דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות כ,ב)
אמר מר 'שומע
אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן' - מאן שמעת ליה דאמר עצים איקרי קרבן? – רבי!
לרבי מבעיא בעו מלח, דתניא [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ח
משנה ז]: [ויקרא
ב,א] [ונפש
כי תקריב] קרבן [מנחה
לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה] - מלמד שמתנדבין עצים; וכמה? שני גזרין (שני
בקעיות גדולות) [עד
כאן – כמו הספרא]; וכן הוא אומר (דעצים
קרבן מקרו): (נחמיה
י,לה) והגורלות הפלנו על קרבן העצים [הכהנים
הלוים והעם להביא לבית אלקינו לבית אבתינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח ה'
אלקינו ככתוב בתורה] (ולהכי
נקט 'שני גזרין' כדילפינן מקראי [פרק שלישי דמסכת יומא (דף לג.)]); רבי אמר: עצים = קרבן הן, וטעונין מלח וטעונין
הגשה' ואמר רבא: לדברי רבי (דמקיש
עצים למליחה, ולהצריך הגשה כמנחה), עצים טעונין קמיצה!? ואמר רב פפא: לדברי רבי - עצים
צריכין עצים (והמתנדב שני גזרין יביא עצים אחרים
להסיקן)!?
סמי מיכן עצים.
ואלא קרא
למעוטי מאי? אי למעוטי דם – 'מעל
מנחתך' נפקא (ותרי
מיעוטי למה לי? נימא: 'קרבן' – כלל; 'מעל מנחתך'
– פרט; 'כל קרבנך' - חזר וכלל: אף כל שאחרים באין
לו חובה - ולא דם: דאין אחרים באין לו חובה; דהשתא ליכא למיפרך 'אי מה מנחה מיוחדת
שמתרת אף כל כו', דאם כן - דמדרבית בצד
דאחרים באין חובה לה כל הנך, ובצד דמתיר מרבית להם דם – 'אף כל' למעוטי מאי? בשלמא
למאי דהוה סליק אדעתין מעיקרא: דאף כל הוה ממעט נמי עצים, הוה מצי למיפרך: דנרבי
בצד אחרים באין חובה כל הנך, ובצד דמתיר מרבית לדם, ו'אף כל' למעוטי עצים: שאין
אחרים באין להם חובה, ואינן מתירין, ולהכי איצטריך 'מעל מנחתך'
יתירא: למעוטי דם! אבל השתא, דאמרת 'עצים אחרים באין חובה להם', אי מרבי דם בצד
דמתיר, 'אף כל' למעוטי מאי? קראי למאי אתא 'מנחתה' דדרשינן מינה לעיל 'אף כל
שאחרים באין להם חובה, אבל מידי אחרינא לא' - מאי אתא למעוטי)!
(מנחות כא,א)
אפיק עצים
ועייל נסכים (נסכים - אין אחרים באין לו חובה), דתניא (דיין אין
טעון מלח): 'אבל היין
והדם והעצים והקטרת אין טעונין מלח'!
(וקפריך הש"ס:) מני (הך ברייתא)? אי רבי - קשיא עצים? אי רבנן - קשיא קטרת (דהא
רבינן לעיל (דף כ.) 'כל שאחרים באין לו חובה', וקטרת
נמי: דבעי מלח! ולקמן נמי אמרינן 'בראשו של מזבח ששם מולחין הקטרת והקומץ')?
האי תנא הוא,
דתניא: 'רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: מה הפרט ('מנחתך') מפורש: דבר שמקבל טומאה ועולה לאשים וישנו על
מזבח החיצון - אף כל דבר המקבל טומאה ועולה לאשים וישנו על מזבח החיצון; יצאו עצים
- שאין מקבלין טומאה (ואף
על גב דעצי מערכה מקבלין טומאה, כדאמרינן בפרק שני דפסחים (דף לה.):
'והבשר' [אשר
יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר (ויקרא
ז,יט)] - לרבות עצים ולבונה' - ההיא מדרבנן הוא, משום חיבת
הקדש, וקרא אסמכתא בעלמא: דהא עצים בעלמא לא מקבלי טומאה); יצאו דם ויין - שאין עולים לאשים; יצאה קטרת -
שאינה על מזבח החיצון'.
אלא: טעמא -
דמעטיה קרא לדם; הא לאו הכי הוה אמינא דם ליבעי מלח? כיון דמלחיה נפיק ליה מתורת
דם, דאמר זעירי אמר רבי חנינא: דם שבישלו (בין דחולין
בין דקדשים ואכלו) - אינו עובר
עליו (דהא לא חייבה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה, ודם קדשים משבישלו
לא חזי למילתיה, ונפק מתורת 'דם'; ומליח - הרי הוא כרותח); ורב יהודה אמר זעירי: דם שמלחו - אינו עובר עליו;
ורב יהודה דידיה אמר: אברים שצלאן והעלן - אין בהם משום 'לריח ניחוח' [ומדוע צריך למעט דם ממליחה, מהו ההוה אמינא למלוח דם]?
מהו דתימא
מישדא בה משהו למצוה בעלמא (ומשום
ההוא משהו לא נפיק מתורת דם)? - קא משמע לן.
גופא: אמר
זעירי אמר רבי חנינא: דם שבישלו - אינו עובר עליו.
יתיב רבא וקא
אמר לה להא שמעתא.
איתיביה אביי: [תוספתא
כריתות פ"ב מ"יג] 'הקפה
(כמו (שמות טו,ח) 'קפאו
תהומות') את
הדם ואכלו, או שהמחה את החלב וגמעו – חייב (משום דם
או חלב)'!?
לא קשיא: כאן
שהקפה באור, כאן שהקפה בחמה: באור לא הדר, בחמה הדר (בחמה
הדרא לכמות שהיה צלולה, לכך חייב).
בחמה נמי, לימא
'הואיל ואידחי אידחי', דהא בעא מיניה רבי מני מרבי יוחנן: דם שקרש (קא
סלקא דעתך ואפילו דחולין) ואכלו -
מהו? אמר ליה: הואיל ונדחה - ידחה!
אישתיק.
אמר ליה [אביי]: דלמא ודאי כאן (הא
דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב) - בחטאות החיצוניות (והוא
הדין לשל חולין, הואיל ואכלו לכפרה בקדשים), כאן (והא דאמר
זעירי אינו עובר עליו) - בחטאות
הפנימיות (כגון פרים ושעירים הנשרפים, וטעמא מפרש לקמן).
אמר: אדכרתן
מילתא דאמר רב חסדא: דם שקרש בחטאות ואכלו – חייב: 'ולקח'
'ונתן' [ויקרא ד,ל:
ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח] אמר רחמנא [בחטאת
חיצונית דיחיד], והאי בר לקיחה
ונתינה הוא; בחטאות הפנימיות ואכלו - פטור: וטבל והזה [ויקרא
ד,ו: וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם שבע
פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש] אמר
רחמנא [בחטאת פנימית דכהן משוח], והאי לאו בר טבילה והזאה הוא.
ורבא דידיה
אמר: אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו - חייב, הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות.
אמר רב פפא:
הלכך (דאמרת אמרינן 'הואיל וכנגדו ראוי') דם חמור (אף על פי
שאינו ראוי לקרבן, ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן) שקרש ואכלו – (אלא
אפילו חמור דאין קרבן בטמאין אפילו הכי) חייב, הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות!?
אמר רב גידל
אמר זעירי: דם בין לח בין יבש – חוצץ (לענין טבילה).
מיתיבי [תוספתא
מקואות פ"ו מ"ה]: 'הדם
והדיו והדבש והחלב: יבשין חוצצין, לחין אינן חוצצין'!?
לא קשיא: הא
דסריך (סריך = שמתחיל להתייבש ולהדבק קצת- חוצץ) הא דלא סריך (שכשתולין
בו אצבע - נמשך והולך חוט ממנו).
'תמלח' [(ויקרא ב,יג) וכל
קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך על
כל קרבנך תקריב מלח] למאי אתא?
לכדתניא: ''במלח' - יכול תבונהו (מפרש לקמן)? תלמוד לומר: 'תמלח'; אי 'תמלח' - יכול במי מלח (מוריס)? תלמוד לומר: 'במלח'; 'ולא תשבית מלח' הבא מלח שאינה שובתת (שמצויה
בקיץ ובחורף),
ואיזו? - זו מלח סדומית (ומלח
סדומית - הים משליכה לאגפה); ומנין שאם לא מצא מלח סדומית - שמביא מלח איסתרוקנית (מן הקרקע
נעשית, ובידי אדם)?
תלמוד לומר: 'תקריב' - תקריב כל שהוא (בין
סדומית בין אסתרוקנית; סדומית דקה, אסתרוקנית גסה), תקריב מכל מקום (ואפילו
מחוץ לארץ), תקריב
ואפילו בשבת, תקריב ואפילו בטומאה (אם קרבן ציבור הוא; ואשמועינן דמליחתן - עבודה היא,
ודחי שבת וטומאה, כשאר עבודות).'
מאי 'תבונהו'?
אמר רבה בר
עולא: הכי קאמר: 'יכול יתבוננו (יתן מלח
הרבה) כתבן בטיט?'
אמר ליה אביי:
אי הכי 'יתבוננו' מיבעי ליה! אלא אמר אביי: 'יכול יעשנו כבנין (מלח
הרבה, שורה על שורה)?'
אמר ליה רבא:
אי הכי 'יבננו' מיבעי ליה! אלא אמר רבא: 'יכול תבונהו?'
מאי תבונהו?
אמר רב אשי:
יכול יתן בו טעם כבינה (באדם)? תלמוד לומר 'תמלח';
כיצד הוא עושה? מביא האבר ונותן עליו מלח, וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו.
אמר אביי: וכן
לקדירה (אין צריך למולחה יותר).
(מנחות כא,ב)
תנו רבנן: 'מלח
שעל גבי האבר - מועלין בו; שעל גבי הכבש (שנופל
שם כשמולחין את האברים) ושבראשו
של מזבח (כדאמרן
לקמן: בשלשה מקומות נתונה) - אין מועלין בו (דשוב אינו
ראוי)'; ואמר רב מתנה:
מאי קראה (דשעל גבי האבר מועלין)? (יחזקאל מג,כד) והקרבתם
לפני ה' והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עולה לה' (אלמא דאבר
עם מלחו - שניהם קרויין 'עולה').
תנן התם (במסכת
שקלים [פ"ז מ"ז]): '(על שבעה
דברים התנו בית דין, ואלו שנים מהם:) על המלח ועל העצים (של
קדש) שיהו הכהנים
נאותין בהן (נהנין
מהן)';
אמר שמואל: לא
שנו אלא לקרבנם (למלוח קרבנם: עולותם ומנחתם שהן
מביאין), אבל לאכילה (לאכילת
קרבנם, כלומר: לאכילה המגיע לחלקם, כגון: חזה ושוק, חטאות ואשמות - שהיחיד מביא
והן אוכלין) – לא;
קא סלקא דעתא מאי
'לקרבנם' - למלוח קרבנם; 'לאכילה' - אכילת קדשים; השתא: למלוח עורות
קדשים יהבינן - לאכילת קדשים לא יהבינן? דתניא [תוספתא מנחות
פ"ו מ"ב – ושם יותר מפורט]: 'נמצאת אתה אומר בשלשה מקומות המלח נתונה: בלשכת המלח, ועל גבי הכבש, ובראשו
של מזבח: בלשכת המלח - ששם מולחין עורות קדשים; על גבי הכבש - ששם מולחים את
האברים; בראשו של מזבח - ששם מולחין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן
משיח ומנחת נסכים ועולת העוף'; אלא מאי 'לקרבנם'? - לאכילת קרבנם; ומאי
'לאכילה'? - אכילה דחולין.
חולין? פשיטא,
מאי בעו התם (חולין בעזרה)?
אף על גב דאמר
מר: ''יאכלו' - שיאכלו עמה חולין ותרומה, כדי שתהא נאכלת על
השובע' (הכי
גרסינן 'יאכלו' שיאכלו עמה; כולה בתורת כהנים [[ספרא
צו פרשתא ב משנה ז] קא דריש האי קרא (ויקרא ו,ט) והנותרת
ממנה [יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדש בחצר
אהל מועד יאכלוה] דכתיב ברישיה דקרא 'יאכלו
אהרן ובניו' ובסיפיה כתיב 'יאכלוה', ודריש
התם: 'יאכלו: שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן
שהיא מעוטה' 'יאכלוה' דסיפא:
שלא יאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מרובה) - אפילו הכי מלח דקדשים לא יהבינן להו.
אמר ליה רבינא
לרב אשי: הכי נמי מסתברא: דאי סלקא דעתך מאי 'לקרבנם' - למלוח - טעמא דאתני
בית דין, הא לא אתני בית דין לא? השתא לישראל יהבינן, לכהנים לא יהבינן? - דתניא:
'יכול האומר "הרי עלי מנחה" יביא מלח מתוך ביתו כדרך שמביא לבונה
מתוך ביתו (דכתיב (ויקרא
ב,א) 'ונתן עליה לבונה' והדר 'והביאה
אל בני אהרן' [ויקרא ב,ב])? ודין הוא: נאמר הביא מנחה והביא מלח, ונאמר
הביא מנחה והביא לבונה: מה לבונה מתוך ביתו - אף מלח מתוך ביתו? או כלך לדרך זו:
נאמר 'הביא מנחה והביא מלח', ונאמר 'הביא מנחה והביא עצים (דכתיב [ויקרא
א,ח ועוד] 'על העצים אשר על האש')'; מה עצים משל ציבור (מפרש לקמן) - אף מלח משל ציבור?
נראה למי
דומה: דנין דבר הנוהג בכל הזבחים מדבר הנוהג בכל הזבחים (עצים ומלח
נוהגים בכל הזבחים; מלח בא עם הקומץ בכלי), ואל תוכיח לבונה, שאינה נוהגת בכל הזבחים? או כלך לדרך
זו: דנין דבר הבא עמה בכלי אחד מדבר הבא עמה בכלי אחד, ואל יוכיחו עצים שאינן באין
עמה בכלי אחד?
תלמוד לומר:
(במדבר יח,יט) [כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך
ולבנתיך אתך לחק עולם] ברית
מלח עולם הוא [לפני
ה' לך ולזרעך אתך], ולהלן הוא
אומר (בלחם
הפנים כתיב) (ויקרא
כד,ח) [ביום
השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד] מאת בני ישראל ברית עולם: מה להלן משל ציבור (דכתיב
'מאת בני ישראל') - אף כאן משל ציבור'.
אמר ליה רב
מרדכי לרב אשי: הכי קאמר רב שישא בריה דרב אידי: לא נצרכא (להתנות
לבית דין שיהו כהנים מולחין קרבנם משל הקדש) אלא לבן בוכרי (האומר 'אין
כהנים חייבים בשקלים'), דתנן [שקלים
פ"א מ"ד]: 'אמר רבי
יהודה: העיד בן בוכרי ביבנה: כל כהן ששוקל (שמביא
שקלו ללשכה באדר) -
אינו חוטא (מדקאמר
'אינו חוטא' מכלל דלכתחילה לא מיחייב, וטעמא מפרש במסכת שקלים, דכתיב: 'כל
העובר על הפקודים' [שמות ל,יג; ל,יד; לח,כו]
- ושבט לוי לא נפקד; ואף על גב דאיכא למימר: הא מייתי חולין לעזרה!? אפילו הכי
אינו חוטא, כדמפרש לקמן); אמר
לו רבן יוחנן בן זכאי: לא כי, אלא כל כהן שאינו שוקל – חוטא (בשקלים
מפרש טעמא: דכתיב [שמות ל,יג] 'זה יתנו':
'זה' בגימטריא שנים עשר שבטים, והיינו שבט לוי, ו'כל
העובר' מפרש התם: כל העובר בים סוף), אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן (להנאתן): (ויקרא ו,טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל: הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו היא, היאך
נאכלין?' (וקא
פריך:) ולבן בוכרי,
כיון דלכתחילה לא מיחייב לאיתויי - כי מייתי נמי חוטא הוא: דקא מעייל חולין
לעזרה!?? דמייתי, ומסר להון לציבור; (והשתא מפרש
'לא נצרכא' דלעיל:) סלקא
דעתך אמינא
(מנחות כב,א)
כי זכי להו
רחמנא לישראל דאית להו לשכה (למלוח
קרבנם משל הקדש - לישראל הוא דזכי להו, משום דאית להו לשכה, כלומר: שהם נתנו
השקלים בלשכה שמהן נקנה המלח), (אבל) לכהנים - דלית להו לשכה (שאין
חייבין לשקול) - לא זכי
להו רחמנא? - קא משמע לן (להכי
איצטריך תנאה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .