דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות סח,ב)
<סדר הנצא
גלי פיל סימן [לשאלות ששאל רמי בר חמא להלן]>:
בעי רמי בר
חמא: שתי הלחם - מהו שיתירו (למקדש) שלא כסדרן (היכי
דחליף עלייהו שתי הלחם קודם לעומר)?
היכי דמי?
כגון דזרעינהו
בין העומר לשתי הלחם, וחליף עלייהו שתי הלחם ועומר – מאי? כסדרן שריין, שלא כסדרן
לא שריין? או דלמא שלא כסדרן נמי שריין?
אמר רבה: תא
שמע [ספרא דבורא דנדבה פרשתא יג משנה ד]:
(ויקרא ב,יד) ואם תקריב מנחת ביכורים [לה' אביב קלוי
באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך] - במנחת העומר הכתוב מדבר;
מהיכן באה?
מן השעורין.
אתה אומר מן השעורין? או אינו אלא מן החיטין?
רבי אליעזר אומר: נאמר 'אביב' במצרים [שמות
ט,לא: והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל] ונאמר 'אביב [קלוי באש]' לדורות; מה 'אביב' האמור במצרים – שעורין, אף 'אביב' האמור לדורות
– שעורין.
ורבי עקיבא אומר: מצינו יחיד שמביא חובתו מן החיטין
וחובתו מן השעורין, וציבור שמביאין חובתן מן החיטין מביאין חובתן מן השעורין (עומר), ואם אתה אומר 'בא מן החיטין' - לא מצינו ציבור
שמביא חובתו מן השעורין! דבר אחר: אם אתה אומר 'עומר בא מן החיטין' - אין שתי הלחם
ביכורים (שהרי תקרב למזבח מחיטי שנה זו,
ורחמנא קרינהו 'בכורים' דכתיב 'וביום הבכורים'
[במדבר כח,כו])! -
ואם איתא (דבא
עומר מן החטים, והוו להו שתי הלחם 'בכורים') דשתי הלחם שלא כסדרן שריין - משכחת לה (כגון
דזרע באייר וזרע בתמוז) דמקריב עומר
מהנך דאשרוש קודם לשתי הלחם ובתר העומר דאשתקד (ומקריב
עומר הבא מהנך חטים דזרע באייר דאשרוש קודם לשתי הלחם דאשתקד), ושתי הלחם - מהנך (דהנך
דזרע בתמוז) דאשרוש קודם
לעומר דהשתא ובתר שתי הלחם דאשתקד (דהוו להו
'ביכורים' לכל חטים דתלו בה, דהא לא קרב העומר מהנך חטין דתלו בשתי הלחם דהאידנא:
דהנהו חטין דאתא עומר מינייהו - שרינהו שתי הלחם דאשתקד, דהוה ליה 'בכורים' להאי
עומר דאתא מינייהו, והנך שתי הלחם דהשתא הוו 'בכורים' לכל המנחות הבאות מאותן חטים
שבאין להתיר [שתי לחם אלו], אלא: מדלא אמר הכי
- שמע מינה: אכתי לא אישתרו חטין דעד הנך שתי הלחם דהאידנא לא שרו להו,
[דאכתי לא אתי,] ואי הוה אתי עומר מינייהו - אישתכח דאכל בפסח מהנך חיטי דתלו בשתי
הלחם דהאידנא, ולא הוו 'ביכורים')!
מי סברת (האי
דבעינן שתי הלחם)
(מנחות סט,א)
בכורים לפירא (לחיטין
התלויין בהם בכורים) קא
אמרינן? למזבח קא אמרינן (שלא יאכל
מזבח קודם להם חיטים חדשים), והא אכיל לה מזבח (עומר) מפירי דהא שתא (דמהך
שתא נינהו, דבחדא שתא גדלו ביחד, ועומר שרינהו לאכילת אדם, ושתי הלחם שרינהו להביא
בכורים מפירות האילן)!
בעי רמי בר
חמא: שתי הלחם: הנצה שריא (שהניצו
קודם להם)? או חנטה שרייה?
(חנטה הוי פירי יותר מהנצה.)
מאי 'הנצה'
ומאי 'חנטה'?: אילימא הנצה דפירא וחנטה דפירא - השתא (לגבי
תבואה): השרשה שריא (שריין
עומר ושתי הלחם בהשרשה תבואה הנשרשת קודם לעומר, אף על פי שלא גדלה כלום, וכדקתני
מתניתין), הנצה וחנטה
מיבעיא? אלא: הנצה דעלה [של הפרח של הפרי] וחנטה דעלה: מי הוי כי השרשה (מי
הוי הנצה דעלה בפירות האילן כהשרשה דתבואה)? או לא?
תיקו.
בעי רבא בר רב
חנן: חטין שזרען בקרקע - עומר מתירן או אין עומר מתירן?
היכי דמי?: אי
דאשרוש – תנינא! אי דלא אשרוש – תנינא, דתנן [לקמן ע,א] 'אם השרישו קודם לעומר - עומר מתירן, ואם לאו
- אסורין עד שיבא עומר הבא'!
לא, צריכא
דחצדינהו [שקצר את התבואה] וזרעינהו קודם לעומר (דלא
שרינהו עומר דאתשקד, ולא השרישו בשעת עומר זה), ואתא עומר וחליף עלייהו, וקא מיבעיא ליה: מהו
לנקוטי (ללקוט מהן קודם השרשתן) ומיכל מינייהו: כמאן דשדייא בכדא דמיא, ושרינהו עומר
(דהא דאמרן 'ואם לאו אסורין עד שיבא עומר הבא' -
בגידוליהן מיירי)? או דלמא
בטיל להו לגבי ארעא (וכי לקיט להו כגידולין דמו)?
יש להן אונאה
או אין להן אונאה (דקיימא לן בבבא מציעא בפרק 'הזהב' (דף
נו.): אין אונאה לקרקעות)?
היכי דמי?:
אילימא דאמר ליה "שדאי בה שיתא (זרעתי בקרקע
ששת כורים)", ואתו
סהדי ואמרי דלא שדא בה אלא חמשה (דהשתא
איכא שיעור אונאה שתות [בפרק 'הזהב' (שם מט:)]) - והאמר רבא: 'כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין (כיון
דקפיד - לא מחיל) - אפילו
פחות מכדי אונאה (משתות) – חוזר (ולא שייכא
בה דין אונאה שיהא מקח קיים ויחזיר אונאה, אלא כל המקח בטל וחוזר)'? אלא דאמר ליה "שדאי בה כדבעי לה",
ואתו סהדי ואמרי דלא שדא בה כדבעי לה: יש להן אונאה, דכמאן דשדייא בכדא דמיא ויש
להן אונאה? או דלמא בטיל להו לגבי ארעא?
נשבעין עליהן (דאמר
בפרק 'הזהב' (שם נו.) 'אין נשבעין על הקרקעות') או אין נשבעין עליהן? כדשדייא בכדא דמיא,
וכמטלטלי דמו, ונשבעין עליהן? או דלמא בטיל להו אגב ארעא, וכמקרקעי דמו, ואין
נשבעין עליהן?
תיקו.
בעי רמי בר
חמא: חטין שבגללי בקר ושעורין שבגללי בהמה (בקר
דרכו לאכול חיטים, ושאר בהמה כגון חמור וגמל - דרכו לאכול שעורין) - מהו?
למאי?: אילימא
לטמויי טומאת אוכלין – תנינא [תוספתא טהרות פ"ט?]: 'חטין שברעי בקר, ושעורין שבגללי בהמה: חישב
עליהן (בעודן ברעי) לאכילה - אין מטמא טומאת אוכלין; לקטן לאכילה - מטמא
טומאת אוכלין'? אלא למנחות?
פשיטא דלא (מלאכי א,ח) 'הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך'!?
לא, צריכא
דנקטינהו וזרעינהו, וקא בעי לאיתויי מנחות מינייהו (מן
הגידולין) – מאי? משום
דמאיסותא הוא, וכיון דזרעינהו אזדא למאיסותייהו (דהא
אחריני נינהו)? או דלמא
משום כחישותא הוא, והשתא נמי כחושה (דכיון שנתעכלו
במעי הבהמה שוב אין מגדלין חטין מלאין ובריאין כדמעיקרא)?
תיקו.
בעי רמי בר
חמא: פיל שבלע כפיפה (קופה) מצרית (מצורי דקל) והקיאה דרך בית הרעי – מהו?
למאי?: אילימא
למבטל טומאתה (שהיתה טמאה קודם לכן) – תנינא [כלים פ"כה מ"ט]: 'כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה (כיון
שחשב עליו לדבר שאין בו חסרון מלאכה, כגון: עור מתוקן - סתמו למנעלים עומד, ואינו
מקבל טומאה עד שיעשו המנעלים; חישב עליו לעשותו שולחן - דאינו חסר שום מלאכה:
דהשתא מיד ראוי לשולחן - מקבל טומאה מיד), ואין עולין מטומאתן (אם נטמאו) אלא בשינוי מעשה (כגון
נשברו - טהרו)' (והכא
ליכא שינוי מעשה דשלימה הקיאה)?!
לא, צריכא דבלע
הוצין [ויצאו דרך בית הרעי] ועבדינהו [האיש שלקח אותם] כפיפה מצרית: מי הוה עיכול הוה ליה
(מנחות סט,ב)
ככלי גללים,
ככלי אדמה ואין מקבלין טומאה? דאמר מר: 'כלי אבנים וכלי גללים (כלי
גללי בהמה) וכלי אדמה -
אין מקבלין טומאה, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים'? או דלמא לא הוי עיכול?
תפשוט ליה מהא
דאמר עולא משום רבי שמעון בר יהוצדק: 'מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן
(והקיאום דרך בית הרעי), ובא מעשה לפני חכמים, וטהרו את הבשר' (אלמא הוי
עיכול)!?
שאני בשר, דרכיך;
ולפשוט מסיפא:
'וטמאו את העצמות'!?
שאני עצמות,
דאקושי טפי.
בעי רבי זירא:
חיטין שירדו בעבים (עם המטר: כששתו העבים באוקיינוס -
בלעו ספינה מליאה חטין) – מהו?
למאי: אי
למנחות - אמאי לא?
אלא לשתי הלחם –
מאי? 'ממושבותיכם' [ויקרא כג,יז: ממושבתיכם
תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה'] אמר רחמנא, לאפוקי דחוצה לארץ, דלא, אבל דעבים
שפיר דמי? או דלמא 'ממושבותיכם' דווקא, ואפילו דעבים נמי לא?
ומי איכא כי
האי גוונא?
אין! כדעדי
טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי (שהיה
קרקעו אורך שלש פרסאות; 'רום כיזבא' = שני טפחים בזקיפת גודל)!
בעי רבי שמעון
בן פזי: שיבולת שהביאה שליש קודם לעומר, ועקרהּ (קודם
לעומר), ושתלהּ לאחר
העומר, והוסיפה (משהו) – מהו?: בתר עיקר אזלינן, ושרייה עומר? או דלמא
בתר תוספת אזלינן, ועד שיבא עומר הבא? (להכי נקט
'שליש': דחשיב גמר פרי; דאי מקמי הכי עקרהּ - הויא כשחת בעלמא, ולא מהני עומר
למישרייה.)
תפשוט ליה מהא
דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות (נטיעה
של ערלה ובה פירות, והרכיבה ב'זקנה': שעברו לה ימי ערלתה) - אפילו הוסיף במאתים (אפילו
הוסיפו הפירות בעובי לאחר שסיבכה במאתים של היתר יותר משהיה שם מן האיסור) - אסור (ואף על גב
דערלה בטלה במאתים, כדאמר בפסחים (דף מח.): שה
אחת ... מן המאתים [יחזקאל מה,טו]
- ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור; מכאן לערלה שבטלה במאתים - אפילו הכי, הכא אסור:
דחד גופא הוא, ובתר עיקר אזלינן), ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצל ששתלו בכרם
ונעקר הכרם, אפילו הוסיף במאתים (אפילו
הוסיף לאחר עיקור הכרם הגדל בהיתר במאתים חלקים יותר משהיו בו באיסור) – אסור (משום
כלאים; אלמא בתר עיקר אזלינן)!?
היא גופה קא
מיבעיא ליה: מפשט פשיטא להו לרבנן דבתר עיקר אזלינן, לא שנא לקולא (כגון
שיבולת, דאי אזלינן ביה בתר עיקר - הויא קולא: דלא בעי להמתין עד עומר הבא) ולא שנא לחומרא (גבי
ערלה וכלאים)? או דלמא
ספוקי מספקא להו, ולחומרא אמרינן, לקולא לא אמרינן?
תיקו.
בעי רבה: לענין
מעשר מאי?
היכי דמי? כגון
(מנחות ע,א)
דאמדינהו
ועשרינהו, ושתלינהו (שקצר שבולין הרבה, ולא דָשָן אלא
עישרן, ושתלם לאותן של חולין), והוסיפה להו? אם תמצא לומר (לחומרא:
ד)לא אזלינן בתר
עיקר (למיפטר תוספת ממעשר) ותוספת בעי עשורי, עיקר (גופיה) מאי (למהדר בעי
עשורי או לא) ?
אמר ליה אביי:
מאי שנא מכל חיטי ושערי דעלמא (דאף על גב
דמיעשרי, כי הדר זרע להו - בעי עשורי? הא נמי בעי עשורי)?!
אמר ליה: דבר
שזרעו כלה (כגון חיטי ושערי, שהזרע כלה בקרקע, ומתעכל, ויצא ירֹק,
ובא זרע אחר) לא
מיבעיא לי (דודאי בעי עשורי הכל: דכולהו אחריני נינהו), אלא כי קמיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה (כגון
הך שבולת ששתלו - אין העיקר מתעכל, אלא הולך ומוסיף הוא) – מאי?
תפשוט ליה מהא
דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: 'ליטרא בצל שתיקנו וזרעו (שעישרו
וזרעו, כלומר: ששתלו) -
מתעשר לפי כולו (שצריך
לעשר אף ליטרא ראשונה; אלמא הדר בעי עשורי, ואף על גב דאין זרעו כלה; להכי נקט
'ליטרא': שיודע שיעור מה ששתל שהיה מעושר: דאפילו הכי צריך לעשר אף הליטרא)'!
התם - היינו
זריעתו, הכא - לאו היינו זריעתו.
אמר ליה רבי
חנינא בר מניומי לאביי: עציץ שאינו נקוב – מהו? (וקא
פריך הש"ס:) אי לא
נקוב - הא לא נקוב (ושפיר תרם: דמן הפטור על הפטור הוא)?
דלמא חזר ונקבו
קא אמרת (דהכי קמיבעיא לן: עציץ שאינו נקוב וגדלה התבואה במקצת,
ואחר כך נקבו - מהו לעשורי מיניה וביה? אם תמצא לומר לא אזלינן בתר עיקר, ותוספת
שגדל אחר נקיבה בעי עשורי, אבל עיקר לא מחייב - הלכך לא מצי עשורי מן העיקר על
התוספת: דהוה ליה מן הפטור על החיוב? או דלמא עיקר נמי מיחייב: דזיל בתר תוספת
לחומרא: לחייב את העיקר, ומצי לאפרושי מיניה וביה? וכעין בעיא דרבא מיבעיא ליה, דהכי משמע: עציץ שאינו נקוב
ונקבו - מהו לתרום מלא נקוב: ממה שגדל קודם הנקיבה - על מה שגדל לאחר הנקיבה)?
הכא חדא זריעה
היא, איחבורי הוא דקא מיחברא (ועכשיו,
כשנקבה - היא מתחלת להשריש), ועולה; התם (אבל גבי
בעיא דרבא) - שתי זריעות
נינהו (דשבולת; הלכך אצטריך ליה למיבעי אי הדר מחייבא ליה
תוספת לעיקר למיהדר עשורי או לא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .