דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות עד,ב)
תנו רבנן: (ויקרא
ב,ז) ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה ('בשמן
תעשה' משמע: שתהא הסלת ניתנת בשמן) - מלמד שטעונה מתן שמן בכלי (תחילה,
קודם לעשייתה; ובמנחת מרחשת כתיב); (וגמרינן:
נאמר כאן במרחשת) 'קרבנך' (ונאמר) 'קרבנך' (במנחת
מחבת כתיב בלילה ויציקה [ויקרא ב,ה] ואם מנחה על המחבת קרבנך
סלת בלולה בשמן מצה תהיה ולא כתיב בה מתן שמן שבתחילה, ובמרחשת כתיב מתן שמן
ולא כתיב בלילה ויציקה) - לגזירה
שוה (וגמרינן הך מהך):
(מנחות עה,א)
מה כאן (במנחת
מרחשת) מתן שמן בכלי (דכתיב
(ויקרא ב,ז) 'סלת
בשמן תעשה') - אף
להלן מתן שמן בכלי, ומה להלן יציקה ובלילה (ובמנחת
מחבת כתיב יציקה ובלילה) - אף כאן
יציקה ובלילה.
חלות בוללן -
דברי רבי; וחכמים אומרים סולת:
תנו רבנן [ספרא
ויקרא דבורא דנדבה פרשתא י פרק יב משנה ב]: '(ויקרא ב,ה) [ואם
מנחה על המחבת קרבנך] סלת
בלולה [בשמן מצה תהיה] (האי קרא במחבת כתיב, והוא הדין לשאר מנחות)
- מלמד שנבללת סולת;
רבי אומר:
חלות – בוללן, שנאמר [(ויקרא
ב,ד) וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת] חלות [מצת] בלולות [בשמן
ורקיקי מצות משחים בשמן]
אמרו לו:
והלא לחמי תודה נאמר בהן חלות [ויקרא
ז,יב אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות
בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן] ואי אפשר לבוללן כשהן חלות אלא סולת (כדמפרש
לקמן); כיצד עושה (למנחת
מחבת ומרחשת)? -
נותן שמן בכלי קודם לעשייתן, ונותנה (נותן מתן שמן בכלי ונותן הסלת בשמן), ונותן שמן עליה, ובוללה, ולשה, ואופה, ופותתה,
ונותן עליה שמן וקומץ'
רבי אומר:
חלות – בוללן, שנאמר חלות
בלולות בשמן; כיצד
עושה (מיירי
מכל מנחות דעלמא)? -
נותן שמן בכלי קודם לעשייתה, ונותנה ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה
וחוזר ונותן עליה שמן וקומץ
'אי אפשר
(לבוללן אלא סולת)' דקאמרי ליה רבנן לרבי - מאי היא (מאי
טעמא אי אפשר ללחמי תודה שיהו נבללין חלות)?
אמר רבי שמואל
בר רב יצחק: רביעית שמן היא (להכי אי
אפשר: דחצי לוג שמן היה בתודה, ולא יותר, כדשמעינן לקמן בפרק 'שתי מדות' (דף
פח. ע"ש): מביא חצי לוג שמן וחוצהו, וחציו של חצי הלוג
לרקיקין, וחציו לרבוכה); (ואי
אמרת ד'בוללן כשהן חלות') - היאך
מתחלקת לכמה חלות (ובלחמי תודה הוי שלשה מינים של
מצה: חלות, ורקיקין, ורבוכה, כדאמרינן לקמן; דחצי הלוג – הלכה למשה מסיני; וחלות
ורקיקין - שבעה עשרונים פחות שליש הוי, ולאחר אפייתן יבשות הן ובולעות שמן יותר
מחמת האור; היאך יכול לבלול חלות בחצי חצי לוג [=
רביעית שמן])? (אלא
ודאי כשהן סלת בוללן.)
(ענין אחר: [הכי גרסינן] שפיר
קאמרי ליה רבנן לרבי: דתודה אי אפשר לבוללה חלות, ונבללין סולת, והוא הדין
למחבת ומרחשת, דנבללין סולת;
אמר רבי שמואל: אמר לך
רבי: שאני התם בתודה, דלא אפשר, דרביעית שמן היא, כדאמרן: חצי לוג לתודה, דהיינו
רביעית לוג לחלות, ואי אפשר לבוללן חלות; אבל מנחת מחבת ומרחשת - שאין בהן חלות כל
כך, דאפשר לבוללן חלות - נבללין חלות; מ"ר זצ"ל. להאי לישנא ל"ג
'מאי היא')
החלות טעונות
בלילה ורקיקין משיחה:
תנו רבנן [דומה
לספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא י משנה ד-ה]: 'חלות ...
בלולות' [ויקרא
ב,ד וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת
בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן] - ולא רקיקין בלולין;
שיכול והלא
דין הוא: ומה חלות שאינן טעונות משיחה, טעונות בלילה – רקיקין, שטעונין משיחה,
אינו דין שטעונין בלילה!?
תלמוד לומר:
'חלות בלולות' - ולא רקיקין בלולין;
רקיקין
משוחין - ולא חלות משוחות;
שיכול והלא דין
הוא: ומה רקיקין שאינן טעונין בלילה טעונין משיחה - חלות שטעונות בלילה, אינו דין
שטעונות משיחה!?
תלמוד לומר
'רקיקין משוחים' ולא חלות משוחות.
מאי תלמודא (דהללו
בוללן, ולא אלו?דלמא גלי קרא גבי רקיקין משיחה, והוא הדין לחלות, וגבי חלות בלילה
- והוא הדין לרקיקין)?
אמר רבא: לא
לישתמיט ולכתוב 'חלות משוחות ורקיקין בלולין' (אלא
מה דכתיב: בלולה בחלות ומשיחה ברקיקה - שמע מינה דהכי הוא דווקא).
כיצד מושחן?
כמין כי והשאר נאכל [לכהנים]:
מאי 'כמין כי'?
אמר רב כהנא:
כמין כי יווני.
תנו רבנן: 'מנחה
הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין (עשרה חלות
ועשרה רקיקין - לרבנן ; ענין אחר: במנחת מאפה קאי, הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקים,
כגון שהביא ה' חלות וה' רקיקין, ורבי שמעון היא, דאמר בפרק 'כל המנחות באות מצה':
' רצה להביא מחצה חלות ומחצה רקיקין - יביא') - מביא לוג שמן וחוצהו; חציו לחלות וחציו
לרקיקין; וחלות – בוללן, ורקיקין – מושחן; ומושח את הרקיק על פני כולו (פליגא
אמתניתין, דאמר 'כמין כי'); ושאר השמן (שנשתייר על משיחת הרקיק) - מחזירו לחלות (לבלילה; דמשיחת
רקיקין - קודם לבלילות החלות).
רבי שמעון
בן יהודה משום רבי שמעון אומר: מושחן כמין כי, ושאר השמן נאכל לכהנים (בפני עצמן
ואינו מחזירו לחלות)'.
תניא אידך: רקיקין
הבאים בפני עצמן (כגון אם הביא למנחת מאפה כולה
רקיקין, דאי בעי רקיקין – מביא, ואי בעי חלות – מביא, ולא היו נבללין בשמן, והיה
בה רבוי שמן שנשתייר על המשיחה, ואינו נאכל) - מביא לוג שמן (וכיצד
הוא עושה - דכיון דליכא חלות ליכא למימר 'ושאר השמן מחזיר לחלות'?) (משום הכי) ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל שמן שבלוג;
רבי שמעון
בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מושחן כמין כי, ושאר השמן נאכל לכהנים.
משנה:
כל המנחות
הנעשות בכלי טעונות פתיתה.
גמרא:
('הנעשית בכלי') למעוטי מאי (מפתיתה)? (למעוטי
מנחת מאפה ליכא למימר, כדמפרשינן לקמן: דגבי יציקה כתיב תרי מעוטי 'עליה'
ו'היא', וגבי פתיתה לא כתיבי, שמע מינה
מיציקה ממעט לה למנחת מאפה, ולא מפתיתה;)
אמר רב פפא:
למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים (שאין
נעשין בכלי, אלא נאפות בתנור, שאין טעונים פתיתה; אבל מנחת מאפה לא ממעט מפתיתה,
דלקמן מרבי ליה לפתיתה עם שאר מנחות אף על גב דנאפות בתנור).
תנו רבנן [ספרא
ויקרא דבורא דנדבה פרשתא י פרק יב משנה ה]: 'פתות אותה פתים
מנחה' לרבות כל
המנחות (ואפילו
מנחת מאפה) לפתיתה (ואף על גב
ד'מנחה' לא סמוך ל'פתיתים',
דקרא הכי כתיב: (ויקרא ב,ו) פתות
אותה פתים ויצקת עליה שמן מנחה היא - אפילו הכי דריש ליה הכי, משום
ד'מנחה' - אכוליה קרא קאי) ;
יכול שאני
מרבה אף שתי הלחם ולחם הפנים?
תלמוד לומר:
'אותה' (למעוטי הני תרתי);
'ויצקת ... שמן מנחה' - לרבות כל המנחות ליציקה;
יכול שאני
מרבה אף מנחת מאפה?
תלמוד לומר
'עליה שמן';
אוציא את
החלות ולא אוציא את הרקיקין (שיהו
רקיקין טעונין יציקה: דלא ממעט קרא אלא חד מהני תרתי מינין שבה)?
תלמוד לומר
'היא' (מיעוט אחר, למעט ליציקה).
מאי תלמודא (כלומר:
מה ראית להוציא את מנחת מאפה שכתובה עם שאר מנחות)?: אימא להוציא מנחת כהנים (שהרי
אין כתובה בפרשת שאר מנחות)?
(מנחות עה,ב)
אמר רבה: איזהו
דבר שצריך שני מיעוטין (שני מקראות: 'עליה'
ו'היא')? - הוי אומר זו מנחת מאפה (שיש
בה שני מינין: חלות ורקיקין; לפיכך צריכה שני מעוטין, הלכך קממעט מהנך תרי מיעוטי [ואינו אומר 'אין
מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות']).
(ואי קשיא: גבי פתיתה נמי ליפרוך
'אימא להוציא מנחת כהנים' – תריץ: מסתברא מנחת כהנים הוי ליה לרבויי, כדין מנחת
מחבת, שפתיתה כתיבה בה, משום דשתיהן מנחת יחיד ו'נפש'
כתיב בפרשה, ולמעוטי שתי הלחם ולחם הפנים, דצבור הן! וגם יציקה לא צריך למעוטי שתי
הלחם ולחם הפנים: שאפילו שמן אינן טעונין, כדממעט להו בפרק 'כל המנחות באות מצה'!)
משנה:
מנחת ישראל:
קופל ('קופל' כמו 'כופל') אחד (חלה אחת) לשנים, ושנים לארבעה, ומבדיל (משברה
- היינו פתיתה; משום דבעי קמיצה);
מנחת כהנים:
קופל אחד לשנים, ושנים לארבעה (כדי לקיים
מצות פתיתה), ואינו מבדיל (משום
דלא בעי קמיצה, וכולה כליל);
מנחת כהן משיח (היינו
חביתין) - לא היה מקפלה (כשאר
מנחת כהנים, לפי שהיא חובתו, ואין נקמצת כלל, וכליל היא).
רבי שמעון
אומר: מנחת (נדבה של) כהנים ומנחת כהן משיח - אין בהן פתיתה (כלומר:
שלא היה מקפלן וכו', ופליג אתנא קמא דסבר מנחת כהנים קופל) מפני שאין בהן קמיצה, וכל שאין בהן קמיצה - אין
בהן פתיתה;
וכולן (שצריכין
פתיתה) - פותתן (מקפלן
שנים לד' וד' לח' וח' לט"ז) כזיתים (עד שיהו
פתיתין דקות כזית; ורבי שמעון קאמר, ובתרתי פליגי.
ענין אחר: וכולן פתיתין כזיתים: שיכול לפותתן
עד שיהו הפתיתין כזיתים, אבל פחות מכזיתים אין יכול לפותתן; כך שמעתי.
ואיכא דאמרי: וכולן פתיתין כזיתים: שהיה עושה
מן העשרון עשר חלות, ומכל חלה וחלה ארבעה פתיתין, ולא היה בכל פת אלא כזית. ולא
מ"ה [?? מחוור הדבר??]).
גמרא:
תנו רבנן: [ ויקרא
ב,ו: פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה הוא]
'פתות' - יכול לשנים ('פתות'
היינו שנים: דכיון דנשבר - הוי ליה שתי חתיכות)?
תלמוד לומר:
'פתים' (ומדכתיב 'פתים' - שיהיה
בה שתי פתיתות, משמע דהוי ארבע);
אי 'פתים' יכול יעשנה פירורין?
תלמוד לומר:
'אותה': (שיעשה) אותה לפתיתים (דהיינו
אחד לשנים וב' לד'), ולא
פתיתה לפתיתים (ולא
יותר; נ"א: 'ולא פתיתין לפתיתין');
(ולרבי שמעון, דאמר 'וכולן פותתן
כזיתים' - דריש ליה הכי: 'פתות'; יכול פתיתין גדולים? - תלמוד לומר: '
פתים '; אי 'פתים' - יכול
פחותים מכזית? - תלמוד לומר: 'אותה'.)
הא כיצד?
מנחת ישראל
קופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל (והדר קומץ לה, ולא יותר: מפתיתה - לפיתים - לפירורין);
מנחת
[כהנים] וכהן משיח - היה מקפלה וכו' (ואינו מבדיל דכיון דאין צריכה קמיצה - אין צריכה הבדלה).
והא אנן תנן
'לא היה מקפלה'?
אמר רבה: אינו
מקפלה לארבעה, אבל מקפלה לשנים (דכיון
דאין אלא חצי עשרון - אין מקפל אלא לשנים; גירסה אחרת: מכפלה, הואיל ולא כתיב בה
אלא 'מנחת פתים' ולא 'פתות
אותה פתים').
רבי שמעון אומר
מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה:
אמר רב יוסף:
האי חביצא (תבשיל שקורין 'שלנקיק' שמפררין בה פת): דאית בה פירורין כזית (דבחד
פירור איכא כזית) -
מברכינן עליה 'המוציא לחם מן הארץ'; אי לית בה פירורין כזית - מברכינן עליה 'בורא
מיני מזונות'.
אמר רב יוסף:
מנא אמינא לה? דתניא: 'היה עומד ומקריב מנחות בירושלים (כהן
שלא הביא מנחה בשנה זו; לישנא אחרינא: ישראל שלא הביא מנחה מימיו; לישנא אחרינא:
כגון: שלא הקריב כהן זה עדיין מנחה מימיו, או שהקריב מנחה חדשה - כגון מנחת העומר) - אומר (כהן) 'ברוך שהחיינו וקימנו'; נטלן (הכהן) לאכלן – אומר (מברך הכהן): 'המוציא לחם מן הארץ''; ותנן (במתניתין): 'וכולן (כל
המנחות, אפילו מנחת העומר) פתיתים בכזית' (אלמא: פתיתין כזית - מברכינן עליהן המוציא)!
אמר ליה אביי:
ולתנא דבי רבי ישמעאל, דאמר 'מפרכן (לאחר
אפייתן) עד שמחזירן לסלתן' - הכי נמי דלא מברך
המוציא; וכי תימא הכי נמי – והתניא: 'ליקט מכולן (אפתיתין
שאין בהן כזית קאי) כזית
ואכלן: אם חמץ - הוא ענוש כרת; אם מצה הוא - אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח' (ומדיוצא
בהן ידי חובתו - דחשיב ליה לחם - נמי מברך עליו 'המוציא')! (ולא איתפרש
לן היכא; והא - ליכא למימר דאמנחות קאי, דקתני 'ואם חמץ הוא' - וכל המנחות באות מצה!?)
הכא במאי
עסקינן (דקתני 'ליקט מכולן')? - בשעירסן (שלָשָן
וצירפן יחד לכזית שלם).
אי הכי - היינו
דקתני עלה 'והוא שאכלן (לאותן
פרורין) בכדי אכילת
פרס (שלא
שהה בין פירור לפירור יותר מכדי אכילת פרס, דהתם הויא 'אכילה' ויוצא בה ידי חובתו)', ואי בשעירסן (שגובלן
דהוו חתיכה אחת) -
'שאכלו' מיבעי ליה (דכיון דתני 'שאכלן' - משמע דרוב
פירורין הם, ולא חתיכה אחת שלא פיררה)!?
(אמר ליה רב יוסף:) אלא (לעולם שלא
עירסו ואפילו הכי לא תפרוך): הכא במאי עסקינן (דיוצא
בפירורין)? - (כגון) בבא מלחם גדול (שעדיין
בעין הככר שבאו ממנו, והוי 'חשוב' ובר ברכה; הלכך - פירורין נמי שלקטן חשובין
נינהו, ומברך עליהן; אבל המנחות שפירכן ולא נשתייר מהן דבר חשוב - אימא לך דבעינן
כזית; והאי חביצא נמי דקאמר 'אי אית בה כזית וכו' - אף על פי שבא מלחם גדול, אי לא
הוי הלחם בעין - בעינן כזית לענין המוציא).
מאי הוי עלה (דברכת
המוציא)?
רב ששת אמר:
אפילו פירורין שאין בהן כזית (מברך
עליהן המוציא).
אמר רבא: והוא
- דאיכא תוריתא דנהמא (תאר מראית לחם) עלייהו (ולא שיהו
שרוי כל כך שאין נראה אם הם לחם או לאו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .