דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות פד,ב)
תני חדא 'שבגג
ושבחורבה שבעציץ ושבספינה מביא וקורא' ותניא אידך 'מביא ואינו קורא';
בשלמא ריש לקיש (דאמר 'קדשה', איכא לתרוצי): גג אגג לא קשיא: הא בגג דמערה (גג
דמערה חשיב כקרקע, ומביא וקורא), הא בגג דבית (שזרע על
הגג דבית - מביא ולא קורא); חורבה אחורבה לא קשיא: כאן (הא
דתני 'מביא וקורא') בחורבה
עבודה (דכיון דנעבדה: דטרח בה – 'מארצך'
קרינא בה), כאן בחורבה
שאינה עבודה; עציץ אעציץ לא קשיא: כאן בנקובה כאן בשאינו נקובה; ספינה אספינה לא
קשיא: כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרס (מביא
וקורא משום דשל ארץ היא);
(מנחות פה,א)
אלא לרבי יוחנן
קשיא (דאמר ' פירות שבעמקים לא קדיש בבכורים', והא הכא
דלדברי הכל קדש בחורבה עבודה!? וכל הני - אף על פי שאינן מובחרים לדברי הכל מביא
וקורא)!?
תנאי היא (דאיכא
תנא דאמר כוותיה דרבי יוחנן), דתניא: 'שבגג ושבחורבה (גג
המערה שדה מעליא; חורבה עבודה שדה מעליא) - מביא וקורא; שבעציץ ושבספינה - אינו מביא כל עיקר
(דרעים נינהו, דומיא דתמרים שבהרים ושבעמקים דרבי יוחנן)' (ורבי
יוחנן דאמר כי האי תנא).
וכולן אינן
באות אלא מן המובחר כו':
אמרי ליה יוחנא
וממרא (הם 'חרטומי מצרים':
ראשי מכשפים של מצרים) למשה (רבינו
כשהתחיל לעשות האותות לעיני פרעה שהיו סבורין שהיה עושה אותם על ידי כשוף): תבן אתה מכניס לעפריים (משל
הוא: שהמביא תבן למכור לעפריים - משוגע הוא, שיש שם תבן הרבה במחנייתן - אף אתה
עושה מכשפות במצרים, ואין מכשפים במצרים כמותינו)?
אמר להו: אמרי
אינשי: למתא ירקא - ירקא שקול (לעיר שגדל
שם ירק הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצין שם הכל לקנות! הם אמרו לו דברי
ליצנות, והוא השיב להם בענינם).
משנה:
אין מביאין (עומר
ושתי הלחם) לא מבית הזבלים (משדה
הצריכה לזבל, שהזבל מבאיש ומקלקל טעם הפירות), ולא מבית השלחים, ולא מבית האילן (משדה
שיש בו אילנות לפי שהאילנות עושים לה צל ואין התבואה גדלה יפה; רש"י כתב יד:
מתבואה שבין האילנות מפני שהאילנות יונקים [את] הקרקע ומכחישים את הזרעים), ואם הביא – כשר.
כיצד הוא עושה (לשדה
שמביא ממנה סלת)?
נרה (חורש
ואינו זורע) שנה ראשונה,
ובשנה שניה זורעה (דהיינו חרושה פעמים) קודם לפסח שבעים יום (שכבר
יש כח לחמה שזורחת עליה), והוא
עושה סולת מרובה.
כיצד בודק
הגזבר (את הסולת אם מנופה כל צרכה אם לאו)?
מכניס ידו לתוכן:
עלה בה (בידו) אבק (קמח דק
וגרוע הוא) – פסולה, עד
שינפנה; ואם התליעה - פסולה.
גמרא:
'כיצד עושה נרה
שנה ראשונה':
איבעיא להו:
היכי קאמר 'נרה שנה ראשונה, ושניה נרה וזורעה' או דלמא 'נרה שנה ראשונה, ושניה
זורעה בלא נרה (שלא היה נרה בראש השנה לבד מן
החרישה שחורש בשעת זריעה)'?
תא שמע, דתניא:
'אמר רבי יוסי: אף חיטי כרזיים וכפר אחים (שמות
מקומות הם) - אלמלא סמוכות
לירושלים (שהיא בהרים, כדכתיב (תהלים קכה,ב) ירושלים
הרים סביב לה, ובהרים חמה מקדרת ומשביח את הפירות, כדכתיב [דברים
לג,יד] 'וממגד תבואות שמש'; לישנא
אחרינא: אלמלי סמוכות לירושלים - דאין מעבירין על המצות, כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל) - היו מביאין מהן, לפי שאין מביאין את העומר אלא
מן השדות המודרמות (שעומדות בדרומה של ארץ ישראל;
לישנא אחרינא: שהחמה כל ימות החורף רוב היום היא עומדת בדרום) והמנונרות (כמו
'נירו לכם ניר' [ירמיהו
ד,ג; הושע י,יב] חרושות הרבה) לכך (לשם עומר), שבהן חמה זורחת (כל
היום) ומהן חמה שוקעת (סמוך
לשקיעתה זורחת עליהם, כדקיימא לן: 'הולך אל דרום'
[קהלת א,ו]; וביום תקופת טבת חמה זורחת בקרן
דרומית מזרחית, ושוקעת במערבית דרומית, ומכאן ואילך עומדת חמה במזרח ומתרחקת מן
הדרום, ועמוד החמה זורח על הדרום, וכל היום כולו נמשכת והולכת לדרום וממתקת את
התבואה); כיצד עושה? נרה
שנה ראשונה, ושניה חורש ושונה וזורעה קודם לפסח שבעים יום (שכבר
מתחלת החמה לזרוח בקרן מזרחית צפונית, וכשזורחת - מושך העמוד מיד לדרום, וכל היום
היא זורחת לדרום) כדי שתהא
סמוכה לחמה (לגבורת החמה ביום: שכשנמשך לצד
צפון בימות הקייץ, החמה מתגברת והולכת, ומשום הכי לא היה זורעה בתחלת התקופה: שאין
החמה בגבורה), ועושה
קנה זרת ושיבולת (ראש השיבולת ששם הגרעינים) זרתיים, וקוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן
ומרקד ומביא אצל גזבר, וגזבר מכניס ידו לתוכה: אם עלתה בה אבק - אומר לו "חזור
ונפה אותה שניה".
משום רבי נתן אמרו: גזבר סך ידו שמן, ומכניס לתוכה עד
שמעלה כל אבקה (וכך בודקה יפה: שאם יש בה אבק -
מידבק בשמן)'.
קתני מיהת 'חורש
ושונה (משמע: נרה אף בשניה)' (ותפשוט
מהא מתניתין: דבשניה נמי נרה)!
ולטעמיך (היכי
תפשוט?) - (הא
ב)מתניתין לא קתני
'שונה',
(מנחות פה,ב)
ברייתא קתני
'שונה'?
הא לא קשיא:
כאן (מתניתין דקתני 'נרה שנה ראשונה' ולא קתני 'ושניה',
ושונה) - בעבודה (היינו
שכבר היתה עבודה שנה ראשונה, ועכשיו נוחה ליגדל יותר), כאן (וברייתא
דקתני חורש ושונה וזורעה) - בשאינה
עבודה (היינו משום שלא היתה עבודה קודם שנה ראשונה, אבל
מתניתין, אם לא היתה עבודה - לא ידענא אם חורש ושונה בשניה אם לא, דהא לא קתני לא
'חורש' ולא 'שונה').
מאי הוי עלה (דבעיא
אם הני שנויי - שנויי נינהו)?
תא שמע, דתניא:
'ניר חציה וזורע חציה, ניר חציה וזורע חציה' (כגון
שנרה כולה בשנה ראשונה, וזרע חציה; ובשניה ניר חציה וזורע חציה מה שנר בשנה
ראשונה, ובשנה שלישית זורע מה שנר בשניה, ונר מה שזורע בשניה; וכן יעשה מכאן
ואילך: בכל שנה נר חציה וזורע חציה; ותפשוט מינה: דבשניה זורעה בלא נרה. ולהכי אין
זורעה כולה כאחת: שאין דרך בני אדם לזרוע קרקעותיהם שנה אחר שנה, מפני שמתישים את
השדות; לכך זורעה לחצאים ומרבים פירות בכל שנה).
אמר רבי יוחנן:
אין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות שבארץ ישראל, שבהן חמה זורחת, ומהן חמה
שוקעת.
תניא נמי הכי:
אבא שאול אומר: עומר היה בא מבקעת בית מקלה, כבת שלשה סאין היתה (גדל
בשנה כשיעור שצריך לקצור לצורך העומר), ושדה מודרמת היתה, ובה חמה זורחת, וממנה חמה שוקעת; ניר
חציה וזורע חציה, ניר חציה וזורע חציה.
רב חלקיה בר
טובי הוה ליה קרנא דארעא (חתיכת
שדה, בקרן זויות בדרומה עומדת): ניר חציה וזרע חציה, ניר חציה וזרע חציה - ועבדה על חד
תרי, ומזבין להו לחיטי לסמידא (סולת, למכור
למנחות).
ואם התליעה
פסולה:
תנו רבנן: סולת
שהתליעה רובה – פסולה, וחיטין שהתליעו רובן – פסולות.
בעי רבי ירמיה:
(הא דקתני חיטין שהתליעו רובן פסולין -) ברוב חטה (שאינה
פסולה עד שיתליע רוב כל חטה)? או ברוב סאה (אם רוב
הסאה מתולעת - אפילו יש שם חיטים שלמים בלא תולעת)?
תיקו.
בעי רבא:
הקדישן (לאותן חיטין המתולעות לצורך מנחות) - מהו שילקה עליהן משום בעל מום (מקדיש בעל
מום, דהכי אמר רבי במסכת תמורה (דף ו:): שהמקדיש
בעלי מומין למזבח עובר בחמשה לאוין ולוקה)?: כיון דפסיל - כבעל מום דמי? או דלמא אין בעל מום אלא
בבהמה?
תיקו.
תנן התם [מדות
פ"ב מ"ה]: 'כל עץ
שנמצא בו תולעת פסול לגבי מזבח';
אמר שמואל: לא
שנו אלא לח, אבל יבש - גוררו וכשר (לח, אם
התליע - אין לו תקנה עוד: דלח אי אפשר לגרור התולע).
בעי רבא:
הקדישו (לעצים שהתליעו) - מהו שילקה עליו משום בעל מום?: כיון דפסול - כבעל מום
דמי? או דלמא אין בעל מום אלא בבהמה?
תיקו.
משנה:
תקוע - אלפא
לשמן.
אבא שאול אומר:
שניה לה רגב בעבר הירדן.
כל הארצות היו
כשרות, אלא מיכן היו מביאין;
אין מביאין לא
מבית הזבלים (הן מאוסים), ולא מבית השלחים, ולא מן מה שנזרע ביניהם (מן
הזיתים שנזרעו זרעים ביניהם, לפי שהזרעים מכחישים לאילנות ואין השמן מעולה), ואם הביא – כשר;
אין מביאין
אנפקטן (מה שלא נתבשל יפה), ואם הביא – כשר;
אין מביאין מן
הגרגרין (של זיתים) שנשרו במים (ושהו בהם
הרבה, שהמים מקלקלין את השמן), ולא מן הכבשים ולא מן השלוקים (לפי
שאין שומנם יפה יפה), ואם
הביא - פסול.
גמרא:
(שמואל ב יד,ב) וישלח יואב תקועה ויקח
משם אשה חכמה [ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי
שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת]; מאי שנא תקועה?
אמר רבי יוחנן:
מתוך שרגילין בשמן זית - חכמה מצויה בהן (שמן זית
מפקח את הלב).
תנו רבנן: (דברים
לג,כד) [ולאשר
אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו]
וטובל בשמן רגלו - זה חלקו של אשר,
שמושך שמן כמעין.
אמרו: פעם אחת
נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן; מינו להן פולמוסטוס (שליח
עובד כוכבים) אחד,
אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא (מנים).
הלך לירושלים,
אמרו לו: לך לצור (צור הוא שכונת עיירות שבארץ ישראל).
הלך לצור, אמרו
לו: לך לגוש חלב (שם מקום ובחלקו של אשר).
הלך לגוש חלב,
אמרו לו לך אצל פלוני לשדה הלז, ומצאו שהיה עוזק (שחופר
סביב הזית כעין טבעת, כמו 'עיזקתא') תחת זיתיו; אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך? אמר
לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי.
המתין עד שסיים
מלאכתו; לאחר שסיים מלאכתו - הפשיל כליו לאחוריו (כמו
שכיר עני), והיה מסקל ובא (השליך
האבנים מן הפרדס; ומתוך כך נדמה לו לאותו פולמוסטוס שהוא עני).
בדרך אמר לו:
יש לך שמן במאה ריבוא? כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים!
כיון שהגיע
לעירו, הוציאה לו שפחתו קומקמום (יורה קטנה) של חמין, ורחץ בו ידיו ורגליו; הוציאה לו ספל של
זהב, מליאה שמן, וטבל בו ידיו ורגליו לקיים מה שנאמר 'וטובל בשמן רגלו'; לאחר שאכלו ושתו - מדד לו שמן במאה ריבוא; אמר לו:
כלום אתה צריך ליותר?
אמר לו: הן,
אלא שאין לי דמים.
אמר לו: אם אתה
רוצה ליקח – קח, ואני אלך עמך ואטול דמיו.
מדד לו שמן
בשמונה עשר ריבוא; אמרו: לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בארץ
ישראל שלא שכרו;
כיון שהגיע
לעירו - יצאו אנשי עירו לקלסו (לשבחו על
שקנה להם כל כך).
אמר להם: לא לי
קלסוני אלא לזה שבא עמי, שמדד לי שמן במאה ריבוא, והרי נושה בי בשמונה עשרה ריבוא.
לקיים מה שנאמר
(משלי יג,ז) יש מתעשר ואין כל (שנוהג
בעצמו כעשיר ואין לו כלום) מתרושש
והון רב (ויש
נוהג כעני ויש לו הון רב, כגון זה, שהיה עשיר גדול, והוא עושה עבודת שדהו בעצמו
כמו עני).
אין מביאין לא
מבית הזבלים [ולא מבית השלחים, ולא מן מה שנזרע
ביניהם, ואם הביא – כשר;
אין מביאין אנפקטן, ואם הביא – כשר]:
והתניא: 'אין
מביאין אנפקטן,
(מנחות פו,א)
ואם הביא
פסול, מפני שהוא שרף (מוהל
בעלמא)' (והיכי
חשיב ליה מתניתין בהדי שמנים פסולים - דמכל מקום שמן קרי ליה)?
אמר רב יוסף:
לא קשיא: הא רבי חייא, הא רבי שמעון בר רבי: דרבי חייא זריק ליה (לאנפקינין,
דלא חשיב ליה שמן כלל), ורבי
שמעון בר רבי מטבל ביה (הוי שמן); וסימניך: עשירים מקמצין (רבי
שמעון שהרי בן נשיא ועשיר היה - קומצו ואוכלו; קמצן = עצרן).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il
.