דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות עט,ב)
שלח רב חנינא משמיה
דרבי יוחנן: לא שנו (הא דתנן לא ולדות וחליפין טעונין
לחם) אלא לאחר כפרה (לאחר
שנתכפר באחת מהן: שאם הקריב - שוב לאחרת אין טעונין לחם), אבל לפני כפרה (אם
הקריב לולדות ולתמורה ולחליפין) - טעונין לחם.
הוי בה רב עמרם:
אהייא (קאמר רבי יוחנן 'לא שנו'? דהכי משמע ליה: דרבי יוחנן -
אמתניתין קמהדר, דקתני 'ולא ולדה ולא חילופה טעונה לחם' ומתניתין - בתודת
חובה קמיירי: דמדקתני 'הפריש אחרת תחתיה' - מכלל דתודה חובה היא, דאמר "עלי":
דאי לא הויא חובה - לא הוי מפריש אחרת תחתיה; ומתניתין - סתמא קתני: דליכא למשמע
מידי אי לפני כפרה מיירי אי לאחר כפרה, וקאמר רבי יוחנן לא שנו וכו')?: אילימא אחליפי תודת חובה (כגון
דאמר "הרי עלי" - דהויא עליה חובה - והפריש בהמה, וקיימא לן דחייב
באחריותן: דהאומר "עלי" ואבדה והפריש אחרת ונמצאת הראשונה, וקאמר: אם
קודם שהקריב הראשונה הקריב השניה - טעונה לחם השניה, ואם לא – לא, פשיטא): אי לפני כפרה (דטעונה
לחם) – תנינא (דטעונין
לחם, כדאמר 'מנין למפריש תודה כו'; דמדקאמר 'מפריש אחרת תחתיה' - מכלל
דתודת חובה היא, וקתני 'והרי שתיהן עומדות איזו שירצה יקריב ולחמה עמה' -
דהיינו לפני כפרה)! אי לאחר
כפרה (דאינה טעונה) – תנינא (רש"י
כתב יד: לעיל: 'יכול שתהא שניה טעונה לחם? תלמוד לומר: יקריבנו:
אחד ולא שנים'; וההיא ברייתא - בתודת חובה קא מיירי: מדאמר 'מנין
למפריש תודתו' ולא קתני 'מנין למפריש תודה' לישנא אחרינא תודת חובה:
כגון מפרש בים והיוצא בשיירא וחולה שניצל מחליו וחבוש שיצא מבית האסורים, דאמרינן בברכות:
'ארבעה צריכין להודות, דכתיב בהו 'ויזבחו זבחי תודה'
בספר תהלים [קז,כב])!?
(מנחות פ,א)
אלא אחליפי תודה
נדבה (דקאמר "הרי זו" ואבדה, ומפריש אחרת תחתיה;
כלומר: דאסיפא דהא ברייתא קאי, דקאמר 'מנין תמורה וחליפין', דסתמא קתני,
וקמשמע לן בחליפי תודה נדבה, ואמר רבי יוחנן עלה לא שנו כו'), בין לפני כפרה בין לאחר כפרה (שנתכפר
באחרות) טעונות (שתיהן) לחם.
מרבה בתודות הוא
(ולאו חליפין היא: דהא לא מחייב באחריותה דקמייתא! אלא תודה
באפי נפשה היא, וטעונה לחם אפילו נתכפר בראשונה: דהואיל ולא נתחייב להפריש אחרת
והפרישה - גלי אדעתיה שדעתו היה להרבות בתודות של נדבות, והלכך מביא בלחמיהן)!?
אלא אולד תודה נדבה
(כגון שהפריש וילדה), בין (הקריבה) לפני כפרה בין לאחר כפרה - אין טעונין לחם (דמותר
דתודה היא: שכבר נתכפר באחר, והוי כמפריש מעות לתודתו וניתותרו: דכל דבר הבא מאליו
כגון ולד - חשיב 'מותר').
מותר דתודה היא
(יתירות שגדל על התודה ולאו תודה עצמה)!?
אלא אולד תודה חובה:
לפני כפרה טעון לחם (כיון דאילו אבדה תודה נפיק ידי
נדבתו בולד תודה - קרינן ביה 'וטעונה לחם' אם הקריבה תחלה: דהא אהני ליה, דבהאי
יצא ידי נדרו! אבל ולד תודת נדבה - דלא עליה רמיא - אם אבדה ליכא למימר אולד
'במקום תודה הוא ובו מתכפר' דהא אם האם קיימת - מן הדין צריך להקריבה, ואם אבדה
בלא ולד - נמי הוי מפטרי), לאחר
כפרה אין טעון לחם (וכי קתני לעיל 'ולא ולדה טעון
לחם' - לאחר כפרה, אבל לפני כפרה – טעון; והתם ליכא למיפרך 'בין לפני וכו'
מרבה בתודות הוא': דאין אדם מרבה בתודת חובה).
מאי קא משמע לן?
דקסבר רבי יוחנן: אדם מתכפר בשבח הקדש (דהיינו הולד
של תודת חובה; וכיון דיכול להתכפר באיזו שירצה: או באם או בולד - הכי נמי טעונות
לחם).
הוי בה נמי אביי
כי האי גוונא ('אהייא?' דרב עמרם, ותירץ אוולד
תודת חובה).
איתמר נמי: אמר
רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: חילופי תודה נדבה, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה -
טעונה לחם: מרבה בתודות הוא (ולאו
חליפין דקמייתא הוא, דהא אינו חייב באחריותה);
ולד תודה נדבה,
בין לפני כפרה בין לאחר כפרה - אין טעון לחם: מותר דתודה הוא (ולד
תודת נדבה אפילו לפני כפרה 'מותר דתודה' הויא, ולא אהני ליה מידי: דליכא למימר
'בשבח הקדש מתכפר' דהא לאו עליה רמיא);
וולד תודה חובה
לפני כפרה טעונין לחם (שהרי יצא בהן ידי חובתו: שאם תאבד
הראשונה עוד לא צריך לאתויי אחריתי: דאדם מתכפר בשבח הקדש), לאחר כפרה אין טעונין לחם (דמותר
דתודה היא, ובוולד דתודה נדבה - להכי לפני כפרה נמי אין טעונין לחם: משום דאין אדם
מתכפר בתודת נדבה).
אמר שמואל: כל שבחטאת
מתה (חמש חטאות מתות, ו'שכפרו בעליה' - אחת מהן) - בתודה אין טעונה לחם; כל שבחטאת רועה - בתודה
טעונה לחם (מילתא דשמואל מפרש לקמן).
מתיב רב עמרם:
[ספרא צו פרשתא
ה פרק יא משנה א, הובא בשלמות לעיל עט,ב]: 'מהו אומר 'תודה יקריב' (ויקרא
ז,יב) [אם על
תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן
וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן]?
מנין למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות -
מנין שאיזה מהן שירצה יקריב ולחמה עמה? תלמוד לומר 'התודה יקריב';
יכול שתהא שניה (להקרבה) טעונה לחם?
תלמוד לומר 'יקריבנו': אחד ולא שנים';
ואילו גבי חטאת
כי האי גונא – רועה! דתנן [תמורה פ"ד מ"ג]: 'ה[מ]פריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה
והרי שתיהן עומדות - מתכפר באחת מהן, ושניה תמות - דברי רבי; וחכמים אומרים: אין
חטאת (שכפרו
בעליה) מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו בעלים (באחרת)' - הא (אם נמצאת) קודם שנתכפרו בעלים (כי
הא: דשתיהן עומדות ונתכפר באחת מהן - שניה) - רועה (שאין חטאת
מתה אלא אותה שנמצאת לאחר שכיפרו הבעלים)! (ואילו תודה
בכהאי גוונא: דהפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה והרי שתיהן עומדות - שניה אין
טעונה לחם, דכתיב (ויקרא ז,יב) 'יקריבנו'
- לאחד ולא שתים' והיכי קאמר 'כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם')? (ומדרבנן קא
מותיב לה [לדברי
שמואל].)
שמואל - כרבי סבירא
ליה, דאמר: אבודה בשעת הפרשה – מתה (אם אבודה
הראשונה בשעת הפרשת השניה - מתה [הראשונה], ואף על גב שלא היתה אבודה בשעת
כפרה: שנמצאת קודם; הלכך משום הכי בתודה אין טעונה לחם השניה: שהרי גבי חטאת - מתה
כהאי גוונא; להכי לשמואל אין טעונין לחם).
אלא 'רועה' לרבי
- היכי משכחת לה
כדרבי אושעיא, דאמר
רבי אושעיא: 'הפריש שתי חטאות לאחריות (שאם תאבד
האחת יתכפר בחברתה) - מתכפר באיזה
מהן שירצה, והשניה תרעה' (דהתם רבי מודה
דיתכפר באחת מהם והשניה תרעה, דאין חטאת שנתכפרו באחרת מתה אלא על ידי דיחוי: שאבדה
ונדחית, אבל בהנך דלא נדחו מעולם – לא, דהכי הוי הלכה למשה מסיני; דכל דין
חטאת המתות - הלכה למשה מסיני, במסכת תמורה).
והא גבי תודה כי
האי גוונא (שאם הפריש שתי תודות לאחריות: שאם תאבד האחת תהא שניה
תחתיה) אין (השניה) טעונה לחם (דכתיב
'יקריבנו - לאחד ולא לשנים',
והיכי קאמר 'כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם')?
אלא שמואל (דאמר
'כל שבחטאת מתה, בתודה אינה טעונה לחם' - לא סבר לא כרבי ולא כרבנן) - כרבי שמעון סבירא ליה, דאמר (במסכת
תמורה) 'חמש חטאות מתות
(ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה, ושנתכפרו בעליה
באחר, ושעיברה שנתה; דלית ליה 'השניה רועה'; ודכוותה גבי תודה אין טעונה לחם: שאם
הפריש שתי תודות לאחריות וכו' - דהיינו 'שכפרו בעליה' דמתה היא בחטאת; להכי גבי
תודה - אין טעונים לחם)'.
(ופריך: והיכי אמרת דשמואל כרבי שמעון
סבירא ליה?) והא 'רועה' לרבי
שמעון לית ליה כלל (ושמואל אית ליה, דאמר 'כל שבחטאת
רועה - בתודה טעונה לחם')!?
שמואל נמי חדא [בלבד] קאמר: 'כל שבחטאת מתה בתודה אין טעונה לחם' (במתה
איירי, ברועה לא איירי).
מאי קא משמע לן
(שמואל? כולהו תנינא לעיל דאין טעונות לחם!? והא ודאי ליכא
למימר דכשעברה שנתה אתא לאשמועינן, דהא תודה כשרה אפילו בת עשר שנים? לימא 'הלכה
כרבי שמעון')?
לאפוקי מדרבי יוחנן,
דאמר (ולד תודה לפני כפרה טעון לחם, ד)'אדם מתכפר בשבח הקדש' - קמשמע לן (שמואל) דלא (דהלכה כרבי
שמעון: דחמש חטאות מתות: ולד חטאת כו' - ואין מתכפר בו, ובתודה אין טעונה
לחם).
אמר רבי אבא:
"זו תודה וזו לחמה" (אף על גב דלא
אמר "עלי") - אבד הלחם
מביא לחם אחר (על תודה זו: דכיון דאמר "זו"
- נתחייב בלחמה, וכל זמן שעיקר הזבח קיים - חייב בלחמה); אבדה תודה - אינו מביא תודה אחרת (על
לחם זה, אלא אבדה התודה - אבדה הלחם); מאי טעמא? לחם לגלל תודה (דכתיב
'והקריב על זבח התודה חלות' (ויקרא
ז,יב)), ואין תודה לגלל
לחם (משום הכי: אבדה תודה - אין מביא תודה אחרת, אף על גב דלחמה
קיים).
אמר רבה: הפריש
מעות לתודתו
(מנחות פ,ב)
ונתותרו - מביא
בהן לחם; ללחמי תודה ונתותרו - אין מביא בהן תודה;
מאי טעמא?: אילימא
משום דרב כהנא, דאמר רב כהנא: מנין ללחמי תודה שנקראו 'תודה' שנאמר (ויקרא
ז,יב) [אם על תודה
יקריבנו] והקריב על זבח התודה
חלות מצות [בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת
בשמן] (כדכתיב
'התודה חלות'; הלכך: כי אמר "מעות הללו לתודה"
- הרי לחם בכלל, דהא נמי 'תודה' איקרי) - אי הכי איפכא נמי (דכיון
דלחם איקרי 'תודה', תודה נמי איקרי 'לחם', ויביא נמי ממותר לחם תודה)!?
לחם איקרי
'תודה' (ולהכי הפריש לתודתו ונתותרו מביא בהן לחם), תודה לא איקרי 'לחם' (וכי
אמר "מעות הללו ללחמי תודה" לא הויא תודה באותו שֵׁם, דהא לא איקרי
'לחם').
ואמר רבה: הפריש
תודתו ואבדה, וחזר והפריש אחרת תחתיה ואבדה, וחזר והפריש אחרת תחתיה ונמצאו הראשונות,
והרי שלשתן עומדות: נתכפר בראשונה - שניה אינה טעונה לחם (לפי
שהיא חליפי תודה ראשונה), שלישית טעונה
לחם (דלא הויא חליפי תודה ראשונה, ו'מרבה בתודות' הוא: דאף על
גב דחובה היא, דקתני 'והפריש אחרת [תחתיה]' - אפילו הכי אמרינן הכא ודאי שלישית לא
הויא אלא 'מרבה בתודות', דלא הויא חליפה); נתכפר בשלישית - שניה אינה טעונה לחם (לפי
שהיא [השלישית] חליפתה
של שניה), ראשונה טעונה
לחם (לפי שאינה חליפין); באמצעית - שתיהן אין טעונות לחם ([שניה]
- לפי שהיא חליפת הראשונה; ולא שלישית טעונה לחם: שאף על פי שאינה חליפת ראשונה - הויא
חליפה דחליפה).
אביי אמר: אפילו
נתכפר באחת מהן - שתיהן אין טעונות לחם: כולהו חליפין דהדדי נינהו (דמכח
ראשונה באו כלן).
אמר רבי זירא: וכן
לענין חטאות: הפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאו
הראשונות והרי שלשתן עומדות: נתכפר בראשונה - שניה תמות (דהויא
חטאת שכיפרו בעליה), שלישית תרעה
(דלא הויא חליפי ראשונה); נתכפר בשלישית - שניה תמות, וראשונה תרעה; נתכפר
באמצעית - שתיהן ימותו.
אביי אמר: אפילו
נתכפר באחת מהן - שתיהן ימותו: כולהו חליפין דהדדי נינהו.
מאי 'וכן' (פשיטא
דכדין תודות לענין לחם - כך דין חטאת לענין מתה בכהאי גוונא)?
מהו דתימא: התם
הוא, דאיכא למימר 'מרבה בתודות הוא' (משום הכי,
לרבה - שלישית טעונה לחם, כדאמרינן לעיל: דהויא תודת חובה), אבל הכא (חטאת) - דליכא למימר 'מרבה בחטאות הוא' (דחטאת
לאו בר נדר ונדבה הוא) - אימא לא
(לא תיהוי שלישית רועה אלא ימותו תרוייהו)? קא משמע לן (רבה
דלא).
תני רבי חייא: תודה
שנתערבה בתמורתה (דלא ידע הי תודה והי תמורה), ומתה אחת מהן - חבירתה אין לה תקנה. (אבל
אם שתיהן עומדות - מביאן לעזרה, וארבעים חלות עמהם, ומתנה: "אם זו תודה - הא לחם
שלה, וזו תמורתה, ואם זו תודה - יהא לחם שלה, וזו תמורתה")
(וקא בעי תלמודא:) היכי נעביד?: נקריב לחם בהדה - דלמא תמורה היא (וכבר
אמרינן לעיל: תודה טעונה לחם, ולא תמורה - משום הכי אין לה תקנה)? לא נקריב לחם בהדה - דלמא תודה היא?
היכי דמי: אי דאמר
(האי גברא מתחלה) "( הרי) עלי (תודה)" (אמאי אין לה
תקנה אי עסקינן בתודת חובה: בההיא דאמר "עלי", ונתערבה - אית לה תקנה:) - לא סגיא דלא מייתי ליה בהמה אחרינא ולחם (לא
סגי דלא מייתי תודתו, וכיון דלא סגי דלא מייתי - יכול להפריש אחרת לאחריות, הלכך
לייתי בהמה עם הנותרת, ולחם, ולתני:) ולימא "אי הך דקיימא תמורה היא - הא (האחרת
שהבאתי תהא) תודה (לחובתו), והא לחמה; אי הך דקיימא תודה היא - הא לחמה, והא
(וזו האחרת) תיהוי אחריות (אני מפריש
לאחריות של זו: שאם תאבד - תהא זו תחתיה)" (ויקריב הראשון
ולחמה, ושניה בלא לחם, כדין המפריש שתי תודות לאחריות, דאמרן לעיל 'השניה אינה
טעונה לחם')!?
לא, צריכא דאמר
"הרי זו" (דהויא נדבה, ואין לה אחריות, ולא מצי
למימר 'הא תהא לאחריות' - משום הכי אין לה תקנה).
<סימן למודי"ם
מיד"ת על"ה שי"ש שכ"ן דדמ"ה דא"י חל"ש
מות"ר תמור"ה בחו"ץ חזקי"ה הפרי"ש חטא"ת לאח"ר
יות"ר>
אמרו למדין
לפני רבי (היינו לוי כדאמרינן בסנהדרין (דף יז:)
'למידין לפני חכמים' – לוי מרבי'): וליתי לחם, ולימא: "אי הך דקיימא תודה היא - הא לחמה;
אי לא - ליפוק לחולין" (שיאכלו הבעלים
אותן חלות בתורת חולין, והכהנים יאכלו לאותן ארבע דתרומה בתורת חולין)?
אמר להו: וכי מכניסין
חולין לעזרה (דדלמא הך דקיימא תמורה היא, והיאך הביא
לחם חולין בעזרה)?
וליתי בהמה (אחרת
עם הנותרת) ולחם (דאף
על גב דאסקינן דאמר "הרי זו", יביא בהמה - ומה בכך: שהרי אדם יכול להרבות
נדבה, ויהא להם תקנה:), ולימא
"אי הך דקיימא - תמורה היא, הא תודה והא לחמה, אי הך דקיימא תודה היא - הא
לחמה, והא תיהוי שלמים"!?
אמר להו: משום דקא
ממעט באכילה דשלמים (דהשתא הויא ספק שלמים; ודין שלמים דנאכלים
לשני ימים ולילה, ותודה - ליום ולילה; ואין יכול לאוכלה להך אחרת אלא ליום ולילה
והנותר ישרף דשמא תודה היא ואיכא למימר לאו תודה היא אלא שלמים שנאכלים לשני ימים
ולילה אחד ושלא כדין שרפן ואייתי קדשים לבית הפסול: שיקדים זמנו, דשמא שלמים הוא).
אמר לוי לרבי (היינו
נמי 'למדין', אלא קמייתא אמר ליה בישיבת שאר התלמידים, וזו בינו לבין עצמו): וליתי בהמה ולחם ולימא "אי הך דקיימא תמורה
היא - הא תודה והא לחמה; ואי האי דקיימא תודה היא - הא לחמה והא תיהוי מותר דתודה (ותקרב
בלא לחם)"!?
אמר ליה: כמדומה
אני שאין לו מוח בקדקדו:
(מנחות פא,א)
וכי מפרישין תחלה
למותרות (וכי מפרישין תחילה שום קרבן על מנת שיהא מותר זבח? הא
לא מצינו מותרות אלא ולד, או שכפר ונתותר, כגון שאבד ראשונה והפריש אחרת ואחר כך
נמצאת הראשונה)?
יתיב רבי יצחק בר
שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן ויתיב וקאמר: ולייתי בהמה ולחם, ולימא "אי הך דקיימא
תמורה היא - הא תודה והא לחמה, ואי הך דקיימא תודה היא - הא לחמה, והא תהוי תמורה"?
אמר ליה: עני מרי
(ענני מורי): ארבעין בכתפיה (הוא חייב ללקות
ארבעים על שהמיר כדתנן (תמורה פ"א מ"א, דף ב.)
'שאם המיר מומר וסופג את הארבעים') – וכשר (ואת אמרת יפריש
לכתחילה לשם תמורה דבר שהוא אסור ומתחייבים מלקות)?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .