דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות עג,ב)
רבי שמעון
אומר: מנחת חוטא של כהנים [נקמצת, וקומץ קרב לעצמו ושירים
קריבים לעצמן]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [דומה
במקצת לספרא ויקרא פרשתא דחובה פרק יט משנה יא]: (במנחת
חוטא כתיב:) (ויקרא
ה,יג) [וכפר
עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו] והיתה לכהן כמנחה: שתהא עבודתה כשרה בו (כהן שחטא מקריב
הוא עצמו מנחתו; והכי דרשינן: 'והיתה לכהן' כלומר:
אם משל כהן תהא - כשרה לו להקריב כשאר מנחות);
אתה אומר
שתהא עבודתה כשרה בו? או אינו אלא להתיר מנחת חוטא של כהנים (אלא דהכי
משמע: אם של כהן היא - תהא כמנחת חוטא של ישראל, ששיריה נאכלין), ומה אני מקיים (ויקרא ו,טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל - מנחת נדבתו (במנחת נדבתו מוקמינן לה), אבל חובתו תהא נאכלת?
תלמוד לומר:
והיתה לכהן כמנחה: מקיש חובתו (דהיינו
מנחת כהן) לנדבתו (דהיינו 'כמנחה',
דמשמע: כשאר מנחתו תהא מנחת חובתו): מה נדבתו אינה נאכלת (ואינה
נקמצת, דכתיב (ויקרא ו,טז) 'כליל
תהיה') - אף
חובתו אינה נאכלת (ומאחר
דאינה נאכלת אי אתה יכול להתיר מנחת חוטא של כהנים, אלא שתהא עבודה כשרה בו);
אמר רבי
שמעון: וכי נאמר 'והיתה לכהן כמנחתו'? והלא לא נאמר אלא 'כמנחה' (דמשמע: כמנחת
חוטא של ישראל, דאילו נאמר 'כמנחתו' - הוה משתמע כדקאמרת: מקיש חובתו לנדבתו)? אלא להקיש
(מנחות עד,א)
מנחת חוטא
של כהנים כמנחת חוטא של ישראל: מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת - אף מנחת חוטא של
כהנים נקמצת';
אי מה מנחת
חוטא של ישראל נקמצת ושיריה נאכלין - אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת ושיריה נאכלין?
תלמוד לומר:
'לכהן כמנחה': לכהן כמנחה (דמה
שתלוי לעשות בכהן במנחת חוטא של ישראל, כלומר: דנקמצת) ולא לאשים כמנחה (כמנחת
חוטא: דהך ודאי לא נאכל); הא
כיצד? - קומץ קרב בעצמו ושירים קריבין בעצמן (דשירי
מנחת חוטא של ישראל נאכלין, ומנחת חוטא של כהנים קריבין).
הא 'שתהא עבודתה
כשרה בו' - מהכא נפקא? מהתם נפקא: מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו (של
עצמו) בכל עת ובכל
שעה שירצה (אפילו
במשמר שאינו שלו)?
תלמוד לומר: (דברים יח,ו-ז) [וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם] ובא בכל אות נפשו [אל
המקום אשר יבחר ה'] [פסוק ז] ושרת [בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני ה']?! (ובכ"ד
מקומות נקראו כהנים 'לוים'.)
אי מהתם, הוה
אמינא הני מילי דבר שאין בא על חטא, אבל דבר שבא על חטא (כגון
מנחת חוטא) - אימא לא (לכפר
הוא בעצמו);
והא נמי, מהכא
נפקא? מהתם נפקא: (במדבר טו,כח) וכפר הכהן על הנפש
השוגגת בחטאה בשגגה [לפני ה' לכפר עליו ונסלח לו] - מלמד שהכהן מתכפר על ידי עצמו (דמדכתיב 'על
הנפש השוגגת' למה לי 'בחטאה בשגגה'?
אלא הכי קאמר: אפילו חטא נפשו של כהן - יכפר על נפשו).
אי מההוא, הוה
אמינא: הני מילי בשוגג (חטאת דאתיא על השוגג, כדכתיב 'על
הנפש השוגגת'), אבל במזיד (כגון היכא
דהויין נמי אמזיד, כגון אשם חרופה, ושמיעת קול) לא (לא יקריב
בעצמו) - קא משמע לן.
במזיד היכי
משכחת לה?
בזדון שבועה ([ויקרא
ה,יג: וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו]
והיתה לכהן כמנחה' דהאי קרא - במנחת חוטא דשבועת העדות כתיב, דעשה בו
מזיד כשוגג).
תניא אידך: 'רבי
שמעון אומר: מנחת חוטא של כהנים נקמצת, והקומץ קרב בפני עצמו והשירים קריבין בפני
עצמן;
רבי אליעזר
בן רבי שמעון אומר: הקומץ קרב בעצמו, והשירים מתפזרין על בית הדשן'.
אמר רבי חייא
בר אבא: הוי בה רבי יוחנן: 'בית הדשן' דהיכא? אי דלמעלה (הצָבור
על גבי המזבח; כלומר: שמקריב השיריִם על גבי מזבח) - היינו אבוה? אי דלמטה (על
שפך הדשן, בעזרה, במקום שמשליך מוראה ונוצה ותרומת הדשן, אצל הכבש, ושם היו נבלעים) - יש לך דבר שקרב למטה?
אמר ליה רבי
אבא: דלמא לאיבוד (שאין צריכין שום הקטרה, אלא
לאיבוד: מפזרן על בית הדשן שלמטה)?
אחיכו עליה:
וכי יש לך דבר שקרב לאיבוד (שיפרישו
לכתחילה לכך)?
תני אבוה דרבי
אבין (לתרוצי טעמא דרבי אלעזר בן שמעון, דודאי לאיבוד קרב): (ויקרא ו,טז) וכל
מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל -
לאכילה הקשתיה (מנחת כהן לחביתין: שלא תאכל), ולא לדבר אחר (שיהא
השירים מתקרבין, אלא ודאי מתפזרין).
(תני אבוה וכו'. מימרא בפני עצמו. ענין אחר: מ"ר ז"ל: וכי יש לך
דבר שקרב לאיבוד? תני אבוה דר' אבין: לעולם מתפזרת אבית הדשן דלמטה, ודקא אמרת
'וכי יש לך דבר קרב (כבר) לאיבוד'? - גזירת הכתוב היא, דכתיב 'וכל
מנחת כו': לאכילה הקשתי מנחת חוטא של כהנים למנחת נדבתו:
דתרוייהו אין נאכלות, ולא לדבר אחר: לענין הקרבה, דשיָרי מנחת חוטא שלו אין
קריבין אלא מתפזרים אבית הדשן.)
מאי קא אמר (הא
בהאי קרא גופיה כתיב 'כליל תהיה')?
אמר אביי: הכי
קא אמר: כל מנחת כהן לא תאכל – חובתו (מנחת
חוטא, אבל נקמצת); כליל תהיה – נדבתו (שלא תהא
נקמצת; 'לא תאכל' מהדר אמנחת חובתו של כהן, כלומר:
לא תאכל, וכליל נמי הוי: מקטיר כולה, כמנחת חביתין; ואי כולה קרא בחדא מנחה משתעי
- ליכתב 'כליל תהיה', ואנא ידענא דלא תאכל!).
אמר ליה רבא:
סכינא חריפא מפסקא קראי (וכי יכול אדם להפסיק המקרא להטיל
סופו לתחילתו, כענין זה: 'לא תאכל'
– חובתו, והדר תני 'לאכילה הקשתיו כו')!
אלא אמר רבא: כל מנחת כהן כליל תהיה – נדבתו; 'לא תאכל' – חובתו.
ואיפוך אנא (דאימא
נדבתו נקמצת, ולא חובתו: דחובתו כליל)?
מסתברא נדבתו
הוה ליה לרבויי (להיות כליל כחביתין, שאינה נקמצת,
משום דדמיא לחביתין), שכן 1. תדירה
(שיכול להתנדב בכל יום, כחביתין שבאין בכל יום), 2. לא חטי (נדבתו
וחביתין אין באין על חטא), 3. בסים
ריחיה (שנדבתו וחביתין בלולין בשמן ולבונה, וריחו נודף, מה שאין
כן במנחת חוטא. ענין אחר: דבזה
ובזה כתיב 'ריח ניחוח', לאפוקי מנחת חוטא: שאינה
תדירה,ובאה על חטא, ואינה בלולה בשמן, ואין כתיב בה 'ריח
ניחוח')!
אדרבה חובתו
הוה ליה לרבויי, שכן 1. עשרון (חביתין
וחוטא אין יכול להביא אלא עשרון אחד, אבל נדבה - יכול להתנדב עד ששים עשרונים בכלי
אחד), 2. חובה (שמחוייב
להביא כמו חביתין)!
הנך נפישן.
ורבנן (דפליגי
עליה דרבי שמעון, דאמר מנחת חוטא של כהנים כליל היא ואינה נקמצת, ואמרי דמנחת
כהנים אינה נקמצת), האי 'כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל' מאי עבדי ליה?
מיבעי להו
לכדתניא [ספרא צו פרשתא ג פרק ה משנה ד]: 'אין לי אלא עליונה (חביתין) ב'כליל תקטר' (כתיב בהו
'[ויקרא ו,טו: והכהן המשיח תחתיו מבניו
יעשה אתה חק עולם לה'] כליל תקטר', ועל אכילתה אינו עובר
בלאו) ותחתונה (שאר
מנחת כהנים למטה) - ב'לא תאכל' [ויקרא ו,טז:
וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל];
מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה (שיהיו
שניהם כליל ולא תעשה על אכילה)?
תלמוד לומר:
'כליל (תקטר)' 'כליל (תהיה)' לגזירה שוה: נאמר כאן 'כליל' ונאמר להלן 'כליל'; מה להלן ב'כליל
תקטר' אף כאן ב'כליל תקטר', ומה כאן ליתן לא תעשה על אכילתו - אף להלן ליתן לא
תעשה על אכילתו'.
בעי רבינא: כהן
שאכל מן האימורין (כליות ויותרת הכבד) - מה הוא?
לאו דזרות ('וכל
זר לא יאכל קדש')
(מנחות עד,ב)
לא קא מיבעיא
לי (דכהן לגבי אימורים - דודאי חייב: שהרי זר הוא אצלה,
כדאמר בפירקין, מן 'ונדריך אשר תדור' [דברים
יב,יז]); כי קא מבעיא לי
(בכהן שאכל את אימורין מזבח של כהן) לאו ד'כליל תהיה' – מאי (מי
קאי נמי אכל הנקטרים? או דלמא אמנחות לחודייהו)?
אמר רב אהרן
לרבינא: תא שמע דתניא: רבי אליעזר אומר: כל שהוא ב'כליל
תהיה' [ויקרא
ו,טז: וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל] - ליתן לא תעשה על אכילתו. [ספרא
צו פרשתא ג פרק ח משנה ז: ר' אליעזר אומר:
לא תאכל באש ישרף: כל שטעון שריפה -
בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו:]
משנה:
מנחת כהנים,
ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים – למזבח, ואין בהן לכהנים; ובזה יפה כח מזבח מכח
הכהנים
שתי הלחם, ולחם
הפנים - נאכלין לכהנים, ואין בהם למזבח; ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח.
גמרא:
ותו ליכא (מידי
דכוליה למזבח, דקתני מתניתין 'בזה יפה כח המזבח')? והא איכא עולה (דהויא
כולה למזבח)?
איכא עורה
לכהנים (ולא חשיב 'כולה למזבח');
והא איכא עולת
העוף?
איכא מוראה
ונוצה (שאין ניתנין על המזבח אלא אצל המזבח);
והא איכא
נסכים?
לשיתין אזלי (ולא
לאשים, והאי לא חשיב למזבח; 'שיתין': שהיה לול קטן במזבח, ובו יורד היין לשיתין;
במסכת סוכה בפרק 'החליל').
ומאי 'בזו'
(דמשמע: בזה למזבח, ולא אחר)?
לאפוקי
מדשמואל, דאמר שמואל: 'המתנדב יין (בלא קרבן) - מביאו ומזלפו על גבי אישים (על
האש, דהשתא הוי כוליה למזבח)' - קא משמע לן דלשיתין אזלי (דלא
הוי כוליה למזבח, אלא מנסכו כשאר נסכים, ויורדין לשיתין).
מסייע ליה (מתניתין) לשמואל (לאידך
מילתא דשמואל), דאמר
שמואל: 'המתנדב שמן – קומצו (ומקטיר
הקומץ), ושיריו נאכלין (לכהנים)' (דלא הוי
כוליה למזבח, ושאני ליה לשמואל בין שמן - דמצי קמיץ, ובין יין, דלא מצי קמיץ ;
דבזה יפה כח שניהם, והיינו דקתני מתניתין 'בזה יפה כח מזבח' - לאפוקי שמן,
דיפה בו כח שניהן).
שתי הלחם ולחם
הפנים [נאכלין לכהנים, ואין בהם למזבח; ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח]:
ותו ליכא (מידי
דהוי כולו לכהנים)? והא
איכא חטאת העוף (דכוליה לכהנים)?
איכא דמה (למזבח,
דכתיב (ויקרא ה,ט) 'והזה
מדם החטאת על קיר המזבח');
והאיכא לוג שמן
של מצורע (דכוליה לכהנים)?
איכא מתנותיו (לבהונות,
דלא הוה כוליה לכהנים, [וכן] על הפרכת, דכתיב [ויקרא
יד,טז] 'והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה'');
ומאי 'בזו'?
לאפוקי ממאן
דאמר (בפרק 'התכלת' (דף מו:)) שתי הלחם הבאות בפני עצמן (כשאין
להם כבשים, כגון שנאבדו) - לשריפה
אתיין (יונפו, ותעובר צורתן, ויצאו לבית השריפה - ולא לאכילה;
ופליגי אמוראי התם: דאיכא למאן דאמר: לאכילה הויין, ואיכא למאן דאמר: לשריפה אתיין
- כך שמעתי. ענין אחר: לאפוקי ממ"ד: מדרבי עקיבא, דאמר 'שתי הלחם באות בפני עצמן בלא כבשים',
דסבר הכבשים אין מעכבין את הלחם, אבל אין נאכלין, וטענין עיבור צורה); קמשמע לן: דבזו (בשתי
הלחם ובלחם הפנים) יפה כח
כהנים לעולם (דאפילו באות בפני עצמן - לעולם יפה
כח כהנים, ולאכילה אתיין מעיקרא).
משנה:
כל המנחות
הנעשות בכלי (שרת , כגון: מנחת מחבת, ומרחשת; מפרש
בגמרא למעוטי מאי) - טעונות
שלשה מתנות שמן: יציקה, ובלילה, ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן (שבתחילה
היה נותן השמן בכלי קודם נתינת הסלת, ואחר כך נותן עליו את הסלת, [ולשה בפושרין]
וחוזר ונותן שמן לבלול בשמן, וחוזר ונותן עליה שמן לקיים מצות יציקה; ואף על גב דבמתניתין
תני יציקה תחילה - אפילו הכי אינה אלא באחרונה, והכי משמע מתניתין: בשעה שעושה
יציקה - צריך שתהא הבלילה נעשה כבר, וקודם בלילה תהא מתן שמן שבכלי קודם לעשייתה.
מ"ר ז"ל);
חלות (של
מנחת מאפה ושל מחבת ומרחשת, כשהן חלות אפויות) – בוללן (שחוזר
ופותתן ונותן שמן לבוללן לאחר שנעשו חלות: לאחר אפייה) - דברי רבי;
וחכמים אומרים:
סולת (מנחת הסלת לא היה בה חלות, דבעודה סולת נקמצת; כשהן
סולת בוללן).
החלות (שבמנחת
מאפה) טעונות בלילה (לרבנן
סלת, ולרבי חלות), ורקיקין
– משיחה (החלות בוללן ורקיקין מושחן; השתא מיירי במנחת מאפה);
כיצד מושחן (לרקיק
[כשהם] שלימים)?
כמין כי (כי
יווני, ועשויה כמין טית כהפרשת גודל מאצבע; שבלשונינו קורין לכ"ף שלהן 'כי';
שהיה נוטל מן השמן באצבעו כמין כי יווני) ;
והשאר (ושאר
השמן) נאכלין לכהנים.
גמרא:
['הנעשות בכלי'] - למעוטי מאי?
אמר רב פפא:
למעוטי מנחת מאפה (שאין כל מעשיה בכלי, שהרי נאפת
בתנור תחילה [כמו
פיתה הנאפית על ידי הדבקה לדופן התנור] - שאין טעונה יציקה,
כדמפרש לקמן, אבל אידך שתי מתנות – צריכה).
תנו רבנן: (ויקרא
ב,ז) ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה ('בשמן
תעשה' משמע: שתהא הסלת ניתנת בשמן) - מלמד שטעונה מתן שמן בכלי (תחילה,
קודם לעשייתה; ובמנחת מרחשת כתיב); (וגמרינן: נאמר
כאן במרחשת) 'קרבנך' (ונאמר) 'קרבנך' (במנחת
מחבת כתיב בלילה ויציקה [ויקרא ב,ה] ואם מנחה על המחבת קרבנך
סלת בלולה בשמן מצה תהיה ולא כתיב בה מתן שמן שבתחילה, ובמרחשת כתיב מתן שמן ולא
כתיב בלילה ויציקה) - לגזירה
שוה (וגמרינן הך מהך):
(מנחות עה,א)
מה כאן (במנחת
מרחשת) מתן שמן בכלי (דכתיב
(ויקרא ב,ז) 'סלת
בשמן תעשה') - אף
להלן מתן שמן בכלי, ומה להלן יציקה ובלילה (ובמנחת
מחבת כתיב יציקה ובלילה) - אף כאן
יציקה ובלילה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .