דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות נא,ב)
'ועל פרה שלא יהא מועלין באפרה (הנהנה מאפרה לא יתחייב קרבן מעילה)' (היינו מאותן שבעה דברים [שקלים פ"ז מ"ז])? דאורייתא היא!: דתניא
[ספרי חוקת פסקה קכד] (בפרה כתיב): (במדבר
יט,ט) [ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום
טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה] חטאת היא - מלמד שמועלין בה (כשאר חטאות
עד שלא היתה להן שעת היתר לכהנים)'; 'היא': בה מועלין,
(מנחות נב,א)
באפרה אין מועלין'.
אמר רב אשי: שתי תקנות הואי: דאורייתא 'בה מועלין באפרה אין מועלין';
כיון דחזו דקא מזלזלי בה וקא עבדי מיניה למכתן (אפר מרפא מכה) - גזרו ביה מעילה; כיון דחזו דקא פרשי (משום מעילה;
בשמעתא קמייתא דמעילה (דף ב:) מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא) מספק הזאות (כגון שנטמא בספק טמא מת, כגון סככות ופרעות) - אוקמוה אדאורייתא.
תנו רבנן: פר העלם דבר של ציבור, ושעירי עבודת כוכבים: בתחילה מגבין להן
(כלומר: עכשיו כשמביאין אותן - גובין את המעות מכל אחד
ואחד, ואין באין מתרומת הלשכה כשאר קרבנות צבור) - דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: מתרומת הלשכה הן באין.
והתניא איפכא!? הי מינייהו אחריתא (איזו נאמר באחרונה שנסמוך עליה: דשמא הדר ביה מאידך,
משום דקיימא לן (עירובין דף מו:) רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה)?
אמרוה רבנן קמיה דרב אשי: לימא קמייתא (דקתני לרבי שמעון שבאין מן הלשכה) אחריתא, דשמעינן ליה לרבי שמעון דחייש לפשיעה?
אמר להו רב אשי: אפילו תימא בתרייתא אחריתא: כי קא חייש רבי שמעון לפשיעה -
במילתא דלית בהו כפרה בגווה (מנחת כהן - ליתא ליורשים כפרה בגוה, אבל פר העלם דבר
- כפרה לציבור היא<); במילתא דאית להו כפרה בגווה
- לא חייש רבי שמעון לפשיעה!?
מאי הוי עלה?
אמר ליה רבה זוטי לרב אשי: תא שמע דתניא: (במדבר כח,ב) [צו את בני ישראל ואמרת אלהם] את קרבני לחמי
לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו - לרבות פר העלם דבר של ציבור
ושעירי עבודת כוכבים שבאין מתרומת הלשכה (כתמיד, דבתמיד משתעי; ואף על גב דלאו
אדעתא דהכי הביאו שקליהם, שהרי לא היו יודעים שיחטא - אפילו הכי מרבה להו קרא) - דברי רבי שמעון' (וכיון דמקרא יליף - עיקר הוא, והך
קמייתא היא דאחריתא).
ושלימה היתה קריבה:
אמר רבי חייא בר אבא: בעי רבי יוחנן: שלימה שחרית ושלימה בין הערבים? או דילמא
שלימה שחרית ובטילה בין הערבים?
אמר רבא: תא שמע: '(במסכת תמיד (דף
לא:) מני י"ג הכהנים העסוקים בתמיד,
בין בבקר בין בערב, זה בכך וזה בכך) שמיני - בחביתים';
ואם איתא דבטילה בין הערבים - הא זמנין דלא משכח ליה שמיני בחביתים: היכי דמי?
-דמת כהן גדול ולא מינו אחר תחתיו.
אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה, אמר: בבלאי טפשאי! משום דיתבו באתרא דחשוכא (דבבל עמוקה
היא, דכתיב 'האומר לצולה חרבי' (ישעיה
מד,כז)) - אמרי שמעתתא דמחשכן; אלא דקתני
'שביעי בסלת (שביעי מקריב הסלת דמנחת נסכי תמיד), תשיעי ביין' הכי נמי דלא בטלי (לעולם)? (והא קיימא לן:) 'מנחתם ונסכיהם – בלילה; מנחתם ונסכיהם (במדבר כט פסוקים יח,כא, כד, לז: מנחתם ונסכיםלפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט; ועוד פסוקים שם שכתוב בהם 'ומנחתם': פסוקיםכז,ל) - אפילו למחר' (דאם לא
הקריבו היום נסכים - יקריבום למחר, וכגון שלא קדשו בכלי: דלא נפסלו בלינה; אלמא
זימנין דקרב תמיד בלא נסכים) [ואם למחר – אין צורך בכהנים להביאם היום, ואין שביעי
בסלת ואין תשיעי ביין]!? אלא 'דאי (לא הוו נסכים)' [מה יקרה במקרה חריג] לא קתני! - הכי נמי (גבי חביתין,
דאי מת כהן גדול) 'דאי' לא קתני (ולעולם
אם מת - בטילה כל בין הערבים, עד שיעמוד כהן אחר).
אהדרוה קמיה דרבא (הא דקאמר רבי ירמיה 'בבלאי טפשאי') – אמר: מבישותין אמרי קמייהו (כשאנו אומרים שום טעם שאינו יפה -
אומרים אותו השומעין לפני בני ארץ ישראל), מטיבותין (כי אמרינן
מילי מעלייתא) לא אמרי קמייהו!
והדר אמר רבא: הני נמי (דאמרן דאינה בטילה)
טיבותין היא (דיפה אמרתי, דנפקא לי מקרא דכתיב בחביתין): אמר קרא (ויקרא
ו,יג) [זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אתו עשירת
האפה] סלת מנחה תמיד [מחציתה בבקר ומחציתה בערב] - הרי היא לך כמנחת
תמידין (מה תמיד אינו בטל אף היא אינה בטלה).
מאי הוי עלה (כרבא או כרבי ירמיה)?
אמר רב נחמן בר יצחק: תא שמע: דתניא: 'שלימה שחרית ושלימה בין הערבים'.
אמר רבי יוחנן: פליגי בה (בחביתי כהן גדול שלא מת)
אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן: אבא יוסי בן דוסתאי אומר: מפריש לה שני קמצים של לבונה:
קומץ שחרית וקומץ בין הערבים (כשהיה מביא עשרון שלם מביתו - מביא עמו שני קמצים לבונה,
ומקריב האחד לחצי עשרון של שחרית, והאחד לחצי של בין הערבים);
ורבנן אמרי: מפריש לה קומץ אחד, חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערבים; במאי
קמיפלגי? - אבא יוסי בן דוסתאי סבר: לא אשכחן חצי קומץ דקריב, ורבנן סברי: לא
אשכחן עשרון דבעי שני קמצים!
בעי רבי יוחנן: כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו (דקריבה שלימה),
(מנחות נב,ב)
לרבנן - הוכפלה לבונתו (שיביא קומץ שחרית וקומץ בערב: דבשלמא לאבא יוסי לא מבעיא
ליה דלא הוכפל שיביא שני קמצים לכל הקטרה, דלא מצינו שני קמצים בהקטרה אחת) - או לא?: מי אמרינן מתוך שהוכפלה סלתו הוכפלה לבונתו?
או דילמא מאי דגלי - גלי (סלת - גלי קרא בהוספה, כדאמרינן לעיל (דף נא:): לרבי
יהודה מ'אותה', ולרבי שמעון – מ'כליל תקטר') , מאי דלא גלי לא גלי? ושמן (מבעיא ליה)
בין לאבא יוסי בן דוסתאי ובין לרבנן – מהו (אם צריך להביא שלשה לוגין לכל עשרון, דעד שלא ימות היה
מביא שלשה לוגין, וחוצן: לוג ומחצה לחצי עשרון דשחר, ולוג ומחצה לבין הערבים; השתא
- מאי)?
אמר רבא: תא שמע: 'חמשה קמצין הן' (בפרק 'האומר הרי עלי עשרון' (מנחות פ"יג מ"ג; לקמן דף קו:) חשיב; והאי קומץ לבונה של חביתין - לא חשיב התם, משום
דלחצאין קרב, ובשלימה קמיירי, ולא בחצאין) - ואם איתא (דכי מת
כהן גדול קרבו שלם בכל הקטרות), זימנין דמשכחת לה
שבעה (כגון שני קמצים של חביתין: דהא התם קא חשיב שני קמצים
של בזיכי לחם הפנים אף על גב דחד קרבן נינהו, והכי נמי ליחשוב)!
(ומשני:) 'דאי' לא קתני (לעולם אימא
לך דהוכפל, והאי דלא חשיב להו - משום 'דאי מת כהן' לא קתני, אלא בקריבים כדרכן קא
מיירי).
יתיב רב פפא וקאמר לה להא שמעתא (דאי לא קתני); אמר ליה רב יוסף בר
שמעיה לרב פפא: והא מעלה קומץ בחוץ, 'דאי' הוה, וקתני (דקתני ליה התם גבי חמשה קמצין, דאי
עבר והעלהו בחוץ – חייב, וקתני ליה נמי! שמע מינה דאם איתא דהוכפל – ליתנינהו, ואפילו
'דאי')!?
מאי הוי עלה (דהא לא תנינן ליה בהדיא)?
אמר רב נחמן בר יצחק: תא שמע דתניא: 'כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו -
שלימה שחרית ושלימה בין הערבים, ומפריש לה שני קמצין [של לבונה]: קומץ שחרית וקומץ בין הערבים, ומפריש לה שלשת
לוגין: לוג ומחצה שחרית, לוג ומחצה בין הערבים'; מני? אילימא רבנן - מאי
שנא לבונתה דהוכפלה, ומאי שנא שמנה דלא הוכפלה? אלא אבא יוסי בן דוסתאי היא, דאמר
חביתי כהן גדול בעלמא (נמי) שני קמצין בעיא (הילכך:
הא נמי שני קמצין), ולבונה לא הוכפלה ושמן לא הוכפל
(וקתני 'לוג ומחצה שחרית כו' - אלמא שמן לא הוכפל,
ואיפשיטא בעיא דשמן לאבא יוסי); ומדשמן לאבא יוסי בן
דוסתאי לא הוכפלה (דמאי דלא גלי לא גלי)
- לבונתה ושמנה לרבנן נמי לא הוכפלו (דמאי דלא גלי לא גלי: דאינהו לא פליגי אלא בלבונה מחיים,
אבל בלאחר מיתה אי הוכפל אי לא הוכפל - לא פליגי)!
אמר רבי יוחנן: הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי (דאמר: בחיי כהן מקריב קומץ לבונה שחרית,
וקומץ ערבית).
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן: 'הלכה כסתם משנה', ותנן 'חמשה
קמצין הן' (ולא חשיב ליה לקומץ דחביתין, משום דלחצאין קרב; ואם איתא
דקרב שלם - ליתני 'שבעה קמצים הן')?
אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן (מר אמר 'כסתם משנה אמר רבי יוחנן', ומר אמר 'הלכה כאבא
יוסי אמר רבי יוחנן').
הדרן עלך התכלת
מנחות פרק
חמישי כל המנחות באות מצה דף נב,ב
(מנחות נב,ב)
משנה:
כל המנחות באות
מצה - חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם, שהן באות חמץ (חמץ
שבתורה - דכתיב 'על חלות לחם חמץ וגו' (ויקרא
ז,יג), ושתי הלחם - דכתיב 'חמץ תאפינה'
(ויקרא כג,יז)).
רבי מאיר אומר:
השאור בודה להן מתוכן (מתוך עשרון דתודה ושתי הלחם היה
מוציא שאור שהוא לָש מן הסלת מעט לאחר שנמדד, וטומנו בסלת, ומתחמץ מאיליו) ומחמצן (וממנו
מחמץ את השאר).
רבי יהודה
אומר: אף היא אינה מן המובחר (שאינה
מחמצת יפה, לפי שאין לה שאור מחומץ יפה), אלא מביא את השאור (המחומץ
יפה מתוך ביתו) ונותנו
לתוך המדה (לתוך העשרון), (ומוסיף) וממלא את המדה.
אמרו לו: אף
היא היתה חסרה או יתרה (כגון: אם השאור עבה ומגובל בקושי:
במעט מים - אינו מחזיק נפח גדול כאילו היה קמח, ונמצא העשרון יתר: לפי שאם לא היה
שאור מגובל - היה נפחו גדול מעכשיו! ואם אינו מגובל יפה: שנתן בו מים הרבה - נמצא
נפחו גדול משאילו היה קמח! ונמצא העשרון חסר: שאם לא בשביל המים - לא היה מלא).
גמרא:
בעא מיניה רבי
פרידא מרבי אמי: מנין לכל המנחות שהן באות מצה?
מנלן? דכתיב בה
- כתיב בה (אותה מנחה שכתוב בה מצה, כגון מנחת מאפה ומנחת מחבת -
הרי כתיב בה), דלא
כתיב בה (ודלא כתיבא) [במפורש] – [מכל מקום] כתיב בה (אתא מהאי
קרא דכייל לכל המנחות ב'צו את אהרן'):
(מנחות נג,א)
(ויקרא ו,ז) זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח ... (וכתיב
בתריה) (ויקרא
ו,ט) והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל [במקום
קדש בחצר אהל מועד יאכלוה]!
אמר ליה: מצוה
- לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי לעכב!
אמר ליה: לעכב
נמי כתיב (ויקרא ו,י) לא תאפה חמץ [חלקם
נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם] - אלא מצה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .