דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות עו,א)
משנה:
כל המנחות
טעונות שלש מאות שיפה (שמשפשף בידו: שמוליך ומביא בפיסת
ידו עליהן; לישנא אחרינא: שמשפשף החיטין בין ידיו, שתהא נוחה קליפה להשיר, או הבצק
כדי שיהא נאה) וחמש
מאות בעיטה (בועט בעובי אגרוף, כדרך הגבלים, או
בעובי פס ידו הסמוך לזרוע; לישנא אחרינא: בעיטה ברגל), שיפה ובעיטה – בחיטין (כדי
שישרו קליפתן).
ורבי יוסי
אומר: בבצק (בלישת הבצק שף ובועט).
כל המנחות באות
עשר עשר (חלות או רקיקין), חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול, שהם באות שתים עשרה -
דברי רבי יהודה;
רבי מאיר אומר:
כולם באות שתים עשרה, חוץ מחלות תודה ונזירות, שהן באות עשר עשר.
גמרא:
תנא: (הכי
עביד כסדרן:) 'שף אחת
- בועט שתים; שף שתים - בועט שלש' (נמצא דכי
שף שלש פעמים - בועט חמש פעמים, ותו חוזר ועושה עד שגומר שלש מאות פעמים שיפה
ות"ק פעמים בעיטה).
בעי רבי ירמיה:
(שיפה דמתניתין היכי חשיב?) אמטויי ואתויי = חד (הא
דקתני 'שף אחת', היינו 'אמטויי ואתויי': דמה שמוליך ומביא בידו חשוב חד שיפה? דרך
השף להוליך ולהביא ידו, ולהכי חשיב להולכה והבאה חד)? או דלמא אמטויי ואתויי = תרי (להולכה
לחודה קרי 'חד שיפה', וכן נמי להבאה לחודה חשיב שיפה - כך שמעתי)? מאי?
תיקו.
שיפה ובעיטה
בחיטין; רבי יוסי אומר בבצק:
איבעיא להו:
בבצק ולא בחיטין? או דלמא אף בבצק?
תא שמע (דבבצק
ולא בחיטין), דתניא: שיפה
ובעיטה בחיטין;
רבי יוסי אומר:
שיפה ובעיטה בבצק (ולא בחטים).
כל המנחות באות
כו' שתים עשרה [כל
המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול, שהם באות שתים עשרה - דברי
רבי יהודה; רבי מאיר אומר: כולם באות שתים עשרה, חוץ מחלות תודה ונזירות, שהן באות
עשר עשר.]:
לחם הפנים
בהדיא כתיב ביה (י"ב חלות); חביתי כהן גדול אתיא 'חוקה' 'חוקה' מלחם הפנים (דכתיב
בלחם הפנים (ויקרא כד,ט) [והיתה
לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש] כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק
עולם וכתיב בחביתין (ויקרא ו,טו) [והכהן
המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה] חק עולם [לה'
כליל תקטר] מה להלן י"ב אף כאן י"ב).
כל (שאר) המנחות, דבאות עשר עשר – מנלן?
גמר (שאר
מנחות) מלחמי תודה (דבאות
עשר עשר; דהם - פשיטא לן בפרק 'התודה'): מה להלן (בלחמי
תודה) עשר (לכל
מין עשר, כדאמרינן בפירקין דלקמן (דף עז.)) - אף כאן עשר.
ולילף מלחם
הפנים: מה להלן שתים עשרה אף כאן שתים עשרה?
מסתברא מלחמי
תודה הוה ליה למילף, שכן יחיד המתנדב שמן נפסל שלא בשבת ושלא בטומאה (דלחמי
תודה ושאר מנחות הן קריבין יחיד שנתנדב: דתרוייהו אתו בנדבה, ותרוייהו
טעונות שמן ותרוייהו נפסלות בלילה ותרוייהו לא דחו שבת ולא טומאה
[דלאו קרבן צבור הוא], לאפוקי לחם הפנים, שהן קרבן של צבור, ואין באות בנדבה, ואין
טעונות שמן, ואין נפסלות בלינה: שהרי מניחם שמונה ימים על השולחן, ודוחה שבת
וטומאה);
אדרבה! מלחם
הפנים הוה ליה למילף, שכן הקדש (המנחות,
ולחם הפנים קדשי קדשים) ולבונה (מנחות
טעונים לבונה) מצה (והויין
מצה תרוייהו) ועצם (באין
בגלל עצמם, מה שאין כן בלחמי תודה: שאין טעונין לבונה, ויש בהן חמץ, ובאות בגלל
זבח)!?
הנך נפישן.
(ואכתי פריך:) ואי סבירא לן דבר הלמד בגזירה שוה (כגון
חביתין דילפי חוק חוק מלחם הפנים) חוזר ומלמד בבנין אב (ולאו
בבנין אב הוא, אלא במה מצינו, דפלוגתא במסכת זבחים (דף נ:) אי
חוזר ומלמד, הואיל ויליף מלחם הפנים) - נילף מחביתי כהן גדול: מה להלן (מה
מצינו חביתין) שתים
עשרה אף כאן (כל המנחות) שתים עשרה!?
מסתברא מלחמי
תודה הוה ליה למילף, שכן הדיוט שהתנדב חצאין לפיגול שלא בשבת ושלא בטומאה (לחמי
תודה ושאר מנחות - הדיוט יכול להביאן, ובאין נדבה ואין באין
לחצאין ויש בהם משום פגול ואין דוחין לא שבת ולא טומאה; וחביתין
הן קרבן של כהן גדול, ואין באין בנדבה, וקריבה לחצאין: מחציתה בבקר ומחציתה בערב,
ואין בהן פיגול- לפי שאין להם מתירין,
ודוחין שבת וטומאה) !
אדרבה! מחביתי
כהן גדול הוה ליה למילף, שכן עשרון (דחביתין
ושאר מנחות אין באות אלא עשרון, לאפוקי לחמי תודה: שיש בהם כמה עשרונים) כלי (חביתין
ומנחות טעונות כלי; כך שמעתי. ענין אחר: כלי מקדשן, ולחמי תודה - שחיטת הזבח מקדשן), הקדש (דחביתין
ומנחות הויין קדשי קדשים), ולבונה,
מצה, ועצם, הגשה (מנחות וחביתין טעונים הגשה למזבח), ואישים (ובאות
לאישים על המזבח, מה שאין כן בלחמי תודה: שאין טעונין הגשה, ואין מהם לאישים) - והני נפישן!?
הדיוט מהדיוט (מנחות
מתודה) עדיף ליה (דתרוייהו
מנחת הדיוט לאפוקי חביתין שהן קרבן כהן גדול).
רבי מאיר אומר
כולן באות שתים עשרה:
מאי קסבר?: אי
סבירא ליה דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב, יליף מחביתי דכהן גדול, דהני
נפישן!? אי סבירא ליה דדבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב, יליף
מלחם הפנים?
הקדש מהקדש
עדיף ליה (דהקדש מהקדש עדיף ליה למילף, לאפוקי לחמי תודה: דקדשים
קלים).
חוץ מלחמי תודה
ונזירות שהן באות עשר עשר:
לחמי תודה -
בהדיא כתיב בהו (עשר, דכתיב [ויקרא
ז,יד] 'והקריב ממנו אחת מכל קרבן תרומה'
[לה' לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה],
ואמרינן בפרק 'התודה': 'נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומת מעשר תרומה, מה להלן אחד
מעשרה - אף כאן אחד מעשרה');
נזירות - דאמר
מר: 'שלמיו' [ויקרא
ז,יג: על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו] - לרבות שלמי נזיר (לעשרה
קבין ירושלמיות נמי מרבינן, ולחצי לוג שמן, ושיהיו באות עשר חלות, כתודה).
[ספרא צו פרשתא ה פרק יא משנה יא: 'שלמיו' -
לרבות שלמי נזיר; יכול לכל האמור בענין? תלמוד לומר בו 'מצות' [במדבר
ו,טו: וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן
ומנחתם ונסכיהם]: מצות הוא בא, ואינו בא חמץ. הא מה אני מקיים 'שלמיו'? -
לרבות שלמי נזיר לעשרה קבים ירושלמיות ולרביעית שמן]!
אמר רב טובי בר
קיסנא אמר שמואל: 'לחמי תודה שאפאן ארבע חלות (שהיה
לו לעשות ארבעים ולא עשה כי אם ארבע: אחד ממצה, ואחד מחמץ, ואחד מרקיקין, ואחד
מרבוכה: דארבע מינין יש בהן) – יצא'.
והא בעינן
ארבעים?
למצוה.
והא בעי אפרושי
תרומה מינייהו (כדכתיב בהן [ויקרא
ז,יד] ' והקריב ממנו אחת מכל קרבן תרומה':
והך תרומה, אמרינן לקמן (דף עז) דהויא אחת מעשרה: שנוטל אחד מכל
מין; ונאכלת לכהנים כדכתיב [שם] 'לכהן
הזורק את הדם לו יהיה', והתשעה נאכל לבעלים) - וכי תימא דמפריש מכל חדא וחדא (מכל
אחת של ארבע [ה]חלות), אחד אמר רחמנא ('והקריב
ממנו אחת מכל קרבן', ואחד שלם משמע): שלא יטול פרוס!?
דאפרשינהו
בלישה (כל זמן שהן עיסה, ושוב עשה החלות שלימות, דלא הוי פרוס)!
מיתיבי: 'כל
המנחות שריבה במדת חלתן (כגון שהיה לעשות עשר חלות, ועשה
חלות גדולות: שלא עשה מהן אלא או שבע או שמונה, או שמיעט: שעשה י"ב חלות או
י"ג חלות; ענין אחר שריבה: היינו שהוסיף במנין החלות, כגון שעשה
י"ב) או שמיעט במדת
חלתן – כשרות, חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול ולחמי תודה ונזירות (שאם
מיעט או ריבה במדת חלתן - פסולות)' (וקשיא
לשמואל, דאמר 'לחמי תודה שאפאן וכו')!?
הוא (שמואל) -
(מנחות עו,ב)
דאמר כי האי
תנא, דתניא: 'כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן - כשרות חוץ מלחם
הפנים וחביתי כהן גדול; ויש אומרים אף לחמי תודה ונזירות' (ואיהו
שמואל סבר ליה כתנא קמא דאמר 'חוץ מלחם הפנים וחביתין', אבל לחמי תודה ונזירות -
כשרות).
אמר רב הונא:
מנחת מאפה (שדינה להיות עשר חלות) שאפה חלה אחת – יצא; מאי טעמא? 'מצת' (חסר וי"ו) כתיב [ויקרא ב,ד:
וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים
בשמן].
מתקיף לה רב
פפא: טעמא דכתיב 'מצת', הא כתיב 'מצות' לא? והא גבי לחמי תודה, דכתיב
'מצות' (מלא) [ויקרא
ז,יב: אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת
בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן], ואמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל 'לחמי תודה
שאפאן ארבע חלות יצא'?
ההיא (דרב
טובי, דאמר אף על גב דכתיב מצות) פליגא (אדרב הונא).
משנה:
העומר היה בא עשרון
משלש סאין (דאותן שלשה סאין היו מנפין אותו בנפה י"ג פעמים עד
שמעמידין על עשרון סולת);
שתי הלחם - שתי
עשרונים משלש סאין;
לחם הפנים -
עשרים וארבע עשרונים (דהכי כתיב [ויקרא
כד,ה]: 'שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת') מעשרים וארבע סאין.
גמרא:
מאי טעמא (בעי
עשרון דעומר שלש סאין שעורין)?
כיון דמחדש אתי
(תבואה חדשה יש בה סובין יותר וסולת מועט), ומשעורין אתי (ושעורין
נמי יש בהן סובין יותר מבחיטים) - עשרון מובחר לא אתי אלא משלש סאין.
'שתי הלחם -
שתי עשרונות משלש סאין':
כיון דמחיטין
אתיין, אף על גב דמחדש אתיין (שתי הלחם
- מתבואה חדשה אתיין: דבעצרת אכתי חדשה היא) - שתי עשרונות אתו משלש סאין.
'לחם הפנים
- עשרים וארבעה עשרונות (דכתיב (ויקרא
כד,ה) 'שני עשרונים יהיה החלה האחת') מעשרים וארבעה סאין':
מאי טעמא?
כיון דמחיטין
אתו, ומיָּשָׁן אתו (דאפילו בשעה שהתבואה חדשה - הרי
יכול להביא מן הישנה) - עשרון
מובחר אתי מסאה.
משנה:
העומר היה
מנופה בשלש עשרה נפה (הלכה למשה מסיני), שתי הלחם בשתים עשרה ולחם הפנים בי"א;
רבי שמעון
אומר: לא היה להן קצבה (אלחם הפנים קאי; ואין צריך י"א
נפה), אלא סולת מנופה
כל צרכה היה מביא (שאפילו מן השוק נלקחת ובלבד שתהא מנופה
כל צרכה), שנאמר (ויקרא
כד,ה) ולקחת סולת ואפית אותה [שתים עשרה
חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת] -
עד שתהא מנופה כל צרכה ('ולקחת סולת
ואפית' משמע: משעת לקיחה תהא ראויה לאפות).
גמרא:
תנו רבנן (כיצד
היה מנופה בי"ג נפות): בְּדַקָּה בְּגַסָּה בְּדַקָּה בְּגַסָּה (דשתי
נפות היו במקדש: אחת דקה ואחת גסה, שקורין קליי"ר, ובתחילה היו מניפין בדקה
והיתה קולטת הסלת והסובין, והיה הקמח הולך לעבר הנפה כמנהג גרוסות; ואחר כך נותנין
אותו בגסה שקולטת הסובין שנשתיירו בסלת, והגרוסות - כעין קרטין, שממנו הסלת נעשה -
היה הולך לעבר הנפה; ואחר כך חוזרין ומניפין בדקה ובגסה, וכן חוזרין חלילה, עד
שיהא מנופה שלש עשרה פעמים, ובלבד שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין עם הסלת, וחוזרין
וטוחנין קרטין והגרוסות - והוין סלת).
רבי שמעון בן
אלעזר אומר: (לא היו עושין כמו שאמרת 'בדקה
בגסה', אלא) שלש עשרה נפות
היו במקדש, זו למעלה מזו וזו למעלה מזו (כל אחת
עבה מחברתה): עליונה קולטת
סובין, תחתונה קולטת סולת (עליונה ראשונה
קולטת סובין, שהיא היתה גסה שבכולן, ולא היתה קולטת כי אם סובין, והיו הקמח והסלת הולכין לעבר הנפה;
ושוב היה נותן הקמח והסלת בתחתונה: בדקה הימנה, והיא היתה קולטת הקרטין; סלת והקמח
הולך לעבר הנפה, ושוב היה חוזר ונותן הסלת בדקה הימנה, כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן
הסובין בסלת כלל: שתהא הסלת ברורה).
רבי שמעון אומר
לא היה להן קצבה:
תנו רבנן [ספרא
אמור פרתא יג פרק יח משנה א]: (ויקרא
כד,ה) [ולקחת] סולת ואפית אותה [שתים
עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת] - מלמד שנקחת (מן
השוק כשהיא) סולת;
ומנין
שאפילו חיטין?
תלמוד לומר
'ולקחת' - מכל מקום (ובלבד
שתהא זו סלת ברורה בשעת אפייה);
יכול אף
בשאר מנחות (שיחיד
מביא) כן (שיהו
נקחות נמי חיטין ויעשנה סולת)?
תלמוד לומר
'אותה' ('אותה'
נקחת בחטים מהשוק, ואין אחרת נקחת חטין, דאין הכל בקיאין לנפות; הלכך יקח סולת
מנופה כל צרכו מן השוק): מפני
החיסחון (היקל
הכתוב בלחם הפנים).
מאי 'מפני
החיסחון'?
אמר רבי אלעזר:
התורה חסה על ממונן של ישראל (ולחם
הפנים שכיח בכל שבת ויש בהן עשרים וארבע עשרונים - לפיכך חסרון גדול הוא; לפי
שהסולת הניקח מן השוק יוקר מאד, לפיכך נקחת חיטין; אבל שאר מנחות, שהן דבר מועט,
ואין באות תדיר - לא הותרו לקנות כי אם סלת).
היכא רמיזא?
דכתיב (במדבר
כ,ח) [קח את
המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם
מים מן הסלע] והשקית את העדה
ואת בעירם.
הדרן עלך אלו
מנחות נקמצות
מנחות פרק
שמיני התודה היתה באה עו,ב
משנה:
התודה היתה באה
חמש סאין ירושלמיות (כולה מתניתין מפרש בגמרא בברייתא), שהן שש מדבריות (שש
סאין מאותן שהיו בימי משה, והוסיפו שתות על המדות; סאה ירושלמית היתה יתירה על של
מדבר שתות, ואותן חמש = שש מדבריות הן), (והנך שש
סאין =) שתי איפות (שהאיפה
= שלש סאין, שהן עשרים עשרונות, דכתיב (שמות טז,לו)
'והעומר עשירית האיפה [הוא]' דעומר
הוא עשרון; ונמצא עשר עשרונים באיפה, ושתי איפות הן עשרים עשרונות);
האיפה - שלש
סאין, עשרים עשרון (ועשרים עשרון הם, דהא בכל איפה יש
עשרה עשרונות): עשרה (עשרונות
לעשר חלות) לחמץ ועשרה
למצה;
(מנחות עז,א)
המשך המשנה
עשרה לחמץ: עשרון
לחלה (דעשר חלות היו חמץ), ועשרה למצה; ובמצה שלש מינין (וכל
אחד היה של עשר חלות): חלות,
רקיקין, ורבוכה (חלוט ברותחין קרי רבוכה בתורת
כהנים); נמצאו (במצה
שלשים חלות של עשר עשרונות): שלשה עשרונים ושליש לכל מין ומין (שבמצה,
דהוי עשר חלות לשלשה עשרונים ושליש), ושלש חלות לעשרון (שמכל
עשרון היה עושה שלשה חלות של מצה, דשלשים חלות לא היו אלא עשרה עשרון);
(ומה ששנינו עד כאן היא במדה
מדברית, אבל) ובמדה
ירושלמית (שהיו חמש סאין, שהן שלשים קבין: דסאה = ששה קבין; שלא
היו בה עשרונות אלא קבין) היו
שלשים קב: חמשה עשר לחמץ וחמשה עשר למצה; חמשה עשר לחמץ = קב ומחצה (היה
נותן) לחלה; חמשה עשר
למצה (דמט"ו קבין היה עושה עשר חלות), ובמצה שלש מינין: חלות, ורקיקין, ורבוכה; נמצאו
חמשת קבין לכל מין ומין, ושתי חלות לקב (דמקב אחד
היה עושה שתי חלות, שהרי מט"ו קבין היה עושה שלשים חלות של מצה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .