דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות סט,ב)
בעי רבה: לענין
מעשר מאי?
היכי דמי?
כגון
(מנחות ע,א)
דאמדינהו
ועשרינהו, ושתלינהו (שקצר שבולין הרבה, ולא דָשָן אלא
עישרן, ושתלם לאותן של חולין), והוסיפה להו? אם תמצא לומר (לחומרא:
ד)לא אזלינן בתר
עיקר (למיפטר תוספת ממעשר) ותוספת בעי עשורי, עיקר (גופיה) מאי (למהדר בעי
עשורי או לא) ?
אמר ליה אביי:
מאי שנא מכל חיטי ושערי דעלמא (דאף על גב
דמיעשרי, כי הדר זרע להו - בעי עשורי? הא נמי בעי עשורי)?!
אמר ליה: דבר
שזרעו כלה (כגון חיטי ושערי, שהזרע כלה בקרקע, ומתעכל, ויצא ירֹק,
ובא זרע אחר) לא
מיבעיא לי (דודאי בעי עשורי הכל: דכולהו אחריני נינהו), אלא כי קמיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה (כגון
הך שבולת ששתלו - אין העיקר מתעכל, אלא הולך ומוסיף הוא) – מאי?
תפשוט ליה מהא
דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: 'ליטרא בצל שתיקנו וזרעו (שעישרו
וזרעו, כלומר: ששתלו) -
מתעשר לפי כולו (שצריך
לעשר אף ליטרא ראשונה; אלמא הדר בעי עשורי, ואף על גב דאין זרעו כלה; להכי נקט
'ליטרא': שיודע שיעור מה ששתל שהיה מעושר: דאפילו הכי צריך לעשר אף הליטרא)'!
התם - היינו
זריעתו, הכא - לאו היינו זריעתו.
אמר ליה רבי
חנינא בר מניומי לאביי: עציץ שאינו נקוב – מהו? (וקא
פריך הש"ס:) אי לא
נקוב - הא לא נקוב (ושפיר תרם: דמן הפטור על הפטור הוא)?
דלמא חזר ונקבו
קא אמרת (דהכי קמיבעיא לן: עציץ שאינו נקוב וגדלה התבואה במקצת,
ואחר כך נקבו - מהו לעשורי מיניה וביה? אם תמצא לומר לא אזלינן בתר עיקר, ותוספת
שגדל אחר נקיבה בעי עשורי, אבל עיקר לא מחייב - הלכך לא מצי עשורי מן העיקר על
התוספת: דהוה ליה מן הפטור על החיוב? או דלמא עיקר נמי מיחייב: דזיל בתר תוספת
לחומרא: לחייב את העיקר, ומצי לאפרושי מיניה וביה? וכעין בעיא דרבא מיבעיא ליה, דהכי משמע: עציץ שאינו נקוב
ונקבו - מהו לתרום מלא נקוב: ממה שגדל קודם הנקיבה - על מה שגדל לאחר הנקיבה)?
הכא חדא זריעה
היא, איחבורי הוא דקא מיחברא (ועכשיו,
כשנקבה - היא מתחלת להשריש), ועולה; התם (אבל גבי
בעיא דרבא) - שתי זריעות
נינהו (דשבולת; הלכך אצטריך ליה למיבעי אי הדר מחייבא ליה
תוספת לעיקר למיהדר עשורי או לא).
בעי רבי אבהו:
שבולת שמרחה בכרי (שהשוו אותה ברחת, דזהו קביעותא
למעשר), ושתלה, וקרא
עליה שם במחובר – מהו (מי הויא תרומה או לא)?: כיון דמרחה - טבלא לה; כי קרא עליה שם - קדשה
לה? או דלמא כיון דשתלה - פקע ליה טבלא מינה?
אמרי ליה רבנן
לאביי: אם כן (דחל עליה שם תרומה) - מצינו תרומה במחובר לקרקע, ותנן [לא
מצאתי היכן]: 'לא מצינו תרומה במחובר
לקרקע'?
אמר ליה: כי
תניא ההיא (ד'לא מצינו') - לענין איחיובי (עלה) מיתה וחומש: דאי תליש ואכיל - תלוש הוא (ואכתי
במחובר לא משכחנא לה), ואי
גחין ואכיל (כשהיתה מחוברת) - בטלה דעתו אצל כל אדם (ולא
הויא אכילה).
ומאי שנא מדכתב
אפינקסא דאילפא: ביצי נבלת העוף הטהור (כגון
ביצים המעורין בתרנגולת), מקצתן
בחוץ ומקצתן בפנים (שבשעת מיתתה התחילה להטיל ביצתה) - מבפנים (כגון
אם הכניס פיו למעיה ואכלן בפנים) מטמאין בגדים אבית הבליעה (כדין
נבלת עוף טהור), מבחוץ
אין מטמאין בגדים אבית הבליעה (הא דתניא
בגמרא דביצה (דף ז.): 'האוכל מנבלת עוף טהור ומן השלל
של ביצים טהור' - מיתוקמא נמי בדתלשינהו ואכלינהו אבראי, אבל אכלינהו אגואי - הכי
נמי דמטמו; אלמא הויא 'אכילה' ולא אמר 'בטלה דעתו')?
תלוש - עבידי
אינשי דאכלי הכי; במחובר - לא עבידי אינשי דאכלי.
אמר רב טביומי
בר קיסנא אמר שמואל: הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב – אסור[ים].
אמר אביי:
בשלמא אי אשמעינן 'לוקה מכת מרדות מדרבנן' – שפיר; אלא 'אסור' - מאי קא משמע לן?
דמדרבנן הויא זריעה? תנינא [דמאי פ"ה מ"י]: 'תרם משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור
ויתרום (מן הנקוב)' (אלמא: מדחייל
עלה שם 'תרומה' – 'זריעה' היא מדרבנן).
משנה:
החיטין
והשעורין והכוסמין והשיבולת שועל והשיפון - הרי אלו חייבין בחלה, ומצטרפין זה עם
זה (מפרש בגמרא), ואסורים (לאכול) בחדש מלפני הפסח [נ"א: העומר], ומלקצור
מלפני העומר [נ"א הפסח];
אם השרישו קודם
לעומר - העומר מתירן, ואם לאו - אסורין עד שיבא העומר הבא.
גמרא:
תנא: כוסמין -
מין חיטים; שיבולת שועל ושיפון - מין שעורין (כוסמין
מין חיטין. לענין חלה איצטריך, כדאמרינן במסכת חלה: החיטין אין מצטרפין עם הכל חוץ
מן הכוסמין; השעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטין; והאי דתנא ליה הכא - משום
דמתניתין איירי בחלה, וקתני 'ומצטרפין זה עם זה', ואתא תוספתא לפרושה).
כוסמין =
(מנחות ע,ב)
גולבא (אשפיילט"א:
ממין החטה, זן חסין וגס [לעזי רש"י]); שיפון = דישרא (סיגל"א); שיבולת שועל = שבולי תעלא (אווינ"א);
הני (חמשת
מינין מצטרפין וחייבין בחלה) – אִין, אורז ודוחן לא (לא
יצא בהן ידי חובתו משום מצה);
מנא הני מילי?
אמר ריש לקיש:
אתיא 'לחם' 'לחם' ממצה: כתיב הכא (במדבר טו,יט) והיה
באכלכם מלחם הארץ [תרימו תרומה לה'] וכתיב התם [דברים טז,ג:
לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות] לחם עוני [כי
בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך];
והתם גופה
מנלן?
אמר ריש לקיש,
וכן תנא דבי רבי ישמעאל, וכן תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב: אמר קרא: [דברים
טז,ג] לא תאכל עליו חמץ שבעת
ימים תאכל עליו מצות לחם עוני [כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען
תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך]: דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, יצאו אלו, שאין באין
לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
ומצטרפין זה עם
זה:
תנא: 'התבואה (חיטים
ממש קודם טחינה) והקמחים
והבציקות מצטרפין זה עם זה';
למאי הלכתא?
אמר רב כהנא:
לענין חדש;
רב יוסף אמר:
לענין חמץ בפסח (מצטרפין לכזית: דחיטין נמי מחמצין
אם שראן במים).
רב פפא אמר:
לענין מעשר שני: דאי אכיל ליה חוץ לחומה – לקי.
רבא אמר: לענין
טומאת אוכלין, והא קא משמע לן: דתבואה וקמחין - דומיא דבצקות: מה התם אוכלא בעיניה
(לאפוקי קליפת שעורים וסובין שבקמחין, דלאו 'אוכלים' נינהו,
ולא מצטרפי לכביצה) - אף הכא
נמי אוכלא בעיניה, והתניא (בניחותא): 'חטה, בין קלופה בין שאינה קלופה – מצטרפת
(קליפת חטים דקה ורכה היא, וראויה לאכול, לפיכך מצטרפת); שעורה קלופה מצטרפת, שאינה קלופה אין מצטרפת (עם שאר
אוכלין לכביצה, ואפילו אוכל שבתוכה, משום דקליפה מפסקת, ולא נוגעים אוכלין אהדדי
להיות חיבור)'.
איני! והא תנא
דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יא,לז) [וכי יפל מנבלתם] על כל זרע זרוע אשר יִזָּרֵעַ [טהור
הוא]: כדרך שבני אדם מוציאין
לזריעה: חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן ('אשר
יזרע' משמע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה: שאין מקפידין אם קליפתן
סובבתן - כך הם מצטרפין לטומאה, דשומר האוכל מצטרף עמו; ומהאי קרא נפקא לן ב'העור
והרוטב' (חולין קיז:))'!?
לא קשיא: הא
בלחות (מצטרפות: דשומר הוא), הא ביבשות (לא
הוי שומר, דמיפרכי ונפלי; ענן אחר: לחות - חזיא קליפתן לאכול, דעדיין רכות הן; וזה
שמעתי; וללשון ששמעתי - קשיא לי הא דקיימא לן (שם)
'שומרין מצטרפין לטומאת אוכלין' [ולכן אינן חוצצין; אך לא רק רכות, ולכן קשיא לרש"י]).
ואסורין בחדש
מלפני הפסח [נ"א 'העומר']: [עיין
תוספות ד"ה מאי קודם לעומר, ורבנו גרשום, על שינויי גירסא ושנוי כל הסוגיה.]
מנא הני מילי?
אמר ריש לקיש:
אתיא 'לחם' 'לחם' ממצה ('לחם קלי
וכרמל' (ויקרא כג,יד): מה מצה: חמשת מינין, ולא
אורז ודוחן - אף חדש נמי: חמשת מינין ותו לא).
ולקצור לפני
העומר [נ"א 'הפסח']:
מנא הני מילי?
אמר רבי יוחנן:
אתיא 'ראשית' 'ראשית' מחלה [בעומר
כתוב [ויקרא כג,י] דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי
תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל
הכהן; ובחלה כתוב [במדבר טו,כ]
ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה במדבר
טו,כא: מראשית ערסתיכם תתנו
לה' תרומה לדרתיכם].
מאי (דקתני
מתניתין): '(ואסורין
בחדש) קודם לעומר'?
רבי יונה אמר:
קודם קצירת העומר (אבל לאחר קצירת העומר - שרי לאכול
חדש בהאיר המזרח); רבי
יוסי בר זבדא אמר: קודם הבאת העומר (אסור
לאכול חדש: דעומר מתיר בזמן שהמקדש קיים, ולא האיר המזרח).
תנן: 'אסורין
בחדש לפני העומר ולקצור לפני הפסח (אבל לאחר
יום טוב ראשון – שרי: דקצירת העומר במוצאי יום טוב מתרת לקצור שאר קצירות)'; בשלמא למאן דאמר 'קודם הבאת העומר',
היינו דלא קא עריב להו ותני להו (דלא עריב
אכילה וקצירה כי הדדי, משום דקצירה שריא ממוצאי יום טוב, ואכילה לא שריא עד הקרבת
העומר), אלא למאן דאמר
'קודם קצירת העומר' (לרבי יונה) - ליערבינהו וליתנינהו (תרוייהו): 'אסורין בחדש ולקצור לפני הפסח' (דמשמע:
לאחר הפסח שרי מיד: דקצירת העומר שריא לאכילה, והמתנה מקצירה ועד האיר המזרח לא
חשיב, משום דזימנין דנקצר סמוך לעלות השחר. ולי
נראה דהכי גרסינן: ליערבינהו וליתנינהו 'אסור בחדש ולקצור לפני העומר'
הואיל ותרווייהו - אקודם קצירה קיימי; וללשון שבספרים קשיא לי: דאי הוי תני 'לפני
הפסח' הוה משמע דביום הפסח שרי - ואף על גב דקודם קצירת העומר הוא: דבשלמא כי תני
לה גבי קצירה – ניחא, דביום הפסח יום טוב הוא, ופשיטא דאסור לקצור, אבל גבי אכילה
לא מתני ליה)?
אלא אי איתמר -
אסיפא איתמר:
'אם השרישו
קודם לעומר - העומר מתירן'; מאי 'קודם לעומר'? רבי יונה אמר: קודם הבאת העומר; רבי
יוסי בר זבדא אומר: קודם קצירת העומר.
אמר ליה רבי
אלעזר
(מנחות עא,א)
לרבי יאשיה
דדריה (שהיה בדורו ובן גילו, לאפוקי רבי יאשיה הגדול, שהיה
תנא): לא תיתב אכרעיך
עד דמפרשת ליה להא מילתא: מנין לעומר שמתיר בהשרשה (שאם
השריש קודם לעומר - עומר מתיר, ואף על גב דלא גדל כלום)?
מנלן? דכתיב (ויקרא
ב,יד) [ואם תקריב
מנחת בכורים לה'] אביב [קלוי
באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך]'
(מדקאמר: מן האביב הבא העומר) - לאו מכלל דאיכא דלאו אביב (וקשרי
ליה עומר, דהא לא ממעטיה קרא אלא מהבאת העומר לחודיה)?!
(וקפריך: דלמא) דלאו אביב - ולעולם דעייל שליש (אבל
תבואה שלא הביאה שליש - לא שרי לה עומר; 'אביב'
= מבושל כל צרכו)?
אלא: אמר שמואל
(דברים טז,ט) [שבעה
שבעת תספר לך] מהחל חרמש [בקמה
תחל לספר שבעה שבעות] - לאו מכלל
דאיכא דלאו בר חרמש (והיינו 'שלא הביא שליש': דאי הביא
שליש - בר חרמש הוא, ושרי ליה עומר: דהא לא מעטיה אלא מחרמש)?!
(וקפריך: דלמא) דלאו בר חרמש (שרי) - ולעולם שחת (דהוא
כבר שחת, וראוי למאכל בהמה, אבל השרשה לא שרי)?
אמר רבי יצחק:
'[מהחל חרמש ב]קמה' - לאו מכלל דלאו בר
קמה (שאין לו קמה, והיינו השרשה)?!
דלאו בר קמה -
ולעולם אגם (שגדלה מעט לכוף ראשו בצד העיקר,
כמו (ישעיהו נח,ה) הלכוף
כאגמון ראשו)?
אלא אמר רבא: (שמות
כג,טז) [וחג
הקציר בכורי מעשיך] אשר תזרע [בשדה
וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה]: משעת זריעה (משעת
זריעה שרי; ובשתי הלחם כתיב, ואזריעה דעומר קאי: דשתי הלחם לא שרו למקדש אלא
תבואה; דשרו עומר להדיוט - שרו שתי הלחם למקדש).
אמר ליה רב פפא
לרבא: אי הכי, אף על גב דלא השריש נמי!?
אמר ליה:
סודני! 'בשדה' כתיב (עד שיהא
נקלט ונשרש בשדה)!
(סודני = תלמידי חכמים, על שם 'סוד
ה' ליראיו' (תהלים כה,יד); לישנא אחרינא: רב פפא רמי
שכרא הוה, כדאמרינן בפסחים (דף קיג.): 'אי
לאו דרמאי שכרא - לא איעתרי' ו'סודני' מיקרי, כדאמרינן התם: 'תמרי באוכלזך [בגירסתנו:
בחלוזך] - אבי סודנא רהוט'; ואמאי קרו ליה 'סודנא'? - סוד נאה, שמעשרת וגמילות
חסדים.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .