דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות מא,ב)
אמר רב הונא: ד' בתוך ד' (ארבע חוטין בתוך ארבע אצבעות: שלא ירחיק מן השפה יותר
מארבע אצבעות), ומשולשת ד';
ורב יהודה אמר: ג' בתוך ג', משולשת ג'.
אמר רב פפא: הלכתא: ד' בתוך שלש, משולשת ארבע.
למימרא דאית להו שיעורא? ורמינהו: 'ציצית - אין ציצית אלא יוצא
ואין ציצית אלא משהו (תלוי ויוצא מן הכנף משהו), וכבר עלו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יוחנן בן בתירא ואמרו: ציצית
אין לה שיעור; כיוצא בו לולב אין בו שיעור'; מאי? לאו 'אין לה שיעור כלל'?
לא! -
(מנחות מב,א)
אין לה שיעור למעלה (דכמה דבעי ליהוי ארוך),
אבל יש לה שיעור למטה (דמשולשת ארבע בעינן, אבל בציר מהכי – לא; והדקתני
'משהו' - דבמשהו נמי מתכשרי גרדומי); דאי לא תימא הכי –
'כיוצא בו לולב' - אין לו שיעור? הכי נמי דאין לו שיעור כלל? והתנן [סוכה פ"ג מ"א]: 'לולב שיש בו שלשה טפחים
כדי לנענע בו – כשר'! אלא 'אין לו שיעור' = למעלה, אבל יש לו שיעור למטה; הכא נמי:
אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה.
תנו רבנן: 'ציצית - אין ציצית אלא ענף, וכן הוא אומר (יחזקאל ח,ג) [וישלח תבנית יד] ויקחני בציצית ראשי ותשא אתי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות
אלקים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה]';
ואמר אביי: וצריך לפרודה כי צוציתא דארמאי (כבלורית של עובדי כוכבים: דבוקות מלמטה
ופרודות מלמעלה).
תנו רבנן: 'הטיל על הקרן (על שפת חודה של קרן) או על הגדיל ('גדיל' = חוט עבה וחזק שאורגין בבגד תחילה כדי שלא יהא
נוח ליקרע; לישנא אחרינא 'גדיל': אלו הן חוטין שבשפתי שני הצדדים [חוטי הַשְּׁתִי],
וקורין אוריל"ש [מללים שבשפות
אריגים]) – כשירה; רבי אליעזר בן יעקב
פוסל בשתיהן'.
כמאן אזלא הא דאמר רב גידל אמר רב 'ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן (שתהא תולה
ומכה על הקרן' כלומר: שיגביהנה למעלה מן השפה כדי שתהא תולה ונוגעת התלויה בקרן), שנאמר: (במדבר
טו,לח) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת] על כנפי בגדיהם
[לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל
תכלת]'?
– כמאן? כרבי אליעזר בן יעקב.
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: וצריך שירחיק (שיגביהנה מן השפה) מלא קשר גודל (שיעור הציפורן עם בשר עד פרק ראשון).
ואיצטריך דרב פפא (דאמר לעיל: ארבעה בתוך שלשה, דמשמע: שלא יגביהנה יותר
מג' אצבעות) ואיצטריך דרב יעקב: דאי מדרב
פפא, הוה אמינא: תוך ג' דלא לירחיק טפי, וכמה דמקרב (לשפה)
מעלי (ואפילו בחודה של שפה ליתכשר)
- איצטריך דרבי יעקב; ואי מדרבי יעקב, הוה אמינא: מלא קשר גודל דלא ליקרב טפי, וכמה
דרחיק – מעלי! – צריכא.
רבינא ורב סמא הוו יתבי קמיה דרב אשי; חזייה רב סמא לקרניה דגלימיה דרבינא דסתר
ובצר ממלא קשר גודל (דנסתר ונרחב הנקב וירד הגדיל למטה עד שנפחת מן הנקב עד
השפה ממלא קשר גודל; אי נמי נסתר אריגת הבגד מלמטה, שקורין אנפיליי"ר [נפרם], עד שנפחת
מן השפה עד הנקב ממלא קשר גודל).
אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יעקב?
אמר ליה: בשעת עשייה איתמר (הא דרבי יעקב, ואנא נמי: בשעת עשייה היה לו מלא קשר גודל).
איכסיף (רב סמא).
אמר ליה רב אשי (לרב סמא): לא תתקיף לך: חד מינייהו
(מבני ארץ ישראל; ורבינא - מא"י הוה) - כתרי מינן.
רב אחא בר יעקב רמי ארבע ועייף להו מיעף (כופל לה קודם שיתלם בציצית) ומעייל להו בגלימא (מכניס הכפל בנקב הטלית) ואביק להו מיבק (עונבן: שחוזר ומכניס שתי הראשים בתוך
הכפל, ותלויין בעניבה בטלית); קסבר בעינן תמניא בגלימא
כי היכי דליהוי 'גדיל' 'גדילים' במקום פתיל (דהכי דריש 'גדיל' = שנים;
'גדילם' - תרתי משמע, שהן ארבעה חוטין, דכתיב 'גדילים' - לרבות
עוד שנים גדילים, דהוו תמניא חוטין; כך קבלה מרבינו יעקב הזקן דמסכת יבמות).
רב ירמיה מדפתי רמי תמניא - דאינהו שיתסר (לאחר שהכניסן בטלית כופלן והן שיתסר), ולא אביק להו.
מר בריה דרבינא עביד כדידן (מכניס ארבעה חוטין, ואחר כך כופלן לשמונה).
רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי (היה מטיל ציצית לטליתו) וקא מברך 'לעשות ציצית'; אמר ליה: מאי ציצי (ליגלג) שמענא? הכי אמר רב: ציצית אין צריכה ברכה (בשעת עשייה)!
כי נח נפשיה דרב הונא - על רב חסדא למירמא דרב אדרב: ומי אמר רב 'ציצית אין
צריך ברכה'? והא אמר רב יהודה אמר רב: מנין לציצית בעובד כוכבים שהיא פסולה? שנאמר:
(במדבר טו,לח) דבר אל בני ישראל
ועשו להם ציצית [על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו
על ציצת הכנף פתיל תכלת]: בני ישראל יעשו, ולא העובדי כוכבים יעשו!
והא - מאי רומיא (מאי קושיא)?
אמר רב יוסף: קסבר רב חסדא: כל מצוה שכשירה בעובד כוכבים - בישראל אין צריך
לברך (דאין יכול לומר 'אשר קדשנו', דהא עובד כוכבים נמי כשר
בה. [מפי המורה]); כל מצוה שפסולה בעובד כוכבים
- בישראל צריך לברך.
וכללא הוא? והרי מילה - דכשירה בעובד כוכבים, דתניא: 'עיר שאין בה רופא
(מוהל) ישראל ויש בה רופא ארמאי
ורופא כותי ימול ארמאי ואל ימול כותי (לפי שמל לשם הר גריזים, כדמפרש התם במסכת עבודה זרה (דף כז.)) - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר: כותי ולא ארמאי'; ובישראל צריך לברך, דאמר מר: 'המל אומר "ברוך
אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה"'!
מידי הוא טעמא (דמקשי רב חסדא)? אלא לרב: רב מיפסיל
פסיל (מילה בעובד כוכבים; הלכך איכא למימר דרב חסדא לא קשיא,
אלא לרב), דאיתמר: מנין למילה בעובד כוכבים
שפסולה? דרו בר פפא משמיה דרב אמר (בראשית
יז,ט) [ויאמר אלקים אל אברהם] ואתה את בריתי תשמור [אתה וזרעך אחריך לדרתם] (לנימול כמותך אני מוסרו); רבי יוחנן אמר: (בראשית יז,יג) הִמּוֹל יִמּוֹל [יליד ביתך ומקנת כספך והיתה
בריתי בבשרכם לברית עולם]: (קרי ביה) הַמָּל יָמוּל.
סוכה מסייע ליה (לרב חסדא [דאמר לעיל: כל מצוה שכשירה בעובד כוכבים - בישראל אין צריך לברך; כל מצוה
שפסולה בעובד כוכבים - בישראל צריך לברך]), תפילין הוי תיובתיה:
הרי סוכה, דכשירה בעובד כוכבים, דתניא: 'סוכת עובדי כוכבים, סוכת נשים, סוכת
בהמה, סוכת כותיים, סוכה מכל מקום (מפרש בפרק קמא דמסכת סוכה) – כשירה' ובלבד שתהא מסוככת כהילכתא; ובישראל אין צריך לברך, דתניא: 'העושה
סוכה לעצמו – אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן
הזה; בא לישב בה - אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו
לישב בסוכה' ואילו 'לעשות סוכה' לא מברך;
תפילין תיובתיה: והרי תפילין דפסולות בעובד כוכבים, דתני רב חיננא בריה
דרבא
(מנחות מב,ב)
מפשרניא (שם מקום): ספר תורה תפילין
ומזוזות שכתבן מין, מסור, כומר עובד
כוכבים (להכי נקט 'כומר': דסתמיה בקי בכתיבה), עבד, אשה, וקטן, מומר – פסולין, שנאמר (דברים ו,ח-ט) וקשרתם [לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך] וכתבתם [על מזוזת ביתך ובשעריך]: כל שישנו בקשירה ישנו
בכתיבה, כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה'; ובישראל אינו צריך לברך, דשלח רב חייא בריה
דרב הונא משמיה דרבי יוחנן: 'על תפילין של יד אומר "ברוך אשר קדשנו
במצותיו וצונו להניח תפילין" על תפילין של ראש אומר: "ברוך אשר קדשנו
במצותיו וצונו על מצות תפילין"', ואילו לעשות תפילין לא מברך; אלא - לאו
היינו טעמא: כל מצוה דעשייתה גמר מצוה, כגון מילה: אף על גב דכשירה בעובד כוכבים -
בישראל צריך לברך, וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה, כגון תפילין (תפילין
- עשייתן לא זו היא גמר מצותם עד שיקשרם), אף על גב דפסולות
בעובד כוכבים - בישראל אינו צריך לברך, ובציצית - בהא קמיפלגי (רב
נחמן ורב חסדא אליבא דרב): מר (רב חסדא)
סבר: חובת טלית הוא (הילכך עשייתן היא גמר מצותן),
ומר (ורב נחמן) סבר חובת גברא הוא (ועטיפתה
זוהי מצותה)!
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: אתון - הכי מתניתו לה (להא דאמר רב יהודה אמר רב לעיל; משום
הכי קשיא להו לעיל דרב אדרב), אנן - הכי מתנינן לה:
'אמר רב יהודה אמר רב: מנין לציצית בעובד כוכבים שכשירה? - שנאמר: (במדבר טו,לח) דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית [על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת] - יעשו להם אחרים.
אמר רב יהודה: אמר רב 'עשאן מן הקוצים (עשאה לציצית מן הקוצים הנקצצים,
היינו חוטין התלויין בכל היריעה שקורין פרוקי"ש [קטעים של חוטי השתי יוצאים מעבר לשפת הבד הנארג] וקוצצין אותם מן הבגד; לישנא אחרינא: להכי קרי להו
'הוצין': שיוצאין מן הבגד כהוצין) ומן הנימין (היינו אותן
שיוצאין מן הבגד בתפירה) ומן הגרדין (פרינ"ש) – פסולה (כל זמן שמחוברין לבגד, דבעינן עשייה לשמה),
מן הסיסין [חוט שטרם הוחל בשימושו] – כשירה'; כי אמריתה
קמיה דשמואל – אמר: אף מן הסיסין פסולה: בעינן טוייה לשמה.
[לפירוש המונחים
'קוצין' וכו' עיין גם תוד"ה הקוצין, ועיין ש"ע או"ח סימן יא סעיף
ה: אין עושין הציציות מהצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם, ולא מהנימין
הנתלשים מהבהמה, ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד, והטעם משום ביזוי מצוה.]
כתנאי: 'ציפן זהב (לתפילין =לפרשיות) או שטלה עליהן עור בהמה טמאה – פסולות (ציפן זהב
לתפילן פסולות - דבתים של עור בעינן: דאפילו קשירתן אינן אלא רצועות במינן, כדאמרינן
ב'הקומץ' [וכן] שטלה עליהן = שעשה בתים של עור בהמה טמאה – פסולות, כדאמרינן
בפרק 'שמונה שרצים' (שבת דף קח.) 'למען
תהיה תורת ה' בפיך' [שמות יג,ט] - מן המותר בפיך), עור בהמה טהורה – כשירות, ואף על פי שלא עיבדן
לשמן. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף עור בהמה טהורה פסולות, עד שיעבדן לשמן'.
אמר ליה אביי לרב שמואל בר רב יהודה: הא תכילתא - היכי צבעיתו לה?
אמר ליה: מייתינן דם חלזון וסמנין (דרך הצובעים לשרות בגדים בצריף, שקורין בייצ"א), ורמינן להו ביורה, [ומרתחינן ליה], ושקלינא פורתא בביעתא
וטעמינן להו באודרא (אודרא = מוך) ושדינן ליה לההוא ביעתא
(וצובעין אותה בתוך אותה קליפה לידע אם תכלת יפה) וקלינן ליה לאודרא [שורפים את המוך];
שמע מינה תלת: שמע מינה: טעימה פסולה, ושמע מינה (מדקלינן לאודרא) דבעינן צביעה לשמה (לשם ציצית),
ושמע מינה (מדשדינן ביעתא לברא ולא שדינן ליה ביורה): טעימה פסלה (אם עירה צבע נסיון ביורה - פוסל את כל היורה).
היינו 'טעימה פסולה' היינו 'צביעה לשמה'?
אמר רב אשי: 'מה טעם' קאמר: מה טעם טעימה פסולה? משום דבעינן צביעה לשמה.
כתנאי: 'טעימה פסולה, משום שנאמר (שמות כח,לא; לט,כב; במדבר ד,ו) כליל תכלת (כל תכלת בעינן שיהא (כליל=) כל עיקר
מראה החלזון בצמר: שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילתה) - דברי רבי חנינא בן גמליאל; רבי יוחנן בן דהבאי אומר: אפילו מראה שני שבה (שכבר נצבע
בה צמר אחר וזה השני) - כשר, משום שנאמר (ויקרא יד, פסוקים ד,מט; במדבר יט,ו) ושני תולעת (משמע
שֵׁנִי: דאפילו מראה שני של זהורית קרוי 'תולעת', והוא הדין לתכלת, דכתיב נמי
בההוא קרא* [שמות כח,ו: ועשו את האפד זהב תכלת
וארגמן תולעת שני ושש משזר מעשה חשב])'.
*[אין פסוק בו כתוב 'שני תולעת' וגם כתוב 'תכלת'; בכל הפסוקים שכתובים שני החומרים כתוב 'תולעת שני'.]
תנו רבנן: 'תכלת אין לה בדיקה (קסלקא דעתא אין אדם יכול לבודקו אם
תכלת הוא אם קלא אילן הוא), ואין נקחית אלא מן המומחה (דהואיל
ואין לה בדיקה - אין לוקחין אותה אלא מן המומחה שיודע שקלא אילן אסור); תפילין יש להם בדיקה (אדם יכול לבודקן אם דקדק בהן
בחסרות ויתרות אם לאו) ואין ניקחין אלא מן המומחה (ואף על
פי כן אין נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמם); ספרים ומזוזות יש להן בדיקה וניקחין מכל אדם (דליכא בהן עיבוד לשמן)';
ותכלת אין לה בדיקה? והא רב יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה: <סימן בגשם>
מייתי מגביא גילא
(בייסא; ובלשון צרפת 'אלום')
ומיא דשבלילתא (מים היוצאין מן התלתן שקורין
פנגרי"א) ומימי
רגלים
(מנחות מג,א)
בן ארבעים יום (מתינוק בן ארבעים; לישנא אחרינא: שעברו ארבעים יום משיצאו
מגוף האדם), ותרי לה בגווייהו [ושורה אותו בתוכן] מאורתא ועד לצפרא: איפרד חזותיה
(נתקלקל המראה) – פסולה (דקלא אילן
הוא); לא איפרד חזותיה – כשרה;
ורב אדא קמיה דרבא משמיה דרב עוירא אמר: מייתי חמירא ארכסא (שאור קשה) דשערי [של
שעורין]
ואפיא לה בגוויה: אישתנאי למעליותא – כשרה; לגריעותא – פסולה, וסימניך (איזה
שינוי כשר ואיזה שינוי פסול): 'שינוי שקר (המשנה
דברו לרעה - הכל יודעין שרע הוא) שינוי אמת (המשנה
דברו להוסיף עליו ולקיימו - הכל יודעין שטוב הוא)'.
מאי 'אין לה בדיקה' נמי דקאמר? אטעימה (אין אדם יכול לבדוק הצמר אם לשם
תכלת נצבע אם לטעימה: לשם ניסיון, ואמרו לעיל דטעימה פסולה; לישנא אחרינא
'אטעימה', והכי קאמר: אין בודקין יורה של תכלת בטעימה שלא יפסל כל היורה, אלא שקיל
בביעתא כדמפרש לעיל).
מר (שם חכם) ממשכי (שם מקום) אייתי תכלתא בשני; רב אחאי בדקוה בדרב יצחק בריה דרב
יהודה, ואיפרד חזותיה; בדרב אדא - ואישתנאי למעליותא! סבר למיפסלה - אמר להו רב
אחאי: אלא הא לא תכילתא היא (דהא איפרד חזותא בדרב יצחק)
ולא קלא אילן היא (דהא אישתני למעליותא כדרב אדא משמיה דרב עוירא), אלא שמע מינה שמועתא (דרב יצחק ודרב אדא) אהדדי איתמר: היכא דבדקנא בדרב יצחק בריה דרב יהודה
לא איפרד חזותיה – כשרה; איפרד חזותיה - בדקינן לה בדרב אדא בחמירא ארכסא: אישתני
למעליותא – כשרה, לגריעותא פסולה.
שלחו מתם: שמועתא אהדדי איתמר (כלומר: בשתיהן יחד בדקינן, ולא פליגי, אלא היכא דבדקנא
כו' והא דרב אדא מוספת על דרב יצחק ומפרש אותה).
רבי מני דייק וזבין (מן המומחה) כחומרי מתניתא (דלעיל,
דקתני 'טעימה פסולה, הלכך בעי מומחה'); אמר ליה ההוא סבא: הכי
עבוד קמאי דקמך ואצלח עיסקייהו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il
.