דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות מב,ב)
תנו רבנן: 'תכלת אין לה בדיקה (קסלקא דעתא אין אדם יכול לבודקו אם
תכלת הוא אם קלא אילן הוא), ואין נקחית אלא מן המומחה (דהואיל
ואין לה בדיקה - אין לוקחין אותה אלא מן המומחה שיודע שקלא אילן אסור); תפילין יש להם בדיקה (אדם יכול לבודקן אם דקדק בהן
בחסרות ויתרות אם לאו) ואין ניקחין אלא מן המומחה (ואף על
פי כן אין נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמם); ספרים ומזוזות יש להן בדיקה וניקחין מכל אדם (דליכא בהן עיבוד לשמן)';
ותכלת אין לה בדיקה? והא רב יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה: <סימן בגשם>
מייתי מגביא גילא
(בייסא; ובלשון צרפת 'אלום')
ומיא דשבלילתא (מים היוצאין מן התלתן שקורין
פנגרי"א) ומימי
רגלים
(מנחות מג,א)
בן ארבעים יום (מתינוק בן ארבעים; לישנא אחרינא: שעברו ארבעים יום משיצאו
מגוף האדם), ותרי לה בגווייהו [ושורה אותו בתוכן] מאורתא ועד לצפרא: איפרד חזותיה
(נתקלקל המראה) – פסולה (דקלא אילן
הוא); לא איפרד חזותיה – כשרה;
ורב אדא קמיה דרבא משמיה דרב עוירא אמר: מייתי חמירא ארכסא (שאור קשה) דשערי [של
שעורין]
ואפיא לה בגוויה: אישתנאי למעליותא – כשרה; לגריעותא – פסולה, וסימניך (איזה
שינוי כשר ואיזה שינוי פסול): 'שינוי שקר (המשנה
דברו לרעה - הכל יודעין שרע הוא) שינוי אמת (המשנה
דברו להוסיף עליו ולקיימו - הכל יודעין שטוב הוא)'.
מאי 'אין לה בדיקה' נמי דקאמר? אטעימה (אין אדם יכול לבדוק הצמר אם לשם
תכלת נצבע אם לטעימה: לשם ניסיון, ואמרו לעיל דטעימה פסולה; לישנא אחרינא
'אטעימה', והכי קאמר: אין בודקין יורה של תכלת בטעימה שלא יפסל כל היורה, אלא שקיל
בביעתא כדמפרש לעיל).
מר (שם חכם) ממשכי (שם מקום) אייתי תכלתא בשני; רב אחאי בדקוה בדרב יצחק בריה דרב
יהודה, ואיפרד חזותיה; בדרב אדא - ואישתנאי למעליותא! סבר למיפסלה - אמר להו רב
אחאי: אלא הא לא תכילתא היא (דהא איפרד חזותא בדרב יצחק)
ולא קלא אילן היא (דהא אישתני למעליותא כדרב אדא משמיה דרב עוירא), אלא שמע מינה שמועתא (דרב יצחק ודרב אדא) אהדדי איתמר: היכא דבדקנא בדרב יצחק בריה דרב יהודה
לא איפרד חזותיה – כשרה; איפרד חזותיה - בדקינן לה בדרב אדא בחמירא ארכסא: אישתני
למעליותא – כשרה, לגריעותא פסולה.
שלחו מתם: שמועתא אהדדי איתמר (כלומר: בשתיהן יחד בדקינן, ולא פליגי, אלא היכא
דבדקנא כו' והא דרב אדא מוספת על דרב יצחק ומפרש אותה).
רבי מני דייק וזבין (מן המומחה) כחומרי מתניתא (דלעיל,
דקתני 'טעימה פסולה, הלכך בעי מומחה'); אמר ליה ההוא סבא: הכי
עבוד קמאי דקמך ואצלח עיסקייהו.
תנו רבנן: הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל - הרי היא בחזקתה; מן העובד
כוכבים: מן התגר (אם תגר הוא) – כשרה (דלא מרע
נפשיה וזבין לה מישראל, וכשרה); מן ההדיוט – פסולה (דשמא הוא
צבעה ושלא לשמה נעשית); ואף על פי שאמרו 'אין אדם
רשאי למכור טלית מצוייצת לעובד כוכבים עד שיתיר ציציותיה (אפילו הכי אמרינן 'תגר ישראל מכרה
לו')';
מאי טעמא (אין מוכרין מצוייצת לעובד כוכבים)?
הכא תרגימו משום זונה (דלמא הויא ליה זונה ישראלית, וסבורה דישראל הוא, ותבעל
ליה ועברה משום 'לא תתחתן בם' (דברים
ז,ג); לישנא אחרינא 'משום זונה' = עובדת
כוכבים: דלמא יהיב לה ההוא עובד כוכבים באתננה, ואמרה "כי ישראל פלוני נתנה
לי", ואתי למחשדיה); רב יהודה אמר: שמא יתלַוֶה (ישראל) עמו בדרך (עם העובד כוכבים זה, וסבור ישראל הוא: דהא יש לו
ציצית) ויהרגנו.
רב יהודה רמי תכילתא לפרזומא דאינשי ביתיה (היה מטיל ציצית לבגד שמתכסה בו אשתו); (ועוד עושה דבר זה:)
ומברך כל צפרא (כשמתעטף בטליתו בכל בוקר ובוקר היה מברך) 'להתעטף בציצית'.
מדרמי (תכילתא לכסות אשתו)
- קסבר (נשים חייבות בה, אלמא קסבר)
מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא (דזמנה בין ביום ובין בלילה; דאי זמן גרמא - נשים פטורות!);
(אם כן, דלילה זמנה -)
אמאי מברך כל צפרא וצפרא (אלא פעם ראשון כשנתעטף כשהיתה חדשה הוה ליה לברך, הא מכאן
ואילך - כיומא אריכא דמי, דהא אין לילה מפסיקו)?
כרבי, דתניא: 'תפילין, כל זמן שמניחן - מברך עליהן, דברי רבי'.
אי הכי - כל שעתא נמי!?
רב יהודה - איניש צניעא הוה, ולא שרי ליה לגלימיה כוליה יומא (אלא בלילה,
והלכך לא מברך אלא בצפרא ולעולם כרבי);
ומאי שנא מצפרא (לבריך, כשהוא עומד ומתעטף בה באשמורת, קודם היום, לגירסיה)?
(ומשני:) כי משני מכסות לילה לכסות
יום (שני טליתות מצוייצות היו: אחת ליום ואחת ללילה).
תנו רבנן: 'הכל חייבין בציצית: כהנים לוים וישראלים, גרים נשים ועבדים; רבי
שמעון פוטר בנשים, מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא (דלילה לרבי שמעון - לאו זמן ציצית,
והוי יום זמנה), וכל מצות עשה שהזמן גרמא - נשים
פטורות.'
אמר מר: 'הכל חייבין בציצית: כהנים לוים וישראלים' – פשיטא: דאי כהנים
לוים וישראלים פטירי - מאן ליחייב?
כהנים איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא: הואיל וכתיב (דברים כב,יא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו [פסוק
יב]
גדילים תעשה לך [על ארבע כנפות כסותך אשר
תכסה בה]:
מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה - הוא דמיחייב בציצית; הני כהנים - הואיל
ואישתרי כלאים לגבייהו (אבנט, דכתיב ביה (שמות לט,כט) 'שש [משזר] ותכלת') - לא ליחייבו? קא משמע לן: נהי דאישתרי בעידן עבודה
- בלא עידן עבודה לא אישתרי.
מדוע לא אמרה הגמרא
'נהי דאישתרי בבגדי עבודה'? הרי גם שלא בעידן עבודה אין לכהן איסור כלאים בלבשו
בגדי כהונה – וכן כתבו התוספות דף מא,א המשך ד"ה 'תכלת' שמתחיל בדף מא,ב:
תוספות מנחות דף מא,א ד"ה תכלת אין (המשך)
והא דאמרינן [לקמן מג.] גבי הכהנים 'נהי דבעידן עבודה
אישתראי שלא בעידן עבודה לא' - לא דמי כלל, דהא כתיב {דברים כב} 'לא תלבש
שעטנז גדילים תעשה לך', לומר: שבמקום גדילים תלבש שעטנז;
משמע דכל לבישה שרא רחמנא; ועוד דבטלית שעשוי להנאתו – חייב הכתוב כלאים, אבל בגדי
כהונה לא לביש אלא בעידן עבודה;
ועוד אומר ר"ת דבגדי כהונה נמי שלא בעידן עבודה שרו,
והכי קאמר: 'נהי דבעידן עבודה אישתראי' - כלומר המיוחדים לעבודה שלא בעידן
עבודה, כלומר: אותם שאינם מיוחדים לעבודה - לא אישתראי; וכן מוכח בתוספתא דכלאים,
דתניא:
'בגדי כהונה ובגדי כהן גדול - אין בהם משום כלאים; בגדי
כ"ג שיצא במדינה – חייב; במקדש - בין לשרת בין שלא לשרת – פטור' וכו'
'רבי שמעון פוטר בנשים' - מאי טעמא דרבי שמעון?
דתניא [במדבר טו,לט: והיה לכם לציצת וראיתם אתו
וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים
אחריהם] 'וראיתם אותו - פרט לכסות לילה; אתה
אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא (דחייב)? כשהוא אומר (דברים כב,יג) [גדלים תעשה לך על ארבע כנפות
כסותך] אשר תכסה בה - הרי כסות סומא אמור; הא מה אני מקיים 'וראיתם אותו'? - פרט לכסות לילה;
ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה?
מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה
אצל אחרים.
ורבנן (דאית להו לילה זמן ציצית, והויא מצות עשה שלא הזמן גרמא,
ונשים חייבות) -
(מנחות מג,ב)
האי 'אשר תכסה בה' מאי עבדי ליה (לרבות כסות סומא לא איצטריך, דהשתא: ומה כסות לילה
מיחייבי - כל שכן כסות סומא, דישנה בראייה אצל אחרים)?
מיבעי להו לכדתניא: (דברים
כב,יג) [גדלים תעשה לך] על ארבע כנפות כסותך [אשר תכסה בה] - ארבע ולא שלש (דטלית בעלת
שלש - פטורה);
אתה אומר 'ארבע ולא שלש'? או אינו אלא 'ארבע ולא חמש'?
כשהוא אומר 'אשר תכסה בה' - הרי בעלת חמש אמור, ומה אני
מקיים 'על ארבע'? - ארבע ולא שלש!
ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש?
מרבה אני בעלת חמש, שיש בכלל חמש ארבע, ומוציא אני בעלת שלש, שאין בכלל שלש
ארבע.'
ורבי שמעון?
מ'אשר [תכסה בה]' נפקא;
ורבנן?
'אשר' לא משמע להו.
ורבנן, האי (במדבר טו,לט) [והיה לכם לציצת] וראיתם אותו [וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם
ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם] מאי עבדי ליה?
מיבעי להו לכדתניא: '(במדבר
טו,לט)
[והיה לכם לציצת] וראיתם אותו
וזכרתם [את כל מצות ה' ועשיתם
אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם]: ראה מצוה זו וזכור
מצוה אחרת התלויה בו, ואיזו זו? זו קרית שמע (דכשתכיר גוון של ציצית - קרא את
קרית שמע)', דתנן [ברכות פ"א מ"ב]: 'מאימתי קורין את שמע
בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן';
ותניא אידך: 'וראיתם אותו וזכרתם: ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת
הסמוכה לה, ואיזו זו? זו מצות כלאים, דכתיב (דברים כב,יא-יב) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו [פסוק יב] גדילים תעשה לך [על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה]; תניא אידך: 'וראיתם אותו
וזכרתם את כל מצות ה'' - כיון שנתחייב אדם במצוה זו (שהאיר
היום) - נתחייב בכל מצות כולן (דרוב
מצות נוהגות ביום)', ורבי שמעון היא (דפוטר
בנשים), דאמר: מצות עשה שהזמן גרמא
היא (דאי רבנן - הא איכא נשים חייבות בה, ופטורות מכמה מצות); (לישנא אחרינא: כיון שנתחייב אדם: שהגיע לכלל
מצוה, דהיינו י"ג שנה - נתחייב בכל המצות; ולהכי אתא עיקר מילתא;
תניא אידך: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'': שקולה מצוה זו כנגד
כל המצות כולן (מדכתיב 'את כל
מצות'; ועוד: דציצית בגימטריא ת"ר,
וה' קשרים וח' חוטין - הרי תרי"ג)',
ותניא אידך: 'וראיתם אותו וזכרתם ... ועשיתם [אתם]': ראיה ([ראית] ציצית) מביאה לידי זכירה (זכירת מצות), זכירה מביאה לידי עשיה; ורבי שמעון בר יוחאי אומר:
כל הזריז במצוה זו - זוכה ומקבל פני שכינה: כתיב הכא 'וראיתם אותו' וכתיב התם (דברים ו,יג) את ה' אלהיך תירא
ואותו תעבוד [ובשמו תשבע] (מה להלן
שכינה אף כאן שכינה)'.
תנו רבנן: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות: תפילין בראשיהן, ותפילין
בזרועותיהן, וציצית בבגדיהן, ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד (תהלים קיט,קסד) שבע ביום הללתיך
על משפטי צדקך (שבע ביום = תפילין בראש ובזרוע - הרי שתים, וארבע ציציות
[כרבי ישמעאל],
ומזוזה - הרי שבע); ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ
וראה עצמו עומד ערום, אמר "אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה"! וכיון שנזכר
במילה שבבשרו - נתיישבה דעתו; לאחר שיצא - אמר עליה שירה, שנאמר (תהלים יב,א) למנצח על
השמינית מזמור לדוד: על מילה שניתנה בשמיני.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו
ומזוזה בפתחו - הכל בחיזוק (מכל וכל עומד בחזקה) שלא יחטא, שנאמר (קהלת ד,יב) [ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו] והחוט המשולש לא
במהרה ינתק (המשולש = תפילין וציצית ומזוזה), ואומר (תהלים לד,ח) חונה מלאך ה' סביב
ליראיו (העושים מצות) ויחלצם (את הצדיקים
מחטא).
תניא: היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין (שיחדו הקב"ה
למצוה זו)? - מפני שהתכלת דומה לים (שנעשו בו
נסים לישראל), וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא
הכבוד (ומכח התכלת - מזכיר היושב על כסא), (ועוד: נאה לישראל שיהא כסאו עליהם) שנאמר: (שמות
כד,י)
[ויראו את אלקי ישראל] ותחת רגליו כמעשה
לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר (ותחת רגליו וגו'
דהיינו רקיע), וכתיב (יחזקאל א,כו) [וממעל לרקיע אשר על ראשם] כמראה אבן ספיר דמות כסא
[ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו
מלמעלה]
(ובכסא כתיב 'ספיר'; אלמא רקיע כבמחזה כסא, ותכלת לים,
וים לרקיע, ואנן קחזינן).
תניא: היה רבי מאיר אומר: (למי שאינו מטיל ציצית ותכלת) גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת; משל למה הדבר דומה? - למלך בשר ודם
שאמר לשני עבדיו, לאחד אמר "הבא לי חותם של טיט" (חותם היו
עושים לבהמה ולעבד כשקונין אותן לשם סימן עבדות), ולאחד אמר "הבא לי חותם של זהב" ופשעו שניהם ולא הביאו; איזה מהן
עונשו מרובה? - הוי אומר זה שאמר לו "הבא לי חותם של טיט" (שמצוי הוא) ולא הביא (עונשו מרובה).
תניא: היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר (דברים י,יב) ועתה ישראל מה ה'
אלהיך שואל מעמך [כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת
בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך] ('מה [ה' אלקיך]' - קרי ביה 'מאה').
רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי (דלא מצלו י"ח) - טרח וממלי להו (למאה ברכות)
באיספרמקי ומגדי (אספרמקי = בשמים, ומגדי = מיני מגדים שטעונים ברכה).
תניא: היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, אלו הן:
<שעשאני ישראל> [שלא עשאני גוי], שלא עשאני אשה, שלא עשאני בור;
רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך 'שלא עשאני בור', אמר ליה: כולי האי
נמי (דמשבחת נפשך דאינך עם הארץ? לישנא אחרינא 'כולי האי
נמי': בשלמא עובד כוכבים ואשה, הואיל ולא בני מצוה נינהו - שפיר מברכת אלא בור
בר מצות הוא)?
אמר ליה: ואלא מאי מברך (להשלים שלש ברכות דרבי מאיר)?
שלא עשאני עבד.
היינו אשה (דאשה נמי שפחה לבעלה, כעבד לרבו!? לישנא אחרינא 'היינו
אשה': דלענין מצות - אשה ועבד שוין, דגמרינן 'לה' 'לה' (חגיגה דף ד.))?
עבד
(מנחות מד,א)
זיל טפי (אפילו הכי מזולזל העבד יותר מן האשה; לישנא אחרינא: זיל
טפי – כלומר: זיל והוסיף ובירך 'שלא עשאני עבד' כדי להשלים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .