דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות סד,ב)
כי בעי לאתוי שתי
הלחם (של חטין) - לא הוו ידעי מהיכא לאתויי, אכרזו; אתא ההוא גברא חרשא,
אותיב ידיה אעיניה (בעינו) וחדא ידא אסיכרא (חור
שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול), אמר להו: "מרדכי! ומי איכא דוכתא דשמה 'עין סוכר' או
'סוכר עין'?"
בדקו ואשכחו הנהו
שלש נשים דאייתו שלש קינין (קן = שני עופות); חדא אמרה "לזיבתי (אני
מביאה קן זה)",
וחדא אמרה "לימתי" וחדא אמרה "לעונתי".
סבור מינה
"זיבתי" = זבה ממש (דזבה מביאה
לאחר ימי ספירה קן אחד), ל"ימתי"
= לימתי ממש (היינו זבה ששופעת כים); "לעונתי" = לעונתה ממש (היינו
נמי לעונת קרבן זיבתה: ליום שמיני שלה), דכולהו (תלתא קינין) חדא חטאת וחדא עולה (חדא
פרידה חטאת, וחדא עולה: דקן יולדת וזבה: אחד חטאת ואחד עולה);
אמר להו: מרדכי!
שמא בזוב סיכנה (שהיתה שופעת דם יותר, ונסתכנה למות,
ונדבה להביא קן), (וזו
שאמרה "לימתי") שמא בים סיכנה,
(וזו שאמרה "לעונתי") שמא בעינה סיכנה, דכולהו עולות נינהו (דהויין
תרוייהו עולת נדבה)!?
בדוק - ואשכח!
(מנחות סה,א)
והיינו דתנן (במסכת
שקלים [פ"ה מ"א]): 'פתחיה על הקינין (על
השופר ששמו 'קינין': שהמתנדב קן - מביא מעות ונותן לתוכו; די"ג שופרות היו במקדש,
ויש בהם שנים ששמן 'תורים' ו'גוזלי עולה' - במסכת שקלים [פ"ו מ"ה]) - זה מרדכי; למה נקרא שמו פתחיה? - שפותח דברים
ודורשן (כגון
"לימתי" "לעונתי"), ויודע בשבעים לשון'.
כולהו סנהדרין נמי
ידעי שבעים לשון, דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה,
בעלי קומה (שירתתו מהן בעלי דינים ולא ישקרו), בעלי זקנה, בעלי כשפים (שאם
יהא הנדון מכשף והאור לא ישלוט בו - יעשו הן מכשפות וימיתוהו בכל מיתה שיוכלו), ויודעים שבעים לשון: שלא תהא סנהדרין שומעת מפי
התורגמן (שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו)'?
אלא דהוה בייל לישני
(בולל ומערבב הלשונות) ודריש (כגון 'עין
סוכר' ו'גגות צריפין'),
והיינו דכתיב (דקרו
ליה) במרדכי (עזרא ז,ז: הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה
עזריה רעמיה נחמני מרדכי]
בלשן [מספרת בגוי נחום בענה מספר אנשי עם ישראל).
משנה:
כיצד הן עושין?
שלוחי בית דין יוצאין
מערב יום טוב ועושין אותן כריכות (כורכין וקושרין
ראשי השבלים מלא אגרוף) במחובר
לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור.
כל העיירות הסמוכות
לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול (המולה גדולה:
שיבינו בייתוסין שבמוצאי יום טוב קוצרין אותן; דבייתוסין לא מודו, כדמפרש לקמן).
כיון שהחשיכה -
אומר להן (הקוצר לבני עיירות העומדות עליו): "בא השמש?" אומר (אמרו
לו) "הין!"
"בא השמש?" אומר "הין!"; "מגל זו (כלומר:
במגל זה אקצור התבואה)?" אומר
"הין!"; "מגל זו?" אומר "הין!";
"קופה זו (אתן התבואה)?" אומר "הין"; "קופה זו?"
אומר "הין";
בשבת אומר להן
"שבת זו(אקצור בשבת)?" אמר "הין"; "שבת זו?"
אמר "הין"; "אקצור?" והם אומרים לו "קצור!" "אקצור?"
והם אומרים לו "קצור!" שלש פעמים על כל דבר ודבר, והן אומרים לו "הין!"
"הין!" "הין!" (שלש פעמים
שואל להן כל דבר.)
כל כך (שהיה
שואל) למה?
מפני הבייתוסים,
שהיו אומרים: אין קצירת העומר במוצאי יום טוב (אלא
במוצאי שבת, כדמפרש בגמרא; לפיכך הקוצרים מגביהין קולן כדי שישמעו בייתוסין, להוציא
מלבן).
גמרא:
תנו רבנן: 'אלין
יומיא דלא להתענאה בהון (אבל למספד
שרי), ומקצתהון (איכא דחמירי
כולי האי) - דלא למספד
בהון (דאפילו למספד אסור):
מריש ירחא דניסן
עד תמניא ביה - איתוקם תמידא (הוקם
התמיד על משפטו, כדמפרש לקמיה), דלא למספד; ומתמניא ביה ועד סוף מועדא (פסח) - איתותב חגא דשבועיא (איתותב = נתיישב
על דינו: שבאותן ימים נצחו חכמים את הבייתוסים) , דלא להתענאה (אבל
למספד – שרי, דלא הויא שמחה יתירה בשל עצרת כבשל תמיד, משום דעצרת לא היה שום ראיה
לדברי בייתוסין, אבל בתמיד היתה ראיה לדבריהם)' (ותרוייהו
מפרש לקמן:)
'מריש ירחא דניסן
ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד': שהיו צדוקים אומרים: יחיד מתנדב ומביא
תמיד;
מאי דרוש?
(במדבר כח,ד) את הכבש האחד תעשה (לשון
יחיד) בבקר ואת הכבש
השני תעשה בין הערבים;
מאי אהדרו (להו
רבנן, שנצחום)?
(במדבר כח,ב) [צו את בני ישראל ואמרת אלהם] את קרבני לחמי לאשי [ריח ניחחי
תשמרו להקריב לי במועדו]: ('תשמרו'
לשון רבים): שיהיו כולן (כל
הקרבנות [שבפרשה]) באין מתרומת הלשכה.
'מתמניא ביה
ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד' - שהיו בייתוסין אומרים: עצרת - אחר
השבת.
ניטפל להם רבן יוחנן
בן זכאי, ואמר להם: שוטים! מנין לכם (דהאי 'ממחרת
השבת' - ממש הוא)? ולא היה אדם אחד שהיה משיבו חוץ מזקן אחד (בייתוסי
היה), שהיה מפטפט כנגדו
(בדברי ויכוחין) ואמר: משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת - יום אחד הוא;
עמד ותקנה אחר שבת כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים!
קרא עליו מקרא זה:
(דברים א,ב) אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר [עד
קדש ברנע] (שאם
היה משה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו באין באחד עשר יום לקדש שהיא סמוכה לארץ ישראל) -
(מנחות סה,ב)
ואם משה רבינו אוהב
ישראל היה, למה איחרן במדבר ארבעים שנה (ודיחוי בעלמא
קאמר ליה, משום דהוא היה אומר דברי הבל)?
אמר לו: רבי! בכך
אתה פוטרני?
אמר לו: שוטה!
ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה שלכם (ולא לדחות
אדם בקנה וּבקַש, דלנו יש ראיה ולכם אין ראיה); כתוב אחד אומר (ויקרא
כג,טז) [עד
ממחרת השבת השביעת] תספרו
חמשים יום [והקרבתם מנחה חדשה לה'] ('חמשים
יום' משמע ימים, ולא שבועות), וכתוב אחד אומר (ויקרא
כג,טו) [וספרתם
לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה] שבע שבתות תמימות תהיינה
(ושבתות לא קרי אלא אותן המתחילות באחד בשבת ומסיימות
בשבת) - הא כיצד? -
כאן ביום טוב (של פסח) שחל להיות בשבת (דממחרתו
אחד השבת, דהוא יום הבאת עומר ומתחילין לימנות עד סוף החשבון, דהשתא מתוקם 'שבע
שבתות תמימות תהיינה'), כאן ביום טוב שחל להיות באמצע שבת (דמתחילין
למנות למחרתו - מיתוקם קרא בחמשים יום, ולא שבועות שלמות, אלא מתחילין למנות באמצע
שבת).
<של רבי אליעזר
'סופר'; רבי יהושע 'מונה' רבי ישמעאל 'מעמר' רבי יהודה 'למטה' סימן:>
רבי אליעזר אומר:
אינו צריך! הרי הוא אומר (דברים טז,ט) [שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות]; 'תספר לך' (משמע:
לך תהא מסורה הספירה): ספירה
תלויה בבית דין, שהם יודעים לחדש 'ממחרת
השבת' - מחרת יום טוב (שבית
דין קובעין לך המועדות, ויורוך אימתי חל יום טוב ראשון של פסח, שמתחיל למנות הספירה
ממחרת); יצאת שבת
בראשית (שבת ממש), שספירתה בכל אדם (שספירתה
תלויה בכל אדם: שאין צריך אדם לישאל לבית דין אימתי חל יום ראשון, אלא ממתין עד שבת
שבתוך הפסח - ומתחיל).
רבי יהושע אומר:
אמרה תורה 'מנה ימים וקדש חדש (עד חדש ימים
מנה תשעה ועשרים יום ויקדש חדש ביום שלשים), מנה ימים וקדש עצרת': מה חדש סמוך לביאתו ניכר (מאימתי
תתחיל למנות, דהיינו: מיום כ"ט, משעת מולד הלבנה) - אף עצרת סמוך לביאתו ניכרת (מנין
החמשים ניכר להם: יום קבוע שיתחילו למנות בו, דהיינו ממחרת יו"ט ראשון: שאם ממתינין
עד לאחר השבת, אין שם היכר יום קבוע: דפעמים שמתחיל למנות בט"ז פעמים בי"ז
פעמים בי"ח); ואם
תאמר: עצרת לעולם אחר השבת - היאך תהא ניכרת משלפניה?
רבי ישמעאל אומר:
אמרה תורה: הבא עומר בפסח, ושתי הלחם בעצרת; מה להלן (בשתי
הלחם בעצרת) רגל ותחלת רגל -
אף כאן (אף יום הבאת עומר) רגל ותחלת רגל (ואם
נמתין עד לאחר השבת - פעמים שהיתה באה בסוף הרגל, כגון שחל פסח בשני בשבת);
תוספות ד"ה רגל ותחלת הרגל: אף על גב דעצרת יום
אחד, כיון דיש לחגיגתו תשלומין כל שבעה - שייך בו 'תחלת רגל'.
רבי יהודה בן בתירא
אומר: נאמר שבת למטה ((ויקרא כג,טז)
'עד ממחרת השבת השביעית ... והקרבתם מנחה חדשה'
דהיינו עצרת) ונאמר שבת
למעלה ((ויקרא כג,טו) 'וספרתם לכם
ממחרת השבת וגו'): מה להלן (בשבת:
'שלמטה' האמור בשתי הלחם) רגל ותחלת
רגל סמוך לה (ותחילת רגל סמוך לאותה שבת, דהיינו
עצרת, המתחלת למחרת של שבת שביעית - לאחר שעברה שבוע: דאותה 'שבת' היינו שבוע) - אף כאן (אף
שלמעלה, האמורה בעומר) רגל ותחלת
רגל סמוך לה (דהיינו יום ראשון של פסח שיהא סמוך
הרגל לעומר).
תנו רבנן [ספרא
אמור פרשתא י פרק יב משנה א]: [ויקרא
כג,טו: וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות
תמימת תהיינה]
'וספרתם לכם' - שתהא ספירה לכל אחד ואחד (שכל
אחד חייב לספור);
'ממחרת השבת' - ממחרת יום טוב (דיום טוב קרוי
'שבת', דכתיב (ויקרא כג,לט) 'ביום הראשון
שבתון');
או אינו אלא
למחרת שבת בראשית?
[שם, משנה ב] רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר (ויקרא
כג,טז) [עד ממחרת
השבת השביעת] תספרו חמשים
יום [והקרבתם מנחה חדשה לה'] - כל ספירות שאתה סופר לא יהו אלא חמשים יום (לעולם יהו
שוות: שלא יהו בכולן אלא החמשים; כשם שאם חל פסח בשבת, שלדברי הכל אתה מונה מיום המחרת
- שהוא יום טוב שני של פסח [בחו"ל, ויום ראשון של לחולו של מועד בארץ ישראל]
- חמשים יום, אף לעולם לא תספור מיום שני של פסח אלא חמשים), ואם תאמר ממחרת שבת בראשית (לפי החשבון
של אשתקד, שהתחלת למנות מיום שני של יום טוב), פעמים שאתה מוצא (יהא
עכשיו) חמשים ואחד
(כגון חל פסח בערב שבת, ואתה מונה מאחד בשבת), ופעמים שאתה מוצא חמשים ושנים (כגון אם חל
בחמישי בשבת), חמשים
ושלשה (כגון
אם חל ברביעי בשבת), חמשים
וארבעה (בשלישי), חמשים וחמשה (בשני), חמשים וששה (באחד בשבת,
מיום ראשון עד יום עצרת)!
[שם, משנה ג] רבי יהודה בן בתירא אומר: אינו צריך!
(מנחות סו,א)
הרי הוא אומר: [דברים טז,ט:
שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות] 'תספור לך' - ספירה
תלויה בבית דין: יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .