דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות פג,ב)
האי מיבעי לי לכדתניא:
'רבי נתן ורבי עקיבא אמרו: שתי הלחם הבאות מן הישן – כשרות; ומה אני מקיים 'חדשה'? - שתהא חדשה לכל המנחות' (כלומר: שיביאו
שתי הלחם קודם שיביאו שום מנחה מן החדש, אבל שתי הלחם גופייהו - באות אפילו מן
הישן).
עד כאן לא פליגי
(תנא דמתניתין ותנא דברייתא) אלא בחדש,
(מנחות פד,א)
אבל בארץ (דצריך
להביא מן הארץ ולא מן חוצה לארץ) לא פליגי: דעומר ושתי הלחם מארץ – אִין, מחוצה לארץ לא.
כמאן?
דלא כי האי תנא,
דתניא: 'רבי יוסי בר רבי יהודה אומר: עומר בא מחוצה לארץ; ומה אני מקיים (ויקרא
כג,י) [דבר אל
בני ישראל ואמרת אלהם] כי
תבאו אל הארץ [אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר
ראשית קצירכם אל הכהן] (דמשמע
דאין בא אלא מן הארץ)? -
שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ.', וקסבר: חדש בחוצה לארץ (אסור קודם
לעומר) דאורייתא היא ;(דכתיב) (ויקרא כג,יד) ['ולחם
וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלקיכם חקת עולם לדרתיכם בכל] מושבתיכם' - כל מקום שאתם יושבין משמע (אפילו
בחוץ לארץ); 'וכי תבאו' (לא ממעט חוצה לארץ) - (אלא) זמן ביאה היא (לומר
שלא נתחייבו בעומר אלא לאחר שבאו לארץ, אבל לאחר שבאו לארץ אסור חדש קודם הקרבת העומר); וכיון דאורייתא היא (דנוהג
איסור חדש בחוצה לארץ) - (הכי
נמי) אקרובי נמי
מקריבין (עומר מחוצה לארץ).
תנן התם [שקלים
פ"ד מ,א]: 'שומרי ספיחין בשביעית
נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (לפי שהם הפקר,
וצריך לשומרן מפני החיה ומפני העניים שלא ילקטוהו קודם לעומר כדי שיהא העומר בא
מהם)'.
רמי ליה רמי בר
חמא לרב חסדא: תנן 'שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה' ורמינהו:
(ויקרא כה,ו) [והיתה
שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך] 'לאכלה - ולא לשריפה' (והיכי מקרבינן
קומץ לשורפו על גבי המזבח)?
אמר ליה: רחמנא
אמר לך (בעומר) [ויקרא כג,יד:
ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלקיכם חקת עולם] לדורותיכם [בכל
משבתיכם] ואת אמרת תיבטל (שאם
אינו מביא של שביעית נמצא עומר בטל)?
אמר ליה: ומי קאמינא
אנא 'תיבטל'? לייתי מדאשתקד (שעורים שגדלו
אשתקד)!?
בעינא (שתהא) 'כרמל' (רך למלול
בשעת קצירה) וליכא.
ולייתי מכרמל דאשתקד
(מתבואה שנקצרה אשתקד כשהיא כרמל)?
אמר קרא (ויקרא
ב,יד) [ואם תקריב
מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש]
כרמל תקריב [את מנחת בכוריך]: בעינא 'כרמל' (רך) בשעת הקרבה, וליכא.
איתמר: רבי יוחנן
אמר: (ויקרא ב,יד) [ואם
תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש] כרמל תקריב [את מנחת בכוריך] (משום הכי אין
מביאים מתבואה ישנה: משום דבעינן 'כרמל תקריב'); רבי אלעזר אומר: [ויקרא
כג,י: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם
וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן]: ראשית קצירך ולא סוף קצירך (דבשעת
הבאה ליהוי 'ראשית קציר' דהאי תבואה, ואי מייתי משל אשתקד - אינו מביא מ'ראשית קציר',
שהרי נקצר מאשתקד, וסוף קציר שנה שעברה הוא בשעת הבאה).
מותיב רבה [ספרא
ויקרא דיבורא דנדבה פרשתא יג משנה ד]:
(ויקרא ב,יד) ואם תקריב מנחת בכורים [לה' אביב קלוי באש גרש כרמל
תקריב את מנחת בכוריך] - במנחת
העומר הכתוב מדבר; מהיכן היא באה? - מן השעורים; אתה אומר מן השעורים או אינו אלא
מן החיטין?
רבי אליעזר אומר: נאמר 'אביב' במצרים [שמות ט,לא: והפשתה
והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל] ונאמר 'אביב' לדורות [ויקרא
ב,יד: ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש
כרמל תקריב את מנחת בכוריך]: מה
אביב האמור במצרים שעורים - אף אביב האמור לדורות אינו בא אלא מן השעורים.
רבי עקיבא אומר: מצינו יחיד שמביא חובתו מן החיטין (מנחת
חוטא) ומביא חובתו
מן השעורין (מנחת קנאות), ואף ציבור מביא חובתו מן החיטין (שתי
הלחם) ומביא חובתו
מן השעורין; אם אתה אומר 'מן החיטין', לא מצינו ציבור שמביא חובתו מן השעורין!?
[דבר אחר:] אם אתה אומר 'עומר בא מן החיטין' - אין שתי הלחם ביכורים'
- אלמא (דטעמא
דשתי הלחם) משום 'ביכורים' הוא
(דבעינן שיהו בכורים בקציר, והוא הדין לעומר,
דהא כתיב ביה נמי 'בכורים', והיינו כרבי אלעזר דאמר 'ראשית
קצירכם', וקשיא לרבי יוחנן, דאמר 'כרמל
תקריב' דמשמע שיכול להקריב כרמל אף על פי שאינו בכורים)!?
תיובתא.
תנן התם [ביכורים
פ"א מ,ג]: 'אין מביאין ביכורים
חוץ משבעת המינין (האמורים בפסוק [דברים
ח,ח]: 'ארץ חטה ושערה [וגפן
ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש]'; ודבש דקרא - היינו דבש תמרים) ולא
(מנחות פד,ב)
מתמרים שבהרים (אף על פי
שהם משבעה מינים: ד'דבש' היינו דבש תמרים - הני שבהרים
ושבעמקים אינן מן המובחר, לפי שהן כחושין) ולא מפירות שבעמקים';
אמר עולא: אם הביא
- לא קידש.
יתיב רבה, וקא אמר
לה להא שמעתא ('אם הביא לא קדש');
איתיביה רבי אחא
בר אבא לרבה [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יב משנה ז]:
(ויקרא
ב,יב) קרבן ראשית [תקריבו
אתם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח] - שתהא ראשית לכל המנחות, וכן הוא אומר (במדבר
כח,כו) [וביום
הבכורים] בהקריבכם מנחה
חדשה לה' בשבועותיכם [מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת
עבדה לא תעשו];
אין לי אלא חדשה של חטים (מנחת
שתי הלחם, הבאה מן החיטין - שתהא קודמת לכל המנחות הבאות מן החיטין), חדשה של שעורים מנין (מנחת העומר
הבאה שעורים [מנין] שתהא קודמת לשעורים שלא תהא מנחה משעורים קודם לה? לישנא אחרינא:
כגון מנחת קנאות: שלא יביא קודם שתי הלחם; כך שמעתי, ולא נראה בעיני: שהרי העומר
קודם לזה [לשתי
הלחם] משעורים)? - תלמוד לומר 'חדשה' 'חדשה' (שתי פעמים: 'והקרבתם מנחה חדשה'
ב'אמור אל הכהנים' [ויקרא כג,טז];
'בהקריבכם מנחה חדשה' ב'פנחס' [במדבר
כח,כו]); אם אינו
ענין לחדשה של חיטין - תנהו ענין לחדשה של שעורים;
[שם, משנה ח] ומנין שתהא (שתי
הלחם) קודמת לביכורים (שלא יביא
בכורים קודם לשתי הלחם)?
תלמוד לומר: (שמות לד,כב) וחג שבעות תעשה לך בכורי קציר חטים [וחג האסיף תקופת השנה] (כלומר: חג
שבועות שהוא מביא בו שתי הלחם - יהא קודם לכל קציר חטין - אפילו לבכורים);
ואין לי אלא בכורי קציר חטים, קציר שעורים מנין?
תלמוד לומר (שמות כג,טז) וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע
בשדה [וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה] (חג שאתה מביא
בכורים: שתי הלחם - יהא קודם לכל אשר תזרע בשדה, אפילו לחדש של שעורים);
ואין לי אלא שתזרע, עלו מאליהן מנין (שלא יביאו
מהן בכורים קודם לשתי הלחם)?
תלמוד לומר [כל דבר הגדל] 'בשדה';
ואין לי אלא בשדה, מנין לרבות שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה (מנין שתהא
קודם לבכורים של חטין שגדלו בגג ובחורבה [דהאי דתנן 'מן המובחר' - היינו למצוה])?
תלמוד לומר (במדבר יח,יג) בכורי כל אשר בארצם [אשר יביאו לה' לך יהיה כל טהור בביתך יאכלנו] (אפילו בגג!
דנאמר כאן 'בכורי כל אשר בארצם' ונאמר להלן
'בכורי קציר חטים' [שמות לד,כב] מה
בכורים האמור להלן - שתי הלחם קודם לכל, אף כאן: שתי הלחם קודם לכל בכורים שבארצכם);
מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן (שלא יביא נסכים
מן החדש ובכורים מפירות תמרים וזיתים קודם לשתי הלחם)? (דנסכים לא
משמע ליה מ'בכורי כל אשר בארצכם', דהאי קרא
- בבכורים כתיב, ואין מביאין נסכים בכורים; ואיידי דבעי נסכים בעי פירות האילן.)
נאמר כאן [שמות כג,טז] 'בכורי מעשיך' ונאמר
להלן (בחג
הסוכות) (שמות
כג,טז) '[וחג
הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה] באספך את מעשיך מן השדה': מה (מעשה האמור) להלן: נסכים ופירות אילן (בכלל, שהרי
בחג הסוכות כבר נלקט הכל) - אף
כאן (חג
הקציר, אף על גב דכתיב 'תזרע בשדה') נסכים ופירות אילן ([בכלל], דשתי
הלחם קודם להם).
קתני מיהא 'שבגג
שבחורבה שבעציץ ושבספינה (ומדקתני הכי,
שמע מינה דמביא בכורים מהן)' (וכל שכן תמרים
שבהרים ופירות שבעמקים, דעדיפי מינייהו דמביאין מהם בכורים, וקשיא לעולא)?
סיפא (דקתני
'מנין לרבות שבגג ושבחורבה') אתאן למנחות (שיהו שתי הלחם
קודמין נמי למנחות דחיטים שגדלו בגג ושבחורבה, וליכא למימר דמביאין מהן בכורים,
ולא קשיא לעולא; ענין אחר:דהאי 'בכורי [מעשיך]'
היינו בכורים, ו'כל אשר בארצם' [במדבר
יח,יג] היינו מנחות, וגמרינן גזירה שוה: נאמר כאן 'בכורים' ונאמר
להלן 'בכורי קציר חיטים': מה להלן שתי הלחם קודם
להם - אף כאן בהאי קרא דקמיירי במנחות - שתי הלחם קודם להם).
מתקיף לה רב אדא
בר אהבה: אי הכי, היינו דכתיב (במדבר יח,יא) [וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני
ישראל לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם] כל טהור בביתך יאכל אותו (דמשמע אפילו
נשים ועבדים), ואי מנחות
(ואי במנחות משתעי קרא) - לזכרי כהונה הוא דמיתאכלן (דבמנחות
כתיב 'כל זכר בבני אהרן יאכלנה' [ויקרא
ו,יא])?
אמר רב משרשיא:
תרי קראי כתיבי: (במדבר יח,יג) [בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה'] לך יהיה [כל טהור
בביתך יאכלנו] וכתיב 'כל טהור בביתך יאכל אותו'; הא כיצד?: כאן [(במדבר
יח,יא] בביכורים (כתיב 'כל
טהור בביתך יאכל אותו') כאן במנחות (כתיב 'לך
יהיו': דאין נאכלין אלא לזכרי כהונה, והאי סיפא 'כל
אשר בארצם' [במדבר יח,יג] - היינו למנחות).
רב אשי אמר: כוליה
במנחות, וסיפא דקרא (דכתיב 'כל טהור
בביתך') אתאן ללחמי
תודה (ארבע חלות של תודה נאכלין לנשי כהנים, כדאמרינן 'המורם
מהם כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל לכהנים ולנשיהם' ותרומת לחמי תודה - כתרומת
תודה, דהיינו חזה ושוק - ולא קשה לעולא).
בפלוגתא (עולא
ורב אחא בר הונא - פליגי נמי רבי יוחנן וריש לקיש בתמרים שבהרים ופירות שבעמקים): רבי יוחנן אמר: אם הביא - לא קדש; ריש לקיש אמר:
אם הביא - קדש: נעשה (הני תמרים שבהרים ופירות שבעמקים) ככחוש בקדשים (כי
היכי דבהמה כחושה קדושה אם הקדישה - הכא נמי הני קדשי).
בשלמא ריש לקיש
- כדאמר טעמא, אלא רבי יוחנן מאי טעמא?
אמר רבי אלעזר:
רבי יוחנן חזאי בחלום, מילתא מעלייתא אמינא (למתרצא למילתיה
שפיר): אמר קרא (דברים
כו,ב) [ולקחת מראשית
כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום
אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם]: 'מראשית [פרי
האדמה]' - ולא כל ראשית (למעוטי
שאר פירות שאינן משבעת המינין); 'מארצך'
ולא כל ארצך (למעוטי שלא מן המובחר: דשבעה מינין
גופייהו, כגון מתמרים שבהרים ושבגג ושבחורבה).
וריש לקיש (כיון
דאמר 'אם הביא – קדש'), האי '[מ]ארצך' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא:
'רבן גמליאל בר רבי אומר: נאמר כאן 'ארץ' ('אשר תביא
מארצך' (דברים כו,ב)), ונאמר להלן 'ארץ' ((דברים
ח,ח) 'ארץ חטה ושעורה'): מה להלן שבח ארץ (מה
להלן מספר בשבחה של ארץ ישראל: דהני פירות הן משובחין משאר פירות) - אף כאן שבח ארץ (אף
כאן אין מביאין בכורים אלא מן המשובח)' (ולעולם
מביאין מתמרים שבהרים ובלבד שיהו מן המשובח).
ואידך?
ארץ מארץ (כלומר: רבי
יוחנן אמר לך: אין הכי נמי: מה להלן שבח ארץ וכו'; והא מילתא הוה מצי למימר אי כתיב
'ארץ' לחוד; אבל השתא דכתיב 'מארצך' ולא כל
ארצך - להוציא תמרים שבהרים ושבעמקים)
ואידך (וריש
לקיש, דאמר קדשה)?
ארץ מארץ לא משמע ליה.
תני חדא 'שבגג
ושבחורבה שבעציץ ושבספינה מביא וקורא' ותניא אידך 'מביא ואינו קורא';
בשלמא ריש לקיש (דאמר 'קדשה', איכא לתרוצי): גג אגג לא קשיא: הא בגג דמערה (גג
דמערה חשיב כקרקע, ומביא וקורא), הא בגג דבית (שזרע על הגג
דבית - מביא ולא קורא); חורבה
אחורבה לא קשיא: כאן (הא דתני 'מביא וקורא') בחורבה עבודה (דכיון
דנעבדה: דטרח בה – 'מארצך' קרינא בה), כאן בחורבה שאינה עבודה; עציץ אעציץ לא קשיא:
כאן בנקובה כאן בשאינו נקובה; ספינה אספינה לא קשיא: כאן בספינה של עץ כאן בספינה
של חרס (מביא וקורא משום דשל ארץ היא);
(מנחות פה,א)
אלא לרבי יוחנן
קשיא (דאמר ' פירות שבעמקים לא קדיש בבכורים', והא הכא דלדברי
הכל קדש בחורבה עבודה!? וכל הני - אף על פי שאינן מובחרים לדברי הכל מביא וקורא)!?
תנאי היא (דאיכא
תנא דאמר כוותיה דרבי יוחנן), דתניא: 'שבגג ושבחורבה (גג
המערה שדה מעליא; חורבה עבודה שדה מעליא) - מביא וקורא; שבעציץ ושבספינה - אינו מביא כל עיקר
(דרעים נינהו, דומיא דתמרים שבהרים ושבעמקים דרבי יוחנן)' (ורבי יוחנן
דאמר כי האי תנא).
וכולן אינן
באות אלא מן המובחר כו':
אמרי ליה יוחנא
וממרא (הם 'חרטומי מצרים':
ראשי מכשפים של מצרים) למשה (רבינו
כשהתחיל לעשות האותות לעיני פרעה שהיו סבורין שהיה עושה אותם על ידי כשוף): תבן אתה מכניס לעפריים (משל
הוא: שהמביא תבן למכור לעפריים - משוגע הוא, שיש שם תבן הרבה במחנייתן - אף אתה
עושה מכשפות במצרים, ואין מכשפים במצרים כמותינו)?
אמר להו: אמרי
אינשי: למתא ירקא - ירקא שקול (לעיר שגדל
שם ירק הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצין שם הכל לקנות! הם אמרו לו דברי
ליצנות, והוא השיב להם בענינם).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .