דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות פב,ב)
ורבי עקיבא (הואיל
ולא יליף מן 'ועבדת' כרבי אליעזר) - פסח דאינו בא אלא מן החולין מנא ליה?
נפקא ליה מהא דאמר
שמואל משום רבי אליעזר: (ויקרא ז,לז) זאת התורה לעולה למנחה
ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים; (מאי קא משמע לן האי קרא?) '[ל]עולה':
(להכי מקיש הני קרבנות לעולה, לומר לך) מה עולה טעונה כלי אף כל טעון כלי;
מאי היא (על איזה כלי
הוא מלמד)? אילימא מזרק (לקבל
הדם, כדאשכחן מזרק בעולה, דכתיב [שמות כד,ה] 'וישלח
את נערי בני ישראל ויעלו עולות', וכתיב 'וישם
באגנות'), גבי
זבחי שלמי ציבור (דהתם שלמים נמי הוי, דכתיב [שמות
כד,ה] 'ויזבחו זבחים שלמים') נמי כתיב: (שמות כד,ו) [ויקח משה חצי הדם] וישם באגונת [וחצי
הדם זרק על המזבח] (דהאי
'באגנות' משמע אכולהו: כיון דשלמים טעונין
מזרק - כל שכן שאר קדשים, ואמאי ילפי מעולות טפי משלמי צבור)!?
אלא סכין (דלא הוו מולקין);
ועולה גופה מנלן?
דכתיב (בראשית כב,י) וישלח
אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו, והתם - עולה הוא, דכתיב (בראשית כב,יג) [וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל
אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל] ויעלהו
לעולה תחת בנו.
'[ל]מנחה' (להכי הוקשו למנחה): מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה (דכתיב
'כל זכר בבני אהרן יאכלנה' (ויקרא
ו,יא)) - אף כל אין נאכלין
אלא לזכרי כהונה.
מאי (על איזה מן
הקרבנות מלמד שיהא נאכלין לכהנים)? אי חטאת ואשם,
(מנחות פג,א)
בהדיא כתיב (במדבר יח,ט:
'וזה יהיה לך מקדשי הקדשים מן האש לכל חטאתם ולכל
אשמם', וסמיך ליה בקדש הקדשים [תאכלנו
כל זכר יאכל אתו קדש יהיה לך] (במדבר
יח,י))! אי זבחי שלמי
ציבור (כבשי עצרת) - מרבויא דקראי אתי (ד'יאכל
אותו'): (במדבר
יח,י) בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו [קדש
יהיה לך] (לעיל
מיניה כתיב 'וזה יהיה לכם מקדש הקדשים מן האש וגו'
וכתיב בתריה 'בקדש הקדשים תאכלנו' דלא
צריך, דהא בכל הנך דכתיב בקרא דלעיל מיניה בכוליה כתיב 'זכרים' ב'צו את אהרן' -
ריבויא הוא, ללמד על כבשי העצרת דהם נמי נקראו 'קדשים' דכתיב 'קדש
יהיו לה' לכהן' [ויקרא כג,כ]) - לימד על זבחי שלמי ציבור שאין נאכלים אלא
לזכרי כהונה?
תנאי היא: איכא דמייתי לה (זבחי
שלמי ציבור) מהכא (ממנחה), ואיכא דמייתי לה מהכא (מרבויא
דקרא).
'[ול]חטאת': מה חטאת מקדשה בבלוע (דאם בלע בשר
שלמים מבשר חטאת - יש להם דין חטאת ליאכל ליום ולילה, כדאמרינן בפסחים: 'כל
אשר יגע בבשרה יקדש' (ויקרא ו,כ) להיות כמוה
שאם פסולה תפסלם ואם כשרה יאכל כחמור שבה; ואמרינן (זבחים דף צז:)
'עד שיבלע בבשרה', כגון שהיו שתי חתיכות: אחת שלמים ואחת של בשר חטאת, ונפל מן
החטאת על השלמים, ונבלע בה - יאכל כחומר שבה: ליום ולילה, כחטאת) - אף כל מקדשה בבלוע (שאם
בלע קרבן קל מן החמור - קדוש כמוה, או קרבן כשר מן הפסול - פסולה כמוהו).
'אשם': מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו (דלעולם לא
ימצא באשם שפיר ושליא: דכל אשמות זכרים הם) - אף כל (קרבנות שמצאו
בתוכן שפיר ושליא) - אין שפיר
ושליא קדוש בו (אינן קדושים)
קסבר ולדות קדשים - בהוייתן (כשיולדו) הן קדושים (ולא
במעי אִמָּן), ודנין אפשר
(שאר קרבנות הבאים נקבה, ואפשר להיות לה בתוכן שפיר ושליא) משאי אפשר (מאשם,
דזכר הוא);
(ולהכי
נקט לשון 'בהוייתן': משום הא: ד'ולדות קדשים קדושים' נפקא לן בפרק קמא דבכורות, מ'יהיו
לך', דכתיב [דברים יב,כו]
'רק קדשיך' - אלו התמורות, 'אשר
יהיו לך' - אלו הולדות.)
'[ול]מלואים': מה מלואים, מותריהן בשריפה (דכתיב
'ואם יותר בבשר המילואים מן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש'
וגו' (שמות כט,לד)) ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה (שלא
מצינו שריפה במילואים אלא בבשר לאחר שחיטה) - אף כל (קרבנות): מותריהן בשריפה (מותריהן
שניתותר חוץ לזמן אכילה - לשריפה; ואחטאת ואשם איצטריך, דאשלמים - כתיב שריפה בהדיא) ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה (שאם
הפריש שתי חטאות לאחריות, ונתכפר באחד מהן - אין השני לאיבוד, אלא ירעה עד שיסתאב
וכו'; או קרבן מעוברת: הוי השני 'מותר');
'[ולזבח
ה]שלמים' מה שלמים מפגלין (שהתודה
מפגלת את הלחם) ומתפגלין
(הם עצמן, אם חישב בהן דעיקר פיגול בשלמים כתיב) - אף כל מפגלין (כגון
זבחי שלמי ציבור מפגלין את שתי הלחם; לישנא אחרינא: נסכים, כדאמרינן ב'הקומץ':
'הזבח מפגל את הנסכים') ומתפגלין.
במתניתא תנא משמיה
דרבי עקיבא (ורבי עקיבא מפרש לקרא בענינא אחרינא): (ויקרא ז,לז) זאת התורה
[לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים]:
'[ל]מנחה': מה מנחה מקדשת בבלוע (דכתיב
במנחה 'כל אשר יגע בהם יקדש' [ויקרא ו,יא],
ואמרינן בתורת כהנים [ספרא צו פרק ג משנה ו]: 'יכול
אפילו לא בלע? תלמוד לומר: 'בהם': עד
שיבלע'; והוא הדין נמי דהוה מצי למגמר מחטאת, אלא דכולי קרא דריש
מכל חד מילתא, ומיבעי ליה חטאת לדרשא אחרינא) - אף כל מקדשת בבלוע;
ואיצטריך למכתב בחטאת ואיצטריך למכתב במנחה (דמקדשין
בבלוע): דאי כתב רחמנא במנחה,
(הוה אמינא) משום דרכיכא (שהיא סולת) בלעה, אבל חטאת (דלא
רכיך) - אימא לא!? ואי
כתב רחמנא בחטאת משום דבשר אגב דשמן קדיר (כורשת"טרייט
נ"א: טראשטיש"ט = מחלחל, ונכנס הבלוע לתוכו מאד) אבל מנחה אימא לא? – צריכא.
'[ול]חטאת' מה חטאת אינה באה אלא מן החולין, וביום (כדכתיב
בפרשת יום הכפורים 'כי ביום הזה יכפר עליכם' [ןחקרא
טז,ל]) ובידו הימנית (דכתיב
אצבע וכהונה, ואמרינן לקמן: כל מקום שנאמר אצבע כו', דגמר מ'וטבל הכהן
אצבעו הימנית' [ויקרא יד,טז] בפרק
קמא) - אף כל (בין
פסח בין תודה) אינו בא אלא
מן החולין וביום ובידו הימנית (ומהכא נפקא
ליה לרבי עקיבא);
וחטאת גופה מנלן?
אמר רב חסדא: דאמר קרא: (ויקרא טז,
פסוק ו ופסוק יא) והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו ... 'לו' – משלו, ולא משל מעשר;
'ביום'? - מ'ביום צוותו' [ויקרא ז,לח: אשר צוה ה' את משה בהר סיני
ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני] נפקא (חטאת ושאר
זבחים)?
כדי נסבה.
'בידו הימנית'? - מדרבה בר בר חנה נפקא, דאמר רבה בר
בר חנה אמר ריש לקיש: כל מקום שנאמר אצבע וכהונה - אינו אלא ימין?
כדי נסבה.
'[ול]אשם' מה אשם עצמותיו מותרין (שהרי בשרו
מותר, ואין איסור 'נותר' חל עליהם, דאין 'נותר' חל אלא על זבח הראוי לאכילה, כדאמרינן
בפסחים (דף פג.): 'העצמות והגידין ישרפו לששה עשר',
והוינן בה: 'אי דלית בהו מוחא – לישדינהו!?' - אלמא דעצמות מותרין) - אף כל (אפילו עולה,
אף על גב דכולה כליל) עצמותיו
מותרין (כדאמרינן במסכת זבחים: 'פרשו הן, אפילו בראש המזבח –
ירדו', ושריין אפילו לקתתא דסכיני).
(והאי דנקט אשם טפי - משום דמכל חד מייתי
חדא דרשא; ועוד: באשם כתיב 'הוא' [ויקרא
ה,יט: אשם הוא אשם אשם לה'] לאחר הקטרת
אימורים, ומשמע: הוא אשם, ולא עצמותיו אשם; ומדרשא דחטאת נפקא ליה נמי לרבי עקיבא
דאין דבר שבחובה בא אלא מן החולין, ועולה ומילואים דריש להו רבי עקיבא כרבי אליעזר.)
ורבי עקיבא (דנפקא
ליה 'כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין' מהכא), האי 'וזבחת פסח [לה' אלהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם] (דברים טז,ב) -
(מנחות פג,ב)
מאי עביד ליה (דמתניתין
אפיק ליה מפסח, ורבי אליעזר היא, ולא רבי עקיבא)?
מבעי ליה לכדרב
נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מנין למותר הפסח שקרב שלמים? שנאמר (דברים
טז,ב) 'וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר [במקום אשר
יבחר ה' לשכן שמו שם]'; והלא אין
פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים? אלא מותר הפסח (כגון
שהפריש מעות לפסחו ונתותרו; ענין אחר 'מותר פסח': שהפריש פסחו ואבד, והפריש אחר תחתיו,
ואחר כך נמצא הראשון, והוא 'מותר פסח' - מנין שקרב שלמים) יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר (יביא
מהם שלמים; ואף על גב דעולה באה גם כן מן הצאן ומן הבקר - אפילו הכי שלמים אתי, דהא
לשם אכילה הפרישה, ולא לשם כליל).
והא - מהכא נפקא?
מדאבוה דשמואל נפקא, דכתיב: (ויקרא ג,ו) [ו]אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים [לה' זכר
או נקבה תמים יקריבנו] (לא
הוה צריך למיכתב, משום דהא כתיב [בתחילת הפרשה] (ויקרא
ג,א) 'אם זבח שלמים קרבנו') , ואמר אבוה דשמואל: דבר הבא מן הצאן (דהיינו
פסח: פסח אינו בא אלא מן הצאן) יהא לזבח שלמים (דהאי 'זבח
שלמים' - קרא יתירא הוא, דהא בשלמים איירי לעיל, והוי מצי למכתב
'ואם מן הצאן יביא קרבנו')!?
ואכתי מהכא נפקא?
מהתם נפקא, והתניא [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יד פרק יח משנה ד] : [ויקרא ג,ז:
אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה'] (גבי שלמים
כתיב) 'כבש כשב'(וקרא יתירא הוא דהא למעלה נאמר ואם מן הצאן קרבנו כו' ולמטה
נאמר ואם מן העז קרבנו ממילא ידענא דעד השתא איירי בכבש הוי ליה כבש קרא יתירא) - לרבות את הפסח לאליה (שתהא אלייתה
כולה לגבוה עם שאר האימורים, כדין כבש שלמים, כדכתיב [ויקרא ג,ט]
'והקריב מזבח השלמים חלבו האליה תמימה', אבל
לשאר מילי דשלמים, כגון סמיכה ונסכים - לא מצינא לרבויי, דהא ממעט לה לקמן בפרק
'שתי מדות'; רש"י של הדפוס: דמשום דמשמע שיהיה שלם: שיהא עמו האליה -
הוצרך הכתוב זה לרבותו, דאילו שאר אימורים נפקי מ'אך בכור
שור או בכור כשב' ואמרינן (זבחים דף לז.):
''דמו' לא נאמר, אלא 'דמם'; 'חלבו'
לא נאמר, אלא 'חלבם' - לימד על בכור ומעשר ופסח
שטעונים מתן דמים ואימורין'; אבל אליה איצטריך קרא אחרינא:
'כבש' לרבותו, משום דפסח בעינן שיהא שלם, ואילו הוה שקיל לאליה - לא הוה הפסח שלם,
ולהכי איצטריך האי קרא לרבותו, דגבי כבש כתיב אליה); כשהוא אומר 'אם כבש כשב' ('אם'
הוי יתירא) - להביא פסח שעברה
שנתו (והביא
אחר, ד'בן שנה' בעינן, והרי זה הנשאר 'מותר הפסח', וכשיקריב אותו לאחר זמן - יהיה שלמים,
ויטעון סמיכה ונסכים) ושלמים
הבאים מחמת פסח (היינו
חגיגת י"ד בניסן, שאם היתה חבורת הפסח מרובה - מביאין עמו שלמים כדי שיאכל
פסח על השובע [במסכת פסחים בפרק 'אלו דברים']) לכל מצות שלמים: שיטענו סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה
ושוק; [שם, פרק כ
משנה א] כשהוא אומר 'ואם עז' (למטה
[ויקרא ג,יב: ואם עז קרבנו והקריבו לפני
ה']) (ולא
כתיב 'אם') - הפסיק הענין (שאין
לעז דין האמור למעלה): לימד
על העז (ועל
פסח הבא מן העז) שאינה
טעונה אליה (שאם
הביא עז לשלמים - אין אליתה קריבה עם האימורים: שיש לה דין בן בקר שאינה טעונה אליה)!?
תלתא קראי כתיבי
(למותר הפסח שיקריב שלמים): חד לעברה זמנו (שעבר
הפסח) ועברה שנתו, וחד
לעברה זמנו ולא עברה שנתו, וחד ללא עברה זמנו ולא עברה שנתו (שהפריש
שה לפסחו ושחטו קודם לפסח, כגון שאבד קודם חצות, והפריש אחר תחתיו, ונמצא, דאם רצה
לשוחטו קודם חצות - קרב שלמים, ואף על גב דעדיין חזי לפסח), וצריכי (הני שלשה קראי
למילף דמותר פסח הוי שלמים):
דאי אשמעינן
'עברה זמנו ועברה שנתו' - משום דאידחי ליה (מפסח) לגמרי (משום הכי קרב
שלמים), אבל 'עברה זמנו
ולא עברה שנתו' - דחזי לפסח שני (בארבעה עשר
באייר) - אימא לא (לא
יהא קרב שלמים, הואיל וראוי לפסח); ואי אשמעינן 'עברה זמנו ולא עברה שנתו' - דאידחי ליה מפסח
ראשון; אבל לא עברה זמנו ולא עברה שנתו - דאפילו לפסח ראשון נמי חזי - אימא לא (לא
יקרב שלמים, ואם שחטו קודם לפסח יפסל)? – צריכא (קא משמע
לן; ומהכא נפקא לן בכל דוכתא דאמרינן 'פסח בשאר ימות השנה - שלמים הם').
הדרן עלך התודה
היתה באה
מנחות פרק תשיעי
כל קרבנות הצבור פג,ב
משנה:
כל קרבנות הציבור
והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ, מן החדש ומן הישן (במנחות
קאמר), חוץ מן העומר ושתי
הלחם: שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ;
וכולן אינן באין
אלא מן המובחר;
ואיזהו מובחר שלהם?
מכניס וזטחא (גירסת
רש"י כתב יד: מכמיס וזינחא: מקומות הן) - אלפא לסלת (שכשם שהאלף
היא ראש לכל האותיות - כך סלת של אלו שני מקומות: מכניס וזטחא - ראש לכל הסלתות.
ענין אחר 'אלפא': אלף היינו אחד; כך סלת של שני מקומות
מיוחדין לכך שסלתן מובחר, עיקר מכל הסלתות; כך שמעתי. רש"י כתב יד: סולת שלהן
ראשון ומובחר לכל הסלתות, כאלפא זו, שהוא אלף בלשון יווני); שנייה להן עפוריים בבקעה (גירסת
רש"י כתב יד: 'כופריים': כפר ושתים היו: אחד בהר ואחד בבקעה);
כל הארצות (שבארץ
ישראל, כגון: יהודה ועבר הירדן והגליל) היו כשרות, אלא מכאן היו מביאין (משום
דמצוה להביא מן המובחר).
גמרא:
מתניתין - דלא כי
האי תנא, דתניא : עומר הבא מן הישן – כשר; שתי הלחם הבאות מן הישן – כשרות, אלא שחיסר
מצוה: עומר דכתיב (ויקרא ב,יד) [ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל] תקריב את מנחת בכוריך - ('תקריב'
משמע מכל מקום) ואפילו מן
העלייה (מחיטין, ואפילו ישנים בעלייה; דהיינו ישן; ותנא דפסיל
- יליף טעמא מ'ראשית קצירכם' [ויקרא כג,י],
והאי 'תקריב' מפיק ליה 'תקריב ואפילו
בשבת, תקריב ואפילו בטומאה'
כדדרשינן לעיל בפרק 'רבי ישמעאל'); שתי הלחם דכתיב (ויקרא כג,יז) ממושבותיכם
תביאו [לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים
לה'] - ולא מן חוצה לארץ; 'ממושבותיכם' - ואפילו מן העלייה'!
הא אפיקתיה ('ממושבותיכם ולא
מחוצה לארץ', והיכי דרשת ליה: 'ואפילו מן העלייה')?
אמר קרא 'תביאו' ואפילו מן העלייה.
והאי מיבעי ליה:
שכל (חמץ) שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה (עשרון
לחלה, להביא לחמי תודה, כדדרשינן ליה בפרק 'התודה' (דף עז ע"ב))?
אם כן ליכתוב קרא
'תביא'; מאי 'תביאוּ' - שמע מינה תרתי (חד
- דאפילו מן העלייה, וחד - לכל ביאות שאתה מביא וכו', כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף
עז:) 'תביאו' - ריבויא הוא לגמרי, דלא בעי
לגופיה).
והכתיב ראשית (דמשמע
מן החדש ולא מן הישן)? (רש"י
כתב יד: בתרוייהו: בעומר כתיב 'ראשית קצירכם'
[ויקרא כג,י: דבר אל בני ישראל ואמרת
אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית
קצירכם אל הכהן], ובשתי הלחם כתיב 'קרבן
ראשית תקריבו אתם לה' [ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח]' [ויקרא
ב,יב])?
(ומשני:) למצוה (למצוה בעינן
מן החדש, ולעולם אם הביא מן הישן כשר);
הכתיב (ויקרא
כג,יז) [עד ממחרת
השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה] חדשה [לה']
(ובשתי הלחם כתיב)?
האי מיבעי לי לכדתניא:
'רבי נתן ורבי עקיבא אמרו: שתי הלחם הבאות מן הישן – כשרות; ומה אני מקיים 'חדשה'? - שתהא חדשה לכל המנחות' (כלומר: שיביאו
שתי הלחם קודם שיביאו שום מנחה מן החדש, אבל שתי הלחם גופייהו - באות אפילו מן
הישן).
עד כאן לא פליגי
(תנא דמתניתין ותנא דברייתא) אלא בחדש,
(מנחות פד,א)
אבל בארץ (דצריך
להביא מן הארץ ולא מן חוצה לארץ) לא פליגי: דעומר ושתי הלחם מארץ – אִין, מחוצה לארץ לא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .