דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות סג,א)
משנה:
האומר "הרי
עלי במחבת" לא יביא במרחשת; "במרחשת" - לא יביא במחבת.
מה בין מחבת
למרחשת?
מרחשת יש לה
כיסוי, מחבת אין לה כיסוי - דברי רבי יוסי הגלילי;
רבי חנינא בן
גמליאל אומר: מרחשת – עמוקה, ומעשיה רוחשין (שהכלי
עמוק, והיה כל השמן במקום אחד, וכשמניח אדם אצבעו על המנחה - נד השמן בתוכה;
'מרחשת' - לשון רֶמֶשׂ, דמתרגמינן רחשין); מחבת – צפה, ומעשיה קשין (צפה
= שאינה עמוקה, אלא שוליה צפין אצל אוגניה, ומתפזר השמן באוגני הכלי; ולהכי קשה; וכמו
(שבת דף ה:) 'צף על פני המים' [משנה
סוטה פ"ט מ"ב; פרה פ"ו מ"ב]).
גמרא:
מאי טעמא דרבי
יוסי (דמרחשת יש לה כיסוי ומחבת אין לה כיסוי)? אילימא (דממשמעותא:
דמדנקראת) 'מרחשת' - (דמשמע) דאתיא ארחושי הלב (שהוא
דבר מכוסה, לפיכך מעשיה מכוסין), כדכתיב (תהלים מה,ב) רחש
לבי דבר טוב [אמר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר] (רחושי הלב
= הרהור עבירה!), ו'מחבת'
- דאתיא אמחבואי הפה (לשון 'ניביה', שהוא בגלוי), כדאמרי אינשי 'מנבח נבוחי' (נבוחי
הפה, כגון שהרכיל) - אימא
איפכא: מחבת דאתיא אמחבואי הלב, דכתיב (בראשית לא,כז) למה
נחבאת לברוח [ותגנב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף
ובכנור] ('נחבאת'
= טמונה, ולב - חבוי וטמון הוא), מרחשת - דאתיא ארחושי, כדאמרי אינשי 'הוה מרחשן
שיפתותיה'?
אלא גמרא גמירי
לה (דזו מכוסה וזו מגולה).
רבי חנינא בן
גמליאל אומר [מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין <רכין>;
מחבת צפה ומעשיה קשין]:
מרחשת עמוקה,
דכתיב (ויקרא ז,ט) [וכל מנחה אשר תאפה בתנור] וכל נעשה במרחשת [ועל
מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה] ('במרחשת'
משמע בתוכה - אלמא יש לה תוך); מחבת צפה, דכתיב 'ועל מחבת'
('ועל מחבת'
משמע עליה ולא בתוכה: דאין לה תוך).
תנו רבנן: בית
שמאי אומרים: האומר "הרי עלי מרחשת" (דלא
אמר במרחשת) - יהא
מונח (הנדר) עד שיבא אליהו;
מספקא להו אי על שום כלי נקראו ('מחבת'
ו'מרחשת': שיש כלי ששמו 'מחבת' ויש כלי ששמו 'מרחשת'), או על שום מעשיהן (נקראו:
שזו מעשיה רוחשין וזו מעשיה קשין; הילכך איכא למימר מנחה נדר, ואיכא למימר לא
התנדב מנחה אלא כלי שרת עצמו: אי על שם הכלי קרי לה קרא 'מנחה הנעשית במרחשת', אבל
מנחה גופה לא איקראי 'מרחשת': האי - כלי נדר, ואינו מביא מנחה אלא אם כן אמר
"הרי עלי מנחת מרחשת" או "הרי עלי במרחשת";
ואיכא למימר נמי על שם מעשיה איקראי 'מרחשת', ולא על שם כלי, אלא המנחה עצמה - זה
שמה, וזה - מנחה התנדב, ולא כלי - יהא מונח עד שיבא אליהו).
ובית הלל
אומרים: כלי היה במקדש ו'מרחשת' שמה, ודומה כמין כלבוס עמוק (כלבוס
= גלואו"ן: שם כלי, עשוי כעין מחבת שלנו, והדופן באמצעות כלפי פנים, כזה [עיין
בציור בגמרא], ומצוייר תוכו גומות גומות), וכשבצק מונח בתוכו (הבצק
בגומות) - דומה כמין
תפוחי הברתים וכמין בלוטי היוונים (בלווטי =
גלני"ץ, הגדילים באלונים שקורין 'קַשׂטַניָ"א', כדמתרגמינן (ישעיהו
ו,יג) 'כאלה וכאלון' = כבוטמא וכבלווטא), ואומר 'וכל נעשה במרחשת ועל מחבת'
- אלמא (מדהכא כתיב 'במרחשת'
והכא כתוב 'על מחבת') - (שמע מינה) על שום הכלים נקראו (דזו
צפה וזו עמוקה), ולא על
שום מעשיהם.
משנה:
"הרי עלי
בתנור" - לא יביא מאפה כופח (מין תנור
קטן מקום שפיתת קדירה אחת) ולא מאפה רעפים (טיבל"ש), ומאפה יורות הערביים (יורות
של אותו מקום, ומסיקים אותן, ואופין בהן חלות).
רבי יהודה
אומר: רצה מביא מאפה כופח (דכופח - מין
תנור הוא) .
"הרי עלי
מנחת מאפה" (כתיב בה חלות ורקיקין ב'ויקרא' [ויקרא
ב,ד: וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת
בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן]) - לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין (דאמרינן
בפרק 'אלו מנחות' (לקמן עו.) 'כל המנחות באות עשר', וזה
לא יביא חמש חלות וחמש רקיקין, אלא הכל חלות או הכל רקיקין);
רבי שמעון
מתיר, מפני שהוא קרבן אחד (ששניהם
כתובים במנחה אחת [מאפה
תנור]).
גמרא:
תנו רבנן [ספרא
דבורא דנדבה פרשתא י משנה ג]: 'מאפה
תנור ולא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ולא מאפה יורות הערביים; רבי יהודה אומר: 'תנור' 'תנור' שני פעמים ((חד ב'ויקרא'
[ויקרא ב,ד]: 'קרבן מנחה
מאפה תנור' וב'צו את אהרן' כתיב [וקרא ב,יא]
'וכל המנחה אשר תאפה בתנור';
ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות [הב"ח])) - להכשיר מאפה כופח; רבי שמעון אומר: 'תנור' 'תנור' שני פעמים: אחד שתהא אפייתן בתנור, ואחד שיהא
הקדישן בתנור (שהתנור
מקדשן)'.
ומי אית ליה
לרבי שמעון האי סברא (דתנור מקדש שום קרבן)? והתנן [מנחות פ"יא מ"ב]: 'רבי שמעון אומר: לעולם הוי רגיל לומר שתי
הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי' (בית
פאגי חוץ לחומת העזרה חומה אחת, וכן שמה, ואי סלקא דעתא תנור מקדש - איפסלו ביוצא)!?
אמר רבא: אימא
'שיהא הקדישן לשום תנור' (שכשיקדישנה
לסולת יאמר "על מנת לאפותה בתנור אני מקדישה").
הרי עלי מנחת
מאפה - לא יביא מחצה [חלות ומחצה רקיקין; רבי שמעון
מתיר, מפני שהוא קרבן אחד]:
תנו רבנן [ספרא
ויקרא דבורא דנדבה פרשתא י משנה א]:
(ויקרא ב,ד)
[וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן
ורקיקי מצות משחים בשמן]:
'וכי תקריב' - כשתקריב לעשות ('וכי
תקריב' = כשתרצה לעשות מדעתך) דבר רשות;
'קרבן מנחה' (כלומר:
דבר זה - רשות הוא, ולא חובה: שאם לא ירצה - לא יקריב מנחה);
אמר רבי
יהודה: מנין לאומר "הרי עלי מנחת מאפה" שלא יביא מחצה חלות ומחצה
רקיקין? תלמוד לומר 'קרבן
מנחה': קרבן אחד אמרתי לך,
ולא שנים ושלשה קרבנות.
אמר לו רבי
שמעון:
(מנחות סג,ב)
וכי נאמר
'קרבן' 'קרבן' שני פעמים (אחד
לחלות ואחד לרקיקין, דליהוי משמע דשני קרבנות הם)? והלא לא נאמר אלא 'קרבן' אחד, ונאמר בו חלות
ורקיקין (ואע"פ
כן כתב בו שני מינין - אלמא שניהן נקראין קרבן אחד)! מעתה: רצה להביא חלות – מביא, רקיקין – מביא,
מחצה חלות ומחצה רקיקין – מביא, ובוללן (דלאחר אפייתן - פותתן ומערבן עד שמחזירן לסלתן, כדאמר
ב'אלו מנחות' (לקמן עה.) 'ואחר כך בוללן כאחת בשמן'), וקומץ משניהם; ואם קמץ ועלה בידו מאחד על שניהם
– יצא;
רבי יוסי
ברבי יהודה אומר (רבי
יוסי ברבי יהודה כאבוה סבירא ליה, כדמפרש לקמן): מנין לאומר "הרי עלי מנחת מאפה" -
שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין? - תלמוד לומר: (ויקרא ז,ט) וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב
אותה לו תהיה (נעשה
במרחשת ובמחבת - שתי מיני קרבן הוא, ואם הביא מחצה מזה ומחצה מזה - לא יצא) [פסוק י] וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה [איש
כאחיו]; מה 'וכל' האמור למטה
= שני מינין חלוקין (שני
מינין הן), אף וכל
האמור למעלה = שני מינין חלוקין
(כלומר: חלות ורקיקין האמורים ב'ויקרא' - שני מינין,
ואין מצטרפין).
ורבי יהודה -
שפיר קאמר רבי שמעון (וכי נאמר 'קרבן' 'קרבן')!?
אמר לך: כיון
דכתיב 'בשמן' 'בשמן' [(ויקרא
ב,ד) וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן
ורקיקי מצות משחים בשמן] - (הפסיק
הענין: שאין באין כאחת) כמאן
דכתיב 'קרבן' 'קרבן' דמי.
ורבי שמעון?
(אמר לך:) אי לא כתיב 'בשמן'
'בשמן' (לכל חד), הוה אמינא: (הואיל
ואין הפסק) דווקא (קאמר:) מחצה חלות ומחצה רקיקין, אבל חלות לחודייהו
ורקיקין לחודייהו - אימא לא!? - קא משמע לן.
רבי יוסי ברבי
יהודה היינו אבוה!?
איכא בינייהו
דאי עבד (לרבי יהודה, דיליף טעמא מקרבן אחד - דיעבד כשרות; לרבי
יוסי, דיליף מבלולה וחריבה, כי היכי דבלולה דהיא מנחת נדבה, וחריבה דהיא מנחת חוטא
- אפילו דיעבד אם עירבן פסולות, כדאמר (ויקרא ה,יא)
'לא ישים עליה שמן' ואם שם פסול, הכי נמי
חלות ורקיקין דיעבד - לא).
הדרן עלך כל
המנחות
מנחות פרק ששי
רבי ישמעאל סג,ב
משנה:
רבי ישמעאל
אומר: עומר היה בא בשבת (אם חל ששה עשר להיות בשבת) משלש סאין (עשרון
משלשה סאין: שהיו קוצרין שלשה סאין שעורים, ומנפין אותן בנפה עד שמעמידין אותן עד
עשרון מובחר), ובחול (אם
חל ששה עשר בחול) – מחמש (קוצרין
חמשה סאין, ומנפין מכל סאה מעט אותו סלת דק היוצא ראשון, שהוא מובחר, ומוציאין מן
חמש סאין עשרון, כדכתיב (שמות יז,לו) 'והעומר
עשירית האיפה הוא');
וחכמים אומרים:
אחד שבת ואחד חול - משלש היה בא.
רבי חנינא סגן
הכהנים אומר: בשבת היה נקצר ביחיד, ובמגל אחד ובקופה אחת, ובחול בשלשה, בשלש קופות
ושלש מגלות (בשלש מגלות, לפרסם הדבר מפני
הבייתוסין);
וחכמים אומרים:
אחד שבת ואחד חול בשלשה, בשלש קופות, ובשלש מגלות.
גמרא:
בשלמא רבנן, קא
סברי: עשרון מובחר - בשלשה סאין אתי, ולא שנא בחול ולא שנא בשבת; אלא רבי ישמעאל -
מאי קסבר? אי קסבר עשרון מובחר לא אתי אלא מחמש - אפילו בשבת נמי (לייתי:
דהא דחי שבת, כדמפרש בסוף פירקין)! אי משלש אתי - אפילו בחול נמי!?
אמר רבא: קסבר
רבי ישמעאל: עשרון מובחר בלא טירחא אתי מחמש (שאינו
צריך לנפות כל כך), בטירחא (שינפו
פעמים הרבה) אתי משלש; בחול
מייתינן מחמש - דהכי שביחא מילתא (כך משובח
הדבר, דהוי עשרון מובחר טפי: שאין ממציא מכל סאה אלא מעט: אותו סלת דק היוצא ראשון); בשבת - מוטב שירבה במלאכה אחת: בהרקדה (מוטב
שיחלל פעמים הרבה שבת במלאכה אחת, כגון שירקד השלש סאין פעמים הרבה) - ואל ירבה במלאכות הרבה (שיקצור,
ויזרה, ויברור, ויטחן, וירקד שתי סאין יותר).
אמר רבה: רבי
ישמעאל ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד, דתניא [תוספתא
פסחים פ"ד מ"ט]: 'ארבעה
עשר שחל להיות בשבת - מפשיט את הפסח עד החזה (שיכול
להוציא את האימורים), דברי
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה [עד כאן דברי התוספתא]; וחכמים אומרים: עד שיפשיט את כולו.'
מי לא אמר רבי
ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה התם: כל היכא דאפשר לא טרחינן (יותר
בשבת), הכא נמי: כיון
דאפשר - לא טרחינן.
ממאי? דלמא עד
כאן לא קאמר רבי ישמעאל הכא אלא דליכא בזיון קדשים, אבל התם דאיכא בזיון קדשים (חציו
מופשט ועומד כך עד הלילה ודומה כנבילה) -
(מנחות סד,א)
אימא לך כרבנן
סבירא ליה!? אי נמי: עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא התם אלא
דאיתעביד ליה צורך גבוה, ולא צריך אחולי שבת, אבל הכא (גבי
עומר) - דלא איתעביד
ליה צורך גבוה (כדאמרינן לעיל: דבחמש שביחא מילתא
טפי), וצריך לאחולי
שבת - אימא כרבנן סבירא ליה (דאמרי דבשבת
עבדינן כל מה דבעי ליה כבחול, ואי הוה בעי טפי – עבדינן, ובחול בשלשה)!?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il
.