דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות פא,ב)
ולא יביא (בהמה
לתודתו) מחיטי מעשר שני,
אלא ממעות מעשר שני (מביא תודה
ולחמה):
רב נחמן ורב
חסדא דאמרי תרוייהו: לא שנו אלא מחיטי מעשר שני, אבל מחיטין הלקוחות (בירושלים) ממעות מעשר שני (לשום
אכילת מעשר שני) – יביא.
יתיב רבי ירמיה
קמיה דרבי זירא, ויתיב וקאמר: לא שנו אלא מחיטי מעשר שני, אבל מחיטין הלקוחות במעות
מעשר שני – יביא; אמר ליה: רבי, אתה אומר כן? אני אומר אפילו מחיטין הלקוחות במעות
מעשר שני (קודם לכן לשם מעשר שני) לא יביא (לצורך
תודות, ומתניתין, דקתני 'אלא ממעות מעשר שני' = שיקח חיטין לשם תודה ממעות מעשר
שני ויביא);
ואימא טעמא
דידי ואימא טעמא דידך:
אימא טעמא
דידך: תודה מהיכא קא ילפת לה (לתודה
דיכול להביא ממעות מעשר שני ואינה מביאה מחיטי מעשר שני)? – משלמים (שבאין
ממעשר שני, דרחמנא קראה לתודה 'שלמים' דכתיב (ויקרא
ז,יג,טו) 'תודת שלמיו': מה שלמים באים ממעשר -
אף תודה באה מן המעשר אם ירצה),
(מנחות פב,א)
ושלמים (גופייהו
גמרינן) 'שם' 'שם' ממעשר (דמזבין
ממעות מעשר שני, דכתיב במעשר שני: '[ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך
בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך] ואכלת
שם [לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך]' (דברים
יד,כו) וכתיב בשלמים 'וזבחת שלמים ואכלת שם [ושמחת
לפני ה' אלקיך]' (דברים כז,ז): מה 'שם'
דהתם מעשר [שני]
- אף 'שם' דגבי שלמים מעשר: דיכול להביא
שלמים ממעשר); ומינה (וקא
דייקינן): מה שלמים אין
גופן מעשר (דהא אין מעשר שני אלא בתבואה ושלמים - בשר, אלא ממעות
מעשר קאמר קרא דיביא שלמים) - אף תודה (לחמי תודה
דבאה ממעשר שני) נמי: אין
גופה מעשר (לא מגוף המעשר, דהיינו מן החיטין הראשונות של מעשר,
אלא שניקחו בכסף מעשר), והני
חיטי הלקוחות במעות מעשר שני נמי אין גופן מעשר (ומשום
הכי קשרית לאתויי לחמי תודה מינייהו)!
אימא טעמא
דידי: תודה מהיכא קא ילפינא לה? משלמים, ושלמים 'שם' 'שם' ממעשר: מה שלמים אין מין מעשר (דשלמים
בשר, ומעשר פירא) - אף
תודה אין מין מעשר (לחמי תודה שמביא מן המעשר - לא
יביאם ממין המעשר, דהיינו נמי חיטים הלקוחות לשם מעשר), לאפוקי חיטין הלקוחות במעות מעשר שני, דמין
מעשר נינהו (אלא מן המעות יקנה לחמי תודה לשם
תודה, דמעות - לאו מין מעשר הוא).
אמר רבי אמי:
המתפיס מעות מעשר שני לשלמים (שמזמן
מעות מעשר שני לקנות שלמים מהן - אף על גב דסתם מעות מעשר שלמים הן, אף על גב
דמתפיס בהו בפירוש) - לא קנו
שלמים (דלא חלה על אותן מעות קדושת שלמים, אלא שיכול לקנות
מהן כל דבר אחר שירצה; והא דתנן 'מביא תודה ממעות מעשר' - לא שמתפיס המעות, אלא
שיקנה בהמה לשם של שלמים: דאבהמה ודאי חלה קדושה הראויה למזבח).
מאי טעמא?
דלא אלימא
קדושת השלמים למיחל אקדושת מעשר שני (שלא יהא
יכול ליתנו בכל אשר תאוה נפשו).
מיתיבי [מעשר
שני פ"א מ"ד]: 'הלוקח
חיה (ממעות מעשר שני בירושלים) לזבחי שלמים (חיה גופה לא
חזיא לשלמים), ובהמה
לבשר תאוה (לאוכלה
בירושלים בכל שעה שירצה, כדכתיב (דברים יד,כו)
'ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך': דאף על
גב דאין דינו ליקח ממעות מעשר שני אלא שלמים) - לא יצא העור לחולין' (אבל עור, דחזיא
ליקח בו בהמה לשלמים - לא יצא לחולין היכא דיש בו ליקח בו בהמה; סתם מעות מעשר
הויא שלמים, ומביא בדמיו שלמים, דקיימא לן דכך הוא הדין לעשות: ליקח ממעות מעשר
שני בהמה לשלמים וחיה לבשר תאוה, והעור יוצא לחולין, כדאמר בפרק 'בכל מערבין' (עירובין
כז:): 'בבקר (דברים
יד,כו) - מלמד שלוקחים בקר אגב עורו': הבשר
לזבחים, ומבליע דמי העור בבשר, ויוצא לחולין; וצאן - אגב גיזותיו; אבל הכא, דשָׁני
ד'לקח חיה לשלמים ובהמה לבשר תאוה - לא יצא העור לחולין', אלא קנו שלמים;
רש"י כתב יד: וקסלקא דעתא האי דפריך 'לא יצא העור
לחולין' מקדושת שלמים, אלא ימכרו ויביא בדמיו שלמים; הלכך עור נמי קדוש; וכן אם
לקח בהמה ממעות מעשר שני לבשר תאוה לאוכלה בלא הקרבה - לא יצא העור לחולין מקדושת
מעשר שני, אלא ימכר העור ויאכלו דמיו בירושלים; דאין דרך מקח בכך: דסתם בהמת מעשר
שני הנאכלות בירושלים יקרבו שלמים, אבל חיה לבשר תאוה ובהמה לזבחי שלמים - יצא
העור לחולין מקדושת מעשר שני, דאמרינן בעירובין בפרק 'בכל מערבין' '(עירובין כז:):
'בבקר (דברים יד,כו)
- מלמד שלוקחים בקר אגב עורו' ולא צריך לאכול בירושלים אלא
הבשר; קתני מיהת 'חיה לזבחי שלמים לא יצא העור לחולין'); לאו
למימרא דקני שלמים (וחלה קדושה על העור שראוי להם;
אלמא דאלימא קדושת שלמים למיחל אקדושת מעשר)?
הא איתמר עלה:
אמר רב: לא קני שלמים, ומאי 'לא יצא העור לחולין'? - הכי קאמר: אינו בתורת
לצאת העור לחולין (דאין לו קדושה כלל, הואיל ושלא
כתורה לוקחן).
מאי טעמא (לא
יצא העור לחולין מקדושת מעשר, שהרי אין דרך מקח בכך לקנות חיה לזבחי שלמים)?
אמר רבה: נעשה
כלוקח שור לחרישה (דנעשה האי עור - כלוקח ממעות מעשר
שני שור לחרישה: שלא לקחו סתם, דלא הוי שלמים כלל: לא הוא ולא עורו. מרבותינו
ז"ל. ענין אחר אינו בתורת לצאת העור לחולין - דהיינו לשלמים: הלוקח
בהמה ממעות מעשר לשלמים - הבשר נאכל בתורת שלמים, והעור יוצא לחולין; אבל האי לא
יצא לחולין, ויקח מדמי העור בהמה לשלמים, אבל לא קנה שלמים: דנעשה כלוקח שור
לחרישה ממעות מעשר שני, דמוכרם הן ועורן, ויאכלו כל דמיו מעשר).
איתמר: המתפיס
מעות מעשר שני לשלמים: רבי יוחנן אמר קני, רבי אלעזר אומר לא קני; ואליבא דרבי
יהודה, דאמר (במסכת קדושין (בפרק
שני, דף נב:)) 'מעשר -
ממון הדיוט הוא (ויכול לקדש בו את האשה)' דכולי עלמא לא פליגי דקני (דקנו
שלמים, דקדושת שלמים חיילא אממון הדיוט), כי פליגי אליבא דרבי מאיר, דאמר 'מעשר - ממון גבוה
הוא': מאן דאמר לא קני - כרבי מאיר (דלא חלה
קדושת שלמים אממון גבוה), ומאן
דאמר קני, כיון דמעשר קרי ליה 'שלמים' (כדגמרינן לעיל
'שם' 'שם'
- בהמה שלוקח ממעות מעשר סתם קרב שלמים), כי מיתפסת ליה (לצורך
שלמים) - נמי תפיס (דקנו
שלמים, ואין יכול לשנותן לדבר אחר).
מיתיבי 'המתפיס
מעות מעשר שני לשלמים, כשהוא פודן (לאותן
מעות מעשר שני: שמחללן על פרוטות או על דינרין) - מוסיף עליהם שני חומשין: אחד לקדש (אחד
חומש להקדישו שפודה, דהיינו שלמים, שהפודה הקדש מוסיף חומש) ואחד למעשר (והפודה
מעשר שני שלו מוסיף חומש)' (והא
הכא מוכח דחיילא קדושת שלמים אקדושת מעשר, שהרי הוסיף חומש אשלמים - והיכי אמר רבי
אלעזר 'לא קנו')!?
מי סברת דברי
הכל היא? הא מני? - רבי יהודה היא (דאמר
'ממון הדיוט הוא'; להכי חל עליה קדושת שלמים).
משנה:
מנין לאומר
"הרי עלי תודה" שלא יביא אלא מן החולין? תלמוד לומר: (דברים
טז,ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר [במקום
אשר יבחר ה' לשכן שמו שם], והלא פסח
אין בא אלא מן הכבשים ומן העזים!? אם כן מה תלמוד לומר 'צאן ובקר'? - להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר (היינו
תודה ושלמים הבאין חובה) לפסח: מה
פסח: דבר שבחובה ואין בא אלא מן החולין (מפרש
בגמרא) - אף כל דבר
שבחובה אין בא אלא מן החולין; לפיכך האומר "הרי עלי תודה", "הרי
עלי שלמים", הואיל ובאין חובה (דהא אמר
"הרי עלי") - לא
יביאו אלא מן החולין ('[לפיכך] האומר הרי עלי תודה וכו'
- משנה שאינה צריכה היא, דהא תנינן לה לעיל!? אי לא משום סיפא, דצריכה, דקתני
'נסכים בכל מקום' ואפילו היכא דאמר "הרי עלי זבח", ולא אמר 'ונסכים'; אי
נמי דאמר "זבח ונסכים", ואפילו לא אמר "עלי" אלא אמר "הרי
זו" - לא יביא אלא מן החולין);
ונסכים (של
תודה ושל שלמים) בכל מקום
(בין אמר "הרי עלי להביאם מן המעשר" בין
"מן החולין") לא יביאו
אלא מן החולין (לא יביא הנסכים אלא מן החולין; כי
שרי ליה רחמנא לאתויי שלמים ממעשר, כדגמרינן 'שם'
'שם' - הני מילי שלמים גופייהו, דבני
אכילה נינהו, אבל נסכים - דכליל נינהו - לא יביא מן המעשר).
גמרא:
ופסח גופיה מנא
לן?
דתניא: רבי
אליעזר אומר: נאמר פסח במצרים ונאמר פסח לדורות: מה פסח האמור במצרים לא בא אלא מן
החולין (דעדיין לא היתה להם תבואת מעשר שני: דאין מעשר אלא משנכנסו
לארץ) - אף פסח האמור לדורות
לא בא אלא מן החולין.
אמר לו רבי עקיבא:
וכי דנין אפשר משאי אפשר (וכי דנין
פסח דורות שאפשר לבא מן המעשר, שהרי בדורות נוהג מעשר - מפסח מצרים שאי אפשר לו
לבא ממעשר, שהרי באותה שעה לא היה מעשר נוהג)?
אמר לו: אף על
פי שאי אפשר - ראייה גדולה היא (הואיל
ומצינו שום פסח שאינו בא אלא מן החולין), ונלמד הימנה!
חזר רבי עקיבא
ודנו דין אחר: מה לפסח מצרים שכן אין טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח (דלא
הוה מזבח, אלא משקוף ומזוזות! וכיון דאין ממנו למזבח - לא הוי דומיא דשלמים, להכי
אינו בא מן המעשר),
(מנחות פב,ב)
תאמר בפסח
דורות שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח (כדאמרינן
ב'תמיד נשחט': אך בכור שור [או בכור
כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה
לריח ניחח לה'] [במדבר
יח,יז]- למד על בכור ומעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורים)?
אמר לו: הרי
הוא אומר (שמות יג,ה) [והיה
כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ
זבת חלב ודבש] ועבדת את העבודה
הזאת בחדש הזה: שיהיו כל עבודות של
חודש הזה (פסח דורות) – כזה (של מצרים:
מה זה מן החולין אף לדורות מן החולין).'
ורבי עקיבא? אי
סבר לה דאין דנין אפשר משאי אפשר - ליקו במילתיה (בהאי
דסבר ליה דאין דנין אפשר משאי אפשר, ואמאי חזר ודנו דין אחר)! אי הדר ביה (וסבר
דדיינינן אפשר משאי אפשר), והאי
דלא גמר מפסח מצרים משום האי פירכא (דמתן דמים) הוא - (האי לאו
פירכא היא ד)פסח מדבר (שעשו
בני ישראל את הפסח במועדו, כבר היה להם מזבח: דבראש חודש ניסן הוקם המשכן, וטעון
מתן דמים ואימורים למזבח, ולא בא אלא מן החולין: דעדיין לא היה להם מעשר עד שבאו
לארץ) יוכיח (אף
אני אביא פסח דורות, שאינו בא אלא מן החולין)!?
לדבריו דרבי
אליעזר (דאית ליה דנין אפשר משאי אפשר: מה לפסח מצרים) קאמר (אבל איהו
סבר דאין דנין); לדידי
אין דנין אפשר משאי אפשר, לדידך - דאמרת דנין אפשר משאי אפשר (בעל
כרחך דיינינן ליה מיניה, דהא אקשה בו קרא לכל הפסחים כדכתיב 'ועבדת כו':
שיהו כל העבודות של חדש כזה) - מה לפסח מצרים שכן אינו טעון מתן דמים ואימורין לגבי
מזבח, תאמר בפסח דורות שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח? ואמר ליה רבי אליעזר: 'ועבדת'.
ורבי אליעזר (אמאי
מהדר ליה 'ועבדת'?) לימא ליה (לאו
פירכא היא, ד)פסח מדבר
יוכיח!?
לדבריו דרבי
עקיבא קאמר ליה; לדידי דנין אפשר משאי אפשר, ומשום האי פירכא - פסח מדבר יוכיח;
לדידך, דאמרת אין דנין אפשר משאי אפשר - 'ועבדת'!
והשתא נמי (אף
על גב דיליף מן 'ועבדת') ליפרוך (רבי
עקיבא 'וכי דנין אפשר משאי אפשר': והאי
קרא 'ועבדת' לא משמע ליה, דהא לא כתיב בפירוש
דבא מן החולין, אלא דיליף מהקישא ד'יהו כל עבודות של חדש זה כזה')?
אמר רב ששת:
זאת אומרת (מדלא פריך הכי) אין משיבין על ההיקש (אף
על גב דאיכא למיפרך ביה, כגון הכא; דאדם דן קל וחומר מעצמו, ואין אדם דן גזירה שוה
והיקש מעצמו אלא אם כן למדה מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני).
ובתרביצא (בבית
המדרש שמרביצים בו התורה) אמור (תיובתא
אמתניתין דגמר שאר קרבנות חובה מפסח דורות): וכי דבר הלמד בהיקש (פסח
דורות הלמד בהקש מפסח מצרים דבא מן החולין, כדכתיב 'בחדש
הזה') חוזר
ומלמד בהיקש (על שאר קרבנות? היאך למידין תודה
מפסח דורות)?
בכללא איתמר (כלומר
פסח מצרים ופסח דורות בכלל הוא): פסח - כוליה חדא מילתא היא (דשם
'פסח' אחד הוא, ולא הוי 'דבר הלמד בהיקש'; דהיכי דיליף תודה מפסח דורות - כמאן
דיליף מפסח מצרים, דשֵׁם פסח - אחד הוא).
ורבי עקיבא (הואיל
ולא יליף מן 'ועבדת' כרבי אליעזר) - פסח דאינו בא אלא מן החולין מנא ליה?
נפקא ליה מהא
דאמר שמואל משום רבי אליעזר: (ויקרא ז,לז) זאת
התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים; (מאי קא
משמע לן האי קרא?) 'עולה': (להכי מקיש הני קרבנות לעולה, לומר לך) מה עולה טעונה כלי אף כל טעון כלי;
מאי היא (על איזה
כלי הוא מלמד)? אילימא
מזרק (לקבל הדם, כדאשכחן מזרק בעולה, דכתיב [שמות
כד,ה] 'וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות',
וכתיב 'וישם באגנות'), גבי זבחי שלמי ציבור (דהתם
שלמים נמי הוי, דכתיב [שמות כד,ה] 'ויזבחו
זבחים שלמים') נמי כתיב: (שמות כד,ו) [ויקח משה חצי הדם] וישם באגונת [וחצי הדם
זרק על המזבח] (דהאי
'באגנות' משמע אכולהו: כיון דשלמים טעונין
מזרק - כל שכן שאר קדשים, ואמאי ילפי מעולות טפי משלמי צבור)!?
אלא סכין (דלא הוו
מולקין);
ועולה גופה מנלן?
דכתיב (בראשית כב,י) וישלח
אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו, והתם - עולה הוא, דכתיב (בראשית כב,יג) [וישא אברהם את עיניו וירא והנה
איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל] ויעלהו
לעולה תחת בנו.
'[ל]מנחה' (להכי הוקשו למנחה): מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה (דכתיב
'כל זכר בבני אהרן יאכלנה' (ויקרא
ו,יא)) - אף כל אין
נאכלין אלא לזכרי כהונה.
מאי (על איזה
מן הקרבנות מלמד שיהא נאכלין לכהנים)? אי חטאת ואשם,
(מנחות פג,א)
בהדיא כתיב (במדבר יח,ט:
'וזה יהיה לך מקדשי הקדשים מן האש לכל חטאתם ולכל
אשמם' וסמיך ליה בקדש הקדשים [תאכלנו כל זכר יאכל אתו קדש
יהיה לך] (במדבר יח,י))! אי זבחי שלמי ציבור (כבשי
עצרת) - מרבויא דקראי
אתי (ד'יאכל אותו'): (במדבר יח,י) בקדש
הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו [קדש יהיה לך] (לעיל מיניה
כתיב 'וזה יהיה לכם מקדש הקדשים מן האש וגו' וכתיב
בתריה 'בקדש הקדשים תאכלנו' דלא צריך, דהא בכל הנך
דכתיב בקרא דלעיל מיניה בכוליה כתיב 'זכרים' ב'צו את אהרן' - ריבויא הוא, ללמד על
כבשי העצרת דהם נמי נקראו 'קדשים' דכתיב 'קדש יהיו לה' לכהן'
[ויקרא כג,כ]) - לימד על זבחי שלמי ציבור שאין נאכלים אלא לזכרי כהונה?
תנאי היא: איכא דמייתי לה (זבחי
שלמי ציבור) מהכא (ממנחה), ואיכא דמייתי לה מהכא (מרבויא
דקרא).
'חטאת': מה חטאת מקדשה בבלוע (דאם בלע
בשר שלמים מבשר חטאת - יש להם דין חטאת ליאכל ליום ולילה, כדאמרינן בפסחים: 'כל
אשר יגע בבשרה יקדש' (ויקרא ו,כ) להיות
כמוה שאם פסולה תפסלם ואם כשרה יאכל כחמור שבה; ואמרינן (זבחים דף
צז:) 'עד שיבלע בבשרה', כגון שהיו שתי חתיכות: אחת שלמים ואחת של
בשר חטאת, ונפל מן החטאת על השלמים, ונבלע בה - יאכל כחומר שבה: ליום ולילה, כחטאת) - אף כל מקדשה בבלוע (שאם
בלע קרבן קל מן החמור - קדוש כמוה, או קרבן כשר מן הפסול - פסולה כמוהו).
'אשם': מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו (דלעולם לא
ימצא באשם שפיר ושליא: דכל אשמות זכרים הם) - אף כל (קרבנות
שמצאו בתוכן שפיר ושליא) - אין
שפיר ושליא קדוש בו (אינן קדושים);
קסבר ולדות קדשים - בהוייתן (כשיולדו) הן קדושים (ולא
במעי אִמָּן), ודנין
אפשר (שאר קרבנות הבאים נקבה, ואפשר להיות לה בתוכן שפיר
ושליא) משאי אפשר (מאשם,
דזכר הוא);
(ולהכי
נקט לשון 'בהוייתן': משום הא: ד'ולדות קדשים קדושים' נפקא לן בפרק קמא דבכורות, מ'יהיו
לך', דכתיב [דברים יב,כו]
'רק קדשיך' - אלו התמורות, 'אשר
יהיו לך' - אלו הולדות.)
'[ול]מלואים': מה מלואים, מותריהן בשריפה (דכתיב
'ואם יותר בבשר המילואים מן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש'
וגו' (שמות כט,לד)) ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה (שלא
מצינו שריפה במילואים אלא בבשר לאחר שחיטה) - אף כל (קרבנות): מותריהן בשריפה (מותריהן
שניתותר חוץ לזמן אכילה - לשריפה; ואחטאת ואשם איצטריך, דאשלמים - כתיב שריפה בהדיא) ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה (שאם
הפריש שתי חטאות לאחריות, ונתכפר באחד מהן - אין השני לאיבוד, אלא ירעה עד שיסתאב
וכו'; או קרבן מעוברת: הוי השני 'מותר');
'[ולזבח
ה]שלמים' מה שלמים מפגלין (שהתודה
מפגלת את הלחם) ומתפגלין
(הם עצמן אם חישב בהן דעיקר פיגול בשלמים כתיב) - אף כל מפגלין (כגון
זבחי שלמי ציבור מפגלין את שתי הלחם; לישנא אחרינא: נסכים, כדאמרינן ב'הקומץ':
'הזבח מפגל את הנסכים') ומתפגלין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .