דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות לד,ב)
תנו רבנן: 'כיצד סדרן (סדר הנחתן)?
קדש לי, והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל'. והתניא איפכא?
אמר אביי: לא קשיא: כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח (כשהקורא
עומד כנגד מניח - הוי ימינו של זה לשמאל של זה),
והקורא קורא כסדרן (כסדר שהן כתובין בתורה: מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר;
הילכך: הא דקתני לעיל 'קדש' 'והיה
כי יביאך' מימין - מימינו של קורא קאמר,
דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו ונמצא קוראן כסדרן; והא דתנא איפכא: דמשמע 'קדש' 'והיה כי יביאך'
משמאל - אמניח קאמר, דהוא ימין של קורא).
אמר רב חננאל אמר רב: החליף פרשיותיה (כדמפרש)
– פסולות.
אמר אביי: לא אמרן
(מנחות לה,א)
אלא גוייתא לברייתא (שכתב 'והיה
כי יביאך' קודם ל'קדש',
דנעשית פנימית חיצונה) וברייתא לגוייתא, אבל גוייתא
לגוייתא (כגון אם הקדים 'שמע' ל'והיה כי יביאך') וברייתא לברייתא (או ברייתא לברייתא, כגון 'והיה אם שמוע'
בשמאל 'קדש' בימין של מניח)
- לית לן בה.
אמר ליה רבא: מאי שנא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא דלא? דהך דבעי למיחזי
אוירא לא קא חזייא, והא דלא קא בעי למיחזי אוירא קא חזייא? ברייתא לברייתא וגוייתא
לגוייתא נמי: הך דבעיא למיחזי אוירא דימין קא חזיא אוירא דשמאל, ודשמאל קא חזיא
אוירא דימין!? אלא לא שנא.
ואמר רב חננאל אמר רב: תיתורא (גשר) דתפילין - הלכה למשה
מסיני (לאחד שנתן האגרות בבתים דרך הפה הרחב: שהבתים עשויין
כעין בתי ידים שקורין גוט"ן, ומכניס האגרות דרך הפה, ונותנם בבתי האצבעות,
וחותך משלשת הדפנות מכל אחת מעט והרביעית נשארת ארוכה וכופלה לאותו אורך, ומטילה
על חודן של שלשת הדפנות, ותופר חודן של שלשת דפנות על רחבו של זה, והוא בית מושבו
של תפילין, ונראה כעין דף של גשר).
אמר אביי: מעברתא דתפילין (כשנותן הרצועה של תפילין סביב אותו תיתורא - יכפיל
הקלף סביב הרצועה, כעין שעושים לפי המכנסים: שלא תהא הרצועה קבועה, אלא כשהוא רוצה
- מושכה אילך ואילך, ומאריך ראש זה ומקצר ראש זה; ולשון 'מעברתא': שמעבירה ומושכה
לכל צד שירצה) - הלכה למשה מסיני.
ואמר אביי: שי"ן של תפילין (לבית חיצונה עושין כמין קמטים דקים בקלף, ונראין בו
כעין שי"ן) - הלכה למשה מסיני; וצריך
שיגיע חריץ (שבין בית לבית) למקום התפר (עד
מקום התפר למטה, כלומר: עד בית מושבו, דהיינו תיתורא).
רב דימי מנהרדעא אמר: כיון דמנכר (חריץ למעלה קצת)
- לא צריך (אין צריך להגיע למקום התפר).
ואמר אביי: האי קילפא (קלף) דתפילין - צריך
למיבדקיה דדילמא אית בה ריעותא (נקב) ובעינא כתיבה תמה –
וליכא.
רב דימי מנהרדעא אמר: לא צריך! קולמוסא בדיק לה!
אמר רב יצחק: רצועות שחורות - הלכה למשה מסיני.
מיתיבי: 'תפילין אין קושרין אותן אלא במינן (של עור, ולא של משי ופשתן), בין ירוקות בין שחורות בין לבנות; אדומות לא יעשה
מפני גנאי (שמא יאמרו 'גרדן הוא, ומדם חטטיו נצבעו והאדימו
הרצועות') ודבר אחר (שמא
יאמרו 'אשתו נדה בעל ונצבעו בדם'); אמר רבי יהודה:
מעשה בתלמידו של רבי עקיבא שהיה קושר תפיליו בלשונות של תכלת (דלאו
מינן הוא) ולא אמר לו דבר! איפשר אותו
צדיק ראה תלמידו ולא מיחה בו? אמר לו: הן לא ראה אותו, ואם ראה אותו - לא היה
מניחו. מעשה בהורקנוס בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שהיה קושר תפיליו בלשונות של
ארגמן ולא אמר לו דבר; איפשר אותו צדיק ראה בנו ולא מיחה בו?
אמרו לו: הן לא ראה אותו, ואם ראה אותו - לא היה מניחו.' קתני מיהא 'בין
ירוקות בין שחורות ובין לבנות'!?
לא קשיא: כאן (אפילו לבנות) - מבפנים; כאן (ודאמר
רב יצחק 'שחורות') - מבחוץ.
אי מבפנים - מאי 'גנאי ודבר אחר' איכא?
זימנין דמתהפכין ליה (מה שבפנים בחוץ, ונראה האודם).
תנא: תפילין מרובעות - הלכה למשה מסיני.
אמר רב פפא: בתפרן (בתפירתן ישמור את ריבוען: שלא ימשוך חוט התפירה יותר
מדאי: שלא יכווצו ויקצר רחבו שקורין רגרזלי"ר [להתכווץ]) ובאלכסונן (שיהא
ריבוען מכוון ארכו כרחבו, כדי שיהא להם אותו אלכסון, שאמרו חכמים (סוכה דף ח.)
כל אמתא בריבועא - אמתא ותרי חומשי באלכסונא, ולא יהא ארכו יתר על רחבו: שאפילו יש
להו זויות פסולין).
לימא מסייע ליה: 'העושה תפילתו עגולה (בית מושב תפילין עגול שאין להם
בית מושב אלא כמין דופן ביצה) - סכנה (שכשיכנס
בפתח ויכה ראשו באיסקופה שלא יכנסו התפילין בראשו) ואין בה מצוה (דמרובעות הלכה למשה מסיני)'.
אמר רב פפא: מתני' דעבידא כי אמגוזא (שעור בית מושבם חדוד ביותר; אבל
עגול כעגיל וכטבעת - אימא דכשירה, שהרי יש להם בית מושב).
אמר רב הונא: תפילין - כל זמן שפני טבלא (זהו עור של בתים) קיימת [שלא
יהיה בה נקב] – כשירות.
רב חסדא אמר: נפסקו שתים (שני דפנות בשני בתים)
– כשירות; שלש – פסולות.
אמר רבא: הא דאמרת 'שתים כשירות' לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה (כגון
שנפסק בית ראשון ובית שלישי ואחד שלם ביניהם),
אבל זה כנגד זה (בתים הסמוכות) – פסולות (לישנא
אחרינא: זה כנגד זה: בתוך אויר חריץ אחד נפסק דופן בית זה ודופן בית
שכנגדו; זה שלא כנגד זה: שנפסק זה באויר אחד וזה באויר אחר: שאין קרע רואה
את חבירו: שהבית מפסיק ביניהן); וזה כנגד זה נמי:
לא אמרן (שני בתים הסמוכים דפסולים)
אלא בחדתתא (ונפסקו: ודאי עור מקולקל הוא)
אבל בעתיקתא לית לן בה.
אמר ליה אביי לרב יוסף: היכי דמיין חדתתא והיכי דמיין עתיקתא?
אמר ליה: כל היכא כי מיתלי ביה בשלחא (כשאוחז בעור ומפשט; 'שילחא' =
עור, כמו (ויקרא א,ו) 'והפשיט' [תרגם אונקלוס] 'וישלח') והדר חלים (כשמניחן
חוזר וכווץ; 'חלים' - לשון חיבור: שמחבר הקמט למקומו)
– עתיקתא, ואידך חדתתא.
(מנחות לה,ב)
ואי נמי: כל היכי דכי מיתלי ביה במתנא אתייה אבתריה (כשאוחז אדם ברצועה התלויה בהן
ואתו תפילין אבתריה ואינן נתקין) = חדתתא, ואידך (שנתקין) = עתיקתא (לישנא אחרינא 'אתיא אבתריה': שמתפשט העור הויא
'חדתתא').
אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף, איפסיק ליה רצועה דתפילי; אמר ליה: מהו
למיקטריה? אמר ליה: 'וקשרתם [לאות
על ידך והיו לטטפת בין עיניך [דברים
ו,ח]]' כתיב: שתהא קשירה תמה (שתהא
הקשירה נאה, ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש - תו לא הויא 'קשירה
יפה'; לשון אחר 'קשירה תמה': רצועה שלימה ולא קשורה).
אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: מהו למיתפריה ועייליה לתפירה לגאו (שלא
יראה ויהא כשלימה)?
אמר: פוק חזי מה עמא דבר (וכיון דאין נוהגין כן - לא תעשה).
תוספות ד"ה פוק חזי מה עמא דבר: פירש בקונטרס
להחמיר; ורבנו תם מפרש להקל, כי ההיא דפרק קמא דעירובין (דף יד:) גבי הלימי ולחיים, וכן בפרק 'שלשה שאכלו' (ברכות דף מה.). מ"ר:
אמר רב פפא: גרדומי ('גרדומין' היינו שִׁירַיִּם)
רצועות (מה שתולה מן הרצועות לאחר שנתקשרו בראש: אם נפסק
מאותן שירים ונשתיירו גרדומין) - כשירות.
ולאו מילתא היא: מדאמרי בני רבי חייא: 'גרדומי תכלת וגרדומי אזוב (שירי
שיריהן) כשירין' (שיעור
תכלת מפרש בפרק 'התכלת' (לקמן דף לח:) ושיעור אזוב מפרש בפרק קמא דסוכה (דף יג.)), התם הוא, דתשמישי
מצוה נינהו, אבל הכא - דתשמישי קדושה נינהו – לא.
מכלל דאית להו שיעורא (לתליית הרצועות לבר הקשר: מדמני להו שירים אגרדומין); וכמה שיעורייהו?
אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש: עד אצבע צרדה.
רב כהנא מחוי כפוף ([אורך הרצועה תהא עודפת על הקשר] כמה שיכול לפשוט
מאצבע עד אמה), רב אשי מחוי פשוט (כמה
שיכול לפשוט מגודל ועד אצבע; דלגבי פשיטת אצבע וגודל הויא בפשיטה, ולגבי אמה ואצבע
בכפיפה: לפי שמאצבע לגודל מתפשט יותר הרבה מבין אצבע לאמה; 'צרדה' לשון צרתא דדא:
צרה של אגודל, והיינו אצבע הסמוך לגודל).
רבה (כשמניח תפילין) קטר להו (ברישיה), ופשיט ושדי להו (ושירי הרצועות פשיט ושדי להו
ותולין על כתיפו מאחריו); רב אחא בר יעקב קטר להו
ומתלית להו (לרצועות התלויות: היה גודלן ומשלשן טרני"ם
בלע"ז [לשון קליעת צמה]); מר בריה דרבנא עביד כדידן (כמנהג שלנו [ותולין לפניו]);
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: קשר של תפילין (שֶׁיָשִׂים
הרצועות על ראשו [בענין] שיהא דל"ת, כדי שיהא 'שדי' נראה עליהן: דשי"ן
נראה בקמט בית חיצונה שכפל הקלף, כעין שי"ן ודל"ת נראה בקשר, ויו"ד
נראה באותו של יד: כמין רצועה קטנה, וראשה כפוף מעט כמין יו"ד) - הלכה למשה מסיני.
אמר רב נחמן: ונוייהן לבר (השם יהא נראה מבחוץ; לשון אחר: נוייהן של רצועות: שהן
חלוקות מצד אחד וצבועות שחורות, והוא נוייהן; וראיה לדבר – מדאמרינן [להלן] 'איתהפיכא ליה רצועה
דתפילין, אמר ליה: ולא סבר לה מר 'ונוייהן לבר'' והכי אמרינן לעיל: 'שמבפנים
- מאי 'גנאי ודבר אחר' - איכא זימנין דמתהפכין' אלמא כהאי גוונא הוי מתהפכין:
שנהפך צד הרצועה התחתון למעלה, ונראה)!
רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא; איתהפכא ליה רצועה דתפילין (שלא
היתה הדל"ת ניכרת מבחוץ); אמר ליה: לא סבר לה
מר 'ונוייהן לבר'?
אמר ליה: לאו אדעתאי (שוגג הייתי).
(שמות לג,כג) והסרותי את כפי
וראית את אחורי [ופני לא יראו]: אמר רב חנא בר
ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מלמד שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפילין (קשר של
תפילין מאחורי העורף, והקב"ה מניח תפילין, כדאמר לעיל: דמשום תפילין של ראש
יראו העובדי כוכבים, כדכתיב 'ויראו
ממך').
(דברים כח,י) וראו כל עמי
הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך; תניא: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש (שכתוב
בו רוב השם: שי"ן ודל"ת).
אמר רב יהודה: קשר של תפילין צריך שיהא למעלה (בגובה הראש ולא למטה בצואר), כדי שיהו ישראל למעלה ולא למטה; וצריך שיהא כלפי
פנים (ממול עורף, ולא בצידי הראש; לישנא אחרינא 'כלפי פנים':
שיהא הקשר מבפנים, והנוי של דל"ת מבחוץ, כדאמרן 'ונוייהן לבר'), כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור.
אמר רב שמואל בר בידרי (שם) אמר רב, ואמרי לה
אמר רבי אחא אריכא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב מנשיא אמר שמואל: תפילין, מאימתי
מברך עליהן? - משעת הנחתן (משמע: לאחר שהניחן).
איני! והא אמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן?
אביי ורבא, דאמרי תרוייהו (מאי משעת הנחתן דקאמר?):
משעת הנחה ועד שעת קשירה (דכיון דעדיין לא קשרן – 'עובר לעשייתן' הוא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .