דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות סג,ב)
אמר רבה: רבי
ישמעאל ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד, דתניא [תוספתא
פסחים פ"ד מ"ט]: 'ארבעה
עשר שחל להיות בשבת - מפשיט את הפסח עד החזה (שיכול
להוציא את האימורים), דברי
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה [עד כאן דברי התוספתא]; וחכמים אומרים: עד שיפשיט את כולו.'
מי לא אמר רבי
ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה התם: כל היכא דאפשר לא טרחינן (יותר
בשבת), הכא נמי: כיון
דאפשר - לא טרחינן.
ממאי? דלמא עד
כאן לא קאמר רבי ישמעאל הכא אלא דליכא בזיון קדשים, אבל התם דאיכא בזיון קדשים (חציו
מופשט ועומד כך עד הלילה ודומה כנבילה) -
(מנחות סד,א)
אימא לך כרבנן
סבירא ליה!? אי נמי: עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא התם אלא
דאיתעביד ליה צורך גבוה, ולא צריך אחולי שבת, אבל הכא (גבי
עומר) - דלא איתעביד
ליה צורך גבוה (כדאמרינן לעיל: דבחמש שביחא מילתא
טפי), וצריך לאחולי
שבת - אימא כרבנן סבירא ליה (דאמרי דבשבת
עבדינן כל מה דבעי ליה כבחול, ואי הוה בעי טפי – עבדינן, ובחול בשלשה)!?
אלא אמר רבה:
רבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים אמרו דבר אחד, דתנן: 'רבי חנינא סגן הכהנים
אומר: בשבת נקצר ביחיד, במגל אחד, ובקופה אחת, ובחול בשלשה , בשלש קופות, ובשלש מגלות, וחכמים אומרים: אחד שבת ואחד חול בשלש קופות ובשלש
מגלות' מי לא קאמר רבי חנינא
סגן הכהנים התם , כיון דאפשר - לא טרחינן; הכא נמי: כיון דאפשר לא טרחינן!
ממאי? דלמא עד
כאן לא קאמר רבי ישמעאל הכא [לגבי מספר הסאין] אלא דליכא פרסומי מילתא, אבל התם, דאיכא פרסומי
מילתא (מילתיה דרבי חנינא דאיכא פרסומי מילתא בשלשה בני אדם
טפי מביחיד) - אימא (רבי
ישמעאל) כרבנן סבירא ליה
(ועבדינן בשלשה לפרסם הדבר שקצירת העומר במוצאי ט"ו
בניסן, מפני הביתוסים שאומרים: אין העומר בא אלא באחד בשבת)? אי נמי: עד כאן לא קאמר רבי חנינא סגן הכהנים
התם דאי בחד אי בשלשה - צורך גבוה מיתעביד כהלכתו, אבל הכא (לגבי
שלש סאין) - דלא איתעביד
כהלכתו צורך גבוה (אליבא דרבי ישמעאל, דקאמר: בחמש
שביחא מילתא) - אימא
כרבנן סבירא ליה!?
אלא אמר רב
אשי: רבי ישמעאל ורבי יוסי אמרו דבר אחד, דתנן [ראש השנה
פ"א מ"ה]: 'בין שנראה
בעליל (לכל העולם) ובין שלא נראה בעליל - מחללין עליו את השבת; רבי יוסי
אומר: אם נראה בעליל - אין מחללין עליו את השבת (ללכת ולהעיד
לבית דין, שהרי אין צריך: כיון דבעליל נראה - בית דין נמי ראוהו)'; מי לא אמר רבי יוסי התם כיון דאפשר - לא
טרחינן, הכא נמי: כיון דאפשר לא טרחינן!?
ממאי? דלמא עד
כאן לא קאמר רבי ישמעאל הכא אלא דליכא 'נמצאת אתה מכשילן לעתיד לבא' [המשנה
שאחריה: משנה ו: מעשה שעברו יותר מארבעים זוג, ועכבן רבי
עקיבא בלוד. שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים - נמצאת מכשילן לעתיד לבא], אבל התם (גבי
לבנה) - דנמצאת אתה
מכשילן לעתיד לבא (דזימנין דלא יראה בעליל, ויאמרו
העדים 'כמו שראינוהו אנו - כן ראוהו בית דין, ולא נחלל שבת', ואיכא מכשול: דלא יהא
חדש נקבע כהלכתו) - אימא
כרבנן סבירא ליה? אי נמי: עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם [בעדי
חידוש הלבנה], אלא דליכא צורך גבוה (דאינו
קרבן), ולא ניתנה שבת
לדחות (אותו היום משום דבר אחר), אבל הכא - דאיכא צורך גבוה (דבחמש
שביחא מילתא), וניתנה
שבת לדחות (אצל השלש סאין, ומגו דנדחה מפני השלש - נדחית נמי אצל
החמש) - אימא כרבנן
סבירא ליה?
איתמר: שחט שתי
חטאות של ציבור (כגון: חל ראש חודש או מועד בשבת) ואינו צריך אלא אחת [דצריך
להקריב שעיר חטאת אחת – ושגג בשתים]:
אמר רבה - ואיתימא רבי אמי: חייב על השניה (חטאת: דשוגג
הוא; כסבור מותר לשוחטן בשבת הואיל ושל ציבור הוא, וטעה דכיון דשחט ראשון - תו לא
חזי האי לציבור), ופטור
על הראשונה; ואפילו נתכפר לו בשניה (כגון
שנשפך דם הראשונה לאחר שחיטת שניה, דאיכא למימר 'ליפטריה לגמרי, משום דקמייתא
ברשות שחט אף על גב דסוף לא כפר אלא בשניה', ושניה נמי: הואיל ובה כפר - ליפטר
עליה! אפילו הכי חייב אשניה ופטור אראשונה: דבתר שחיטה אזלינן), ואפילו נמצאת ראשונה כחושה (קודם
שחיטת שניה, ואיכא משום (מלאכי א,ח) 'הקריבהו
נא לפחתך' ושחט שניה - חייב).
ומי אמר רבה
הכי? והא אמר רבה: היו לפניו (בשבת) שתי חטאות, אחת שמינה ואחת כחושה: שחט שמינה
ואחר כך שחט כחושה – חייב; כחושה ואחר כך שמינה – פטור! ולא עוד אלא (אפילו
לכתחילה) שאומרים לו (לאחר
שחיטת כחושה) "הבא
שמינה לכתחלה ושחוט"!?
איבעית אימא
סמי כחושה מקמייתא (ממילתא קמייתא דרבה);
ואיבעית אימא:
ההיא (הא קמייתא) - רבי אמי אמרה (וסמי רבה
מיניה).
אמר ליה רבינא
לרב אשי: נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיין (מתחילה
היה נראית שמינה, והשתא הוא דמשתכח כחושה, ומעיקרא כי שחט לשניה - לא שחטה ברשות:
דהא עדיין לא נמצאת ראשונה כחושה) – מהו (ואליבא
דרבה קמיבעיא לה: דפטר היכא דנמצאת ראשונה כחושה קודם שניה - הכא מאי)? בתר מחשבתו אזלינן, וגברא - לאיסורא קא מיכוין (כי
שחט שניה עדיין לא נודע לו כחישת ראשונה; האי 'לאיסורא איכוין' לאו דווקא, דהא
שגג: כסבור מותר לעשות, הואיל ושל ציבור הוא; אלא לשחיטה אסורה איכוין)? או דלמא בתר מעשיו אזלינן (ואיגלאי
למפרע דשפיר עבד)?
אמר ליה: לאו
היינו דרבה ורבא? דאיתמר: שמע שטבע תינוק בים, ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים
– חייב; להעלות דגים והעלה דגים ותינוק: רבא אמר חייב, ורבה אמר פטור (כלומר:
לתרוייהו חייב: דבתר מחשבה אזלינן; דעד כאן לא פטר רבה אלא כיון דשמע שטבע תינוק,
איכא למימר מחשבתו נמי אתינוק הואי) - ועד כאן רבה לא קא פטר אלא כיון דשמע אמרינן נמי דעתיה
אתינוק, אבל לא שמע – לא!
ואיכא דאמרי:
אמר ליה: היינו פלוגתייהו דרבה ורבא, דאיתמר: <לא> שמע שטבע תינוק בים, ופרש
מצודה להעלות דגים והעלה דגים – חייב; להעלות דגים והעלה תינוק ודגים: רבה אמר
פטור, ורבא אמר חייב: רבה אמר פטור: זיל בתר מעשיו, ורבא אמר חייב: זיל בתר מחשבתו
(כלומר: לרבה פטור, ולרבא חייב האי שוחט: דטעמא דרבה
דפטר: לאו משום דשמע, אלא משום דאזלינן בתר מעשיו, והוא הדין אפילו לא שמע; והאי
דנקט 'שמע' - לאשמועינן דאפילו שמע, כי העלה דגים בלא תינוק - חייב).
אמר רבה: חולה
שאמדוהו לגרוגרת אחת (ואם יאכל אחת ירפא), ורצו עשרה בני אדם והביאו עשרה גרוגרות בבת אחת
– פטורין, אפילו בזה אחר זה, אפילו קדם והבריא בראשונה (דכולן
למצוה נתכוונו – פטורין: דהזריז לחולה משובח).
בעי רבא: חולה
שאמדוהו לשתי גרוגרות, ויש שתי גרוגרות בשתי עוקצין (עוקץ
= זנב שהוא תולה בו) ושלש
בעוקץ אחת - הי מינייהו מייתינן? שתים מייתינן - דחזו ליה? או דלמא שלש מייתינן,
דקא ממעטא קצירה (דאין קוצר אלא תלישה אחת)?
פשיטא: שלש
מייתינן:
(מנחות סד,ב)
דעד כאן לא
קאמר רבי ישמעאל התם (במתניתין למיבצר בלקיטת התבואה), אלא דכי ממעט באכילה (כלומר:
בתבואה) - קא ממעט קצירה
(דלא קצר אלא שלשה סאין), אבל הכא: דכי קא ממעט באכילה (בהנאת
האוכל) קא מפשא קצירה (דתליש
שתי עוקצין - לא אמר דלימעוט באוכל) - ודאי שלש מייתינן.
משנה:
מצות העומר
להביא מן הקרוב; לא ביכר (לא בישל
כל צרכו) הקרוב לירושלים
- מביאין אותו מכל מקום.
מעשה שבא העומר
מגגות צריפין, ושתי הלחם - מבקעת עין סוכר (גגות
צריפין ועין סוכר רחוק מירושלים מאד).
גמרא:
מאי טעמא (בעינן
מן הקרוב)?
איבעית אימא
משום 'כרמל' (תקריב רך
ומלא: שתהא התבואה רכה ונמללת ביד, ואי מייתי מרחוק - נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך;
האי 'כרמל' - במנחת העומר כתיב (ויקרא
כג,יד: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם
את קרבן אלקיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם));
ואיבעית אימא:
משום דאין מעבירין על המצות (והלכך:
כשיוצא מירושלים לבקש עומר - אותה שמוצא ראשון נוטל, דאין מעבירין על המצות).
מעשה שבא
[העומר] מגגות צריפין:
תנו רבנן: כשצרו
מלכי בית חשמונאי זה על זה, והיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים (הורקנוס
ואריסטובלוס - שני אחים היו), בכל יום ויום היו משלשלין להן דינרין בקופה ומעלין להן
תמידין; היה שם (מבפנים) זקן אחד, שהיה מכיר בחכמת יוונית (רמיזות); לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: "כל זמן
שעסוקין בעבודה - אין נמסרין בידכם"; למחר שלשלו להן דינרין בקופה והעלו להן
חזיר; כיון שהגיע לחצי חומה - נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה
על ארבע מאות פרסה; באותה שעה אמרו ארור שיגדל חזיר וארור שילמד בנו חכמת יוונית;
ועל אותה שעה (שאותן החיילות החריבו כל סביבות
ירושלים) שנינו: 'מעשה
שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר': כי מטא עומר (זמן עומר) - לא הוו ידעי מהיכא אייתי עומר, אכרזו (הכריזו
"כל מי שיודע תבואה - שיודיענה"); אתא ההוא חרשא (חרש שומע
ואינו מדבר), אותיב חדא ידא
אאיגרא (גג) וחדא ידיה אצריפא (בורדי"ל
[צריף,
סוכה]: שאין לו גג, אלא חד מלמעלה, ומן ערבה הוא), אמר להו: "מרדכי (רש"י:
שהיה בימי אחשורוש; תוספות ד"ה אמר להו מרדכי: פירש בקונטרס דהוא מרדכי שהיה
בימי אחשורוש; ותימה הוא לומר שהאריך ימים כל כך; ונראה על שם מרדכי הראשון היו
נקראין הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע)! - מי איכא דוכתא דשמה 'גגות צריפין' או 'צריפין
גגות'?"
בדקו ואשכחוה;
כי בעי לאתוי
שתי הלחם (של חטין) - לא הוו ידעי מהיכא לאתויי, אכרזו; אתא ההוא גברא חרשא,
אותיב ידיה אעיניה (בעינו) וחדא ידא אסיכרא (חור
שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול), אמר להו: "מרדכי! ומי איכא דוכתא דשמה 'עין סוכר'
או 'סוכר עין'?"
בדקו ואשכחו
הנהו שלש נשים דאייתו שלש קינין (קן = שני
עופות); חדא אמרה
"לזיבתי (אני מביאה קן זה)", וחדא אמרה "לימתי" וחדא אמרה
"לעונתי".
סבור מינה
"זיבתי" = זבה ממש (דזבה
מביאה לאחר ימי ספירה קן אחד), ל"ימתי" = לימתי ממש (היינו
זבה ששופעת כים); "לעונתי"
= לעונתה ממש (היינו נמי לעונת קרבן זיבתה: ליום
שמיני שלה), דכולהו (תלתא
קינין) חדא חטאת וחדא
עולה (חדא פרידה חטאת, וחדא עולה: דקן יולדת וזבה: אחד חטאת
ואחד עולה);
אמר להו:
מרדכי! שמא בזוב סיכנה (שהיתה שופעת דם יותר, ונסתכנה
למות, ונדבה להביא קן), (וזו
שאמרה "לימתי") שמא בים
סיכנה, (וזו שאמרה "לעונתי") שמא בעינה סיכנה, דכולהו עולות נינהו (דהויין
תרוייהו עולת נדבה)!?
בדוק - ואשכח!
(מנחות סה,א)
והיינו דתנן (במסכת
שקלים [פ"ה מ"א]): 'פתחיה על הקינין (על
השופר ששמו 'קינין': שהמתנדב קן - מביא מעות ונותן לתוכו; די"ג שופרות היו
במקדש, ויש בהם שנים ששמן 'תורים' ו'גוזלי עולה' - במסכת שקלים [פ"ו
מ"ה]) - זה מרדכי;
למה נקרא שמו פתחיה? - שפותח דברים ודורשן (כגון
"לימתי", "לעונתי"), ויודע בשבעים לשון'.
כולהו סנהדרין
נמי ידעי שבעים לשון, דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי
מראה, בעלי קומה (שירתתו מהן בעלי דינים ולא ישקרו), בעלי זקנה, בעלי כשפים (שאם
יהא הנדון מכשף והאור לא ישלוט בו - יעשו הן מכשפות וימיתוהו בכל מיתה שיוכלו), ויודעים שבעים לשון: שלא תהא סנהדרין שומעת מפי
התורגמן (שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו)'?
אלא דהוה בייל
לישני (בולל ומערבב הלשונות) ודריש (כגון 'עין
סוכר' ו'גגות צריפין'), והיינו דכתיב (דקרו ליה) במרדכי (עזרא ז,ז: הבאים עם זרבבל ישוע
נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי] בלשן [מספרת בגוי נחום בענה מספר אנשי עם ישראל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .