דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות פו,ב)
משנה:
מאין היו מביאין
את היין (לנסכים)?
קדוחים ועטולין
(מקומות הן) - אלפא ליין; שניה להן בית רימה ובית לבן בהר, וכפר סיגנא
בבקעה.
כל ארצות היו כשרות,
אלא מיכן היו מביאין.
אין מביאין לא מבית
הזבלים, ולא מבית השלחים, ולא ממה שנזרע ביניהן, ואם הביא – כשר.
אין מביאין הליסטיון
(שנתבשלו הענבים בחמה יותר מדאי; רש"י כתב יד: יין
מתוק מחמת השמש שהיו תולין את הענבים להשמש), ואם הביא - כשר.
אין מביאין ישן
(משל אשתקד) - דברי רבי; וחכמים מכשירין.
אין מביאין לא מתוק
(כשהוא מתוק מחמת עצמו, כדמפרש בגמרא; ענין אחר: תירוש,
שלא עברו עליו ארבעים יום) ולא מעושן ולא מבושל (כשהיו
הענבים מרים היו מעשנין אותן, כדי למתקן, או מבשלין אותן), ואם הביא – פסול.
ואין מביאין מן
הדליות (מן הגפנים המודלות על גבי כלונסות ונסרים: טרייל"ש,
לפי שאין יינו יפה) אלא מן
הרגליות (יין שגדל בגפנים נמוכים, ששוכבות על גבי קרקע לרגלי
בני אדם שאינן מודלות, שהוא יפה), ומן הכרמים העבודין (חפורים);
ולא כונסין אותו
בחצבין גדולים (לפי שכשהיו מסתפקין ממנו, על יד היו
החצובין מתרוקנים - ומתקלקל היין), אלא בחביות קטנות;
ואינו ממלא את החבית
עד פיה כדי שיהא ריחו נודף (שכשהיא חסירה
קימעא היין נודף יותר מכשהיא מליאה).
אינו מביא מפיה
מפני
(מנחות פז,א)
המשך המשנה
הקמחין (לובן
היין שקורין קנא"ש [שקויינ"ש] בלע"ז [כתמי עובש – אוצר לעזי
רש"י]), ולא משוליה מפני
השמרים, אלא מביא משלישה - מאמצעה (של חבית: שעושה
ברזא בדפנות החבית).
כיצד הוא בודק (לידע
אם היין יפה)?
גזבר יושב, והקנה
(אמת המדה) בידו (ורואה כשזה
מוציא היין מן נקב החבית); זרק
הגיר (כשהגיר של שמרים יוצא מן היין) - הקיש (הגזבר) בקנה (על גבי הכד,
וסותם זה מיד; וזה היה סימנו: שלא היה רוצה לדבר כל זמן שמוציאין היין; רש"י
כתב יד: ולא היה מדבר לפי שהדבור רע ליין).
רבי יוסי ברבי יהודה
אומר: שיש בו קמחין – פסול, שנאמר תמימים
יהיו לכם ומנחתם [במדבר
כח,יט-כ: והקרבתם אשה עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים
בני שנה תמימם יהיו לכם [פסוק כ] ומנחתם
סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו] [במדבר כח,לא:
מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו] (פרט
לסולת שהתליעה ושעלה בו אבק), תמימים
יהיו לכם ונסכיהם (ואם
היו בו קמחים הוי כבעל מום).
גמרא:
'אין מביאין
לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן ואם הביא פסול' - והא קתני רישא 'אין מביאין את
הליסטיון ואם הביא כשר' (והדר תני במתוק
'אם הביא פסול')?
אמר רבינא כרוך
(הליוסטין ומתוק בהדדי) ותני ('אין מביאין
הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוק וכו', ואם הביא - פסול');
תוספות ד"ה
כרוך ותני: להכשיר קאמר, כדמוכח סוגיא ד'המוכר פירות' [בבא בתרא
צז.], דהליסטיון כשר ואע"ג דאיצטריך ליה לתנא למיתני הליסטיון
ומתוק - לא משמע ליה לרבינא לחלק בין זה לזה.
רב אשי אמר: (לא
תכרוך:) חוליא דשימשא לא
מאיס, חוליא דפירא מאיס (הליסטיון כשר, דהויא חוליא דשמשא,
ולא מאיס; אבל מתוק מחמת הפירי – מאיס, והיינו דקתני פסול).
אין מביאין ישן
- דברי רבי, וחכמים מכשירין:
אמר חזקיה: מאי
טעמא דרבי? - אמר קרא (במדבר כח,יד) [ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבשׂ
יין זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה];'לכבשׂ יין': מה כבש בן שנתו - אף יין בן שנתו.
אי מה כבש בן שתי
שנים פסול אף יין בן שתי שנים פסול (אף בדיעבד)? - וכי תימא הכי נמי, והתניא: 'יין בן שתי שנים לא
יביא, ואם הביא כשר'? מאן שמעת ליה דאמר לא יביא – רבי (דקתני
במתניתין 'דברי רבי', והא ברייתא דקתני 'לא יביא' על כרחך רבי), וקאמר 'אם הביא כשר' (והיכי
מצי למימר הכי נמי פסול)?
אלא אמר רבא: היינו
טעמא דרבי (שאין מביא ישן): דכתיב (משלי כג,לא) אל תרא
יין כי יתאדם [כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים; פסוק
לב: אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש כלומר: אחרית היין רע] (אלמא בשעת
אדמימות - מובחר הוא, וקים לן כשעברה שנתו - עוברת אדמימות, ואינו אדום כל כך כשנה
ראשונה; ולאו משום דלכבשׂ דמִי יין).
אין מביאין לא מן
הדליות [אלא מן הרגליות ומן הכרמים העבודים]:
תנא: כרמים העבודים
(חפורים) פעמים בשנה:
רב יוסף הוה ליה
קרנא דפרדיסא דרפיק ביה טפי ריפקא (חופרו פעם
יתירא כלומר פעמיים בשנה), ועבד חמרא
דדרי מיא על חד תרין (שהיה יכול למוזגו במים כפליים מיין
אחר; דיין דעלמא דרי על חד תלתא, וזהו מקבל על חד ששה, והיינו 'על חד תרין'
- דיין אחר).
לא היו כונסין אותן
בחצבין גדולים [אלא בחביות קטנות; ואינו ממלא את החבית עד פיה כדי שיהא ריחו
נודף]:
תנא: חביות [קטנות] כדיות (חבית
קטנים ככדים) לודיות ובינוניות
(כדים בינונים שעושין בלוד) - אין מניחין אותן שתים שתים (זו
על גב זו; רש"י כתב יד: זו בצד זו שמא יתקלקל אחת ותריח חברתה ותתקלקל גם היא), אלא אחת אחת.
כיצד בודק גזבר
יושב וקנה בידו זרק הגיר הקיש בקנה:
תנא: זרק הגיר של
שמרים, גזבר הקיש בקנה;
ולימא ליה מימר?
מסייע ליה לרבי
יוחנן, דאמר רבי יוחנן: כשם שהדיבור יפה לבשמים (דאמרינן
בכריתות גבי פטום הקטורת 'כשהוא שוחק אומר הדק היטב') - כך דיבור רע ליין.
רבי יוסי בר רבי
יהודה אומר [שיש בו קמחין – פסול, שנאמר תמימים
יהיו לכם ומנחתם, תמימים יהיו לכם ונסכיהם]:
בעי רבי יוחנן:
הקדישו מהו שילקה עליו משום בעל מום: כיון דפסול כבעל מום דמי? או דלמא אין בעל מום
אלא בבהמה?
תיקו.
תנו רבנן: אלים
(בני שתי שנים) – ממואב; כבשים (בני שנה) – מחברון; עגלים – משרון; גוזלות (תורים
ובני יונה) - מהר המלך
רבי יהודה אומר:
מביאין כבשים שגבהן כרחבן (שהיו רחבים
מרוב שמנות כמו שגבוהים [## אולי: עובי מהבטן לגבשוה לרוחב]; לישנא
אחרינא: 'רחבים' גרסינן: שיהא גביהם רחבין מרוב שמנן)!
אמר רבא בר רב שילא:
מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (ישעיהו ל,כג) [ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה
ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן]
ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב (כר
= כבש).
כתיב (ישעיהו
סב,ו) 'על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה
תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם' - ('שומרים' = מלאכים) מאי אמרי (מאי
אמרי הנך שומרים, דכתיב 'תמיד לא יחשו')?
הכי אמר רבא בר
רב שילא: (תהלים קב,יד) אתה תקום תרחם ציון [כי עת לחננה
כי בא מועד].
רב נחמן בר יצחק
אמר: (תהלים קמז,ב) בונה ירושלים ה' [נדחי ישראל
יכנס].
ומעיקרא (קודם
שחרב) מאי הוו אמרי?
אמר רבא בר רב שילא:
(תהלים קלב,יג)
כי בחר ה' בציון אוה למושב לו (אף
לעתיד לבא עתידים המלאכים להיות שומרים, ולומר 'כי בחר ה'
בציון').
הדרן עלך כל קרבנות
הצבור
מנחות פרק עשירי
שתי מדות פז,א
משנה:
שתי מדות של יבש
היו במקדש: עשרון, וחצי עשרון;
רבי מאיר אומר:
עשרון, עשרון (דשני כלים היו שם כל אחד מחזיק עשרון), וחצי עשרון.
עשרון מה היה משמש?
שבו היה מודד לכל
המנחות; לא היה מודד לא בשלשה לפר (למנחת נסכים
של פר דכתיב ביה 'שלשה עשרונים לפר' [במדבר
כח,כ ועוד]; ולא היה מודד לפר בכלי שמחזיק שלש עשרונות, אלא מודד שלש פעמים
בעשרון), ולא בשל שנים
לאיל, אלא מודדן עשרונות (עשרון עשרון
בפני עצמו).
חצי עשרון מה היה
משמש?
שבו היה מודד חביתי
כהן גדול: מחצה בבקר ומחצה בין הערבים.
גמרא:
תניא: היה רבי מאיר
אומר: מה תלמוד לומר (במדבר כח,כט) עשרון עשרון לכבש האחד [לשבעת
הכבשים]? - מלמד ששתי עשרונות היו
במקדש, אחד גדוש (שלא היה בו עשרון אלא אם כן גודשו) ואחד מחוק (שהמחוק
היה גדול כל כך שכשהיה מחוק - היה בו עשרון); גדוש - שבו היה מודד לכל המנחות (ולהכי
אחד גדוש ואחד מחוק: דרבי מאיר סבירא ליה גמרא דשתי מדות של עשרונות היו בצבור, ואי
שניהם שוין - הויא ליה מדה אחת),
(מנחות פז,ב)
מחוק - שבו היה
מודד לחביתי כהן גדול (לפי שיש לו לחלק בשני חצאי עשרון, ואם
היה גדוש כשהיה מטלטלו לחצותו - היה מתפזר על גבי קרקע).
וחכמים אומרים:
לא היה שם אלא עשרון אחד, שנאמר (במדבר כט,ד) ועשרון
אחד לכבש האחד [לשבעת הכבשים];
אם כן מה תלמוד
לומר 'עשרון עשרון'?
לרבות חצי עשרון.
ורבי מאיר - חצי
עשרון מנא ליה?
נפקא ליה מ'ועשרון' (מוי"ו
שבראש ד'ועשרון' נפקא ליה);
ורבנן?
וי"ו לא דרשי.
ורבי מאיר - האי
'ועשרון אחד לכבש האחד' מאי עביד ליה?
ההוא - שלא ימדוד
לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל.
ורבנן?
נפקא להו מנקודו
(שאותו נקוד שעליו אתי למעט; דכל נקודה - אתי למעוטי), דתניא: 'אמר רבי יוסי: למה נקוד וי"ו שבאמצע
'עשרון' של עשרון ראשון של יום טוב הראשון של חג [במדבר
כט,טו: ועשרון עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים]? - שלא ימדוד לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל'.
ורבי מאיר?
נקודו לא דריש.
חצי עשרון מה היה
משמש? שבו היה מודד לחביתי כהן גדול: (השתא משמע
שמודד חצי עשרון בביתו, ומביא, והיינו דקא פריך:)
'מודד' (משמע
לכתחילה יכול להביא חצי עשרון מביתו)? ורמינהי: 'חביתי כהן גדול לא היו באין חצאין אלא מביא
עשרון שלם וחוצהו'?
אמר רב ששת: מאי
'מודד' נמי דקתני? – מחלק (שהיה מביאו
מביתו שלם לעזרה, ואחר כך חוצהו בחצי העשרון).
<סימן [לבעיות
שמציג רמי בר חמא] חצי חביתי
שלחן>
בעא מיניה רמי בר
חמא מרב חסדא: חצי עשרון לרבי מאיר - גדוש היה או מחוק היה?
ותיבעי לך לרבנן
(דלדברי הכל צריך חצי עשרון!): לרבנן עשרון גופיה קא מיבעיא להו: גדוש היה או מחוק
היה?
אמר ליה: מדרבי
מאיר נשמע לרבי מאיר (מחדא מילתא נשמע לאידך מילתא), ומדרבי מאיר נשמע לרבנן:
מדאמר רבי מאיר
'עשרון (שבו מודד לחביתי כהן גדול) מחוק' (אלמא סבירא
ליה דמדת חביתין במחיקה) - חצי
עשרון נמי מחוק (דהא הוה נמי לחביתי כהן גדול); מדרבי מאיר מחוק (דאמר
שניהם מחוק היו: אותו עשרון של כהן גדול והחצי עשרון נמי) - לרבנן נמי מחוק (לרבנן
נמי לא היה בו אלא עשרון אחד, ובו היה מודד לחביתי כהן גדול - הכי נמי דמחוק היה
זה וזה, דלדברי הכל של כהן גדול מחוק היה [דבהא לא פליגי רבי מאיר ורבנן, אלא
במנין עשרונים], דהכי פליגי בברייתא רבי מאיר ורבנן: מחוק שבו היה מודד לחביתי כהן
גדול, וחכמים אומרים: לא היה בו אלא עשרון אחד - מחוק).
בעא מיניה רמי בר
חמא מרב חסדא: חביתי כהן גדול - במה מחלקן לחלות (שמחלקה
העיסה לחלות: שהיא באה שש חלות בבקר ושש בין הערבים): ביד (בלא מדה) או בכלי (במדה)? (שאר מנחות
דבאות עשר עשר - פשיטא לן דסגי ביד לחלקו, דלא איכפת לן אם זו גדולה מזו, כדתניא בשלהי
'אלו מנחות': כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט ממדת חלתן – כשרות, חוץ מלחם
הפנים וחביתי כהן הגדול: דלחם הפנים לא היתה העיסה מתחלקת: דכל חלה שני עשרונים
היתה נלושת כל אחת בפני עצמה)
פשיטא דביד, דאי
בכלי - טורטני יכניס (וכי משקולת מאזנים יכניס בעזרה)?
(וקא פריך:) ויכניס (מאי איכפת
לן)!?
כיון דבקללה כתיב
('והשיבו לחמכם בַמשקל'
(ויקרא כו,כו)) - לאו אורח ארעא!
בעא מיניה רמי בר
חמא מרב חסדא: שלחן - מהו שיקדש קמצים בגודש שלו (כגון:
שאם הניח קומץ של מנחה או של לבונה בלא בזיכין שהיה לו לקדשו בכלי, והניחן על השולחן
שבו לחם, ולא קידשו בכלי אחר; והיינו 'בגודש שלו': שלא הניחו בבזיכין אלא
למעלה, בין לחם ללחם; שהכל היה 'בגודש': שלא הניחן בתוך כלי. ענין אחר 'בגודש
שלו' דשולחן לא היה לו בית קיבול כלל למעלה, וכל מה שמניחין עליו - הוי כמו
שמונח בגודש; כך שמעתי)?: מדמקדש
לחם - קמצים נמי מקדש? או דלמא דחזי ליה (לחם חזי
לשלחן) - מקדש, דלא חזי
ליה (כגון קומץ ולבונה בלא בזיכין) - לא מקדש?
אמר ליה: אינו מקדש
(שאין דרכו לקדש כי אם לחם).
איני! והאמר רבי
יוחנן: לדברי האומר (כדאמרינן בפרק 'שתי הלחם' (לקמן
צו.)) '(לחם
הפנים) טפחיים ומחצה (באמה
בת חמשה טפחים) – קופל (נותן
ארכו של כל לחם - שהוא עשרה טפחים - כנגד רחבו של שולחן, שהוא חמשה טפחים; נמצא ארכו
של לחם יותר מרחבו של שולחן חמשה טפחים, נמצא קופל כל לחם ולחם טפחיים ומחצה מכאן
וטפחיים ומחצה מכאן כלפי מעלה: שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה, כדאמרינן בפרק 'שתי
הלחם'; נמצא ששה קיפולין של טפחיים ומחצה: שכל מערכה של ששה לחם גבוה חמש עשרה
טפחים)' - נמצא שלחן מקדש
חמשה עשר טפח למעלה (דשש חלות היו במערכה זו על גבי זו
לכל אחת שני טפחים ומחצה הוי להו ט"ו טפחים עולה למעלה מהשלחן ומקדש השלחן את
העליון כתחתון, כלומר: דקידושו של שלחן היה עולה חמשה עשר טפחים, והיה מקדש כל דבר
- בין לחם בין קמצים - בחמש עשרה טפחים, דהיינו 'גודש שלו' - ואמאי אמרת 'אינו
מקדש'?); לדברי האומר
'טפחיים קופל (דטפחים באמה בת ששה טפחים)' נמצא שלחן מקדש י"ב טפח למעלה; (ורבי
יוחנן – על כרחך - בשאר מילי קאמר, כגון קמצים, דמקדש להו גודש דשלחן; דאי בלחם, אטו
עד השתא לא ידעינן דשלחן מקדש להו)!?
אמר ליה: אינו מקדש
ליקרב (הא דאמרינן 'אינו מקדש מאי דלא חזי ליה' - היינו
ליקרב: שאין הקומץ מתקדש שם: שעדיין יש לו לקדשו בכלי אחר קודם שיקטירנו), אבל מקדש ליפסל (אבל
מקדש הקמצים ליפסל: דקדשי ליפסל בלינה וביוצא; עניין אחר מ"ר ז"ל: אבל
מקדש ליפסל: שפסולה המנחה הואיל ועשאן שלא כמצותן, ושוב אין יכול להחזירן לעשרון).
משנה:
שבע מדות של לח
היו במקדש: הין, וחצי הין, ושלישית ההין, ורביעית ההין; לוג, וחצי לוג, ורביעית לוג;
רבי אליעזר בר רבי
צדוק אומר: (לא היה שם ארבע מדות, אלא הין בלבד:) שנתות (סימנין) היו בהין: עד כאן (חצי
ההין) לפר, ועד כאן (שלישית
ההין) לאיל, עד כאן (רביעית
ההין) לכבש (והכי
נמי היו בו שנתות ללוג וחצי לוג);
רבי שמעון אומר:
לא היה שם הין: וכי מה היה הין משמש (והלא לא הוצרכו
לו מעולם! אלא פעם אחת היה, מימי משה, לשמן המשחה, דכתיב 'ושמן זית
הין' (שמות ל,כד))? אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שם (להשלים
השבע מדות), שבה היה מודד למנחת
כהן גדול (שהיה צריכה שלשה לוגין, כדאמרינן לעיל (דף
נא.) 'בשמן' - להוסיף לה שמן): לוג ומחצה בבוקר לוג ומחצה בין הערבים (כדאמרינן
בפרק 'התכלת').
גמרא:
תנו רבנן: 'שבע
מדות של לח היו במקדש: רביעית לוג, וחצי לוג, ולוג; ורביעית ההין, ושלישית ההין, וחצי
הין, והין - דברי רבי יהודה;
רבי מאיר אומר:
הין, וחצי הין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, ולוג, וחצי לוג, ורביעית לוג; (רבי
יהודה קחשיב ממטה למעלה, ורבי מאיר קחשיב ממעלה למטה;)
רבי שמעון אומר:
לא היה שם הין, וכי מה היה הין משמש?
(מנחות פח,א)
את מי אביא תחתיו
(להשלים שבעה מדות)? אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שם, שבו היה מודד
לחביתי כהן גדול לוג ומחצה בבקר לוג ומחצה בין הערבים;
אמרו לו: חצי
לוג היתה שם, ואפשר לשער בחצי לוג (שלשה חצאי
לוגין בבוקר ושלשה בערב).
אמר להם: אף
לדבריכם, [חצי לוג] ולוג לא יעשה: רביעית היתה שם, ואפשר לשער ברביעית (דארבע
רביעית הוו לוג)! אלא (לא
היה משער לחביתין בשלשה חצאי לוג, ולא לחצי ברביעית: ד)זה הכלל היה במקדש: כלי שמשמש מדה זו, אינו משמש מדה
אחרת' (ורבי
אלעזר בר רבי צדוק - לית ליה זה הכלל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .