דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות עב,ב)
מנחות פרק שביעי
ואלו מנחות עב,ב
מפרק ואלו מנחות
עד פרק שתי הלחם נעתק בכי"ק של רבינו בצלאל אשכנזי זצ"ל על גליון הש"ס
שלו שנמצא בירושלים וזה לשונו: זה הפירוש אשר הוא בדפוס מפרק ואלו מנחות עד שתי
הלחם אינו מפי' רש"י ז"ל והוא של פרשן אחר; – כאן אביא פירוש
הנראה לי יותר, ואפילו אשלב בשתי הגירסאות לשם בהירות, היות ומטרתנו היא ללמוד את
הגמרא, ואין מטרתנו לדייק בגירסא זו או אחרת של רש"י.
משנה:
ואלו מנחות נקמצות
ושיריהן לכהנים: מנחת הסלת (היתה נקמצת
עיסה), והמחבת, והמרחשת,
והחלות, והרקיקין (אחר אפייתן - פותתן ומחזירן לסולת,
וכולהו כתיבי ב'ויקרא' וכתיב במנחת סולת קמיצה, ובאינך כתיב אזכרה, ואזכרה היינו
קמיצה), מנחת עובדי
כוכבים, ומנחת נשים, ומנחת העומר (ואמרינן בתורת
כהנים [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ט משנה יב בשם רבי שמעון]:
'נאמר כאן אזכרה ונאמר במנחת הסולת אזכרה; מה להלן מלא הקומץ - אף כאן מלא
הקומץ'), ומנחת חוטא
ומנחת קנאות (כתיב בהו קמיצה) (מנחת חוטא
של ישראל – נקמצת, אבל מנחת חוטא של כהנים - לא היתה נקמצת כלל, אלא כולה היתה
כליל);
רבי שמעון אומר:
מנחת חוטא של כהנים נקמצת, וקומץ קרב לעצמו ושירים קריבים לעצמן (מפרש
בגמרא; אבל לתנא קמא לא בעינן במנחת כהנים קמיצה, אלא נקטרת כמות שהיא).
גמרא:
אמר רב פפא: כל
היכא דתנן - 'עשר' תנן (כלומר: מנחות שוות בדין אחד).
מאי קא משמע לן?
לאפוקי מרבי שמעון
דאמר 'מחצה חלות ומחצה רקיקין – יביא' (דמטפי חד
מנחה במה דמכשר מנחת מאפה בתלתא גווני, דלדידיה הוי י"א מנחות); קא משמע לן דלא.
ושיריהן לכהנים:
מנלן (בתמיה)?
דכתיבא - כתיבא,
ודלא כתיבא - כתיב בה (נפקא לן מההוא קרא, דכולל כל
המנחות ב'צו את אהרן':) (ויקרא
ו,ז-ט) וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן [לפני
ה' אל פני המזבח; [פסוק ח] והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה
ומשמנה ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה'] [פסוק ט] והנותרת
ממנה יאכלו אהרן ובניו [מצות תאכל במקום קדש בחצר אהל מועד יאכלוה]!
באה חיטין לא קמיבעיא
לן (דמההוא קרא דכולל כל המנחות נפקי: מ'זאת
תורת המנחה'; דסתם מנחה באה חיטין, הלכך ההוא - בבאה חיטין קמשתעי), כי קא מיבעיא לן באה שעורין (כגון
מנחת העומר ומנחת קנאות).
באה שעורין נמי:
מדנקמצת (דכתיב בה [במנחת קנאות] (במדבר ה,כו)
'אזכרתה') - (וודאי) שיריה לכהנים (דאי
לא - אמאי קמצי לה)!
אליבא דרבנן (דאמרי
במתניתין 'ואלו מנחות נקמצות') לא קא מיבעיא לן (דודאי מדנקמצות
שיריהן לכהנים), כי קא מיבעיא
לן אליבא דרבי שמעון, דאמר: איכא מנחה דמיקמצא ולא מיתאכלא, דתנן 'רבי שמעון
אומר: מנחת חוטא של כהנים נקמצת: הקומץ קרב בעצמו, והשירים קריבין בעצמן' (ואיכא
למימר: הא נמי מנחת העומר ומנחת קנאות, אף על גב דנקמצות - איכא למימר דשיריהן אין
נאכלין) – מנלן?
אמר חזקיה: דאמר
קרא: (ויקרא ז,י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה
[איש כאחיו];
אם אינו ענין לבלולה של חיטין (דהא נפקי מ'זאת
תורת המנחה ... והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו') - תנהו ענין לבלולה של שעורין (מנחת
העומר), ואם אינו ענין לחרבה
של חיטין (כגון מנחת מאפה) - תנהו ענין לחרבה של שעורין (מנחת
קנאות).
והאי - להכי הוא
דאתא? הא מיבעי ליה לכדתניא [ספרא צו פרשתא ד פרק י משנה ג-ט, אך
כאן בהרחבה]: מנין שאין חולקין מנחות
כנגד זבחים (שלא יאמר הכהן לחבירו: טול אתה זבחים,
ואני מנחות)?
(מנחות עג,א)
תלמוד לומר: [ויקרא ז,ט] וכל המנחה אשר תאפה בתנור [וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה] - [ויקרא ז,י: וכל מנחה בלולה בשמן
וחרבה] לכל בני אהרן תהיה
איש כאחיו ('לכל
בני אהרן' משמע: כולם יאכלו ממנה: שלא יחלקו זה כנגד זה אלא בין כולם
יחלקו המנחות);
[דומה למשנה
ה שם] יכול לא יחלקו מנחות כנגד
זבחים שלא קמו תחתיהן בדלות (מנחות תחת
זבחים בדלות: דמי שנתחייב עולה או חטאת - אין מביא תחתיה מנחה [אלא
בדלי דלות], אבל מביא תחתיה תורים), אבל יחלקו מנחות כנגד עופות שהרי קמו תחתיהן
בדלות (מנחות
קמו תחת עופות, דכתיב ב'ויקרא' [ה,יא] 'ואם
לא תשיג ידו לשתי תורים': שהמחוייב קינין ואין לו - יכול להביא מנחה)?
תלמוד לומר [ויקרא
ז,ט] [וכל
המנחה אשר תאפה בתנור] וכל נעשה במרחשת [ועל מחבת לכהן המקריב
אתה לו תהיה] '
[ויקרא ז,י] [וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה] לכל בני אהרן תהיה [איש כאחיו] (אכולה קרא
קאי);
[מכאן אינו בספרא] יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות, שהללו מיני דמים והללו
מיני קמחים, יחלקו עופות כנגד זבחים שהללו והללו מיני דמים?
תלמוד לומר [ויקרא
ז,ט] [וכל
המנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת] ועל מחבת [לכהן המקריב אתה לו תהיה] ' (מרבויא
דקרא; דהא ממילא ידענא דמחבת - כשאר מנחות, ואם אינו ענין לה [למנחות] - תנהו
לזבחים ועופות) [ויקרא ז,י] [וכל מנחה בלולה בשמן
וחרבה] לכל בני אהרן תהיה [איש
כאחיו];
יכול לא יחלקו
עופות כנגד זבחים: שהללו עשייתן ביד (מליקה
בציפורן) והללו עשייתן
בכלי (בסכין), אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות, שאלו ואלו עשייתן ביד?
תלמוד לומר: (ויקרא
ז,י) וכל מנחה בלולה בשמן [וחרבה] לכל בני אהרן תהיה [איש
כאחיו];
יכול לא יחלקו
מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת: שזו מעשיה קשין וזו מעשיה רכין, אבל יחלקו מחבת
כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת?
תלמוד לומר: (ויקרא
ז,י) [וכל
מנחה בלולה בשמן] וחרבה לכל
בני אהרן תהיה [איש כאחיו];
[דומה למשנה ח שם] יכול לא יחלקו בקדשי קדשים, אבל יחלקו בקדשים קלים (רש"י
בדפוסים עדיף: שלא יתנו חטאת כנגד אשם, ולא מנחת מאפה כנגד מנחת
הסולת: דכולם קדשי קדשים הן, אבל יחלקו בקדשים קלים, כגון שלמים כנגד תודה)?
תלמוד לומר (ויקרא
ז,י) [וכל
מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה] איש כאחיו ו(סמוך
ליה) 'אם על תודה' [ויקרא ז,יב:
אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים
בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן]' (דמקרא
נדרש לפניו, ואיתקוש קדשים קלים לקדשי קדשים = למנחות, לענין חלוקה): כשם שאין חולקין בקדשי קדשים - כך אין חולקים
בקדשים קלים;
[דומה למשנה ט שם] 'איש
[כאחיו]':
איש חולק, ואפילו בעל מום, ואין קטן חולק (אבל אוכל
בחלק אביו), ואפילו תם.
ההוא (ברייתא
ש'אין חולקין') – מ'כל'
נפקא.
והא אפיקתיה ('לכל
מנחה בלולה' לעיל בפרק 'כל המנחות' (דף סג:)) לכדרבי יוסי ברבי יהודה (דאמר
'מה כל האמור למטה שני מינין')?
אלא ההוא (ברייתא) מ'וכל' [ויקרא
ז,י: וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו] (מרבוי
דוי"ו).
רבינא אמר:
אתיא (למנחת העומר וקנאות, דשיריהם נאכלים) מדתני לוי, דתני לוי: (במדבר יח,ט) [זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש
כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך]:
לכל
קרבנם ולכל
מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם: 'כל קרבנם' - לרבות לוג שמן של מצורע (שהשיריים
שמשתייר משל בהונות - הוו לכהן); סלקא דעתך אמינא '(וזה
יהיה לך מקדש הקדשים) מן האש' כתב רחמנא (והאי לוג -
לאו ממותר אישים הוא, אימא לא ליהוי לכהן)? - קא משמע לן (להכי כתב);
'לכל מנחתם' - לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות (שנקמצו
ושיריים לכהנים; ומריבוי אתיא דנקמצות ושיריים לכהנים); סלקא דעתך אמינא (שמות כט,לג) ואכלו
אותם אשר כופר בהם [למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם] (ודרשינן:
כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים) אמר רחמנא, והאי (מנחת העומר) - להתיר (חדש אתיא) קא אתיא (הילכך מידי
דכפרה אכלי כהנים, אבל הנך לא), ואידך (מנחת
קנאות) נמי
לברר (עון) קא אתיא (ולא
לכפרה, אימא לא יהו שיריה נאכלין)? - קא משמע לן;
'לכל חטאתם' - לרבות חטאת העוף (שנאכלת
לכהנים); סלקא דעתך
אמינא נבילה היא (משום מליקה ולא תאכל) - קא משמע לן;
'לכל אשמם' - לרבות אשם נזיר (שיהא
נאכל כאשם מצורע) ואשם
מצורע;
אשם מצורע?: בהדיא כתיב ביה (ויקרא יד,יג) [ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את
החטאת ואת העלה במקום הקדש] כי
כחטאת האשם הוא לכהן [קדש קדשים הוא]?
אלא לרבות אשם
נזיר [שמביא לנזיר שנטמא] כאשם מצורע: סלקא דעתך אמינא להכשיר קא אתי (ליחול
עליה נזירות טהרה, ומידי דלאו לכפרה לא אכלי כהנים) - קא משמע לן;
'אשר ישיבו' - זה גזל הגר (דכתיב [במדבר
ה,ח] ' אם אין לאיש גואל האשם המושב לה' לכהן'
ואמרינן בבבא קמא ב'הגוזל קמא' דבגזל הגר הכתוב מדבר: שאם גזל את הגר ומת הגר,
ורוצה להחזיר גזילו ואין לו יורשין - יחזירנו לכהנים, ויביא קרבן אשם על השבועה
שכפר ונשבע לו)!?
'לך היא ולבניך': שלך היא ולבניך (כל
הני דמתרבו מהאי קרא), אפילו
לקדש בו את האשה (כדאמר (קידושין
דף נב ע"ש) 'המקדש בחלקו בקדשי קדשים - מקודשת').
אמר רב הונא:
(מנחות עג,ב)
שלמי העובדי
כוכבים – עולות (עובד כוכבים שנדר להביא שלמים -
עולות הן, ואין נאכלין, והוא הדין דמנחתן כליל); איבעית אימא קרא, ואיבעית אימא סברא:
איבעית אימא
סברא: עובד כוכבים - לבו לשמים (דאינו
יודע בטיב קרבן, וכי נדר בלבו - לשמים נדר; הלכך כליל הן לגבוה);
ואיבעית אימא
קרא: (ויקרא כב,יח) [דבר
אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל
אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם] אשר יקריבו לה' לעולה (ובעובד
כוכבים קא מיירי, ורישא דקרא 'איש איש מבית ישראל וגו'
ואמרינן לקמן: 'מה תלמוד לומר 'איש איש'? -
לרבות עובדי כוכבים כו'): כל
דמקרבי - עולה ליהוי (שיהא דין עולה: שאין נאכלת, ולא
דין שלמים).
מתיב רב חמא בר
גוריא: 'עובד כוכבים שהתנדב להביא שלמים: נתנן לישראל (לאפוקי
לעובד כוכבים: דלא ספינן קדשים, דערל אסור בקדשים, כדאמרינן ב'הערל' ביבמות) - ישראל אוכלן; נתנן לכהן - הכהן אוכלן (כשאר
שלמים)' (וקשיא
לרב הונא)!?
אמר רבא: הכי
קא אמר: על מנת שיתכפר בהן ישראל (כגון שהיה
ישראל מחוייב שלמים, ונתנן עובד כוכבים להוציא ידי חובתו: שאמר העובד כוכבים:
"הרי זו שלמים להקריבה בשם פלוני שנדר להביא שלמים") - (דהנך ודאי
נאכלים, דהא בשביל ישראל קא אתו, ומתנה הוא דיהיב ליה עובד כוכבים) ישראל אוכלן (יזכה
ישראל בבשר, ואוכלו); על מנת
שיתכפר בהן כהן - כהן אוכלן (אבל נדר
סתם שלמים - ניהוי עולה).
מתיב רב שיזבי:
[מנחות פ"ו מ"א] 'אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים: ... מנחת עובדי
כוכבים' (ושלמים – כמנחתו: דנאכלין לכהנים;
אלמא דקרבן העובד כוכבים נאכל)!?
אמר רבי יוחנן:
לא קשיא: הא רבי יוסי הגלילי, הא רבי עקיבא, דתניא [ספרא אמור
פרשתא ז משנה ב]: (ויקרא
כב,יח) [דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש
איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר
יקריבו לה' לעולה]:
איש; מה תלמוד לומר 'איש איש'? - לרבות את העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל;
'אשר יקריבו לה' לעולה': אין לי אלא עולה, שלמים מנין?
תלמוד לומר:
'נדריהם';
תודה מנין?
תלמוד לומר:
'נדבותם';
מנין לרבות
העופות (עולת
העוף) והיין (לנסכים) והלבונה (שיכול
להתנדב ולהביא יין ולבונה) והעצים?
תלמוד לומר:
'נדריהם' – 'לכל נדריהם', 'נדבותם' – 'לכל נדבותם';
אם כן מה
תלמוד לומר '[ל]עולה' (דמשמע
שאין מביאין אלא עולה)?
'[ל]עולה' - פרט לנזירות (קרבן
נזיר: דהואיל ואין נזירות חלה עליו, כדאמר לקמן - קרבן נמי לא מייתי), דברי רבי יוסי הגלילי (כלומר:
עולה סתם יכולין להביא, ולא עולת נזירות: שאם נדר בנזיר - אין נזירות חל עליו, לפי
שיש בה עולה [ו]חטאת
ושלמים);
רבי עקיבא
אומר: 'אשר יקריבו לה'
לעולה': אין לי אלא עולה
בלבד (פרט לכל שאר קרבנות; והאי דתני 'שלמי העובדי כוכבים
עולות' - היינו אליבא דרבי עקיבא, ומתניתין [מנחות פ"ו
מ"א, שממנו הקשה רב שיזבי], דקתני 'מנחת עובדי כוכבים' - רבי
יוסי הגלילי היא).
והאי 'פרט
לנזירות' - מהכא נפקא? מהתם נפקא: (במדבר ו,ב) דבר
אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר [לה'] : בני ישראל נודרין, ואין העובדי כוכבים
נודרים'!?
אי מהתם (מ'אשר
יקריבו לה' לעולה') - הוה אמינא: קרבן (נזירות:
חטאת עולה ושלמים) - הוא
דלא לייתי, אבל נזירות חלה עלייהו - קא משמע לן ('כי
יפליא' דאין נודרין כלל: דאפילו נזירות לא חיילין עלייהו).
כמאן אזלא הא
דתנן 'אמר רבי שמעון: שבעה דברים התקינו בית דין (לעיל
מיניה קא מיירי שהתקינו בהמה הנמצא בעזרה - יהיה נסכיה קריבין משל צבור), וזה אחד מהן: עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינת
הים, ושילח עמה נסכיה - קריבין משלו, ואם לאו - קריבין משל ציבור'?
לימא (הא
דקתני דעובד כוכבים מביא נסכים) - רבי יוסי הגלילי (דמרבי
ביין דהיינו נסכים), ולא רבי
עקיבא (דאמר: 'אין לי אלא עולה' - ולא נסכים)!?
אפילו תימא רבי
עקיבא: עולה וכל חבירתה (דהיינו נמי נסכים הבאים עמה)!
מאן תנא להא:
דתנו רבנן: (בנסכים כתיב:) '(במדבר טו,יג) [כל האזרח יעשה ככה את אלה
להקריב אשה ריח ניחח לה'] 'אזרח' - אזרח מביא נסכים ואין העובד כוכבים מביא נסכים (בלא קרבן);
יכול לא תהא
עולתו טעונה נסכים?
תלמוד לומר:
'ככה' (עיכובא:
שיהו כל עולות טעונות נסכים)'
מני? לא רבי
יוסי הגלילי ולא רבי עקיבא!: אי רבי יוסי הגלילי, הא אמר 'אפילו יין (לחודיה) נמי (מביא)' (כדקתני:
מנין לרבות העופות והיין לחודיה, דהיינו נסכים, שמביא, והכא תניא 'אין העובד
כוכבים מביא נסכים')!? אי רבי
עקיבא, הא אמר 'עולה – אִין, מידי אחרינא - לא' (והכא
קתני דעולתו טעונה נסכים)!?
איבעית אימא
רבי יוסי הגלילי, ואיבעית אימא רבי עקיבא:
איבעית אימא
רבי יוסי הגלילי: סמי מההיא (נסכי) יין (ואמר: 'מנין
לרבות העופות והלבונה' - ולא תיתני 'היין')
ואיבעית אימא
רבי עקיבא: עולה - וכל חבירתה.
רבי שמעון
אומר: מנחת חוטא של כהנים [נקמצת, וקומץ קרב לעצמו ושירים
קריבים לעצמן]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [דומה
במקצת לספרא ויקרא פרשתא דחובה פרק יט משנה יא]: (במנחת
חוטא כתיב:) (ויקרא
ה,יג) [וכפר
עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו] והיתה לכהן כמנחה: שתהא עבודתה כשרה בו (כהן שחטא
מקריב הוא עצמו מנחתו; והכי דרשינן: 'והיתה לכהן' כלומר:
אם משל כהן תהא - כשרה לו להקריב כשאר מנחות);
אתה אומר
שתהא עבודתה כשרה בו? או אינו אלא להתיר מנחת חוטא של כהנים (אלא דהכי
משמע: אם של כהן היא - תהא כמנחת חוטא של ישראל, ששיריה נאכלין), ומה אני מקיים (ויקרא ו,טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל - מנחת נדבתו (במנחת נדבתו מוקמינן לה), אבל חובתו תהא נאכלת?
תלמוד לומר:
והיתה לכהן כמנחה: מקיש חובתו (דהיינו
מנחת כהן) לנדבתו (דהיינו 'כמנחה',
דמשמע: כשאר מנחתו תהא מנחת חובתו): מה נדבתו אינה נאכלת (ואינה
נקמצת, דכתיב (ויקרא ו,טז) 'כליל
תהיה') - אף
חובתו אינה נאכלת (ומאחר
דאינה נאכלת אי אתה יכול להתיר מנחת חוטא של כהנים, אלא שתהא עבודה כשרה בו);
אמר רבי
שמעון: וכי נאמר 'והיתה לכהן כמנחתו'? והלא לא נאמר אלא 'כמנחה' (דמשמע:
כמנחת חוטא של ישראל, דאילו נאמר 'כמנחתו' - הוה משתמע כדקאמרת: מקיש חובתו לנדבתו)? אלא להקיש
(מנחות עד,א)
מנחת חוטא
של כהנים כמנחת חוטא של ישראל: מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת - אף מנחת חוטא של
כהנים נקמצת';
אי מה מנחת
חוטא של ישראל נקמצת ושיריה נאכלין - אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת ושיריה נאכלין?
תלמוד לומר:
'לכהן כמנחה': לכהן כמנחה (דמה
שתלוי לעשות בכהן במנחת חוטא של ישראל, כלומר: דנקמצת) ולא לאשים כמנחה (כמנחת
חוטא: דהך ודאי לא נאכל); הא
כיצד? - קומץ קרב בעצמו ושירים קריבין בעצמן (דשירי
מנחת חוטא של ישראל נאכלין, ומנחת חוטא של כהנים קריבין).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il
.