דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות פה,ב)
אין מביאין לא
מבית הזבלים [ולא מבית השלחים, ולא מן מה שנזרע
ביניהם, ואם הביא – כשר;
אין מביאין אנפקטן, ואם הביא – כשר]:
והתניא: 'אין
מביאין אנפקטן,
(מנחות פו,א)
ואם הביא
פסול, מפני שהוא שרף (מוהל
בעלמא)' (והיכי
חשיב ליה מתניתין בהדי שמנים פסולים - דמכל מקום 'שמן' קרי ליה)?
אמר רב יוסף:
לא קשיא: הא רבי חייא, הא רבי שמעון בר רבי: דרבי חייא זריק ליה (לאנפקינין,
דלא חשיב ליה 'שמן' כלל), ורבי
שמעון בר רבי מטבל ביה (הוי 'שמן'); וסימניך: עשירים מקמצין (רבי
שמעון שהרי בן נשיא ועשיר היה - קומצו ואוכלו; קמצן = עצרן).
(אסתר ב,יב) [ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה
כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן] ששה חדשים בשמן המור [וששה
חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים] - מאי
'שמן המור'?
רב הונא בר
חייא אמר: סטכתא (שקורין בלשמ"א).
רבי ירמיה בר
אבא אמר: שמן זית שלא הביא שליש.
תניא נמי הכי:
רבי יהודה אומר: (שמן המור הוא) אנפקנון (דתני
במתניתין) (היינו) שמן זית שלא הביא שליש; למה סכין אותו? שמשיר את
השיער (לפי שהוא בוסר ויש בו כח) ומעדן את הבשר.
אין מביאין מן
הגרגרין שנשרו במים [ולא מן הכבשים ולא מן השלוקים, ואם
הביא - פסול]:
תנו רבנן: 'שמן
זית כבוש (שכבש את הזיתים בחומץ ומלח), שלוק, שרוי, ושל שמרים (שמן שיצא
מן השמרים, כמו שמוציאין יין משמרי היין שקורין רי"פ), ושל ריח רע (שמן שריחו
רע) - לא יביא,
ואם הביא – פסול'.
בעי רבה:
הקדישו - מהו שילקה עליו משום בעל מום?: כיון דפסול - כבעל מום דמי? או דלמא אין
בעל מום אלא בבהמה?
תיקו.
משנה:
שלשה זיתים הן (שלש
פעמים בשנה מלקטין את הזיתים, מפני שאין מתבשלין בבת אחת) ובהן שלשה שלשה שמנים (בכל
פעם מוציא בו שלשה מיני שמנים):
הזית הראשון (זיתים
שלקטן בראשונה) מגרגרו
בראש הזית (מלקטן בראש הזית בגובה שבאילן במקום שהזיתים קודמין
להתבשל תחילה מפני שהחמה זורחת שם תדיר מ"ר ז"ל; ענין אחר: מניחו
להתבשל, דנעשה גרגרין בראש הזית באילן; רש"י כתב יד: נוטל ומלקט גרגרין שבראש
הזית, שהן מבושלין תחלה, לפי שהחמה מקדרת עליהן ומבשלן), וכותש (אותן
הגרגרים) ונותן לתוך הסל (כדי
שיזוב הצלול שבשמן מעצמו חוץ לסל בלא דוחק, והפסולת והשמרים שבשמן נשארין בסל).
רבי יהודה
אומר: סביבות הסל (סביבות דופני הסל נותנו מתוכו,
והשמן זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל, ומשם מסתנן ויוצא, ונמצא שמן מזוקק: שהפסולת
והפקטים נדבקים בדופני הסל; אבל לא יתנם בשולי הסל, לפי שמתערב שמן ושמרים,
ויוצאים ונמצא השמן עכור).
זה (השמן
הזב מאיליו מן הסל בלא שום טעינה) 'ראשון' (נקרא שמן
ראשון של פעם זו).
חזר וטוען (חוזר
ולוקח מה שכתש: הגרגרים שנשארו בסל, טוענו בקורת בית הבד, ומוציא שמנו) בקורה (זיתים
שבסל).
רבי יהודה
אומר: באבנים (לא היה טוענו בקורה, לפי שהיה נטען
ביתר, והיו השמרים יוצאין ומתערבין בשמן, אלא באבנים טוענו).
זה שני (מה
שהוא יוצא עכשיו זהו שמן שני).
חזר וטחן (בריחים
את הזיתים [הגרגרים] שתחת הקורה) וטען (וטענן
בקורה ומה שיוצא) - זה (שמן) שלישי.
הראשון למנורה (דבעינן
'שמן זית זך' [שמות
כז,כ; ויקרא כד,ב]), והשאר
למנחות (דלא כתיב בהו 'זך').
השני (כשמלקט
בפעם שניה את הנמצאים עתה מבושלין) מגרגרו בראש הגג (אותם
זיתים אין מתבשלין כל צורכן באילן, אלא שוטחן בראש הגג בחמה כדי לרככן - כך שמעתי.
ענין אחר מרבותינו ז"ל: מגרגרו בראש הגג, כלומר: מלקט זיתים שבאמצע
האילן, שאינן בראש הזית, כלומר: אותן שיכול לעמוד בראש גגו ונוטלן, שאותן אין
מתבשלין במהרה כמו אותן שבראש הזית; והאי דאמר 'בראש הגג' - לסימנא קאמר), וכותש, ונותן לתוך הסל;
רבי יהודה
אומר: סביבות הסל.
זה ראשון.
טוען בקורה;
ורבי יהודה
אומר: באבנים;
זה שני.
חזר וטחן וטען - זה שלישי:
הראשון (שיצא
קודם טעינה) - (כשר) למנורה, והשאר למנחות.
שלישי (לוקט
זיתים התחתונות; לפי שאין החמה זורחת עליהן תדיר אין מתבשלין יפה, ומאחר בלקיטתן,
ומשום הכי) עוטנו בבית הבד (מניחם
במעטן) עד שילקה (שיתרכך
קליפתן וישתנו מראיהן) ומעלהו
ומנגבו בראש הגג (דמתוך שמאספו בכלי אחד ארבעה וחמשה
ימים - זב מאליו מהן מוהל, שאינו יפה; לפיכך צריך לנגבו); כותש ונותן לתוך הסל.
רבי יהודה
אומר: סביבות הסל;
זה ראשון;
טוען בקורה -
רבי יהודה
אומר: באבנים -
זה שני;
חזר וטחן וטען
- זה שלישי.
הראשון למנורה
והשאר למנחות.
גמרא:
איבעיא להו:
'מגרגרו' תנן (שמניח הזית עד שנתבשלו הגרגרים כל
צורכן; רש"י כתב יד: שלוקט גרגיר כאן וגרגיר כאן לפי שעדיין אינו מבושל) או 'מגלגלו' תנן (דהיינו
נמי שמניחו באילן עד שנתבשלו יפה; כגון 'ביצה מגולגלת' (עוקצין
פ"ב מ"ו))?
תא שמע, דתניא
'"שמן זית" (האומר
"הרי עלי שמן זית") - מזיתו (שיהיו
הזיתים באילן עד שיהיה בהן שמן, כלומר: יהיה השמן שיתבשל ויתמלא שמנו בעודו
בזית, דקרא קא דריש מ'שמן זית זך' (שמות
כז,כ), כלומר: מבושל, שיצא ממנו בלא טעינה); מכאן אמרו: זית ראשון מגלגלו בראש הזית,
וכונסו לבית הבד (אבל לא לבית הבד ממש עד שיצא שמן
הראשון על ידי סלים), וטוחנו
בריחים, ונותנו בסלין; שמן היוצא ממנו זה - היה ראשון;
טען בקורה -
שמן היוצא ממנו זה היה שני;
וחזר ופרק (פרקו
מבית הבד), טחן (וטוחנו
בריחים) וטען (וטוענו
בבית הבד) - זה היה
שלישי;
הראשון
למנורה והשאר למנחות;
וכן זית
שני;
וזית שלישי:
עוטנו בבית הבד עד שילקה, ומעלה לראש הגג, ועושה אותו כמין תמרה (כשעושין
אותו גרוגרות: שעושה כרי רחב מלמטה וקצר מלמעלה) עד שיזובו מימיו (מוחל
ושרף שיוצא ממנו כשדחקו זה את זה במעטן), וכונסו לבית הבד, וטוחנו בריחים, ונותנו בסלין; ושמן היוצא
ממנו - זה היה ראשון;
טען בקורה:
שמן היוצא ממנו זה היה שני;
פרק חזר
וטחן וטען - זה היה שלישי;
הראשון
למנורה והשאר למנחות.
רבי יהודה
אומר: לא היה טוחנו (לזית ראשון) בריחים (שמוציא
את שמריו ועכרו), אלא
כותשו במכתשת, ולא היה טוען בקורה אלא באבנים, ולא היה נותנו בסלין אלא לתוך
סביבות הסל.
הא [משנתנו] גופא קשיא: 'כותש' (דקתני
תנא קמא במתניתין) מני? -
רבי יהודה היא (דקתני נמי בברייתא 'כותשן
במכתשת'); 'תוך
הסל' (דקתני במתניתין) - אתאן לרבנן (דברייתא,
תנא קמא דרבי יהודה)!?
האי תנא (תנא
קמא דמתניתין) סבר לה
כותיה בחדא (בכותש) ופליג עליה בחדא (בתוך
הסל).
משנה:
הראשון שבראשון
- אין למעלה הימנו;
השני שבראשון
והראשון שבשני שוין (ואף על גב דשני שבראשון וראשון
שבשני שוין למנחות - אפילו הכי לא אתי בשני שבראשון למנורה, דהא אמרינן
בגמרא דלמנורה בעינן 'כתית', ולא היה 'כתית' אלא ראשון שבכל
זית [דמתניתא דכותש [תמיד] – רבי יהודה היא]);
השלישי שבראשון
והשני שבשני והראשון שבשלישי שוין;
השלישי שבשני
והשני שבשלישי שוין;
השלישי שבשלישי
אין למטה הימנו.
אף כל המנחות
היו בדין שיטענו שמן זית זך: מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך - מנחות שהן
לאכילה (רש"י כתב יד: לאכילת המזבח) אינו דין שיטענו שמן זית זך!? תלמוד לומר: (שמות
כז,כ) [ואתה
תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית] זך כתית למאור [להעלת נר תמיד], ואין זך כתית למנחות.
(מנחות פו,ב)
גמרא:
(דקתני) '(השני
שבראשון והראשון שבשני) שוין'
(בתמיה)? והא אמרת 'ראשון למנורה והשאר למנחות' (דהשני
שבראשון אין ראוי למנורה, וראשון שבשני ראוי למנורה - והיכי הוי 'שוין')?
אמר רב נחמן בר
יצחק: מאי 'שוין' - שוין למנחות (שאם רוצה
ליתן הראשון שבשני למנחות - הרי הוא כשני שבראשון; רש"י כתב יד: דקיימא לן
בכל דוכתי 'מבחר נדריך': דמן המובחר יביא; והכי קאמר: 'הראשון שבשני והשני שבראשון
שוין': שאם יש לו מנחה להביא, ויש לו משתיהן - מאיזה שירצה יביא, אבל אם יש לו
משלישי שבראשון ומראשון שבשני - יביא מנחתו מראשון שבשני, שהוא מובחר).
אף [כל] המנחות
היו בדין [שיטענו שמן זית זך: מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך -
מנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך!? תלמוד לומר: (שמות כז,כ) [ואתה
תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית] זך כתית למאור [להעלת
נר תמיד], ואין זך כתית למנחות]:
תנו רבנן [ספרא
אמור פרשתא יג משנה ו]: (שמות
כז,כ) [ואתה
תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת
נר תמיד]: 'זך' - אין זך אלא נקי (כגון אותו
שיוציא בלא טעינה בסלים, ואפילו נטחנו הזיתים בריחים);
רבי יהודה
אומר: 'כתית' - אין 'כתית' אלא כתוש (לא יהא
טחון בריחים, אלא כתוש במכתשת);
יכול יהא
'זך כתית' פסול למנחות (הואיל
וכתיב 'למאור')?
תלמוד לומר:
(שמות כט,מ)
ועשרון סולת בלול בשמן
כתית [רבע ההין ונסך רביעת ההין יין לכבש האחד];
אם כן (הואיל
וכשר נמי למנחות) מה
תלמוד לומר 'למאור' (לומר לך:
למאור יהא כתוש, אבל למנחות אפילו אינו כתוש כשר)?
אלא מפני
החיסכון (לא
בעינן 'זך' ו'כתית'
למנחות כמו לנרות, דהכי נמי כשרות אפילו אינו 'זך'
ו'כתית': לפי שהמנחות הן מרובות וצריכות
שמן הרבה, ואילו היה צריך לחזור במנחות נמי אחר 'זך'
ו'כתית' כמו למנורה - היו מפסידים: שהיו
לוקחין אותו ביוקר).
מאי 'חיסכון'?
אמר רבי אלעזר:
התורה חסה על ממונן של ישראל (ומשכחת לה
בנגעי בתים בתורת כהנים [ספרא מצורע פרקי נגעים פרשתא ה משנה יב],
דכתיב ופנו את הבית בטרם יבא הכהן [ויקרא
יד,לו]; על מה התורה חסה? אם על כלי עץ וכלי שטף - יש להם טהרה
במקוה! אלא על כלי חרס, שאין להם טהרה במקוה חסה תורה, ואמרה לפנותם: שלא יטמאו
ושוב אין תקנה).
(ויקרא כד,ב) צו את בני ישראל ויקחו
אליך שמן זית זך [כתית למאור להעלת נר תמיד] - אמר רבי שמואל בר נחמני: 'אליך'
- ולא לי: לא לאורה אני צריך: שלחן בצפון ומנורה בדרום (והמזבח
בינתים, לידע שלא לאורה אני צריך;
רש"י כתב יד: שאם הייתי צריך - הייתי מצוה ליתן שלחן סמוך למנורה,
כמנהג העולם).
אמר רבי זריקא
אמר רבי אלעזר: לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך: (מלכים א ו,ד) ויעש
לבית חלוני שקופים אטומים; תנא:
שקופין מבפנים ואטומים מבחוץ (שהמשקופין
של חלונות, היינו צר שבחלון - היו מבפנים, והרוחב שבחלון מוחזר כלפי חוץ להוציא
אורה לעולם; רש"י כתב יד: דדרך כותל אבנים כשעושין חלון מרחיבין אותו מבפנים
שמשפעים עובי הכותל מכל צד כדי שלא יסתום ויעכב עובי הכותל את האורה מלבא לצדדין,
אבל ההיכל היה קצר מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ כדי שתהא אורה יוצא מהיכל שתאיר
לעולם) - (כי) לא לאורה אני צריך.
(ויקרא כד,ג) מחוץ לפרכת העדות באהל
מועד [יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד חקת עולם
לדרתיכם]: עדות הוא (המנורה) לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל (לקמן
מפרש מה הוא העדות); ואם
תאמר 'לאורה אני צריך' - והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו!
אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל.
מאי עדותה?
אמר רבא: זה נר
מערבי (נר מערבי - נר אמצעי היה, פונה פיו לצד מערב,
וכל שאר הנרות היה פיהם כלפי נר מערבי, כדאמרינן בפרק 'שתי הלחם'; ולהכי קרי ליה
'נר מערבי') שנותנין בה שמן
כמדת חברותיה (חצי לוג, דכתיב 'מערב
עד בקר': תן לה מדותיה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר, ושיערו חכמים
חצי לוג, כדקתני לקמן בפרק 'שתי מדות'), וממנה היה מדליק (האחרות,
כלומר: ממנה מתחיל הדלקה: שאותה היה מדליק תחילה מבעֶרֶב; רש"י כתב יד: ההטבה
בבקר: שאותה היה מטיב אחרון; לפי שכל בקר מצא אותה דלוק, והשאר מצא אותם שכבו,
ופעמים שהיה דולק כל היום, ומדליק ממנו כל שאר הנרות: שבבקר היו כולן כבות חוץ מנר
מערבי, ומטיבן ומנערן מן הדשן, כדכתיב 'בבקר בבקר בהיטיבו את
הנרות' [שמות ל,ז]; ונר מערבי דולק כל היום,
ולערב היה מדליק ממנה שאר הנרות) ובה היה מסיים (כדתנן (תמיד
פ"ג מ"ט, פ"ו מ"א, דף לג.) 'נכנס
ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים' שמנורה היתה עומדת מזרח ומערב; מכבה האחת שבצד
מזרח ומדשנה, ומניח האחת שבצד אותה שבמזרח, הוא נר מערבי, ומניחה דולקת עד לערב,
ומדליק האחרות שכבו בשחר, ומטיבו, וזורק מה שנשאר מן השמן ומן הפתילה לחוץ, ונותן
בה שמן ופתילה ומדליקה, כדי לקיים בה מצות הדלקה, ומסיים בה הדלקה: שהיה מדליקה
בתר כל הנרות).
משנה:
מאין היו
מביאין את היין (לנסכים)?
קדוחים ועטולין
(מקומות הן) - אלפא ליין; שניה להן בית רימה ובית לבן בהר, וכפר
סיגנא בבקעה.
כל ארצות היו
כשרות, אלא מיכן היו מביאין.
אין מביאין לא
מבית הזבלים, ולא מבית השלחים, ולא ממה שנזרע ביניהן, ואם הביא – כשר.
אין מביאין
הליסטיון (שנתבשלו הענבים בחמה יותר מדאי; רש"י כתב יד: יין
מתוק מחמת השמש שהיו תולין את הענבים להשמש), ואם הביא - כשר.
אין מביאין ישן
(משל אשתקד) - דברי רבי; וחכמים מכשירין.
אין מביאין לא
מתוק (כשהוא מתוק מחמת עצמו, כדמפרש בגמרא; ענין אחר: תירוש,
שלא עברו עליו ארבעים יום) ולא מעושן ולא מבושל (כשהיו
הענבים מרים היו מעשנין אותן, כדי למתקן, או מבשלין אותן), ואם הביא – פסול.
ואין מביאין מן
הדליות (מן הגפנים המודלות על גבי כלונסות ונסרים:
טרייל"ש, לפי שאין יינו יפה) אלא מן הרגליות (יין שגדל
בגפנים נמוכים, ששוכבות על גבי קרקע לרגלי בני אדם שאינן מודלות, שהוא יפה), ומן הכרמים העבודין (חפורים);
ולא כונסין
אותו בחצבין גדולים (לפי שכשהיו מסתפקין ממנו, על יד
היו החצובין מתרוקנים - ומתקלקל היין), אלא בחביות קטנות;
ואינו ממלא את
החבית עד פיה כדי שיהא ריחו נודף (שכשהיא
חסירה קימעא היין נודף יותר מכשהיא מליאה).
אינו מביא מפיה
מפני
(מנחות פז,א)
המשך המשנה
הקמחין (לובן
היין שקורין קנא"ש [שקויינ"ש] בלע"ז [כתמי עובש – אוצר לעזי
רש"י]), ולא משוליה
מפני השמרים, אלא מביא משלישה - מאמצעה (של חבית:
שעושה ברזא בדפנות החבית).
כיצד הוא בודק (לידע
אם היין יפה)?
גזבר יושב,
והקנה (אמת המדה) בידו (ורואה
כשזה מוציא היין מן נקב החבית); זרק הגיר (כשהגיר של
שמרים יוצא מן היין) - הקיש (הגזבר) בקנה (על גבי
הכד ,וסותם זה מיד; וזה היה סימנו: שלא היה רוצה לדבר כל זמן שמוציאין היין;
רש"י כתב יד: ולא היה מדבר לפי שהדבור רע ליין).
רבי יוסי ברבי
יהודה אומר: שיש בו קמחין – פסול, שנאמר תמימים יהיו לכם ומנחתם [במדבר
כח,יט-כ: והקרבתם אשה עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה
כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם [פסוק כ] ומנחתם
סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו] [במדבר
כח,לא: מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו] (פרט לסולת
שהתליעה ושעלה בו אבק), תמימים יהיו לכם ונסכיהם (ואם היו
בו קמחים הוי כבעל מום).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .