דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות פח,ב)
רבי יהושע
בן קרחה אומר: מנורה באה מן הככר, ואין מלקחיה ומחתותיה ונרותיה באה מן הככר; ואלא
מה אני מקיים 'את כל
הכלים האלה'? - שהיו כלים של
זהב.
זהב בהדיא כתיב
בו: (שמות כה,לז-לח) ועשית את נרותיה שבעה
והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור!?
לא נצרכא אלא
לפי נרות (במקום שהפתילה דולקת): סלקא דעתא אמינא הואיל ופי נרות אשחורי משחר,
התורה חסה על ממונן של ישראל,
(מנחות פט,א)
וליעבד זהב כל
דהו (לאותם פי נרות, ולא ליבעו זהב טהור)? קא משמע לן (דצריך
זהב טהור).
חצי לוג שמן
לתודה:
תניא: 'רבי
עקיבא אומר: מה תלמוד לומר 'בשמן...
בשמן' (גבי תודה) שני פעמים [ויקרא
ז,יב: אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן
ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן]? אילו לא נאמר אלא 'בשמן' אחד הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות, ללוג, עכשיו שכתב 'בשמן... בשמן' הוי ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט:
מיעטו הכתוב לחצי לוג'.
'ריבוי אחר ריבוי'? חד ריבוי הוא (דחד
'בשמן' צריך לגופיה, ואידך 'בשמן'
- חד ריבויא לחוד
אלא
'אילו לא
נאמר בשמן כל עיקר הייתי אומר 'הרי הוא ככל המנחות, ללוג' (דלא
גרע משאר מנחות, דלא מצינו חלות ורקיקין בלא שמן); עכשיו שנאמר 'בשמן... בשמן' (דלא
צריכי כלל) - הוי ריבוי
אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט: מיעטו הכתוב לחצי לוג;
יכול יהא
חצי לוג זה מתחלק לשלשת מינין: לחלות ולרקיקין ולרביכה (בשוה:
שיתן כביצה לכל מין ומין, מלבד שבחמץ לא היה נותן)?
כשהוא אומר
'בשמן' ברביכה (דכתיב 'והקריב
על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסלת מרכבת חלות
בלולות בשמן' [ויקרא ז,יב]; ועד
השתא הוה דריש 'בשמן' קמא והשתא דריש 'בשמן'
דסיפא דקרא); שאין תלמוד
לומר 'ריבה שמן לרביכה' (שיתן
בה שמן יותר מבשאר המינין; רש"י כתב יד [– פירוש אחר, כאליו לא הייתי
יודע שמן ברבוכה כלל]: שהרי מצינו שמן ברבוכה, בחביתין, דכתיב 'על
מחבת בשמן תעשה מורבכת' (ויקרא ו,יד)); הא כיצד? מביא חצי לוג שמן, וחוציהו: חציו לחלות
ולרקיקין, וחציו לרביכה.
אמר לו רבי
אלעזר בן עזריה: עקיבא! אם אתה מרבה כל היום כולו 'בשמן... בשמן' איני שומע לך, אלא חצי לוג שמן לתודה (הלכה למשה
מסיני הוא דחציו לחלות וחציו לרבוכה, ולאו מקרא אתי), ורביעית שמן לנזיר (לכל לחמי
נזיר), ואחד עשר
יום שבין נדה לנדה - הלכה למשה מסיני'.
(י"א יום שבין נדה לנדה:
שבין סוף נדה לתחלת נדה: שלאחר שכלו שבעת ימי נדה שהאשה נדה, שוב אינה מתחלת להיות
נדה עד י"א יום, ואפילו אם ראתה - דם זיבה היא; ואם אינה רואה באותן י"א
יום, אלא יום אחד או שני ימים רצופין, או אפילו שלשה ימים שאינם רצופין, כגון יום
טמא ויום טהור - הויא 'שומרת יום כנגד יום', וטובלת ליום המחרת; ואם שלשה ימים
ראתה רצופים - הויא זבה, ובעיא ספירה שבעה וקרבן; אבל לאחר י"א יום, אם רואה
דם - נדה היא; ואם רואה יום ראשון שומרת ששה ימים והוא, ואם כל שבעה ראתה ופוסקת
לערב - טובלת מיד, ואינה צריכה ספירה שבעה וקרבן מן התורה; אבל בנות ישראל - הן
החמירו על עצמן שאפילו רואה טיפת דם כחרדל - יושבת עליו שבעה נקיים, ולאחר כמה
שנים קבלו עליהן דבר זה.)
בלוג היה מודד [לכל
המנחות; אפילו מנחה של ששים עשרון - נותן לה ששים לוג. רבי אליעזר בן יעקב אומר:
אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה, שנאמר: (ויקרא יד,כא) [ואם
דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול
בשמן] למנחה ולוג שמן: ששה לפר, וארבעה לאיל, ושלשה
לכבש; שלשה ומחצה למנורה: חצי לוג לכל נר]:
תנו רבנן: 'במצורע
עני כתיב [ויקרא יד,כא: ואם דל
הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול
בשמן למנחה ולוג שמן] (ודרשי
ליה מר כי טעמיה ומר כי טעמיה): 'עשרון' 'בלול' 'ולוג' - לימד על עשרון שטעון לוג (שיהא כל
עשרון סלת טעון לוג שמן) -
דברי חכמים; רבי נחמיה ורבי אליעזר [בן יעקב] אומרים: אפילו מנחה של ששים עשרונים
- אין לה אלא לוגה> (לוג
של שמן, דבהכי נבללות, כדאמר לקמן (דף קג:) 'ששים
עשרון נבללין בכלי אח,ד ששים ואחד אין נבללין'), שנאמר 'למנחה ולוג שמן (כלומר: כמה
שתהא המנחה גדולה - אין לה אלא לוג שמן)'.
ורבי נחמיה
ורבי אליעזר [בן יעקב], האי 'עשרון' 'בלול' 'ולוג' - מאי עבדי ליה?
ההוא לגופיה:
דקא אמר רחמנא: לייתי חד עשרון.
ואידך?
לגופיה לא
צריך: מדגלי רחמנא גבי מצורע שלשה קרבנות ושלש עשרונות (מצורע
עשיר, שמביא שלש קרבנות - מביא שלשה עשרונות למנחה), הכא (הכי נמי
בעני) - (דלא
מייתי אלא) דחד קרבן (לאשם) - חד עשרון (בחד
עשרון סגי; כי איצטריך קרא – לכדאמרן: ללמד על עשרון שטעון לוג).
ואידך (רבי
אליעזר בן יעקב)?
איצטריך (אפילו
הכי איצטריך לגופיה): סלקא
דעתך אמינא הואיל וחס רחמנא עליה לאתויי בדלות, אימא לא ליבעי מינה כלל!
ואידך?
לגמרי (זבח
בלא מנחה כלל) - לא
אשכחן (ולא מצית למימר דלהכי איצטריך).
ורבנן (דלית
להו האי סברא, דאפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוג אחד), האי 'למנחה ולוג שמן' מאי עבדי
ליה?;
ההוא למתנדב
מנחה (צריך): שלא יפחות מדבר הטעון לוג, ומאי ניהו? – עשרון (דכל
מנחה אינה פחותה מעשרון).
ואידך?
תרתי שמעת
מינה.
ששה (לוגין
יין ושמן) לפר, ארבעה
לאיל, שלשה לכבש:
מנלן?
דכתיב (במדבר
כח,יד) ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר [ושלישת
ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה] (ושמן - דכתיב
(במדבר טו,ט) [והקריב
על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים] בלול בשמן חצי ההין';
וארבעה לוגין יין ושמן לאיל, דכתיב 'ושלישית ההין לאיל'
- והוא הדין לשמן
שלשה ומחצה
למנורה חצי לוג לכל נר:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: (שמות כז,כא) [באהל
מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו] מערב עד בקר [לפני
ה' חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל] -
תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר; דבר אחר 'מערב עד בקר': אין לך עבודה שכשירה מערב עד בקר (שתהא כשרה
אחר תמיד בין הערבים ואחר כל העבודות) אלא זו (הדלקת
נרות) בלבד;
ושיערו חכמים
חצי לוג מאורתא ועד צפרא.
(והיכי שיערו?)
איכא דאמרי
מלמעלה למטה שיערו (שבתחלה נתנו שמן בנר, ונשתייר
בבקר, ובלילה השני פחתו עד ששיערו הדבר שלא היה צריך יותר מחצי לוג אפילו בליל
ארוך, וכן נותן אפילו בליל קצר, ומה שנשתייר בבוקר - זורק לחוץ; ואיכא דאמר: בקיץ
היה עושה פתילה עבה, ובחורף הוה פתילה דקה, כדי שיכלה בקיץ נמי בבקר), ואיכא דאמרי ממטה למעלה שיערו (שבתחלה
נתנו רביעית ועמדו שם וראו שאין סיפוק, ושוב הוסיפו - עד חצי לוג): מאן דאמר ממטה למעלה שיערו (בתחלה
רביעית הלוג, ולא דלק אלא חצי הלילה - ליל שני הוסיפו, וכן כמה לילות, עד ששיערו
חצי לוג ללילה) – (אבל
מלמעלה למטה לא לפי מה דניתותר בנר אין לו תקנה אלא לשפוך, ו)'התורה חסה על ממונן של ישראל' (שאילו
היה נותנין בו לוג לכתחלה, ומה שמשייר למחר היו שופכין לחוץ - איכא חסרון); ומאן דאמר ממעלה למטה שיערו – (כששיערו
מדת חצי לוג לכל נר - כך עשו: בתחילה הביאו לוג שלם לנסות, ודלק כל הלילה וגם
היום, וחזר ליל שני והגביאו שני שלישי לוג, ועדיין דלק יותר מאור הבקר, וכן עשו
כמה לילות עד שהביאו חצי לוג ודלק כשיעור הלילה, ולא נסו מלמטה למעלה - ד)'אין עניות במקום עשירות' (אין
חוששין במה ששופך לחוץ).
משנה:
מערבין (מנחת) נסכי פרים בנסכי (במנחת
נסכי) אילים (האי
[נסכים]
- מיין ושמן קאמר, והכי קאמר: מערבין מיין נסכי פרים ביין נסכי אילים, ואף על גב דלפר
אית ליה שלשה עשרון סלת וחצי ההין יין ושמן, ולאיל שני עשרון סלת ושלישית ההין יין
וכן שמן; אף על פי כן מערבים זה בזה, משום דשניהם בלילתן שוה: דלתרוייהו איכא שני
לוגין לעשרון: דבאיל כתיב 'שלישית ההין לאיל'
[במדבר כח,יד] דהיינו ארבעה לוגין - והוא הדין
לשמן; ובפרים כתיב 'חצי ההין' דהיינו ששה לוגין, והוא
הדין שמן, וכתיב 'שלשה עשרונים לפר' [במדבר
כח,כ ועוד], דהיינו שני לוגין לעשרון; וכיון דבלילתן שוה - משום הכי
מערבין נסכיהן), נסכי
כבשים בנסכי כבשים (כגון בנסכי מוספין, משום דתרוייהו
בלילתן רכה, דבשניהן יש שלשה לוגין שמן לעשרון, דכתיב (במדבר
כח,כט) 'ועשרון לכבש' וכתיב (במדבר
כח,יד) 'ורביעית ההין לכבש יין', דהיינו
שלשה לוגין, וכן שמן), (וכן
נמי מערבין נסכי כבשים) של יחיד
בשל ציבור (בנסכי כבשים של צבור),
(מנחות פט,ב)
המשך המשנה
(וכן נמי מערבין נסכי כבשים) של (ה)יום בשל אמש (בנסכי
כבשים של אמש, כדאמרינן (לעיל דף טו:) 'מביא אדם זבחו היום
ונסכיו מכאן עד עשרה ימים'; רש"י כתב יד: דכתיב 'ומנחתם ונסכיהם'
[במדבר כט,פסוקים יח,כא,כז,ל] - בלילה
'ומנחתם ונסכיהם' - ואפילו למחר, ובלבד שלא יקדשו
בכלי מאמש - דלא לפסלו בלינה; ושל היום הביא קרבן אחד ושני נסכיו עמו: אחד בשבילו
ואחד בשביל של אמש - מערבין יחד אם הקרבנות שוות: שיהיו שני כבשים או שני אילים או
פר ואיל),
אבל אין מערבין
נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים (משום
דהללו בלילתן רכה והללו בלילתן עבה: דמנחת פר ואיל עבה היא לגבי מנחת כבשים,
ובולעת ממנה, ונמצאת של כבשים חסירה ושל פרים ואילים - יתירה), ואם בללן אלו (לנסכי
פרים) בפני עצמן ואלו (ולנסכי
כבשים) בפני עצמן,
ונתערבו – כשרים (כרבנן, דפליגי עליה דרבי יהודה
ב'הקומץ רבה', ואמרי: חָרֵב שנתערב בבלול - יקריב); אם (נתערבו) עד שלא בלל – פסול (דבעינן
ראוי לבילה וליכא: דחסירה של כבש, ושל איל יתירא);
הכבש הבא עם
העומר, אף על פי שמנחתו כפולה (כדכתיב
ב'אמר אל הכהנים' 'ומנחתו שני עשרונים' [ויקרא
כג,יג]) - לא היו נסכיו
כפולים.
גמרא:
ורמינהו (ויקרא
ג,ה) והקטירוּ [אֹתוֹ בני אהרן
המזבחה על העלה אשר על העצים אשר על האש אשה ריח ניחח לה']: (מדלא כתיב
'והקטיר' – משמע: לבדו:) שלא יערב
חלבים בחלבים (שלא יערב חלבי קרבן זה עם חלבי
קרבן אחר, והוא הדין לנסכים, דהוא נמי אינה בהקטרה אלא לבדו).
אמר רבי יוחנן:
(לא תימא מערבין לכתחלה, אלא) 'אם נתערבו' (בדיעבד) קא אמר (מתניתין
דנסכי פרים ואילים כשרים; והא דקתני 'והקטירו' - שלא יערב
לכתחלה מיירי).
(וקא פריך:) אי הכי (דקתני
במתניתין סיפא:) 'ואין
מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים' - ואפילו נתערבו נמי (דיעבד) לא (בתמיה)?! והא מדקתני סיפא 'בללן אלו בפני עצמן ואלו
בפני עצמן ונתערבו (דהיינו דיעבד) - כשרין', מכלל דרישא (דקתני
'אין מערבין') לכתחלה
קא אמר (ומד'אין מערבין פרים בכבשים' - לכתחלה קאמר, פרים
ואילים נמי לכתחלה קאמר, והדר קושיין לדוכתיה: שלא יערב חלבים בחלבים)!?
אמר אביי: (ודאי
רישא דמתניתין דתני 'מערבין' - לכתחילה היא, ולא תיקשי לך 'דנתערבו נסכים',
דמתניתין - ביינות קמיירי, ו)הכי קאמר: מערבין יינן (של
נסכים פרים ואילים לכתחלה) אם נתערב (כבר) סלתן ושמנן (מאיליהן:
הואיל והתחיל לערב - ליכא משום 'לא יערב חלבים'; והא דתני 'אבל אין מערבין נסכי
כבשים בנסכי פרים' - אפילו היכא דנתערב סלתן ושמנן; אבל שמן וסולת לכתחלה לא משום
'והקטירו').
ויינן לכתחלה לא
(אפילו דאילים ופרים, אם לא נתערב סלתן ושמנן)? והתניא: 'במה דברים אמורים (דאין
מערבין מנחת פרים במנחת כבשים)? - בסלת ושמן, אבל יין – מערבין (לכתחילה,
בין נתערב סלתו ושמנו, בין לא נתערב)'!?
אלא אמר אביי:
הכי קאמר: היכא דהוקטר (כבר) סלתן ושמנן (של
פרים ואילים כמצותן) - מערבין
יין לכתחלה (דליכא למיחש דילמא אתי לערובי סלתן
ושמנן: דבני הקטרה נינהו, ואיכא משום 'והקטירו:
שלא יערב חלבים בחלבים' - שהרי כבר [מעורבין ועומדין – צ"ל 'הוקטרו']); היכא דלא הוקטר, אם נתערב סלתן ושמנן - מערבין
נמי יינן, ואם לאו - אין מערבין, (דחיישינן) דלמא אתי לאיערובי סלת ושמן לכתחלה (דאסור:
שלא יערב חלבים בחלבים; והא דקתני ברייתא 'אבל יין מערבין' - היינו אם
הוקטר סלתן ושמנן, והא דקתני מציעתא דמתניתין 'אבל אין מערבין' - היינו
בשלא נתערבו סלתן ושמנן).
הכבש הבא עם
העומר [אף על פי שמנחתו כפולה (ושאר
כבשים אין להם אלא עשרון לכבש) - לא היו נסכיו כפולים (אלא
שלשה לוגין יין ושלשה לוגין שמן)]:
תנו רבנן [ספרא
אמור פרשתא י משנה ז-ח]: (בכבש
הבא עם העומר כתיב:) (ויקרא
כג,יג) ומנחתו שני עשרונים [סלת
בלולה בשמן אשה לה' ריח ניחח ונסכֹה יין רביעת ההין] - לימד על כבש הבא עם העומר (כלומר
דלימד בזבח זה מה שלא לימד בכל הזבחים:) שמנחתו כפולה;
תלמוד לומר
'ונסכו יין רביעית ההין';
יכול לא יהא
יינו כפול, שאינו נבלל עם מנחתו, אבל יהא שמנו כפול שנבלל עם מנחתו (וסלתו
כפולה היא - כך יהא שמנו כפול)?
תלמוד לומר:
'ונסכו': כל נסכיו לא יהו אלא רביעית'.
מאי תלמודא (האי
'ונסכו', דחד משמע - היינו יין, כדכתיב 'ונסכו יין', אבל שמן לא נפקא ליה מיניה,
והיכי משמע מן 'ונסכו' שאין שמנו כפול)?
אמר רבי אלעזר:
כתיב 'ונסכה' וקרינן 'ונסכו', כיצד? נסכה דמנחה (דהיינו
שמן) - כנסכו דיין (כנסכו
של כבש, דהיינו יין): מה יין
רביעית - אף שמן נמי רביעית.
אמר רבי יוחנן:
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו (כגון לשם
אשם אחר ולא לשם מצורע) - טעון נסכים
(כמו שאם שחטו לשמו, דקתני במתניתין [דף
צ ע"ב] 'אלא שחטאתו ואשמו של מצורע טעון נסכים' והוי
כשאר זבחים ששחטן שלא לשמן, שכשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה), שאם אי אתה אומר כן (דטעון
נסכים, אלא יקריב בלא נסכים) – פסלתו (מליקרב על
גבי המזבח: דלמצורע לא חזי - שהרי נשחט שלא לשמו; ולעולה לא חזי - שהרי לא ניתק
לרעייה, ואין ראוי לנדבה: דאשם לא אתי בנדבה, אבל נסכים אתו למזבח ואשם לכהנים,
וצריך אשם אחר להכשירו). (ולהכי
נקט 'אשם מצורע': דאילו אשם דעלמא, אם שחטו שלא לשמו - קרב בלא נסכים, כדמעיקרא,
אבל אשם מצורע דטעון נסכים - איצטריך למימר דכי שחטו שלא לשמו טעון נסכים.)
מתקיף לה רב
מנשיא בר גדא: אלא מעתה, כבש הבא עם העומר (דומיא דאשם
מצורע: דכי היכי דאשם מצורע טעון נסכים ואין שאר אשמות טעונין נסכים - כך כבש הבא
עם העומר נשתנית מנחתו משאר מנחות כבשים: דאילו שאר כבשים אין טעונין אלא עשרון,
וזה טעון שני עשרונות; להכי נקט 'כבש הבא עם העומר') ששחטו שלא לשמו - תהא מנחתו כפולה, שאם אי אתה
אומר כן פסלתו! ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו - יהא טעון שני גזירין בכהן אחד (כדמפרש
במסכת יומא (דף כו:) 'ובער
עליה הכהן עצים...[וערך]' [ויקרא
ו,ה], אבל בין הערבים - שני גזירין בשני כהנים, כדכתיב 'וערכו'
[ויקרא א,ז), שאם אי אתה אומר כן – פסלתו! ותמיד של בין הערבים ששחטו
שלא לשמו יהא טעון שני גזירין בשני כהנים, שאם אי אתה אומר כן פסלתו!? וכי תימא
'אין הכי נמי' (דצריך למיעבד להו דינייהו כאילו
נשחטו לשמן כמו אשם מצורע), הא לא חשיב להו!?
אלא אמר אביי: (הא
דלא אמרי אלא באשם מצורע -) חדא מינייהו נקט.
רבי אבא אמר (גירסת
רש"י כתב יד: רבא אמר): בשלמא הנך (כבשים
דעומר ותמיד ששחטן שלא לשמן) - (לעולם אימא
לך דלא צריכי הלכתייהו כדמעיקרא: לא גזירין ולא מנחה כפולה, ואפילו הכי לא מיפסלו
למיקרב למזבח, משום ד)עולות
נינהו,
(מנחות צ,א)
אי לא חזו
לעולת חובה - קרבי לעולת נדבה (רש"י
כתב יד: קיבל עליו לתת שלשה סאין בסלע, והוזלו: אי לא חזו לעולת חובה - חזו לעולת נדבה,
וכיון דלא עקר שם 'עולה' - מותר לשנותו לעולה אחרת, דמעיקרא נמי לעולה הוה), אלא הכא: אי לא מוקמית ליה במילתיה - אשם נדבה מי
איכא (אין אשם בא אלא על חטא [או] להתירו למצורע לבא אל
המחנה)? (הילכך
לא הותר ליקרב למזבח אלא על ידי נסכים)!
תניא כוותיה
דרבי יוחנן: 'אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות - הרי זו
עולה לגבי מזבח, וטעון נסכים, וצריך אשם אחר להתירו'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .