דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות יב,ב)
מאן תנא (להך
סיפא דמתניתין, דדייקינן מינה דאם חישב לאכול קומץ למחר הויא מחשבה)?
אמר רבי ירמיה:
הא מני? - רבי אליעזר היא, דאמר: מחשבין מאכילת אדם לאכילת מזבח (שאם
חישב להקטיר שיריים למחר הוי מחשבה) ומאכילת מזבח לאכילת אדם (שאם
חישב על מנת לאכול קומץ למחר), דתנן [מנחות פ"ג מ"א]: 'הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר
דבר שאין דרכו להקטיר (שירים) – כשר; ורבי אליעזר פוסל (ואין חייבים
עליו כרת; וטעמא מפרש בריש פרק שלישי)'.
אביי אמר: אפילו
תימא רבנן: לא תימא 'הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול' אלא אימא 'הא לאכול
ולאכול דבר שדרכו לאכול' (כגון כחצי
זית בחוץ כחצי זית למחר - מצטרפין לפסול); ומאי קא משמע לן? הא בהדיא קתני לה 'לאכול כזית בחוץ
וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי
זית בחוץ - פסול ואין בו כרת' -
(מנחות יג,א)
הא תו (והך
סיפא דקתני שאין אכילה והקטרה מצטרפין) למה לי? אי (למידק מינה) 'לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול (כגון
לאכול חצי זית שירים ולאכול חצי זית קומץ)', קא משמע לן דמצטרף? מרישא שמעת מינה (דלא
מצטרפין, דקתני רישא 'דבר שדרכו לאכול – אִין, שאין דרכו לאכול - לא')!? אי לאכול ולהקטיר (כלומר:
דהיא גופיה אתא לאשמועינן: דאין אכילה והקטרה מצטרפין) - מדיוקא דרישא שמעת מינה (מדדייקינן
מרישא דבר שאין דרכו לאכול - אם חישב לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ למחר - לא
הויא מחשבה, כל שכן דלאכול חצי זית שירים ולהקטיר חצי זית קומץ דאין מצטרפין), דהשתא: מה לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול אמרת
לא מצטרף (ומה אכילות לא מצטרפות הואיל וחדא חצי אכילה הויא), לאכול ולהקטיר (בקומץ
אכילה והקטרה) מיבעיא (מיבעיא
דאין מצטרפין)?
אִין! לאכול ולהקטיר
איצטריכא ליה (לאשמועינן דאין אכילה והקטרה מצטרפין): סלקא דעתא אמינא: התם (היכא
דחישב לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ) הוא (לא מצטרפין), דלא כי אורחיה קמחשב (בקומץ) אבל הכא (לאכול ולהקטיר), דבהאי (דבשיריים) כי אורחיה קמחשב ובהאי כי אורחיה קא מחשב, אימא לצטרף?
- קא משמע לן.
הדרן עלך כל המנחות
מנחות פרק שני:
הקומץ את המנחה
משנה:
הקומץ את המנחה
לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר - מודה רבי יוסי בזה שהוא פיגול וחייבין עליו כרת;
להקטיר לבונתה למחר:
רבי יוסי אומר: פסול ואין בו כרת (טעמא מפרש
בגמרא),
וחכמים אומרים:
פיגול וחייבין עליו כרת.
אמרו לו: מה שינה
זה מן הזבח (ששוחטו על מנת להקטיר אימוריו למחר
- פיגול)?
אמר להן: שהזבח
- דמו ובשרו ואימוריו אחד; ולבונה - אינה מן המנחה (מפרש
בגמרא).
גמרא:
למה לי למיתנא
'מודה רבי יוסי בזו'?
משום דקא בעי למיתנא
סיפא 'להקטיר לבונתה למחר: רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת'; מהו דתימא
טעמא דרבי יוסי משום דקסבר 'אין מפגלין בחצי מתיר (שאם
חישב לעבוד למחר עבודת חצי מתיר [כגון
קומץ ללא לבונה או לבונה ללא קומץ] -
הוא דפליג רבי יוסי)' ואפילו רישא
נמי -
(מנחות יג,ב)
קא משמע לן דבהא
מודה (דטעמא לאו משום הכי הוא, אלא משום דמפרש לקמן: אין מתיר
מפגל את המתיר).
להקטיר לבונתה למחר
רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת:
אמר ריש לקיש: אומר
היה רבי יוסי (כלומר: הא טעמא דרבי יוסי): 'אין מתיר מפגל את המתיר' (אין
עבודת מתיר זה, כגון קומץ – מועלת, לפגל מתיר האחר: הלבונה, במחשבה שהוא מחשב על הלבונה
בעבודת הקומץ); וכן אתה
אומר בשני בזיכי לבונה של לחם הפנים: שאין מתיר מפגל את המתיר (שאם
הקטיר האחד מבזיכי לחם הפנים על מנת להקטיר האחר למחר - אינה מחשבה לפגל).
מאי 'וכן אתה אומר...'
(פשיטא דכל היכא דאיכא שני מתירין פליג רבי יוסי)?
מהו דתימא
'טעמא דרבי יוסי בלבונה משום דלאו מינה דמנחה היא' (דזו
סולת וזו לבונה), אבל
בשני בזיכי לבונה - דמינה דהדדי נינהו - אימא מפגלי אהדדי? - קא משמע לן.
ומי מצית אמרת
'טעמא דרבי יוסי בלבונה לאו משום דלאו מינה דמנחה היא'? והא קתני סיפא 'אמרו לו:
מה שנא זו מן הזבח? אמר להן: הזבח דמו ובשרו ואימוריו אחד, ולבונה אינה מן המנחה'!?
מאי 'אינה
מן המנחה'? - אינה בעיכוב מנחה: דלאו כי היכי דמעכב להו קומץ לשירים: דכמה
דלאו מתקטר קומץ לא מיתאכלי שירים הכי נמי מעכב לה ללבונה; אלא אי בעי האי מקטר
ברישא, ואי בעי האי מקטר ברישא (כלומר:
לעולם טעמא משום דאין מתיר מפגל את המתיר, והכי קאמר להו: הזבח כולו אחד, והדם הוא
מתיר את האימורים, הלכך: כי חישב על האימורים חוץ לזמנו בשעת עבודת דם - לאו 'שני
מתירין' נינהו; אבל לבונה אינה מעכבת מנחה = אינה בכלל עכוב שירים, ואין הקומץ
מעכב הלבונה מהקטיר כי היכי דמעכב שיריים, הילכך הויא לבונה מתיר בפני עצמו! ואמר
אין מתיר מפגל את המתיר).
ורבנן?
כי אמרינן 'אין
מתיר מפגל את המתיר' <גבי שחט אחד מן הכבשים לאכול מחבירו למחר דאמרת שניהם כשרים>,
הני מילי היכא דלא איקבעו בחד מנא (כגון גבי
כבשי עצרת, דמודו רבנן בסיפא דמתניתין: שחט אחד מן הכבשים לאכול מחבירו למחר - שניהם
כשרים: דשניהם מתירין את הלחם; התם ודאי אמר 'אין מתיר מפגל את המתיר'), אבל היכא דאיקבעו בחד מנא - כחד דמי.
אמר רבי ינאי: ליקוט
לבונה בזר - פסול (דלאחר הקטרת הקומץ היה מלקט הלבונה
מעל הסלת ומקטירו).
מאי טעמא?
אמר רבי ירמיה:
משום הולכה נגעו בה (שזה שליקטה ונתנה לכהן - מיעט בהילוך
הכהן, והולכה = אחת מן העבודות, דגמרינן מזבחים, דכתיב בהו הולכה, דכתיב: 'והקריבו
בני אהרן' [ןיקרא א,ה] ואף על גב דאמר מר (זבחים
דף ד.) 'זו קבלת הדם' - אפילו הכי לשון הולכה הוא, כדאמרינן בסוף
'הכל חייבין בראייה' (חגיגה יא.)): קסבר הולכה שלא ברגל (כגון
זר שלא זז ממקומו, אלא ליקט והושיטה לכהן) שמה הולכה, והולכה בזר פסולה.
אמר רב מרי: אף
אנן נמי תנינא (דליקוט לבונה עבודה היא): (בפרק קמא [משנה
ג]) 'זה הכלל: כל
הקומץ ונותן בכלי והמוליך והמקטיר' (וקחשיב
להנך ארבע עבודות חשובות): בשלמא
קומץ - היינו שוחט (קומץ דמי לשוחט: דזה נוטל ומפריש
חלק לגבוה מחלק כהנים, וכן זה); מוליך נמי - היינו מוליך; מקטיר - היינו זורק; אלא
'נותן בכלי' מאי קא עביד? אילימא משום דדמי לקבלה - מי דמי? התם ממילא (נופל
הדם במזרק), הכא קא שקיל ורמי
(בכלי)! אלא משום דכיון דלא סגיא ליה דלא עבד לה - עבודה חשובה היא,
על כרחיך משוי לה כקבלה; הכי נמי (בליקוט לבונה): כיון דלא סגיא לה דלא עבד לה - עבודה חשובה
היא, על כרחיך משוי לה כי הולכה.
לא! לעולם דדמי
לקבלה, ודקא קשיא לך 'התם ממילא הכא קא שקיל ורמי' - מכדי תרוייהו קדושת כלי הוא (דמקדש
מקבל דם בכלי, והנותן בכלי מקדש, הכי נמי: קומץ בכלי, ובדבר זה דומין; אבל ליקוט לבונה
- דלא דמי לחדא מהנך - לאו עבודה היא), מה לי ממילא מה לי קא שקיל ורמי?!
משנה:
שחט שני כבשים (כבשי
עצרת דכתיב 'ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים' (ויקרא
כג,יט), ואותם כבשים מתירין ומקדשין לשתי הלחם; ואף על גב דשבעה כבשים
ופר ואילים שנים ושעיר עזים כתיבי - התם מפרש בפרק 'התכלת' (לקמן מז.) שאין
הלחם קדוש אלא בשחיטת שני כבשי שלמים, הואיל והוזקקו עמו בתנופה) לאכול אחת מן החלות למחר; הקטיר שני בזיכין
לאכול אחד מן הסדרים למחר: רבי יוסי אומר: אותו החלה ואותו הסדר שחישב עליו פיגול
וחייבין עליו כרת, והשני פסול ואין בו כרת (וטעמא דרבי
יוסי מפרש בגמרא);
וחכמים אומרים:
זה וזה פיגול וחייבין עליו כרת.
גמרא:
אמר רב הונא: אומר
היה רבי יוסי: פיגל בירך של ימין - לא נתפגל הירך של שמאל (והאוכלה
אין חייב כרת). (ימין
ושמאל לאו דוקא.)
מאי טעמא?
איבעית אימא סברא,
ואיבעית אימא קרא:
איבעית אימא סברא:
לא עדיפא מחשבה ממעשה הטומאה: אילו איטמי חד אבר (לאחר
שהופרש מן הבשר) - מי איטמי
ליה כוליה?
ואיבעית אימא קרא:
(ויקרא ז,יח) [ואם
האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה] והנפש האוכלת ממנו עונה תשא; 'ממנו' - ולא מחבירו.
איתיביה רב נחמן
לרב הונא: '<וחכמים אומרים> לעולם אין בו כרת (בלחם
האחר שלא חישב עליו) עד שיפגל
בשתיהן (בשתי
החלות) בכזית (כלומר: אפילו
לא פיגל אלא בכזית בין שתיהן - הוי כולהו פיגול)' בשתיהן - אִין, באחת מהן לא (לא
נתפגלה חבירתה); מני? אילימא
רבנן - אפילו באחת מהן נמי (דהא אמרי במתניתין
'זה וזה פיגול')! אלא פשיטא
רבי יוסי; אי אמרת בשלמא (גבי יריכות,
דמזֶבַח אחד אתו) חד גופא הוא
(ואי פיגל בזו - נתפגלה זו), משום הכי מצטרף (משום הכי מצטרפות
חלות חצי זית מזו וחצי זית מזו כי ערבינהו: דחישב על מנת לאכול כזית למחר בין
שתיהן: דמהני להו מה שעירבו זה במחשבתו כאילו באו שתיהן מגוף אחד, דאמרינן לקמן (דף
יד:) דעירב מחשבתו מהני לצרפן; וגבי חלות – היינו טעמא דבאחת מהן
לא נתפגלה חבירתה: משום דלא מחד גופא אתו, ובמחשבתו נמי לא עירבן),
(מנחות יד,א)
אלא אי אמרת (גבי
יריכות, דמחד גופא אתו) 'תרי גופי
נינהו (ואם פיגל זו בלא זו - לא נתפגלה זו)' - (גבי חלות,
כי ערבן לאכול כזית משתיהן) מי מיצטרפי (מי מהניא עירוב
מחשבתו למיהוי חד גופא טפי מחיבור זבח, דלא מהני להו להצטרף)?
הא מני? - רבי היא
(ורבי יוסי לא איירי בהו, ולא תקשי לרב הונא) - דתניא: 'השוחט את
הכבש לאכול חצי זית מחלה זו (למחר) וכן חבירו לאכול חצי
זית מחלה זו: רבי אומר: אומר אני שזה כשר (להקטיר אימוריו ולאכול בשר)' טעמא דאמר חצי חצי (דהא לא חישב אלא חצי אכילה בחצי
מתיר), אבל אמר כזית משתיהן (דערבן
לחלות במחשבתו, ואמר בכל אחד ואחד מן הכבשים "הריני שוחט על מנת לאכול כזית
משתיהן למחר") – מצטרף.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .