דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות סו,ב)
אמר רבא:
1) פשיטא לי דמירוח
הקדש פוטר (כגון המקדיש עומרים גדשים ומרחן גזבר פטורין מן המעשר
לעולם כדמפרש לקמן דגנך ולא דיגון הקדש), ואפילו רבי עקיבא לא קא מחייב התם אלא 'שלא ניתנו מעות
אלא לצורך להן', אבל מירוח הקדש בעלמא פוטר.
2) מירוח העובד
כוכבים - תנאי היא, דתניא [תוספתא דמאי פ"ה מ"כד]: תורמין משל ישראל על של ישראל, ומשל עובדי כוכבים
(כגון: הלוקח מן העובד כוכבים; דקסבר 'אין קנין לעובד
כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר') על של עובדי
כוכבים, ומשל כותיים על של כותיים, ומשל כל על של כל (כלומר:
מאיזה שירצה יתרם על חבירו, ואפילו משל עובדי כוכבים וכותיים על של ישראל; אלמא מירוח
עובד כוכבים אינו פוטר והוו להו שניהם חייבין), דברי רבי מאיר ורבי יהודה*; רבי יוסי ורבי שמעון
אומרים: תורמין משל ישראל על של ישראל, ומשל עובדי כוכבים על של כותיים, ומשל
כותיים על של עובדי כוכבים, אבל לא משל ישראל על של עובדי כוכבים ושל כותיים ולא
משל עובדי כוכבים ושל כותיים על [של] ישראל (דקסבר
רבי שמעון: מירוח העובד כוכבים פוטר, והוה ליה 'מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור').
*[בתוספתא:
'דברי רבי מאיר רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים', ויש לפרש: 'דברי רבי
מאיר; רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים'].
(מנחות סז,א)
3) גלגול הקדש (לענין
חלה) פוטר (מן
החלה: אם נתגלגלה עיסה ביד הקדש ואחר כך נפדית), דתנן [חלה פ"ג מ"ג]: 'הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה [וגם
פדאתה לפני שנתגלגלה] – חייבת (דביד
הדיוט נתגלגלה); משגלגלה
ופדאתה – חייבת; הקדישה עד שלא גלגלה, וגלגלה הגזבר, ואחר כך פדאתה – פטורה: שבשעת
חובתה (היינו גלגול) היתה פטורה.
בעי רבא: גלגול
עובד כוכבים – מאי? מיתנא תנן [חלה פ"ג מ"ו]: גר שנתגייר, והיתה לו עיסה; נעשה עד שלא נתגייר
- פטור (מן החלה הואיל ובהיותו עובד כוכבים נתגלגלה); משנתגייר – חייב; ספק (אם
משנתגייר גלגלה או בהיותו עובד כוכבים גלגלה) – חייב (דלחומרא
אזלינן)'; (והשתא
מיבעי ליה:) הא (להאי
דגלגול עובד כוכבים פוטר) - מאן
קתני לה? דברי הכל היא, ואפילו רבי מאיר ורבי יהודה דקמחייבי התם (גבי
מירוח) - (מי) פטרי הכא?: התם הוא (התם
היינו טעמא דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר), (משום) דכתיב 'דגנך' ((דברים
יב,יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך) 'דגנך' יתירא ((דברים
יד,כג) ואכלת לפני וגו' מעשר
דגנך , וכתיב (דברים יח,ד) ראשית
דגנך) (חד
למילף 'דיגונך ולא דיגון הקדש' – כלומר: מירוח
הקדש פוטר; אייתור להו תרי 'דגנך' למעט דיגון
עובד כוכבים) - הוי (דיגון
עובד כוכבים) מיעוט
אחר מיעוט (דתרי קראי ממעטי ליה), ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפילו עובדי
כוכבים (דחייב; ואי
קשיא: מאי חזית דמרבית לדיגון עובד כוכבים? רבי להקדש? – תריץ: מסתברא עובד כוכבים
הוה ליה לרבויי, שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל), אבל הכא - תרי זימני 'עריסותיכם' כתיב [במדבר
טו,כ: ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו
אתה במדבר טו,כא: מראשית ערסתיכם תתנו לה' תרומה לדרתיכם]: חד 'עריסותיכם' [כדי עיסתכם, וחד עריסותיכם] ולא עיסת עובדי כוכבים, וחד 'עריסותיכם' ולא עיסת הקדש? או דלמא: רבי יוסי ורבי שמעון קתני לה,
דקא פטרי, אבל רבי מאיר ורבי יהודה גמרי 'ראשית' 'ראשית' ('ראשית
דגנך' (דברים יח,ד) 'ראשית
עריסותיכם' (במדבר טו,כא)) מהתם (מה להלן
מירוח עובד כוכבים לא פטר - דמרבינן לה ממיעוט אחר מיעוט - אף גלגול עובד כוכבים
אינו פוטר)?
אמר רבא: יהא
רעוא דאחזיה בחילמא!
הדר אמר רבא:
מאן דאמר מירוח העובד כוכבים פוטר - גלגול העובד כוכבים פוטר; מאן דאמר מירוח
העובד כוכבים אינו פוטר - גלגול העובד כוכבים אינו פוטר.
איתיביה רב פפא
לרבא [תוספתא תרומות פ"ד מ"יג]: 'עובד כוכבים שהפריש פטר חמור (שהפריש
שה לפדיון פטר חמור שנולד לו בהיותו עובד כוכבים) וחלה (מעיסה
שגילגלה בהיותו עובד כוכבים) - מודיעים אותו שהוא פטור וחלתו נאכלת לזרים, ופטר חמור -
גוזז ועובד בו' - הא תרומתו אסורה (דמירוחו
אינו פוטר, כדמרבינן לעיל, ממיעוט אחר מיעוט); והא האי תנא דאמר מירוח העובד כוכבים אינו
פוטר, וגלגול עובד כוכבים פוטר!
ועוד איתיביה
רבינא לרבא [תוספתא תרומות פ"ב מ"ז]: 'חלת עובד כוכבים בארץ (כלומר:
אפילו מתבואה הגדילה בארץ) ותרומתו בחוצה לארץ (מתבואת
חוצה לארץ, דאפילו גבי ישראל לא הויא אלא מדרבנן) - מודיעין אותו שהוא פטור; חלתו נאכלת לזרים
ותרומתו אינה מדמעת' הא תרומתו בארץ אסורה ומדמעת (כלומר:
מכלל דתרומתו בארץ מדמעת: דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר [ממעשרות] אף
על גב דגלגולו פוטר מחלה, וקשיא לרבא, דאמר 'מאן דמחייב בתרומה מחייב בחלה')! והא האי תנא דאמר מירוח העובד כוכבים אינו
פוטר, גלגול העובד כוכבים פוטר!
מדרבנן (כלומר:
לעולם הא דקתני לגבי חלה 'גלגול פוטר' - הנך תנאי היא דפטרי לעיל במירוח, והא
דקתני לעיל מדוקיא 'הא תרומתו אסורה' - מדרבנן הוי אסור), גזירה משום בעלי כיסים (עשירים
שלוקחין תבואה מחמר ישראל, ואי שרית ללוקח מן העובד כוכבים שלא יעשר, דמירוח עובד
כוכבים פוטר - אתי למימר נמי 'לוקח מחמר ישראל פוטר'; לישנא אחרינא: משום בעלי
כיסין שיש להן קרקעות הרבה, וחסים על רוב מעשרות, ויקנוהו לעובדי כוכבים, וימריחום
עובדי כוכבים, ומפקע ליה ממעשר).
(מנחות סז,ב)
אי הכי - אפילו
חלה נמי (ליגזור גלגול נמי משום בעלי כיסין)!?
אפשר (בלומר:
להכי לא גזרינן בחלה: דאי הוה בעי לאערומי - מצי לאיערומי בהיתירא) דאפי לה פחות מחמשת רבעים קמח ועוד (דלא
מחייב בחלה, דזהו שיעור עיסה לחלה [במסכת עירובין בפרק 'כיצד
משתתפין' (דף פג:)]); תרומה
נמי אפשר דעביד לה כדרבי אושעיא, דאמר רבי אושעיא: 'מערים אדם על תבואתו ומכניסה
במוץ שלה, כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר' ('במוץ
שלה' - כעין מאכל בהמה, ומאכל בהמה פטור מן המעשר); אי נמי דעייל לה דרך גגות ודרך קרפיפות (לישנא
אחרינא: במוץ שלה, שלא יראה פני הבית: דאין טבל מוקבע למעשר עד שיכניסוהו דרך
השער, דכתיב [דברים כו,יב] 'ואכלו
בשעריך ושבעו', ובמעשר כתיב. [בפרק
'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא פח.)])!
התם (במוץ
ובדרך גגות) בפרהסיא - זילא
ביה מילתא (שיאמרו: 'פלוני מערים למיפטר ממעשר'; הלכך עביד להו על
ידי עובדי כוכבים, בצנעא), הכא (גבי
חלה הפחות מחמשת רבעים ועוד) – בצינעא, לא זילא ביה מילתא (הלכך
לא עביד על ידי עובדי כוכבים).
משנה:
בא לו לעשרון
נתן עליו (תחילה) שמנו ולבונתו יצק ובלל (שכן
דרך כל המנחות: שנותן שמן תחילה בכלי, ואחר כך נותן סולת, וחוזר ויוצק עליה שמן,
ובולל, כדאמר בפרק 'אלו מנחות' (לקמן עד:));
הניף והגיש (דאמרינן
בפרק 'כל המנחות' (שם סא.) דמנחת העומר טעונה תנופה והגשה), קמץ והקטיר, והשאר נאכל לכהנים;
משקרב העומר (מיד
כשיוצאים) - יוצאין
ומוצאין שוק ירושלים שהוא מלא קמח קלי (מתבואה
חדשה) שלא ברצון חכמים
(דגזרינן שמא יאכל כשיקצור, ויאכל חדש קודם העומר; וזה
שכבר הוא קמח - ודאי נקצר קודם העומר) - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: ברצון חכמים היו עושין
(דלא גזר שמא יאכל).
גמרא:
ולא גזר רבי
יהודה דלמא אתי למיכל מיניה? ורמינהו [פסחים פ"א מ"ג; דברי
רבי יהודה גם במכילתא בא פרשה יז משנה יח]: 'רבי יהודה אומר: בודקין (חמץ) אור ארבעה עשר, ובארבעה עשר שחרית, ובשעת הביעור (בשעה
ששית, אבל מכאן ואילך לא יבדוק אפילו לא בדק בזמנו, דגזרינן משום דלמא אתי למיכל
כשמוצא בפסח);
וחכמים (ורבנן
פליגי עליה:) אומרים:
לא בדק [אור ארבעה עשר, יבדוק בארבעה עשר; לא בדק בארבעה עשר, יבדוק בתוך
המועד; לא בדק בתוך המועד (כלומר:
במועד שריפתו, דהיינו בשש), יבדוק לאחר המועד (בתוך
הפסח עצמו, ולא גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה)]'!?
אמר רבה: שאני
חדש:
(מנחות סח,א)
מתוך שלא
היתרתה לו (לקצור במגל) אלא על ידי קיטוף (ביד,
ולא במגל; כמו (דברים כג,כו) 'וקטפת
מלילות בידך',: דקצירה קודם העומר אסורה, כדקתני במתניתין, ואסור
לקצור לפני העומר) - זכור
הוא (דחדש הוא, ולא אכיל).
אמר ליה אביי:
תינח קצירה; טחינה והרקדה מאי איכא למימר (מאי שינוי
איכא דליהוי זכור ולא יאכל)?
הא לא קשיא:
טחינה - בריחיא דידא (דריחים מתגלגלת ביד, ולא בשל מים), הרקדה - על גבי נפה בית השלחין, דשריא.
[אבל] קצירה [נוספת מותרת, לא רק על ידי קיטוף] – דתנן [משנה ח, דף עא,א]: 'קוצרין בית השלחין שבעמקים (דכיון
דשדה יבישה היא, אי משהו לה לאחר בשולה - אזלה לאיבוד; לישנא אחרינא: רעות הן,
ואין עומר בא מהן, ואמרינן בהאי פירקין (דף עא.)
'ממקום שאתה מביא - אי אתה קוצר, וממקום שאי אתה מביא - אתה קוצר; ולשון זה עיקר,
וכן מפורש לקמן) אבל
לא גודשין (לא
יעשנו גדיש עד לאחר העומר)' - מאי איכא למימר [מדוע
לא גוזר רבי יהודה דלמא אתי למיכל מיניה]?
אלא אמר אביי:
חדש - בדיל מיניה (שהרי לא אכל חדש כל השנה), חמץ - לא בדיל מיניה (כל
השנה, שהרי אכלו עד הנה; הלכך אתי למיכליה).
אמר רבא: דרבי
יהודה אדרבי יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא (בתמיה:
דהכא אמרי רבנן* שלא ברצון חכמים עושין, דגזרינן שמא יאכל, והתם אמרי 'יבדק לאחר
המועד', דהיינו בתוך הפסח)?
*[לא רבנן אלא רבי מאיר!?]
אלא אמר רבא: דרבי
יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, כדשנינן; דרבנן אדרבנן לא קשיא: הוא עצמו מחזר עליו
לשורפו, מיכל אכיל מיניה?
רב אשי אמר:
דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: 'קמח קלי' (דאין
ראויין לאכילה, כעין קמח שלנו קמח הבא מתבואה שנתייבשה בתנור) תנן!
והא דרב אשי - ברותא
היא: תינח מקלי ואילך, עד קלי מאי איכא למימר (כגון
בשעת קצירה דראוי לאוכלו)? וכי
תימא הכא נמי על ידי קיטוף, וכדרבה, בית השלחין דשריא קצירה מאי איכא למימר?
אלא הא דרב אשי
ברותא היא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .