזי ליה והאי חזי ליה (כלומר:
זיל לגביה, דהאי חזי ליה וזיל לגביה דהאי חזי ליה) - אימא לא ליפסיל? - קא משמע לן.
ומנא ליה לרבי
אלעזר הא (דאפילו הפרישן לשמן - פסול אם עירבו עמה)?
אמר רבא:
מתניתין קשיתיה: מאי איריא דתני 'ריבה שמנהּ (משמע
דהופרש לשמה)'? ליתני
'ריבה לה שמן'? אלא הא קא משמע לן: דאף על גב דהפריש לה שני לוגין.
חיסר
לבונתה:
תנו רבנן: 'חסרה
ועמדה על קורט אחד – פסולה; על שני קרטין – כשרה, דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר:
על קורט אחד – כשרה; פחות מכאן – פסולה';
(מנחות יא,ב)
והתניא (בתוספתא
[של רש"י; בתוספתא שלנו אין]): '['רבי שמעון אומר'; הלכך קפריך
מינה לרבי שמעון אדרבי שמעון:] קומץ
ולבונה שחסר כל שהוא – פסול'?
תני 'קורט
לבונה שחסר כל שהוא פסול';
ואיבעית אימא:
כאן - בלבונה הבאה עם המנחה (אם חסרה
בשעת הקטרה - כשרה לרבי שמעון, כדיליף לקמיה (סמוכה בסוגי' זו) מ'כל
הלבונה אשר על המנחה' [ויקרא ו,ח]), כאן (והאי
דקתני 'חסר כל שהו פסול') - בלבונה
הבאה בפני עצמה (כגון האומר "הרי עלי
לבונה" - יביא מלא קומץ לבונה על המזבח; [בפרק
'האומר הרי עלי עשרון' (לקמן קו:)], דהתם ודאי חסר פסול: דלא כתיב
ביה 'ואת כל הלבונה', דילפינן מינה לקמן 'כל' - אפילו
כל שהוא).
אמר רבי יצחק
בר יוסף אמר רבי יוחנן: שלש מחלוקת בדבר: רבי מאיר (סתם
מתניתין, דקתני: חיסר לבונתה פסולה) סבר: קומץ בתחילה (בשעת
קמיצה בעינן שיהיה בכלי מלא קומץ לבונה, ובהא כולהו מודו דמתחילה בעי קומץ,
וכדילפינן מגזירה שוה בפרק 'האומר הרי עלי עשרון' (שם דף קו)) וקומץ בסוף (בשעת
הקטרת לבונה שלא תחסר), ורבי
יהודה סבר: קומץ בתחילה ושני קרטין בסוף (אי הוה
כתב 'כל' משמע דאפילו קורט אחד; ד'כל' משמע 'כל שהוא', כמו 'אין
לשפחתך כל' (מלכים ב ד,ב)), ורבי שמעון סבר: קומץ בתחילה וקורט אחד בסוף.
ושלשתן מקרא
אחד דרשו: (ויקרא ו,ח) [והרים
ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה]
ואת כל הלבונה אשר על המנחה [והקטיר
המזבח ריח ניחח אזכרתה לה']: רבי
מאיר סבר: עד דאיתא ללבונה דאיקבעה בהדי מנחה מעיקרא, ורבי יהודה סבר: 'כל' ואפילו חד קורט; 'את' לרבות קורט אחר (הרי
שנים); ורבי שמעון – 'את' לא דריש (ו'כל' משמע ליה 'כל דהו', כרבי
יהודה);
ואמר רבי יצחק
בר יוסף אמר רבי יוחנן: מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה, אבל בלבונה הבאה בפני עצמה –
דברי הכל קומץ בתחילה וקומץ בסוף; להכי איצטריך
[ויקרא ו,ח: והרים ממנו בקמצו מסלת
המנחה ומשמנה ואת כל הלבנה] אשר
על המנחה [והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה']: דבהדי מנחה – אִין, בפני עצמה – לא.
ואמר רבי יצחק
בר יוסף אמר רבי יוחנן: מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה, אבל בלבונה הבאה בבזיכין -
דברי הכל שני קמצין בתחילה ושני קמצין בסוף (מפרש
בפרק 'האומר הרי עלי עשרון' (שם דף קו:) דבעי חד
קומץ בכל בזך ובזך).
פשיטא (דהא
לא כתיב בה 'כל' דלישתמע 'כל שהוא')!?
מהו דתימא כיון
דבהדי לחם אתיא, כ'אשר על
המנחה' דמיא (ולימא
נמי: דהאי 'כל הלבונה אשר על המנחה' קאי נמי
אלבונה דבזיכין, ולדרוש בה 'כל דהו') - קא משמע לן.
פליגי בה רבי
אמי ורבי יצחק נפחא: חד אמר מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה, אבל בלבונה הבאה בפני
עצמה דברי הכל קומץ בתחילה וקומץ בסוף, וחד אמר: כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו.
חיסר לבונתה
[פסולה]:
הא יתיר כשרה!
והתניא 'יתיר פסולה'?
אמר רמי בר
חמא: כגון שהפריש לה שני קמצין (פסולה:
דיותר מדאי ריבה).
ואמר רמי בר
חמא: הפריש לה שני קמצין ואבד אחד מהן קודם קמיצה - לא הוקבעו (עם
המנחה, וכשרה); אחר
קמיצה - הוקבעו (והוי כיתר ופסולה).
ואמר רמי בר
חמא: הפריש ארבעה קמצין לשני בזיכין ואבדו שנים מהן קודם סילוק בזיכין - לא
הוקבעו; לאחר סילוק בזיכין – הוקבעו.
הא תו למה לי?
היינו הך (דהא פשיטא לן דסילוק בזיכין כקומץ דמנחה)?
מהו דתימא:
'כיון דבריר קומץ דידה, כיון שהגיע זמנה לפורקה (דקרבן
מוספין) - כמאן דפריקה
דמיא (ואם אבד לאחר המוספין, אימא 'הוקבעו כבר', ופסלה)' - קא משמע לן (כל
שכן; לישנא אחרינא, ולא שמעתי: כגון שהפריש לה שני קמצין – כשרה, דאמרינן: זיל
לגביה דהאי חזי ליה, זיל לגביה דהאי חזי ליה; לא הוקבעו וכשרה - דלא קרינא ביה
'פרט לשחסרה' אפילו לרבי מאיר, דפסיל בחיסור לבונה - הוקבעו והוי חיסור לבונתה
בשעת הקטרה, ופסול לרבי מאיר).
משנה:
הקומץ את המנחה
לאכול שיריה בחוץ (חוץ לעזרה) או כזית משיריה בחוץ, להקטיר קומצה בחוץ או כזית
מקומצה בחוץ, או להקטיר לבונתה בחוץ (דמחשבה
פוסלת בין שחישב לאכילת אדם בין שחישב על אכילת מזבח, כגון הקטרה, דכתיב ביה גבי
מחשבה [כאן רש"י מוכיח רק דבר אחד: שיש חשיבות למחשבה
לפסול; בד"ה הבא מוכיח רש"י שגם מחשבת חוץ פוסלת]: (ויקרא
ז,יח) 'ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי [לא
ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא]',
ואמר בתורת כהנים [בזבחים כט,א] 'יכול כמשמעו: שאם אכל
ממנו ביום שלישי יהא נפגל? תלמוד לומר: 'המקריב אותו':
בשעת הקרבה נפגל ואינו נפגל בשלישי' אלמא במחשבה מיירי שחישב לאכול ממנו בשלישי
וכתיב 'אם האכל יאכל': בשתי אכילות הכתוב מדבר: באכילת
אדם ואכילת מזבח) – פסול (דמחשבת
חוץ למקומו פוסלת, דאמר בתורת כהנים [ספרא צו
פרשתא ח, פרק שלש-עשרה משנה ב]: יכול לא תפסל מחשבת חוץ למקומו?
כשהוא אומר [בפרשת 'קדושים תהיו'] 'אם האכל
יאכל ביום השלישי': אם אינו ענין לחוץ לזמנו - דהא כתביה 'בצו את
אהרן': 'האוכלת ממנו עונה תשא' [ויקרא
ז,יח] - תנהו ענין לחוץ למקומו'), ואין בו כרת (חוץ
לזמנו בהכרת, ואין חוץ למקומו כרת;); (ואי קשיא:
הא כתב גבי חוץ למקומו ב'קדושים תהיו' [ויקרא יט,ח]
'ואוכליו עונו ישא ... ונכרתה וגו'?- ההוא מוקמינן לה בכריתות [בפרק
קמא (דף ה.)] לכרת דנותר בגזירה שוה ד'קודש' 'קודש';
ואי קשיא: אמאי לא תנא נמי כזית מלבונתה? תריץ: הך
סתמא – כרבנן, דאמרי לעיל דלבונה כשרה בקורט אחד, הלכך לא תנא 'כזית'.)
לאכול שיריה
למחר, או כזית משיריה למחר; להקטיר קומצה למחר או כזית מקומצה למחר, או להקטיר
לבונה למחר (דהיינו 'חוץ לזמנו': דמנחה אינה
נאכלת אלא ליום ולילה, ואיתקש לחטאת ואשם, ובחטאת ואשם אמר בתורת כהנים גבי תודה:
'מנין לרבות חטאת ואשם דיאכל ביום קרבנו? - תלמוד לומר: 'זבח': 'ובשר
זבח תודת שלמיו [ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר] (ויקרא
ו,טו)) -
(מנחות יב,א)
המשך המשנה
פיגול, וחייבין
עליו כרת (האוכל משירי מנחה, דכתיב בחוץ לזמנו (ויקרא
ז,יח) 'עונה תשא' וכתיב בנותר 'ואוכליו
עונו ישא [כי את קדש ה' חלל, ונכרתה הנפש ההוא מעמיה]'
(ויקרא יט,ח): מה להלן כתיב 'ונכרתה'
- אף כאן האוכלו בכרת; והך גזירה שוה - בפרק קמא דכריתות (דף ה.)).
זה הכלל: כל
הקומץ או נותן (קומץ) בכלי, (או) המוליך, (או) המקטיר (על מנת) לאכול דבר שדרכו לאכול (כגון
שיריים) ולהקטיר (או
להקטיר) דבר שדרכו
להקטיר (כגון קומץ): חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת; חוץ לזמנו – פיגול,
וחייבין עליו כרת (אבל אם חישב להקטיר שירים למחר או
לאכול קומץ למחר – כשר: דבטלה דעתו אצל כל אדם; בארבע עבודות הללו מפגלין במנחה,
דגמרינן מזבחים בהקישא, כדאמר בריש פירקין (דף ב:) דאיתקש
מנחה לחטאת; ומה היא היקישא? גמרינן מחשבה דפוסלת במנחה, ומינה: מה זבח נפגל בארבע
עבודות: שחיטה וקבלה הולכה וזריקה, כדאמרינן בתורת כהנים - אף מנחה בארבע עבודות: קמיצה
כנגד שחיטה, קבלה כנגד מתן כלי, והולכה כנגד הולכה, והקטרה כנגד זריקה!) - ובלבד שיקריב המתיר כמצותו (כאילו
היה כשר: שלא יהא שום פסול אלא הפיגול; אבל אם יש שם פסול אחר - תו לא פגיל, ואין בו
כרת, כדאמר בפרק שני (לקמן טז:) 'ירצה'
כתיב בפיגול וכתיב בכשר 'ירצה': כהרצאת
כשר כך הרצאת פיגול: שלא יהא בו שום פסול אחר).
כיצד 'קרב
המתיר כמצותו'?
קמץ בשתיקה (שלא
חישב), נתן בכלי
והוליך והקטיר חוץ לזמנו,
או שקמץ חוץ
לזמנו, נתן בכלי והוליך והקטיר בשתיקה,
או שקמץ ונתן
בכלי והוליך והקטיר (כל אלה) חוץ לזמנו
- זהו 'שקרב
המתיר כמצותו' (דלא היה בו שום פסול אחר);
משנה ד: כיצד 'לא קרב המתיר כמצותו'?
קמץ חוץ
למקומו, נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו,
או שקמץ חוץ
לזמנו, נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ למקומו,
או שקמץ נתן
בכלי והוליך והקטיר (כל אלה) חוץ למקומו (כלומר:
או קתני: אם עשה אחת מאלה על מנת לאכול שיריים חוץ למקומו וכל השלשה חוץ לזמנו)
- זהו 'שלא קרב
המתיר כמצותו'.
מנחת חוטא
ומנחת קנאות (יש בהן עוד פסול אחר המוציאן מידי
פיגול: כגון) שקמצן
שלא לשמן (דאמרינן בריש פירקין (דף ב.) דפסולה:
אם קומצו שלא לשמן - לא קרב המתיר כמצותו, ואין בשירים כרת), נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו,
או שקמץ חוץ
לזמנו, נתן בכלי והוליך והקטיר שלא לשמן,
או שקמץ ונתן
בכלי, והוליך והקטיר שלא לשמן - זהו 'שלא קרב המתיר כמצותו'
לאכול כזית
בחוץ כזית למחר (חישב באחת העבודות שתי מחשבות: חוץ
לזמנו וחוץ למקומו; ועד השתא איירי בשתי עבודות שחישב באחת חוץ לזמנו ובאחת חוץ
למקומו, והשתא מיירי שחישב בשתיהן בעבודה אחת; ולרבי יהודה - הוא דאיצטריך: דלא
תימא: שחישב שתיהן בשתי עבודות - הוא דפליג רבי יהודה: דבתר קמייתא אזלינן, אבל
בחדא עבודה מודה - קא משמע לן; והכי מפרש בזבחים בפרק שני (דף ל.)), כזית למחר כזית בחוץ (אף
על פי שחישב תחילה חוץ לזמנו - הוציאתו שניה מידי כרת; רבי יהודה פליג אתנא קמא,
בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות), כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר, כחצי זית למחר כחצי זית
בחוץ - פסול ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה:
זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פיגול וחייבין עליו כרת; אם מחשבת
המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול ואין בו כרת;
וחכמים אומרים:
זה וזה פסול ואין בו כרת.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .