דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות פז,ב)
גמרא:
תנו רבנן: 'שבע
מדות של לח היו במקדש: רביעית לוג, וחצי לוג, ולוג; ורביעית ההין, ושלישית ההין,
וחצי הין, והין - דברי רבי יהודה;
רבי מאיר
אומר: הין, וחצי הין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, ולוג, וחצי לוג, ורביעית לוג; (רבי
יהודה קחשיב ממטה למעלה, ורבי מאיר קחשיב ממעלה למטה;)
רבי שמעון
אומר: לא היה שם הין, וכי מה היה הין משמש?
(מנחות פח,א)
את מי אביא
תחתיו (להשלים שבעה מדות)? אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שם, שבו היה
מודד לחביתי כהן גדול לוג ומחצה בבקר לוג ומחצה בין הערבים;
אמרו לו:
חצי לוג היתה שם, ואפשר לשער בחצי לוג (שלשה חצאי
לוגין בבוקר ושלשה בערב).
אמר להם: אף
לדבריכם, [חצי לוג] ולוג לא יעשה: רביעית היתה שם, ואפשר לשער ברביעית (דארבע
רביעית הוו לוג)! אלא (לא
היה משער לחביתין בשלשה חצאי לוג, ולא לחצי ברביעית: ד)זה הכלל היה במקדש: כלי שמשמש מדה זו, אינו משמש
מדה אחרת' (ורבי
אלעזר בר רבי צדוק - לית ליה זה הכלל).
מאי איכא בין
רבי מאיר לרבי יהודה?
אמר רבי יוחנן:
בירוצי מדות ([הכמות שמעל לגובה הכלי, ומוחזק שם על ידי מתח הפנים
של הנוזל] דכשממלאים את הכלי ביותר - נופל מן המשקה שבתוכו לדופני הכלי
אילך ואילך, וכשמערין אותו מהרה לתוך כלי אחר - נופל המשקה בתוכו, ואם לאו - נופל
לארץ) איכא בינייהו:
למאן דאמר ממטה למעלה (לרבי יהודה, דחשיב רביעית בראשון) - קסבר בירוצי המדות נתקדשו, ורביעית יהיב ליה
רחמנא למשה, ואמר ליה "שער דקא עיילי להו בירוצין (שער
ברביעית את האחרים, ומדוד שני 'רביעית' ועשה מהם חצי לוג, ושוב משתי חצי לוג – לוג,
וכן עד הִין, ושער אותו הין כל כך גדול שיכנסו בירוצין של כל אלו מדות)" (דבירוצין
נתקדשו; וכשאדם מערה שני כלים קטנים בכלי המחזיק שניהם - יכול לשופכו לאלתר כולו
בגדול עם הבירוצין, וכן השני; הלכך צריך הגדול המקבל שניהם להיות גדול כל כך שיקבל
אותם ואת בירוציהם - הילכך נתקדשו; רש"י כתב יד: שער דעיילי בהו בירוצין:
שיהא החצי לוג גדול שיכנסו בו שתי רביעיות ובירוציהן; דבסתמא הכי הוא: שהמערה כלי
קטן של רביעית לתוך כלי גדול כגון חצי לוג - בירוציה נופלין לתוכה ואינן נשפכין
לארץ); למאן דאמר
ממעלה למטה (רבי מאיר, דחשיב הין ברישא) - קסבר בירוצי מדות לא נתקדשו, והין יהיב ליה
רחמנא למשה, ואמר ליה "שער בהא (שער ממנו
את האחרים: חצי ההין, ושלישית ההין, ורביעית ההין) דקא נפקי בירוצין (וכיון
דצריך לשפוך ממדה גדולה לחלקם לשני כלים - אין יכול לשפוך בבת אחת עם הבירוצים,
לפי שזה כלי גדול וזה כלי קטן, וצריך לשפוך על יד, ומתוך שממעטין - נחסרין
הבירוצין - מה שצף על הכלי כל שעה - ולא היו שם בירוצין, והיינו דנפקי
בירוצין; וכיון דלא הוו התם בירוצין - לא נתקדשו)".
אביי אמר:
דכולי עלמא בירוצי המדות איכא למימר נתקדשו ואיכא למימר לא נתקדשו (כדמפרשינן
התם), והכא –
ב'מלאים' [במדבר ז,יג ועוד: וקרבנו
קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים
סלת בלולה בשמן למנחה] (והוא
הדין לכל המדות דקרא) קא
מיפלגי: מאן דאמר מלמעלה למטה (דחשיב הין
ברישא) [רבי
מאיר] קא סבר 'מלאים' = (דווקא:) שלא יחסר ושלא יותיר (הלכך
יעשה הין מצומצם, וממנו יכוין שאר המדות למדת הין; רש"י כתב יד: דאי אפשר
לעולם שלא יהיו שתי מדות קטנות כשמודדו לתוך אחת גדולה [כפולה] יתירות
עליה, מפני האופיא [הקצף
שנוצר בנוזל, כמו 'דלא שתי אופיא משום מאיסותא' – חולין קה,ב; 'כי אופיא דנהרא' -
עבודה זרה כו,א; 'הוה נקיטא אופיא בידה' - עבודה זרה ע,ב] הגדולה
כשמערין שני כלים בתוך כלי אחד, אבל כשמודדין בהין את חצי ההין - שופך מן היין
לחצי ההין בנחת, אין כאן אופיא), ומאן דאמר ממטה למעלה [רבי
יהודה]: 'מלאים' = שלא יחסר, אבל
יותיר (שיעשה הגדול שיעור שני קטנים; דבשני חצאין יש בו יותר
כל שהוא מבשלם, כדאמרינן (שקלים דף ב.) לענין שנים ששוקלין שקל
שלם ביניהן, שחייבין בקלבון, משום הכרע דשני חצאי שקל) - 'מלאים' קרינא ביה.
אמר מר: 'רבי
שמעון אומר: לא היה שם הין' - שפיר קאמר להו רבי שמעון לרבנן (וכי
מה היה ההין משמש)!?
ורבנן - הוה
הין דעבד משה לשמן המשחה, דכתיב (שמות ל,כד) [וקדה חמש מאות בשקל הקדש] ושמן זית הין; מר סבר כיון דלדורות לא הוה צריך, לפי שעה הוא דעבדיה
ואיגנז, ואידך, כיון דהוה – הוה.
אמר מר: 'ואת
מי אביא תחתיו' - לא סגיא דלא מעייל, כדאמר רבינא (לקמן
בהאי פירקא): גמירי: שתי
סמיכות בציבור, הכא נמי גמירי דשבע מדות של לח היו במקדש.
'רבי אלעזר
ברבי צדוק אומר שנתות היו בהין' - ולית ליה שבע מדות?
לית ליה; ואי
בעית אימא: מאי 'שבע מדות' - שבע מדידות (אבל אפשר
לעשות כולם בכלי אחד, דשנתות היו בהין).
משנה:
רביעית מה היתה
משמשת? (השתא קחשיב ממטה למעלה: רביעית, וחצי לוג וכו')
רביעית מים
למצורע (כדכתיב (ויקרא יד,ה) 'ושחט
את הצפור האחת אל כלי חרס על מים חיים', ואמרינן במסכת סוטה (דף
ט"ז ע"ב) 'מים שדם צפור ניכר בהם, וכמה הם? – רביעית'), ורביעית שמן לנזיר (כדאמר
בפרק 'התודה' ללחם נזיר, משום דנזיר היתה באה שתי ידות כמצה שבתודה: חלות ורקיקין,
ולא הוה צריך אלא רביעית לוג);
חצי לוג (דהיינו
שתי רביעיות) מה היה
משמש?
חצי לוג מים
לסוטה (הלכתא גמירי לה; כדאמרינן במסכת סוטה (דף
ט"ו ע"ב) 'חצי לוג מים היה ממלא מן הכיור'), וחצי לוג שמן לתודה (מפורש
נמי בהאי פירקא);
ובלוג היה מודד
(שמן) לכל המנחות; אפילו מנחה של ששים עשרון - נותן לה ששים
לוג (והא דנקט ששים עשרון - דששים עשרון מתנדב אדם בכלי
אחד, וטפי מהכי לא, כדמפרש בפרק 'המנחות והנסכים').
רבי אליעזר בן
יעקב אומר: אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה, שנאמר: (ויקרא
יד,כא) [ואם דל
הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן] למנחה ולוג שמן: ששה לפר (ששה לוגין
יין לנסכי הפר, והוא הדין לשמן - דהיינו חצי ההין, כדכתיב '[והקריב
על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים] בלול בשמן חצי ההין'
[במדבר טו,ט] - גבי מנחת נסכים, בפרשת 'שלח לך'), וארבעה (דהיינו
שלישית ההין) לאיל,
ושלשה (רביעית ההין, דהין = י"ב לוגין) לכבש; שלשה ומחצה למנורה: חצי לוג לכל נר.
גמרא:
יתיב רבי וקא
קשיא ליה: רביעית למה נמשחה (שכל כלי
המקדש נמשחו בשמן המשחה)? אי
מצורע (בשביל רביעית מים למצורע) -
(מנחות פח,ב)
(והלא ב)חוץ הוא (מחוץ
למחנה היו מטהרין את המצורע [כל מעשיו בשער נקנור, ולא בעזרה], ולמה להו לקדושי)!? ואי נזיר (ואי
בשביל רביעית שמן של נזיר: שיתקדש השמן בכלי שרת, ועל ידי השמן שהיה נבלל בלחם יהא
הלחם מתקדש בשביל כך) - (לא
היה צריך, ד)לחם נזיר
בשחיטת איל הוא דקדיש (ולא בשמן, כדאמרינן בפרק 'התודה':
למה ליה לשמן כלי שרת? הא לאחר אפייתו לא קדוש הוא, עד שחיטת האיל)!?
אמר ליה רבי
חייא: שבה היה מודד לחביתי כהן גדול: רביעית שמן לכל חלה וחלה (היה
נותן רביעית, משום דהוו שלשה לוגין, שהם שנים עשר רביעיות, והיינו דאמר במתניתין [דף
פז,ב] 'לוג ומחצה בבוקר' - שהן ששה רביעיות, דשש חלות היו
בבוקר, ולוג ומחצה שמן - היינו רביעית לכל חלה).
קרי עליה (ישעיהו
מו,יא) [קרא
ממזרח עיט] מארץ מרחק איש עצתי
[אף דברתי אף אביאנה יצרתי אף אעשנה] (שרבי חייא
עלה מבבל לארץ ישראל, כדאיתא בפרק קמא דסוכה).
חצי לוג מה היה
משמש:
יתיב רבי וקא
קשיא ליה: חצי לוג למה נמשח? אי סוטה - וכי חולין הוא דצריכי לקדושי (רש"י
כתב יד: בתמיה: וכי חולין הם המים, שיהא צריך לקדשן)? (במדבר ה,יז) [ולקח הכהן] מים קדושים [בכלי
חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים] כתיב (דאמרינן
בספרי [נשא פסקה י] 'אין מים קדושים אלא שנתקדשו
בכיור', אלמא כבר קדשו להו)! (גירסת רש"י
דפוסים: אי לחצי לוג של מי סוטה - חוץ הוא: והכי פירושו: שהיה משקה אותה בחוץ,
בשער נקנור, ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי!?) אי תודה (אי למדוד
בו חצי לוג שמן לתודה כדי שיתקדש השמן ויתקדשו החלות אגב השמן) - (לכך לא
צריך, ד)לחמי תודה -
בשחיטת תודה הוא דקדשי!?
אמר ליה רבי
שמעון ברבי: שבו היה מחלק חצי לוג שמן לכל נר ונר.
אמר לו (שקילסו,
שיפה השיבו): נר ישראל! כך
היה.
אמר רבי יוחנן
אמר רבי: נר שכבתה (בחצי הלילה או קודם אור היום) - נידשן השמן, נידשנה הפתילה (האי
'נדשן השמן' לאו דווקא, אלא הכי קאמר: כשם שהפתילה שכבתה אין לה תקנה, שהרי היא
כדשן - כך השמן שנשאר בנר הרי הוא כדשן, ואין לו תקנה; הואיל ונדשנה הפתילה - נדשן
השמן; רש"י כתב יד: נדשן השמן כלומר: נתמלא שמנו - מדשן הפתילה:
אינו יכול להדליקו עד שמדשנו); כיצד עושה? - מטיבה (שמשליך
כל מה שבנר לחוץ) ונותן בה
שמן (ופתילה אחרת) ומדליקה.
יתיב רבי
זריקא, וקא מיבעיא ליה: כשהוא נותן בה שמן - כמדה ראשונה (חצי
לוג, כמו שנתן מתחלה) או כמו
שחסרה (במה שזורק לחוץ)?
אמר רבי ירמיה:
פשיטא דכמדה ראשונה, דאי כמה שחסרה (כלומר:
אותה מדה שהשליך לחוץ) - מנא
ידעינן מאי חיסר? וכי תימא דמשער ליה (קודם
שישליכנה יתנהו במדה אחת) - אם כן
'שבע מדות'? נפיש להו מדות טובא (לשער כמה
חסר)!? (הא
לא ודאי אלא כמדה ראשונה היה נותן בה, ולמחר, כשמכבה המזרחית - מכבה נמי זו.)
קרי עליה (תהלים
מה,ה) והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק [ותורך
נוראות ימינך] (כלומר
הצלחה הוא שהשבתני דבר אמת כזה; רש"י כתב יד: והדרך = וחידודך, כלומר:
מחודד אתה; דהכי דרשינן במסכת שבת [ס"ג ע"א]
'והדרך צלח רכב' אלו שני תלמידי חכמים שמחדדין זה
את זה בהלכה; על דבר אמת: שיפה השבתני.)
איתמר נמי: אמר
רבי אבהו אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רבי חנינא אמר רבי: נר שכבתה -
נידשן השמן, נידשנה הפתילה; כיצד עושה? מטיבה ונותן בה שמן כמדה ראשונה,
ומדליקה.
אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב ששת: 'נר שבמקדש (נרות
הקבועים במנורה, שמדליק בהן, שקורין קרושוליי"ש [הכלי – הכוס - המחזיק את השמן
ואת הפתילה] רש"י כתב יד: נרות של מנורה, שבהן נותנין את
השמן והפתילה) - של
פרקים (חליות) הוה' (לא שהיה
יכול ליטלן, אלא מן המנורה עצמה היו הנרות, כדכתיב 'מקשה '
[שמות לז,יז], אלא היינו של פרקים: שהיו
קנים שבהם הנרות קבועים דקים הרבה, והיה יכול לכופפן ולהטותן למטה בשעת הטבה,
ולהשליך הדשן חוץ, ולזוקפה בשעת הדלקה. ענין אחר 'של פרקים': שהנרות היו
קבועות במנורה, אבל היה כסוי שלהן כסוי מלמעלה כמין טס שהיה יכול ליטלו כל שעה
שירצה, והיינו של פרקים); קסבר כי כתיב 'ככר' ו'מקשה' (שמות כה פסוקים לו,לט; שמות לז, פסוקים כב,כד) (דמשמע:
מחתיכה אחת יעשה הכל) - אמנורה
ונרותיה כתיב (שהמנורה והנרות היו מחתיכה אחת;
(שמות לז,כג) 'נרותיה' קרי
למקום הנחת השמן, וזהו ודאי הוה 'מקשה'): כיון דמיבעיא הטבה, אי לאו דפרקים הוי (אי
לא דהוי הכיסוי של פרקים שהיה יכול לכופפה ולנטות ולזוקפה ולפנות את הדשן) - לא הוה מטייבא ליה (לא
מתייטבנא)! (והיינו
חכמים, וכדמתרץ לה לקמן, וכן כולה. כך שמעתי. רש"י כתב יד: אמנורה ונרותיה.
הנרות הם מחוברים בה מאותה חתיכה עצמה ואין יכול לסלקן בשעת הטבה לגרוף את הדשן,
ואי לאו דמפרקא - הואי שיכול לכופפה - לא היה מתטייבה יפה.)
מיתיבי: 'כיצד
עושה? - מסלקן (הנרות בשעת הטבה מן המנורה) ומניחן באוהל (במקדש), ומקנחן בספוג, ונותן בהן שמן, ומדליקן' (אלמא דלא
היתה מקשה, אלא של פרקים ממש היתה; רש"י כתב יד: אלמא 'מקשה'
- לאו אנרות קאי, דאין באות מאותה חתיכה, ויכול לסלקן)!?
הוא (רב
הונא [בריה דרב יהודה אמר רב ששת]) - דאמר כי האי תנא, דתניא: 'חכמים אומרים: לא
היו מזיזין אותה (לנר) ממקומה (מן
המנורה; דמחוברים היו במנורה)'.
מכלל דאיבעיא
ליה לאוזוזה - מצי מזיז לה (אם כן לא
הוה ליה 'מקשה'!? רש"י כתב יד: בתמיה: ואי
הוה מצי מזיז לה - אמאי לא הוה מזיז לה לקנחה יפה יפה)!?
אלא אימא 'לא
היתה זזה ממקומה' (דמקשה היתה, שאין יכול לסלקה);
ומאן 'חכמים'
- רבי אלעזר הוא, דתניא:: 'רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: כמין טס של זהב היה לה על
גבה (על כל נר ונר, כעין כסוי, כאותן שעשויין מלבנים, ובהאי
טס - לא עביד כלום, אלא כמין כסוי הוא, שמכסה את הנר: מקום שפתילה דולקת; והנר
היתה ארוכה כמין ספינה קטנה); כשהוא מטיבה (לנר) - דוחקו (לטס
שעל גבי הנר) כלפי
פיה (והנר מתגלה, וכופפה הנר למטה, ודולפת השמן לחוץ); כשהוא נותן בה שמן (לאחר
שזקפה) - דוחקו (לטס
שעל גבי הנר) כלפי
ראשה (וזוקפה)' (אבל לא
היה מזיזה ממקומה). (רש"י
כתב יד: וכשהוא נותן בה שמן לאחר שזקפה בתחלה דוחק את הטס כלפי
ראשה: ראש שהוא מחובר למנורה, והטס היה מנוקב באמצע, ונגד הנקב נותן את השמן
לתוך הנר. 'פיה' = מקום שהוא הפתילה.)
ובפלוגתא דהני
תנאי, דתניא: 'מנורה ונרותיה באות מן הככר (נרותיה
באות מן הככר - שאף הן מקשה, והיינו כרב ששת, דאמר 'ככר'
ו'מקשה' - אמנורה ואנרותיה כתיב), ואין מלקחיה ומחתותיה מן הככר; רבי נחמיה אומר:
מנורה היתה באה מן הככר ולא נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר (אין
נרותיה באות מן הככר, אלא שהיו מחוברין במנורה, והיינו כי האי תנא דאמר 'מסלקן
ומניחן')'.
במאי קא
מיפלגי?
בהאי קרא,
דתניא: (שמות כה,לט) ככר זהב טהור
יעשה אותה [את כל הכלים האלה] - למדנו למנורה שבאה מן הככר; מנין לרבות נרותיה תלמוד
לומר 'את כל הכלים האלה'; יכול שאני מרבה אף מלקחיה ומחתותיה?
תלמוד לומר
'אותה' (דמנורה ונרותיה - דכולה חדא היא - באות מן הככר, ולא
מלקחיה) - דברי רבי
נחמיה (; ותנא קמא, דפליג עליה דרבי נחמיה, דריש לקרא הכי: 'ככר
זהב טהור יעשה אותה' למדנו למנורה וכו'; יכול שאני מרבה אף נרותיה
ומלקחיה וכו' תלמוד לומר 'אותה' ולא
נרותיה, כדדריש ליה רבי יהושע בן קרחה לקמן)'.
קשיא דרבי נחמיה אדרבי נחמיה (דלעיל
אמר 'ואין נרותיה באות מן הככר' והכא אמר 'לרבות נרותיה')!?
תרי תנאי ואליבא דרבי נחמיה.
רבי יהושע בן
קרחה אומר: מנורה באה מן הככר, ואין מלקחיה ומחתותיה ונרותיה באה מן הככר; ואלא מה
אני מקיים 'את כל הכלים האלה'? - שהיו כלים של זהב.
זהב בהדיא כתיב
בו: (שמות כה,לז-לח) ועשית את נרותיה שבעה
והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור!?
לא נצרכא אלא
לפי נרות (במקום שהפתילה דולקת): סלקא דעתא אמינא הואיל ופי נרות אשחורי משחר,
התורה חסה על ממונן של ישראל,
(מנחות פט,א)
וליעבד זהב כל
דהו (לאותם פי נרות, ולא ליבעו זהב טהור)? קא משמע לן (דצריך
זהב טהור).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .