דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות מה,ב)
אמר רבי יוחנן: הכל מודים
(מנחות מו,א)
שאם הוזקקו זה לזה (שהיו ביחד ואחר כך אבד לחם או כבשים) שמעכבין זה את זה (והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה
באבוד חבירו); ואיזה הוא זיקה שלהן (הקובעתן
יחד)? - שחיטה (שאם היה
לחם בשעת שחיטה ואחר כך אבד או לחם או כבשים - אבד הכל).
אמר עולא: בעו במערבא: תנופה עושה זיקה או אינו עושה זיקה (כבשים היו
מניפין עם הלחם מחיים – בפרק 'כל המנחות באות מצה' (לקמן סא.))?
פשוט ליה מדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: 'שחיטה עושה זיקה' - מכלל דתנופה אינו
עושה זיקה.
דרבי יוחנן גופא קא מיבעיא ליה [אולי צ"ל להו: החכמים אשר 'בעו במערבא']: מיפשט פשיטא ליה לרבי יוחנן
דשחיטה עושה זיקה ותנופה אינו עושה זיקה? או דלמא שחיטה פשיטא ליה ותנופה מספקא
ליה?
תיקו.
אמר ליה רבי יהודה בר חנינא לרב הונא בריה דרב יהושע: והא כי כתיב (ויקרא כג,כ) [והניף
הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני ה' על שני כבשים] קודש יהיו לה' לכהן - בתר תנופה כתיב, ופליגי
בן ננס ורבי עקיבא (ושמע מינה דאין תנופה עושה זיקה)!
וליטעמיך, בתר תנופה ולא בתר שחיטה (בתמיה: הא ודאי דלכהן לא הוי אלא לאחר שחיטה)? אלא מאי אית לך למימרא: מעיקרא (קודם שחיטה) קאי, ומאי 'קדש יהיו לה' לכהן'? - דבר שסופו לכהן? הכא נמי
דבר שסופו לכהן!?
ושחיטה עושה זיקה? ורמינהי [בענין
קרבן תודה ולחמי תודה (לחם תודה אין מתקדש אלא בשחיטתה, בפרק 'התודה' (לקמן דף עח:),
דכתיב 'קרבנו על זבח [תודת שלמיו]' (ויקרא
ז,יג): מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת
הזבח)]:
'עד שלא שחטה (לתודה) נפרס לחמה (לא ידענא מנלן דמיפסל לכולהו משום
דנפרסה אחת מהן; ונראה בעיני דמלחם הפנים גמר, שהיא מנחת תודה, וכתיב בה 'היא' [קדש קדשים הוא] (ויקרא
כד,ט): שאם נפרסה אחד מחלותיה - כולן
פסולות) - יביא לחם אחר, ושוחט;
מששחטה נפרס לחמה: הדם יזרק (לשם שלמים ולא לשם תודה), והבשר יאכל, וידי נדרו לא יצא, והלחם פסול; נזרק הדם (עד שלא
נפרס הלחם) - תורם מן השלם על הפרוס (ולא מן
הפרוס, דתניא ב'התודה' (מנחות פ"ז מ"ב;
לקמן עז:) 'אחד' [ויקרא ז,יד]:
שלא יטול פרוס) (תורם - כדכתיב 'והקריב ממנו אחד מכל קרבן' (שם); דארבעים חלות היו; והיה תורם אחד מעשר לכהן, והשאר לבעלים;
בריש פרק 'התודה' (לקמן דף עז:));
עד שלא שחטה יצא לחמה (חוץ
לחומת ירושלים) - מכניסה ושוחט (דכל
זמן שאינו קדוש בשחיטה - אינו נפסל ביוצא); מששחטה יצא לחמה -
הדם יזרק (לשם שלמים), והבשר יאכל, וידי נדרו
לא יצא, והלחם פסול; נזרק הדם - תורם ממה שבפנים על שבחוץ (ולא
שיאכל אותו שיצא, אלא יחשב במנין להיות תרומתו תרומה ולהכשיר את הפנימיות; כל
'יוצא' דתודה, לאו חוץ לעזרה קאמר, אלא חוץ לעיר: דהא התודה ולחמה נאכלין בכל העיר);
עד שלא שחטה נטמא לחמה
- מביא לחם אחר, ושוחט; מששחטה נטמא לחמה - הדם יזרק (לשם תודה), והבשר יאכל (בתורת תודה), וידי נדרו יצא:
שהציץ מרצה על הטמא (דהציץ מרצה על אכילתן לענין טומאה), והלחם פסול; נזרק הדם - תורם מן הטהור על הטמא'
- ואי סלקא דעתא שחיטה עושה זיקה,
כיון דהוזקקו זה לזה בשחיטה איפסיל ליה לחם - תיפסל נמי תודה (ולא תזרק
אפילו שלא לשמה)!?
שאני תודה דרחמנא קרייה שלמים ('תודת
שלמיו' [ויקרא ז פסוקים יג,טו] משמע דאף
על פי שהיתה תודה בשעת לחמה - חוזרת להיות
שלמים בלא לחם; אבל כבשי עצרת עם לחמה - קרוי שלמים):
מה שלמים קרבים בלא לחם - אף תודה קרבה בלא לחם.
אמר רבי ירמיה: אם תמצא לומר תנופה עושה זיקה, אבד הלחם (אחר תנופה) -
(מנחות מו,ב)
אבדו כבשים, אבדו כבשים - אבד הלחם! ואם תמצא לומר תנופה אינה עושה זיקה, הביא
לחם וכבשים והונפו, ואבד הלחם והביא לחם אחר - אותו הלחם טעון תנופה או אינו טעון
תנופה? אבדו כבשים לא תיבעי לך, דודאי בעי תנופה (כבשים האחרים בעו תנופה לדברי הכל:
ד'מתירין' הן; ועוד: דבהו כתיב תנופה: 'והניף אותם הכהן' [במדבר
ו,כ]); כי תיבעי לך אבד הלחם;
ואליבא דבן ננס לא תיבעי לך - דאמר כבשים עיקר; כי תיבעי לך אליבא דרבי עקיבא,
דאמר לחם עיקר – מאי?: כיון דלחם עיקר בעי תנופה? או דלמא כיון דמתירין דידיה
כבשים נינהו - לא צריך תנופה?
תיקו.
אמר ליה אביי לרבא: מאי שנא שני כבשים (דשלמים)
דמקדשי לחם (כדתניא לקמן בשמעתא (דף מז.) 'אין מקדשין הלחם אלא בשחיטה') ומעכבי (אם הוזקקו זה לזה בשחיטה, כדאמר רבי יוחנן לעיל;
ואפילו לא הוזקקו - מעכבי לבן ננס), ומאי שנא שבעה
כבשים ופר ואילים דלא מקדשי לחם ולא מעכבי?
אמר ליה: הואיל והוזקקו זה לזה (שני כבשים ולחם)
בתנופה;
והרי תודה, דלא הוזקקו זה לזה (היא ולחמה לתנופה)
בתנופה (ביחד), ומקדשא (ללחם בשחיטה;
והיינו דאמרינן 'קרבנו על זבח' [ויקרא
ז,יג] - מלמד שאין הלחם קדוש אלא
בשחיטת הזבח [בפרק 'התודה' (לקמן ד'
עח:)]) ומעכבא (דאם אין
תודה - אין לחם, דהא אינן קדושין אלא בשחיטה)?
אלא כתודה: מה תודה שלמים - אף הכא נמי שלמים.
מי דמי? התם ליכא זבחים אחריני בהדיה, הכא - דאיכא זבחים אחריני בהדיה - ליקדשו
הני והני?
(ומשני: שני כבשי עצרת שלמים כתודה: מה תודה שלמים ומקדש
לחם – אף הכא נמי אותה של שלמים מקדש הלחם, אבל שבעה כבשים ופרים ואילים - עולה
נינהו) אלא כאיל נזיר (כמו איל
נזיר - שלמים הוא, ומקדש הלחם, כדמפרש לקמיה):
מה איל נזיר: אף על גב דאיכא זבחים אחריני, שלמים הוא דמקדשי, מידי אחרינא לא
- הכא נמי לא שנא.
והתם מנלן?
דתניא: (במדבר ו,יז) ואת האיל יעשה זבח
שלמים לה' על סל המצות [ועשה
הכהן את מנחתו ואת נסכו] - מלמד שהסל בא חובה לאיל, ושחיטת איל מקדשן; לפיכך (דשחיטת
איל מקדשן): שחטו (שחטיה לאיל) שלא לשמו - לא קדשו הלחם (דכתיב 'זבח שלמים
על סל המצות': אי זביחתו לשם שלמים -
מקדש את הסל, ואי לא - לא).
תנו רבנן: 'שתי הלחם הבאות בפני עצמן (אליבא דרבי עקיבא, דאמר 'כבשים אין
מעכבין את הלחם') – יונפו, ותעובר צורתן (יפסלו בלינה) ויצאו לבית השריפה';
מה נפשך? אי לאכילה אתיין (דלא בעו מתירין)
– ליכלינהו! אי לשריפה אתיין - לשרפינהו לאלתר (הואיל וזו היא עיקר מצוותם)! למה להו עיבור צורה?
אמר רבה: לעולם לאכילה אתיין; גזירה שמא יזדמנו להן כבשים לשנה הבאה ויאמרו
'אשתקד לא אכלנו לחם בלא כבשים? עכשיו נמי ניכול' - ואינהו לא ידעי דאשתקד לא הוו כבשים
- אינהו שריין נפשייהו, השתא דאיכא כבשים - כבשים הוא דשרו להו (הלכך: הואיל
וקדשים מעליא נינהו, ומשום גזירה הוא דשרפינן להו - לא מצי למשרפינהו עד דליפסלו
בלינה).
אמר רבה: מנא אמינא לה (דלאכילה אתיין אפילו באין בפני עצמן)? - דתנן [שקלים
פ"א מ"ד]:
'אמר רבי יהודה: העיד בן
בוכרי ביבנה: כל כהן ששוקל (ואף על גב דכתיב (שמות ל,יג-יד) 'כל העובר על הפקודים' וכהנים לא נפקדו) - אינו חוטא (כדפרשינא בפרק שלישי (לעיל דף כא:): דמייתו ומסרי להו לציבור); אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: לא כי, אלא כל כהן שאינו
שוקל – חוטא (דכל הראוי ליפקד קאמר, דהיינו 'מבן עשרים שנה ומעלה' [שם,
פסוק יד])! אלא שהכהנים דורשין מקרא זה
לעצמן
(להנאתן): (ויקרא ו,טז) וכל מנחת כהן
כליל תהיה לא תאכל: הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים - שלנו הן (אם אנו נותנים שקלים ללשכה, נמצאו
באין אף משלנו: שהרי כל הקרבנות מן הלשכה באין), היאך נאכלין?' (ורבן יוחנן בן זכאי לא דריש 'וכל מנחת כהן'
אלא במנחה שהכהן מביא בפני עצמו - משום הכי חוטא);
- הני שתי הלחם, היכי דמי? אילימא בבאות (שתי הלחם)
עם הזבח (אמאי קתני 'היאך הן נאכלין'? הא ללחמי תודה דמי) - אטו תודה ולחמה, מי לא מנדבי כהנים ואכלי להו? אלא
לאו - בבאות בפני עצמן, וקתני 'היאך הן נאכלין' - אלמא לאכילה אתיין!
אמר ליה אביי: לעולם בבאות עם הזבח, ודקא קשיא לך מתודה ולחמה - לחמי תודה לא
איקרו מנחה, שתי הלחם איקרו מנחה, שנאמר: (במדבר
כח,כו) [וביום הבכורים] בהקריבכם מנחה חדשה לה'
[בשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם כל
מלאכת עבדה לא תעשו]. [ולצורך
ההוכחה ששתי הלחם איקרו מנחה אפשר להביא גם את הפסוק בויקרא כג,טז: עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה
חדשה לה' – ונראה שרבא דורש פסוק על יד פסוק זה – פסוק יז –
להלן.]
רב יוסף אמר: לעולם לשריפה אתיין, והיינו טעמא דלא שרפינן: לפי שאין שורפין
קדשים ביום טוב.
אמר ליה אביי: מי דמי? התם (קדשים הנשרפין) לאו מצותן בכך (דמעיקרא
לאכילה אתו, אלא שאירע בהן פסול, כגון: נותר או טמא; הלכך שבקינהו עד החול ושרפינהו
להו), הכא דמצותן בכך –
לישרפינהו, מידי דהוה אפר ושעיר של יום הכיפורים!?
אלא אמר רב יוסף: גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן (לאחר שריפת
הלחם; הילכך משהינן להו: שאם יבאו הכבשים - יונפו עמהם ואוכלו).
אמר ליה אביי: תינח כל זמן הקרבתם (עד תמיד של בין הערבים),
לבתר הכי לשרפינהו (אמאי משהינן להו כל הלילה)!?
מאי 'תעובר צורתן' נמי דקתני - צורת הקרבתם.
רבא אמר: לאכילה אתיין, וגזירה משום דרבה (דאמר לעיל: גזירה שמא יזדמנו להם כבשים
לשנה הבאה), ולאו מטעמיה ([דלאכילה
אתיין,] דהוא אומר לעיל 'מנא אמינא לה? -
מדתניא 'העיד בן בוכרי כו'), אלא מקרא; ואמר
רבא: מנא אמינא לה? דכתיב (ויקרא
כג,יז) ממושבותיכם
תביאו לחם תנופה [שתים שני עשרנים סלת
תהיינה חמץ תאפינה] בכורים לה'; (הקישן לבכורים:)
מה בכורים בפני עצמן - אף שתי הלחם (יכולין לבא) בפני עצמן, ומינה: מה
בכורים לאכילה - אף שתי הלחם נמי לאכילה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .