דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות כח,ב)
אמר שמואל משמיה דסבא (משום זקן אחד): 'גובהה של מנורה - שמנה
עשר טפחים: הרגלים (מתחת) והפרח (עליהן) שלשה טפחים (פרח = ציורין שחוקקים הצורפים זהב בעומק, במנורות
ובכלים), וטפחיים חלק (בלא
שום צורה - הרי חמשה), וטפח שבו גביע וכפתור ופרח (מצד
אחד של מנורה גביע, ומצד שני כפתור: פומ"ל, ומצד שלישי פרח; וזהו אחד מן
ה'גביע וכפתורים ופרחים' שבגוף אמצע של מנורה, דכתיב [שמתו כה,לד; לז,כ] 'ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה', ודרשינן לקמן 'כפתוריה' –
תרי, 'ופרחיה' – תרי, לבד אותן שבכל קנה וקנה), וטפחיים חלק (הרי שמונה),
וטפח כפתור (הרי תשעה); ושני קנים יוצאין
ממנו (מן הכפתור), אחד אילך ואחד
אילך, ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה;
וטפח חלק, וטפח כפתור, ושני קנים יוצאין ממנו, אחד אילך ואחד אילך, נמשכין
ועולין כנגד גובהה של מנורה;
וטפח חלק וטפח כפתור, ושני קנים יוצאין ממנו, אחד אילך ואחד אילך, ונמשכין
ועולין כנגד גובהה של מנורה, וטפחיים חלק;
נשתיירו שם שלשה טפחים, שבהן שלשה גביעין [שטמ"ק: מהנך ארבעה, דכתיב 'ובמנורה ארבעה גביעים'] וכפתור ופרח (והיו בגוף המנורה ארבעה גביעים ותרי כפתורים, ותרי
פרחים, כדכתיב 'כפתוריה ופרחיה' וחד כפתור וחד פרח וחד גביע אוקימנא בטפח הסמוך
לטפחיים חלק הראשונים);
וגביעין למה הן דומין? - כמין כוסות אלכסנדריים (שנעשה באלכסנדריא של מצרים,
וארוכין וצרים הן, וקרויים 'מדרנ"ש');
כפתורים למה הן דומין? - כמין תפוחי הכרתיים (מקום);
פרחים למה הן דומין? - כמין פרחי העמודין (ציורין שמציירין בעמודים);
ונמצאו גביעין עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה; גביעים מעכבין זה
את זה, כפתורים מעכבין זה את זה, פרחים מעכבין זה את זה, גביעים כפתורים ופרחים
מעכבין זה את זה' (מפרש לקמן).
בשלמא גביעים עשרים ושנים, דכתיב (שמות כה,לד) ובמנורה ארבעה גביעים [משקדים כפתריה ופרחיה] וכתיב (שמות כה,לג) שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח [ושלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח כן לששת
הקנים היצאים מן המנרה]; ארבעה דידה
(מנחות כט,א)
ותמני סרי דקנים (דכתיב 'שלשה
גביעים משוקדים בקנה האחד') - הא עשרין ותרתין; כפתורין נמי: אחד עשר כפתורין:
תרי דידה (כפתוריה דמנורה גופה תרי)
וששה דקנים (דיש בכל קנה וקנה כפתור, כדכתיב 'שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח' - הרי שמונה), וכפתר (וכפתור
תחת שני קנים, וכן לשנים האחרונים:) וכפתר וכפתר (כדאמרן
לעיל ושני קנים יוצאין ממנה) - הא חד סר; אלא
פרחים תשעה מנלן? פרחים - תרי דידה, וששה דקנים (בכל קנה כפתור ופרח, כדכתיב 'בקנה האחד כפתור ופרח') - תמניא הוו?
אמר רב שלמן: כתיב (במדבר
ח,ד) [וזה מעשה המנרה מקשה זהב] עד ירכה עד פרחהּ מקשה
היא [כמראה אשר הראה ה' את משה כן
עשה את המנרה] ('עד פרחהּ' ריבה לך הכתוב חד פרח).
אמר רב: גובהה של מנורה - תשעה טפחים.
איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'אבן היתה לפני מנורה, ובה שלש מעלות
שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות' (ואם אינה גדולה אלא תשעה טפחים - למה לי אבן תחת הכהן)!?
אמר ליה: שימי - את (אתה הוא המקשה לי? בתמיה)!
כי קאמינא - משפת קנים ולמעלה (היתה תשעה, ומן הארץ ועד לקנים תשעה, כדמפרש לעיל).
כתיב (דברי הימים ב ד,כא) והפרח והנרות
והמלקחים זהב הוא מיכלות זהב (ופסוק הוא); מאי 'מיכלות זהב'?
- אמר רב אמי: שכילתו לכל זהב סגור (שבשעה שמוכרין אותו - נסגרות כל החנויות שמוכרין את
הזהב (יומא מה.))
של שלמה, דאמר רב יהודה אמר רב: 'עשר מנורות עשה שלמה, וכל אחת ואחת הביא לה אלף
ככר זהב, והכניסוהו אלף פעמים לכור, והעמידוהו על ככר'.
איני! והכתיב (מלכים א י,כא) וכל כלי משקה
המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה! ('אין כסף נחשב'
- אלמא עשיר הוה, ואת אמרת 'כליתו')?
'זהב סגור' קא אמרינן!
ומי חסר כולי האי (דקאמרת 'אלף הככר הכניסו אלף פעמים לכור עד שיעמוד על
ככר' - אלמא בכל פעם חסר ככר)? והתניא: 'רבי
יוסי ברבי יהודה אומר: מעשה והיתה [מנורת] בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב
קורדיקיני (שם מטבע), והכניסוה שמונים
פעמים לכור, והעמידוה על ככר'
כיון דקאי (שנשרף יפה בימי שלמה)
– קאי (לפיכך לא חסר עכשיו אלא דינר).
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (ויקרא כד,ד) על המנורה הטהורה [יערך
את הנרות לפני ה' תמיד]? - שירדו מעשיה ממקום טהרה (מן השמים הראו למשה לנגד המנורה).
אלא מעתה (ויקרא כד,ו) [ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת] על השלחן הטהור
[לפני ה'] - שירדו מעשיו ממקום טהור?
אלא טהור - מכלל שהוא טמא (כלומר מקבל טומאה);
הכא נמי טהורה - מכלל שהיא טמאה!
בשלמא התם (גבי שולחן) - כדריש לקיש (איצטריך
לאשמועינן דמקבל טומאה, משום פירכיה דריש לקיש:),
דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב 'על השולחן הטהור' - מכלל שהוא טמא? כלי עץ העשוי לנחת
הוא (שאינו מטלטל), וכל כלי עץ העשוי
לנחת אינו מקבל טומאה (דכתיב גבי שרצים 'מכל כלי עץ או עור או שק' (ויקרא
יא,לב); מה שק מיטלטל מלא וריקם)! אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים (הלכך
'מיטלטל מלא וריקם' הוא), ומראים להם לחם הפנים,
ואומר להם: ראו חיבתכם לפני המקום'.
מאי 'חיבתכם'?
כדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים:
סילוקו כסידורו, שנאמר (שמואל א כא,ז) [ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים
המוסרים מלפני ה'] לשום לחם חֹם ביום הלקחו (משמע כשמסלקים היה חום);
אלא הכא טהורה, מכלל שהיא טמאה – פשיטא: כלי מתכות נינהו, וכלי מתכות מקבלין
טומאה!? אלא שירדו מעשיה ממקום טהרה.
תניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש
ירדו מן השמים, וראה משה, ועשה כמותם, שנאמר (שמות כה,מ) וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר ('כתבניתם' -
אארון ושולחן ומנורה כתיב, וכתיב 'אשר
אתה מראה בהר' - אלמא הראוהו)'.
אלא מעתה (שמות כו,ל) והקמת את המשכן
כמשפטו אשר הראית בהר - הכי נמי (דמשכן של אש ירד מן השמים בתמיה)?
הכא כתיב 'כמשפטו' (משמע הלכותיו נאמרו לו),
התם כתיב 'כתבניתם' (משמע דהראוהו כמותם).
אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גבריאל - חגור כמין פסיקיא היה (פסיקיא
= אזור כרוך: אומנים שרוצים לעשות מלאכה נאה - חוגרין עצמן שלא יהו נגררין בבגדיהם), והראה לו למשה מעשה מנורה, דכתיב (במדבר ח,ד) 'וזה מעשה המנורה [מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה
ה' את משה כן עשה את המנרה]'.
תנא דבי רבי ישמעאל: 'שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה
באצבעו, ואלו הן: מנורה וראש חדש ושרצים: מנורה - דכתיב (במדבר ח,ד) וזה מעשה המנורה [מקשה זהב עד ירכה עד
פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה]; ראש חודש - דכתיב (שמות יב,ב) החודש הזה לכם ראש חדשים [ראשון הוא לכם לחדשי השנה] (בשעת מולד - לבנה אינה נראית כי
אם מעט, ואינה ניכרת, כדאמרינן בראש השנה (דף
כ.) 'כזה ראיתם אם כזה ראיתם?'); שרצים (לא היה מכיר איזה טמא ואיזה טהור) - דכתיב (ויקרא
יא,כט) וזה לכם הטמא [בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו]; ויש אומרים אף
הלכות שחיטה (לא היה מבין מהיכן היא 'מוגרמת'),
שנאמר (שמות כט,לח) וזה אשר תעשה על
המזבח [כבשים בני שנה שנים ליום תמיד] ('וזה אשר תעשה על המזבח' ועשייה - תחילת זביחה [היא], וכתיב 'וזה' אלמא
הראהו באצבע).
שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן:
פשיטא (דאות אחת מעכבתן, דכתיב (דברים ו,ט; יא,כ) 'וכתבתם' - כתיבה
תמה (שבת קג:))!?
אמר רב יהודה אמר רב: לא נצרכה אלא לקוצה של יוד (רגל ימיני של יוד).
והא נמי פשיטא (לא נעשית האות)!
אלא לכאידך דרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: כל אות שאין גויל מוקף
לה מארבע רוחותיה (שמודבקת באות אחרת)
– פסולה (והיינו דקתני 'כתב אחד מעכבן', כלומר: הלכות
משפט אות אחת מעכבו למזוזה ותפילין).
אמר אשיאן בר נדבך משמיה דרב יהודה: ניקב תוכו של ה"י (רגל
שבפנים) – כשר; יריכו (רגל
הימנית) – פסול (לישנא
אחרינא: תוכו = הגויל והחָלָק שבתוכו; ובתפילין קמיירי).
אמר רבי זירא: לדידי מפרשה לי מיניה דרב הונא, ורבי יעקב אמר: לדידי מפרשה
לי מיניה דרב יהודה: ניקב תוכו של ה"י – כשר, יריכו - אם נשתייר בו כשיעור
אות קטנה – כשר, ואם לאו – פסול.
אגרא, חמוה דרבי אבא -
(מנחות כט,ב)
איפסיקא ליה כרעא דה"י (בתפילין) ד'העם' [שמות
יג,ג: ויאמר משה אל העם זכור
את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל
חמץ] בניקבא
[ברגל של הה"י היה
נקב קטן, שקטע את רגל האות]; אתא לקמיה דרבי אבא, אמר ליה: אם משתייר בו כשיעור
אות קטנה – כשר, ואם לאו – פסול.
ראמי בר תמרי - דהוא חמוה דרמי בר דיקולי - איפסיקא ליה כרעא דוי"ו ד'ויהרג' [שמות
יג,טו: ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג
ה' כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח לה' כל פטר רחם
הזכרים וכל בכור בני אפדה] בניקבא (אירע במקום נקב, ונראה כמין יו"ד); אתא לקמיה דרבי זירא, אמר ליה: זיל אייתי ינוקא דלא
חכים (דאי חכים - מבין שמחרף הוא לומר 'יהרג' כלפי מעלה,
ואומר 'ויהרג') ולא טפש (שאם
טפש - אינו יודע לקרות אלא אות שלימה): אי קרי ליה 'ויהרג'
– כשר, אי לא - 'ייהרג' הוא, ופסול.
אמר רב יהודה אמר רב:
בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים (כגון
התגין דספר תורה) לאותיות; אמר לפניו: ריבונו
של עולם! מי מעכב על ידך (מה שכתבת, שאתה צריך להוסיף עוד עליהם כתרים)!?
אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד
לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
אמר לפניו: ריבונו של עולם! הראהו לי!
אמר לו: חזור לאחורך.
הלך וישב בסוף שמונה שורות [יש
גורסים שמונה עשרה: מנין הדורות בין משה רבנו לרבי עקיבא], ולא היה יודע מה הן אומרים.
תשש כחו.
כיון שהגיע לדבר אחד (שצריך טעם), אמרו לו תלמידיו
'רבי מנין לך?' אמר להן 'הלכה למשה מסיני' - נתיישבה דעתו (של משה, הואיל ומשמו אומר - אף על
פי שעדיין לא קיבלה).
חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם! יש לך אדם כזה, ואתה
נותן תורה על ידי?
אמר לו: שתוק! כך עלה במחשבה לפני.
אמר לפניו: רבונו של עולם! הראיתני תורתו, הראני שכרו!
אמר לו: חזור לאחורך!
חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין (מקום הקצבין שוקלין בשרו, כדאמר
בברכות (דף סא:) שסרקו בשרו במסרקות ברזל);
אמר לפניו: ריבונו של עולם! זו תורה וזו שכרה!?
אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני.
אמר רבא: שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין (שלשה תגין קטנים בכל אחת: בשין
רגל השמאלית, וכן בעין בראש הרגל הפנימי, וכן כולם; ואותם שלשה תגין: אחד נוטה
לימין, ואחד נוטה לשמאל, ואחד למעלה), ואלו הן שעטנ"ז
ג"ץ (והוא הדין לצדיק כפופה ולנון פשוטה).
אמר רב אשי: חזינא להו לספרי דווקני (שמדקדקים לעשות כתב מיושר) דבי רב, דחטרי להו לגגיה דחי"ת (לגגו
של חית עושין למעלה כעין חוטר כזה [עיין
בציורים שבגמרות]) ותלו ליה לכרעיה דה"י (רגל
הפנימי של ה"י תלוי באויר ואינו דבוק לגגו):
חטרי להו לגגיה דחי"ת - כלומר (הקב"ה) חי הוא (שוכן) ברומו של עולם (חי"ת היינו חי), ותלו ליה לכרעיה דה"י, כדבעא מיניה רבי יהודה
נשיאה מרבי אמי: מאי דכתיב (ישעיהו
כו,ד) בטחו ביי' עדי
עד כי ביה יי' צור עולמים?
אמר ליה: כל התולה בטחונו בהקב"ה - הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא (דהיינו:
הכי משמע: על שבטחו ביי' עדי עד - הוו להם ביה יי' מחסה צור מעוז
לעולמים).
אמר ליה: אנא - הכי קא קשיא לי: מאי שנא דכתיב 'ביה' ולא כתיב 'יה'?
כדדרש רבי יהודה בר רבי אילעאי: 'אלו שני עולמות שברא הקב"ה, אחד
בה"י ואחד ביו"ד (חלק את שמו והטיף מכל אות שלש טיפין, ומאותן טיפין
נעשו מים ואש ואויר וכל העולם כולו; וכן כתוב בספר יצירה), ואיני יודע אם העולם הבא ביו"ד והעולם הזה בה"י, אם העולם הזה
ביו"ד והעולם הבא בה"י; כשהוא אומר (בראשית ב,ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם [ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים] - אל תקרי 'בהבראם' אלא: בה"י
בראם - הוי אומר העולם הזה בה"י, והעולם הבא ביו"ד; ומפני מה נברא העולם
הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה (שפתוח מתחתיו): שכל הרוצה לצאת (ממנו
לתרבות רעה) – יצא'.
ומאי טעמא תליא כרעיה?
דאי הדר בתשובה - מעיילי ליה (בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו).
וליעייל בהך (פתח התחתון דנפיק ביה)?
לא מסתייעא מילתא (דהבא ליטהר בעי סיוע מפני יצר הרע, הלכך עבדי ליה
סיוע פתח יתירה), כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש:
מאי דכתיב (משלי ג,לד) אם ללצים הוא יליץ
ולענוים יתן חן? - בא לטהר מסייעין אותו (אלמא בעי סיוע), בא לטמא - פותחין
לו ('יליץ' כלומר: פותח לו להיות לץ).
ומאי טעמא אית ליה תאגא (לה"י כתר קטן, בסוף גגו דה"י)?
אמר הקב"ה: אם חוזר בו - אני קושר לו כתר.
מפני מה נברא העולם הבא ביו"ד?
מפני שצדיקים שבו מועטים;
ומפני מה כפוף ראשו?
מפני שצדיקים שבו כפוף ראשיהם מפני מעשיהן שאינן דומין זה לזה (וכבודו
של זה גדול משל זה; משום הכי ראשיהם כפופים: דמתבייש מחבירו).
אמר רב יוסף: הני תרתי מילי אמר רב בספרים (בהלכות ספרי תורה; ולקמן אמרינן
אידך מילתא דרב), ותניא תיובתיה:
חדא - הא דאמר רב: 'ספר תורה שיש
בו שתי טעיות בכל דף ודף – יתקן' שלש – יגנז', ותניא תיובתיה: 'שלש – יתקן, ארבע –
יגנז';
תנא: אם יש בו דף אחת שלימה - מצלת על כולו (שאפילו טעיות בכל דף ודף - אז מצלת
עליהם הך דף שלימה, ומתקן).
אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: והוא דכתיב רוביה דספרא שפיר.
אמר ליה אביי לרב יוסף: אי אית בההוא דף שלש טעיות – מאי (מצלת
או אין מצלת? מי אמרינן שלימה בלי טעות? או דלמא שלימה מארבע טעיות, אבל שלש לא
איכפת לן)?
אמר ליה: הואיל ואיתיהיב (רשות) לאיתקוני – מיתקן (ספר
תורה שיש שלש טעיות בכל דף - מתקן להך דף בת שלש, ומצלת על כולם אף על פי שיש ארבע
בכל שאר הדפין); והני מילי (דאמרינן
'ארבע יגנז') – חסירות (שחסרו
ממנו אותיות), אבל יתירות - לית לן בה (אלא גוררן).
חסירות מאי טעמא לא?
אמר רב כהנא: משום דמיחזי כמנומר (כשכותב ומגיה בו השיטין את מה שחיסר).
אגרא חמוה דרבי אבא, הוה ליה יתירות בסיפריה (ארבע בכל דף);
אתא לקמיה דרבי אבא, אמר ליה: לא אמרן אלא בחסירות,
(מנחות ל,א)
אבל יתרות - לית לן בה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .