דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות פט,ב)
אלא אמר אביי: (הא
דלא אמרי אלא באשם מצורע -) חדא מינייהו נקט.
רבי אבא אמר (גירסת
רש"י כתב יד: רבא אמר): בשלמא הנך (כבשים דעומר
ותמיד ששחטן שלא לשמן) - (לעולם
אימא לך דלא צריכי הלכתייהו כדמעיקרא: לא גזירין ולא מנחה כפולה, ואפילו הכי לא
מיפסלו למיקרב למזבח, משום ד)עולות נינהו,
(מנחות צ,א)
אי לא חזו לעולת
חובה - קרבי לעולת נדבה (רש"י כתב יד: קיבל עליו לתת
שלשה סאין בסלע, והוזלו: אי לא חזו לעולת חובה - חזו לעולת נדבה, וכיון דלא עקר שם
'עולה' - מותר לשנותו לעולה אחרת, דמעיקרא נמי לעולה הוה), אלא הכא: אי לא מוקמית ליה במילתיה - אשם נדבה מי
איכא (אין אשם בא אלא על חטא, או להתירו למצורע לבא אל המחנה)? (הילכך לא הותר
ליקרב למזבח אלא על ידי נסכים)!
תניא כוותיה דרבי
יוחנן: 'אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות - הרי זו עולה
לגבי מזבח, וטעון נסכים, וצריך אשם אחר להתירו'.
משנה:
כל מדות שבמקדש
היו נגדשות, חוץ משל כהן גדול, שהיה גודשה לתוכה (שכשהיה
מחוק - היה מחזיק כשאר עשרון גדוש).
מדת הלח - בירוציהן
קדש (כלי הלח נמי איכא גודש), ומדת היבש - בירוציהן חול (מה
שנופל מן הכלי לאחר שנתמלא - היינו 'בירוצין').
רבי עקיבא אומר:
מדת הלח קדש, לפיכך בירוציהן קדש; מדת היבש חול, לפיכך בירוציהן חול.
רבי יוסי אומר:
לא משום זה (גירסת רש"י כתב יד: לא מן השם
הוא זה כלומר: לא זהו טעם של דבר, דודאי מדת יבש נמי קדש), אלא שהלח נעקר (מה
שבשולי הכלי הנופל ראשון, כשמוסיפין עליו - נעקר ועולה למעלה, ונמצא שכבר קדשי הבירוצים
בתוך הכלי) והיבש אינו נעקר
(ובירוצין של יבש אינו נעקר מתוכו של כלי: שלא נכנס בתוך
הכלי, ולא נתקדש בו; הילכך: מה שבפנים קדוש, ומה שבחוץ לא קדש).
גמרא:
מני (הא
דקתני 'כל מדת היבש שבמקדש היו נגדשות': דמדקתני 'חוץ משל כהן הגדול', דאמרינן
לעיל דעשרון שלו מחוק היה לדברי הכל - מכלל דכל מדת יבש שבמקדש היו נגדשות)? אי רבי מאיר (דאמר
לעיל (דף פז,א-ב בברייתא) 'שני עשרונות היו שם, גדוש
- שבו היה מודד לכל המנחות; מחוק - שבו היה מודד לחביתי כהן גדול' [שהיתה גדולה כל
כך שגודשה בתוכה, ומחוק הוי]) - חד גדוש הוה (ותו לא)!? אי רבנן – חדא, ומחוק הוה (חד
הוה, והוא גופיה מחוק, כדאמרינן לעיל: 'מדרבי מאיר נשמע לרבנן', ואפילו חד גדוש לא
הוי)!?
אמר רב חסדא: לעולם
רבי מאיר, ומאי 'כל מדות' (דלא תימא
'כל המדות שהיו שם היו גדושות': דלא היתה אלא אחת גדושה)? - (הכי קתני מתניתין:) כל מדידות (כלומר:
כל מדידות שבמקדש שהיו מודדין באותו עשרו,ן כגון דכבש ואיל ופר - היו נגדשות).
מדת הלח - בירוציהן
קדש [ומדת היבש - בירוציהן חול; רבי עקיבא אומר: מדת הלח קדש, לפיכך
בירוציהן קדש; מדת היבש חול, לפיכך בירוציהן חול; רבי יוסי אומר: לא משום זה, אלא
שהלח נעקר והיבש אינו נעקר]:
במאי קא מיפלגי?
תנא קמא סבר: מדת
הלח נמשחה בין מבפנים בין מבחוץ ([אף] שפת הכלי;
הילכך שפה מקדשה לבירוציהן), מדת יבש נמשחה מבפנים ולא נמשחה מבחוץ (לפיכך
בירוציהן חול), ורבי עקיבא
סבר: מדת הלח נמשחה בין מבפנים בין מבחוץ, מדת יבש לא נמשחה כל עיקר (כדקתני
'ומדת היבש חול'; מיהו מה שמודדין בו - קדוש קדושת הפה, וגברא למאי דצריך מקדיש, ובירוציהן
לא מקדיש: דלא צריך להו), ורבי
יוסי סבר: אידי ואידי נמשחה מבפנים ולא נמשחה מבחוץ, והכא - היינו טעמא (דלח
- בירוציהן קודש): דלח נעקר,
ומגווה דמנא קא אתי (מן הקדש; להכי הוי קודש), והיבש אינו נעקר.
וכי נעקר מאי הוי?
גברא למאי דצריך קא מכוין (למה שבתוך
הכלי איכוין למיקדש, ולא לבירוצין, ואמאי מיקדשי הבירוצין)!?
אמר רב דימי בר
שישנא משמיה דרב: זאת אומרת כלי שרת מקדשין שלא מדעת (שאף
על פי שלא נתכוין להקדיש הבירוצין - קדושין בכלי שרת).
רבינא אמר: לעולם
אימא לך: כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת, וגזרה שמא יאמרו 'מוציאין מכלי שרת לחול' (דמאן
דחזי דהנך בירוצין לא קדשי אף על גב דאתו מגוויה דמנא - אמרי "הכי נמי
מוציאין מכלי שרת לחול"; אבל יבש - דלא אתי מגופיה דמנא - לא אתו למימר ביה
'מוציאין מכלי שרת לחול').
מותיב רבי זירא:
'סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת (שלא
כמצותו: דמצותו היה לסדרו בשבת), והקטיר את הבזיכין בשבת – פסולה (לפי שצריך
שיהא הלחם על השולחן שתי שבתות [מניחים על השולחן בשבת ראשונה ומסלקים בשבת שניה];
רש"י כתב יד: דמחוסרת זמן היא: דמשפטה לעמוד על השלחן שבעה ימים ולא עמדה אלא
ששה); כיצד יעשה (שיהיו כשירין
הלחם והבזיכין)? יניחנו
לשבת הבאה (שלא
יקטיר הבזיכין ולא יסלק הלחם עד לשבת שניה הבאה, ונמצא הלחם והבזיכין על השולחן ט"ו
ימים ושני ימי שבת):
שאפילו הוא על שלחן ימים רבים (שאפילו הוא
על השולחן אותן שבעה ימים שעד לשבת יותר מדינו) - אין בכך כלום' – ואמאי ('אין בכך כלום')? (נהי נמי
דאין לינה פוסלת בו) התם נמי לימא
גזירה (הכא נמי ניגזור שלא יניחנו לשבת הבאה) שמא יאמרו '(כשם
שאלו אין נפסלין אף על פי ששהו שם יותר מדינן) - (כך) מפקידין בכלי שרת (כל
זמן שרוצה, ואין נפסל בלינה)'? (רש"י
כתב יד: מפקידין בכלי שרת: מניחין בכלי שרת דבר הקדוש: דכל זמן שהוא בכלי שרת
- אין נפסל בלינה, דהא האי לחם עמד יותר בכדי זמן על השלחן ולא נפסל, ואתא לאכשורי
דבר הפסול בלינה! 'מפקידין' - כעין פקדון שלא יאבד ויפסל כל זמן שהוא שם.)
פנים (לחם
הפנים, דהוא בהיכל) אחוץ (אמדות,
שהן חוץ: בעזרה) קא רמית?
פנים - לאו כולי עלמא ידעי (שכן אירע בזה
הלחם אלא הכהנים, וכהנים ידעי טעמא דמילתא, דכהנים זריזין, וליכא למיגזר), חוץ - כולי עלמא ידעי (מדידות
מנחות בעזרה, וכולי עלמא חזי להו ואיכא למגזר)!
תנן התם [שקלים
פ"ד מ"ד]: 'מותר נסכים
לקיץ המזבח (שקונין מהן עולות ומקייצין בהן את המזבח
כשאין שם קרבנות, כדי שלא יהא המזבח בטל)';
מאי 'מותר נסכים'?
רבי חייא בר יוסף
אמר: בירוצי מדות; רבי יוחנן אמר: כאותה ששנינו [שקלים פ"ד
מ"ט]: 'המקבל עליו לספק
סלתות מארבע (שקבל מעות מן הגזבר כדי לספק סולת כל
השנה, וקיבל עליו לתת ארבעה סאין בסלע) ועמדו בשלש (והוקרו ועמדו שלשה סאין בסלע) - יספק מארבע;
(מנחות צ,ב)
משלש ועמדו מארבע (ארבע סאין
בסלע) - מספק מארבע (סאין), שיד הקדש על העליונה (דלא יהא הדיוט
חמור מהקדש: דכל זמן שלא משך - יכול לחזור)!' (ואותה
סאה שנותן להקדש יותר ממה שקיבל עליו - היינו 'מותר נסכים', שהן לקיץ המזבח). (ו'סלתות' קרי
'נסכים', שהרי למנחת נסכים הם באים.)
תניא כוותיה דרבי
חייא בר יוסף, תניא כוותיה דרבי יוחנן:
תניא כוותיה דרבי
חייא בר יוסף: 'בירוצי מידות הללו - מה היו עושין בהן? אם יש זבח אחר - יקריבו
עמו, ואם לנו - יפסלו בלינה, ואם לאו - מקיצין בהן את המזבח; ו'קיץ' זה מהו? -
עולות הבשר לַשֵׁם, ועורות לכהנים' (דמהו דתימא
הואיל ולקיץ המזבח הוא - יהא כולו עולה, ואפילו עורה: שיחזור ויקח מדמי עור הבהמה
לצורך עולה, ולא יהא עורה לכהנים - קא משמע לן).
תניא כוותיה דרבי
יוחנן: 'המקבל עליו לספק סלתות מארבע, ועמדו משלש - מספק מארבע; משלש ועמדו
מארבע - מספק מארבע, שיד הקדש על העליונה, וזהו ששנינו 'מותר נסכים לקיץ המזבח'.
משנה:
כל קרבנות הציבור
והיחיד טעונין נסכים חוץ מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם (דהנך
כולהו משום חובה נינהו; אבל חטאות משכחת בציבור נמי) אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים (ואף
על גב דאמרינן 'חוץ מחטאת ואשם' - חטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים, משום דכתיבי
בהדיא).
גמרא:
תנו רבנן [ספרי
שלח פסקא קז]: (במדבר
טו,ג) [ועשיתם
אשה לה' עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח לה' מן הבקר או מן
הצאן] (זהו
פרשת נסכים בפרשת 'שלח לך אנשים'):
''ועשיתם אשה לה''; יכול כל העולה לאישים יהא טעון נסכים, אפילו מנחה (הבאה בפני
עצמה בלא זבח)?
תלמוד לומר
'עולה' (דמנחה הבאה עם זבח טעונה נסכים, ולא מנחה הבאה בפני עצמה
בלא זבח);
שלמים מנין?
תלמוד לומר
'זבח';
תודה מנין? תלמוד
לומר 'או זבח';
יכול שאני מרבה
אף בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם?
תלמוד לומר
'לפלא נדר או בנדבה': בא בנדר ונדבה טעון נסכים, שאינו בא בנדר ונדבה
אין טעון נסכים משמע, להוציא את אלו (בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם, שאין באין בנדבה, אלא
חובה הן);
אוציא את חובות
הבאות מחמת הרגל ברגל, ומאי נינהו?: עולות ראייה ושלמי חגיגה (שאינם חובת
הרגל אלא עולת ראיה, ל'לא יראו פני ריקם' [שמות
כג,טו] וחגיגה לשלמים, ומוספין וחובת היום לא מצי להוציא אף על גב
דלא הוו בנדר ובנדבה, דהא בהדיא כתב בהו נסכים)?
תלמוד לומר
'או במועדיכם': כל הבא במועדיכם טעון נסכים משמע, להביא את אלו (עולות ראייה
ושלמי שמחה, משום דהויא דומיא דעולות, ושאר עולות הבאין בנדר ובנדבה שאינן חובת
הרגל [גם
כן]);
אביא שעירי חטאת (של מוספי
רגלים דבכולהו כתיב 'ושעיר חטאת אחד' - כל
המקראות של הלכה זו כתובים באותה פרשה), הואיל ובאין חובה ברגל (דהואיל ובאין
במועד יהו טעונין נסכים)?
תלמוד לומר (במדבר
טו,ח) וכי תעשה בן בקר [עלה או
זבח לפלא נדר או שלמים לה']; בן בקר
בכלל היה (בכלל
[במדבר טו,ג] 'ועשיתם
אשה [... לעשות ריח ניחח לה' מן הבקר או מן הצאן [פסוק
ד:] והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין
שמן]', דשמעינן מינה דכל אשה טעון נסכים חוץ מאלו דאמעט), ולמה יצא (וכי תעשה
בן בקר...' למה לי ליכתוב [פסוק ט] 'והקריב
על בן הבקר [מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין])? להקיש אליו: מה בן בקר מיוחד בא בנדר ונדבה -
אף כל בא בנדר ונדבה (טעון
נסכים, לאפוקי שעירי חטאת, דלא מצינו חטאת שיהא בא בנדר ונדבה);
(במדבר טו,ג) לעשות
ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן מה תלמוד לומר (והלא
כבר נאמר 'זבח', וכולהו בכלל 'זבח' נינהו)?
לפי שנאמר 'עולה' ('עולה
או זבח' משמע כל עולה טעונה נסכים, ואפילו עולת העוף): שומע אני אפילו עולת העוף במשמע (יביא עמה נסכים) – תלמוד לומר 'מן הבקר או מן הצאן' - דברי רבי יאשיה;
רבי יונתן אומר:
אינו צריך! הרי הוא אומר 'זבח', ועוף אינו 'זבח' (דבמליקה הוא,
ולא בזביחה)!
אם כן מה תלמוד
לומר 'מן הבקר או
מן הצאן' ('או'
בא לחלק: שאם רצה אחד יביא ואם רצה שנים יביא)?
לפי שנאמר (ויקרא
א,ב) [דבר אל
בני ישראל ואמרת אלהם] אדם כי
יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן [תקריבו
את קרבנכם], יכול האומר "הרי
עלי עולה" - יביא משניהם (בקר
וצאן)? תלמוד לומר
'מן הבקר או מן הצאן' רצה אחד מביא, רצה שנים מביא'.
ורבי יונתן - למה
לי קרא (לחלק 'מן הבקר או מן הצאן')? האמר ((סנהדרין דף
סו.) לגבי 'אביו ואמו קלל'
[ויקרא כ,ט] משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני
עצמו) 'עד שיפרוט לך הכתוב
יחדו' (כיון דלא כתיב בהו 'יחדו' משמע נמי אחד אחד עד שיפרוט
לך הכתוב 'יחדו', והכא נמי: כיון דכתיב 'מן הבקר ומן הצאן'
ולא כתיב 'יחדו' - ממילא שמעינן שאם רצה להביא אחד - יביא אחד בפני עצמו, ולא
איצטריך קרא לחלק)!?
איצטריך: סלקא דעתך
אמינא
(מנחות צא,א)
הואיל וכתיב (ב'ויקרא'
(ויקרא א,ב)) '[מן הבקר] ומן הצאן' (דכיון דשָׁני קרא בדיבוריה, דכתיב 'מן
הבקר ומן הצאן',
ודאי דוקא כתיב: מדגבי בקר כתיב 'מן' וגבי צאן
כתיב 'ומן'
- משמע דוקא נקט גבי בקר, משום דלפרושי 'מן הבהמה'
אתא, וגבי צאן לאוסופי אתא - כתיב 'ומן',
והכי קאמר: מזה אחד ומזה אחד יביא, ו)כמאן דכתיב 'יחדו' דמי. (וגבי
אביו ואמו, אף על גב דכתיב 'ואמו' - לא משמע
'יחדו', משום דהתם לא אפשר בלא וי"ו, דהיכי ליכתוב 'ומקלל אביו אמו'? - משמע
אביו קילל אמו!)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .