דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות צ,ב)
ורבי יונתן - למה
לי קרא (לחלק 'מן הבקר או מן הצאן')? האמר ((סנהדרין דף
סו.) לגבי 'אביו ואמו קלל'
[ויקרא כ,ט] משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני
עצמו) 'עד שיפרוט לך הכתוב
יחדו' (כיון דלא כתיב בהו 'יחדו' משמע נמי אחד אחד עד שיפרוט
לך הכתוב 'יחדו', והכא נמי: כיון דכתיב 'מן הבקר ומן הצאן'
ולא כתיב 'יחדו' - ממילא שמעינן שאם רצה להביא אחד - יביא אחד בפני עצמו, ולא
איצטריך קרא לחלק)!?
איצטריך: סלקא דעתך
אמינא
(מנחות צא,א)
הואיל וכתיב (ב'ויקרא'
(ויקרא א,ב)) '[מן הבקר] ומן הצאן' (דכיון דשָׁני קרא בדיבוריה, דכתיב 'מן
הבקר ומן הצאן',
ודאי דוקא כתיב: מדגבי בקר כתיב 'מן' וגבי צאן
כתיב 'ומן'
- משמע דוקא נקט גבי בקר, משום דלפרושי 'מן הבהמה'
אתא, וגבי צאן לאוסופי אתא - כתיב 'ומן',
והכי קאמר: מזה אחד ומזה אחד יביא, ו)כמאן דכתיב 'יחדו' דמי. (וגבי
אביו ואמו, אף על גב דכתיב 'ואמו' - לא משמע
'יחדו', משום דהתם לא אפשר בלא וי"ו, דהיכי ליכתוב 'ומקלל אביו אמו'? - משמע
אביו קילל אמו!)
ולרבי יאשיה, דאמר
(גבי אביו קלל) 'אף על גב דלא כתיב 'יחדו' כמאן דכתיב 'יחדו' דמי' (דאי
לאו דכתיב קללה לאביו - דכתיב 'כי יקלל את אביו', וקרא דכתיב 'אמו קלל' - הא לאו הכי
הוי אמינא עד שיקלל את שניהם, והאי 'מן הבקר או מן הצאן'
מיבעי ליה להוציא עולת העוף) - ליבעי קרא (לחלק, דרצה
אחד מביא: לחלק גבי 'ומן הצאן' והיכא דריש ליה ד'מן
הבקר או מן הצאן' לדרשא אחרינא, למעוטי עולת העוף)!
הכתיב (ויקרא
א,ג) אם עולה קרבנו מן הבקר [זכר תמים
יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני ה'] (ויקרא א,י) ואם מן
הצאן קרבנו [מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו] (דמשמע לחלק).
ואידך (ורבי
יונתן)?
(אמר לך: אף על גבי דכתיב 'אם
עולה קרבנו מן הבקר' -) איצטריך ('מן
הבקר או מן הצאן' לחלק): סלקא דעתך אמינא: הני מילי (דאי
בעי הך [אחד
בלבד] לייתי) במפרש (בשעת הנדר
"צאן" או "בקר"), אבל בסתמא לייתי מתרוייהו - קא משמע לן.
אמר מר: 'תודה
מנין? - תלמוד לומר או זבח' אטו תודה לאו זבח הוא (מהיכא
דנפקי עולה ושלמים - מההוא נמי משמע תודה; למה לי לרבויי מ'או')?
איצטריך: סלקא
דעתך אמינא 'הואיל ואיכא לחם בהדה (ואינה
חשובה זבח: דאצטריך 'או' לרבויי) לא תיבעי נסכים' (דלחם
יהא במקום נסכים).
ומאי שנא מאיל נזיר,
דאיכא בהדיה לחם ובעי נסכים (כדקתני לקמן
בשמעתין, הילכך בלא 'או' נמי נפקא תודה, ולא אמרינן דיהא
לחם במקום נסכים)?
סלקא דעתך
אמינא 'התם - שני מינין (בנזיר כתיב חלות ורקיקין, ולא חמץ ורבוכה), הכא - ארבעת מינין' - קא משמע לן.
ולכתוב רחמנא [בפסוק
שדרש הברייתא: [במדבר טו,ג:] ועשיתם אשה לה' עלה או זבח
לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח לה' מן הבקר או מן הצאן] 'לפלא
נדר או בנדבה' ולא בעי 'עולה' (ולא ליכתוב לא 'עולה'
ולא 'זבח': דכל שבא בנדר ובנדבה, דהיינו: עולה,
ותודה, ושלמים, ומנחה - דאין טעונה נסכים מימעיט מ'מן הבקר
או מן הצאן'; רש"י כתב יד: ולא בעיא עולה דהא בכלל נדר ונדבה
היא; דאי משום למעוטי מנחה, כדקתני לעיל - הא מ'זבח'
נפקא: דמנחה לאו זבח הוא)?
אי לא כתב רחמנא
'עולה', הוה אמינא (דממשמעות דנדר
ונדבה לא ממעטינן להו, דעל כרחך כלל ופרט לרבויי אתא אפילו מאי דלאו נדר ונדבה
הוא, דהא כל נדר ונדבה - ממשמעותא אתי): ''ועשיתם
אשה לה'' – כלל; 'לפלא נדר או בנדבה' – פרט; 'לעשות
ריח ניחוח' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל
אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא - אף כל שאין בא על
חטא, אוציא חטאת ואשם שהן באין על חטא, אביא בכור ומעשר ופסח שאין באין על חטא' -
תלמוד לומר 'עולה' (מריבויי דקרא
ממעטינן בכור ומעשר, ודרשינן: מה הפרט מפורש, כדלקמן - יצאו בכור ומעשר).
(ופריך:) השתא דכתיב 'עולה'
(למעוטי בכור ומעשר), כלל ופרט [וכלל] מה מרבית ביה (דהואיל
ואמרת 'אוציא חטאת ואשם', מה יש לך לומר 'מה הפרט מפורש אף כל ...'? ומאי נינהו דקאמר
לרבויי מפרט זה? הא כל הטעונים נסכים כתובים בפרשה בהדיא)?
מה הפרט מפורש שאינו
מחוייב ועומד (שאין מחוייב בעולה, דבעולת נדבה מיירי) - אף כל שאינו מחוייב ועומד, להביא ולדות קדשים (נקבות
של שאר קדשים, כגון שלמים, דעולה זכר ולא שייך ולד), ותמורתן (ותמורה
של שלמים), ועולה הבאה מן המותרות
(כדאמרינן בפירקין לעיל (דף צ:)) (גירסת רש"י
כתב יד: ועולה הבא מן התמורה: תמורת עולה; גירסת רש"י: ותמורתן:
היינו שהמיר את העולה), ואשם (אשם
שמתו בעליו, או נתכפרו באחר, דקיימא לן 'כל שבחטאת מתה באשם רועה') שניתק לרעיה (שמסרוהו
לרועה, ושחטו, ואמרינן בפרק קמא: 'אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם - כשר לעולה'; וההוא עולה
בעי נסכים), (לישנא
אחרינא גרסינן 'ועולה הבא מן המותרות': כל הנך דאמרינן - יפלו דמיו לנדבה, ואותה
נדבה היינו עולות לקייץ המזבח, וכגון מותר נסכים דאמרינן לעיל: הבשר למזבח ועורות
לכהנים; אבל אי לאו מיעוטא ד'עולה', כיון דנדר
ונדבה לאו דוקא, הוה דרשי ביה לרבות כל שאינו בא על חטא), וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן (שהן
כשרים אלא שלא עלו לבעלים - שטעונין נסכים).
והשתא דאמרת 'או [מן הצאן]' לדרשא (לחלק), ('או'
ד)'לפלא נדר או לנדבה' למה לי? (כולהו
'או' מן פרשת נסכים קא בעי [במדבר טו פסוק ג
ופסוק ח].)
לחלקם איצטריך:
סלקא דעתך אמינא עד דמייתי נדר ונדבה לא ליבעי נסכים - קא משמע לן דאייתי נדר לחודיה
ליבעי נסכים ואי אייתי נדבה לחודיה לייתי נסכים.
הניחא לרבי יאשיה
(דאמר אף על גב דלא כתיב 'יחדו', כמו דכתיב דמי, להכי איצטריך
האי 'או' לחלק), אלא לרבי יונתן למה לי?
סלקא דעתך אמינא
אייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים, אייתי נדבה לחודיה ליבעי נסכים, אייתי נדר ונדבה
תיסגי בנסכים דחד - קא משמע לן.
'או במועדיכם' [במדבר טו,ג]
למה לי?
סלקא דעתך אמינא
הני מילי דקא מייתי עולה בנדר ושלמים בנדבה, אי נמי איפכא (דאייתי
שלמים בנדר, עולה בנדבה - בעי נסכים כל חד וחד), אבל היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר - אי נמי עולה
ושלמים בנדבה, שֵׁם נדר אחד' ושֵׁם נדבה אחת היא, ותיסגי ליה בנסכים דחד - קא משמע
לן 'או במועדיכם'.
(במדבר טו,ח) 'וכי תעשה בן בקר עולה או
זבח [לפלא נדר
או שלמים לה']' - ('או') למה לי?
איצטריך: סלקא דעתך
אמינא הני מילי היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר, אי נמי עולה ושלמים בנדבה, אבל
היכא דקא מייתי שתי עולות: חדא בנדר וחדא בנדבה, אי נמי שני שלמים: אחד בנדר ואחד
בנדבה - אימא 'שֵׁם שלמים אחת היא', 'שֵׁם עולה אחת היא' ותיסגי ליה בנסכים דחד -
קא משמע לן.
(במדבר טו,ח) 'לפלא נדר או שלמים', ('או') למה לי?
סלקא דעתך אמינא
הני מילי היכא דמייתי שתי עולות: חדא בנדר וחדא בנדבה, אי נמי שני שלמים: חדא בנדר
וחדא בנדבה, אבל היכא דקא מייתי שתי עולות בנדר ושתי עולות בנדבה, אי נמי שני
שלמים בנדר ושני שלמים בנדבה שֵׁם עולה אחד הוא ושֵׁם נדר אחד הוא, ותיסגי ליה בנסכים
דחד - קא משמע לן.
ורבי יאשיה (דאמר
לעיל דהאי 'מן הבקר או מן הצאן' למעוטי עולת
העוף אתא), האי 'מן הבקר או מן הצאן' - ('או') למה לי (בשלמא לרבי
יונתן דריש 'או' לחלק [ורבי יאשיה נפקא ליה לחלק מן
'ואם מן הצאן' ומ'אם עולה
קרבנו מן הבקר', ולמעוטי עולת העוף נפקא ליה מ'מן
הבקר ומן הצאן'], אלא לרבי יאשיה – [האי 'או']
מאי דריש ביה)?
סלקא דעתך אמינא
הני מילי בתרי מיני (הוא דבעי נסכים לכל חד), אבל בחד מינא (בחד
מן הצאן או בקר) תסגי ליה
בנסכים דחד - קא משמע לן.
(במדבר טו,יב) [כמספר אשר תעשו] ככה תעשו לאחד [כמספרם] (דמשמע נמי
לכל אחד נסכיו בפני עצמו) למה לי (והדר
[אולי
צ"ל לאחר ש]פירש דינו של כל אחד)?
סלקא דעתך אמינא
הני מילי (דבעי שני נסכים לשני קרבנות) בזה אחר זה (היכא
דהוקדש זה אחר זה והביאן כאחד), אבל (היכא דמקדשי) בבת אחת (והביאן
[נדר ונדבה] בבת אחת), תיסגי ליה
בנסכים דחד - קא משמע לן.
אלא שחטאתו של מצורע
ואשמו טעון נסכים:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: (במצורע
עשיר כתיב:) (ויקרא
יד,י) [וביום השמיני
יקח שני כבשים תמימם וכבשה אחת בת שנתה תמימה] ושלשה עשרנים סלת מנחה [בלולה בשמן
ולג אחד שמן] – במנחה הבאה עם הזבח (כלומר:
שזקוקה לזבח שקריבה עמו) הכתוב
מדבר (דמצורע
עשיר מביא שלשה כבשים: עולה, וחטאת, ואשם; הילכך בעי שלשה עשרונים);
אתה אומר במנחה
הבאה עם הזבח? או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה (כלומר: שהמנחה
אינה זקוקה לזבח, אלא מנחה בפני עצמה היא)?
[אם מנחה זו אינה מנחה של הזבח – אולי היא מעכבת?]
כשהוא אומר (ויקרא
יד,כ) והעלה הכהן את העולה ואת המנחה [המזבחה
וכפר עליו הכהן וטהר] - הוי אומר
במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר ('את
העולה ואת המנחה' משמע המנחה הבאה גלל עולה).
ועדיין איני
יודע אם טעונה נסכים (נסכי
יין) ואם לאו (דהא לא כתיב
בה יין בפירוש)!
תלמוד לומר:
(בפרשת 'שלח', בפרשת נסכים כתיב:) (במדבר טו,ה) ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד (לא הוה צריך
קרא למימר, דכבר כתיב בראש הפרשה 'עולה או זבח';
מה תלמוד לומר 'על העולה או לזבח'): 'עולה' זו עולת מצורע; 'זבח' זו חטאת מצורע; 'או לזבח' זו אשם מצורע (ששלשתן טעונים
נסכים).'
ותיפוק ליה תרוייהו (חטאת
ואשם) מ'זבח' (ולא ליבעי קרא לכל חד וחד),
(מנחות צא,ב)
דאמר מר (גבי נזיר,
במסכת נזיר בפרק 'שלשה מינין') '([במדבר ו,יח]
'ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים';
אין לי אלא תחת זבח השלמים, תחת הדוד של) חטאת (של
נזיר טהור) ואשם (דנזיר טמא) מנין (מנין שאם נתן שיער גלוחו תחת האש שהחטאת ואשם מתבשלין בו
- מנין שיצא)? -
תלמוד לומר '[ונתן על האש אשר תחת] זבח' (מדלא כתיב
'תחת שלמים'; אלמא חטאת ואשם - בכלל 'זבח' הם)?
הני מילי (דנפקי
תרוייהו: חטאת ואשם של נזיר - מחד קרא) היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו (כגון
דנזיר: דשניהם באים להכשיר: אשם נזיר טמא להכשירו למנות נזירות שניה של טהרה, וחטאת
בנזיר טהור להכשירו ביין ותגלחת), אבל היכא דאשם להכשיר וחטאת לכפר ([כגון] מצורע:
דשניהם באים כאחת: אשם להכשירו לבא אל המחנה, שהרי דמיו נותנין לבהונות, וחטאת
לכפר על שבעה דברים שהנגעים באים עליהם, כדאמרינן בערכין) - בעינן תרי קראי.
'זבח - זו חטאת מצורע';
ואימא זו חטאת (דנזיר טהור) ואשם דנזיר (דנזיר
טמא)?
תוספות ד"ה אימא חטאת ואשם דנזיר: אחטאת ואשם דעלמא לא פריך,
אלא מהני, משום דאית בהו מנחה, וגם דמו לנדבה: דנזירות - נדבה היא.
לא סלקא דעתך, דתניא (בפרשת
נזיר כתיב): (במדבר
ו,טו) [וסל מצות
סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן] ומנחתם ונסכיהם (דכתיב
בנזיר טהור) - בעולתו ובשלמיו
הכתוב מדבר (דטעונים נסכים, ולא חטאתו של טהור ואשמו
של נזיר טמא).
אתה אומר בעולתו ובשלמיו? או אינו אלא אפילו חטאת?
תלמוד לומר (סיפיה
דקרא 'ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו'): (במדבר ו,יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים [לה' על סל המצות ועשה הכהן
את מנחתו ואת נסכו]; איל (שלמי
נזיר) בכלל (שאר
אילים) היה (דטעונין
נסכים, כדכתיב בפרשת נסכים [במדבר טו,ו] 'או
לאיל תעשה מנחה [סלת שני עשרנים בלולה בשמן
שלשית ההין]), ולמה
יצא (דהדר כתיב באיל נזיר 'את
מנחתו ואת נסכו')? - להקיש אליו (כל
שאר הקרבנות): מה
איל מיוחד: בא בנדר ונדבה (שהוא שלמים,
ודרך שלמים לבא בנדר ונדבה), אף כל בא בנדר ונדבה (אוציא
חטאת ואשם, שאין באין בנדר ובנדבה, שאין טעונין נסכים)' (הילכך ליכא
לרבות לנסכים מ'זבח' אלא חטאת מצורע).
(אמר מר:) 'עולה - זו עולת מצורע';
ואימא 'זו עולת יולדת (שטעונה
נסכים)'?
אמר אביי: עולת יולדת - מסיפא דקרא נפקא, דתניא: [(במדבר
טו,ה) ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש
האחד] רבי נתן אומר: 'לכבש' - זו עולת יולדת; 'האחד' זה אחד עשר של מעשר שקרב שלמים (דאמרינן בפרק בתרא דבכורות [פ"ט
מ"ח]: 'קָרָא לתשיעי 'עשירי', ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר
'עשירי' - שלשתן מקודשות', ואמרינן התם [בכורות
ס,א]: 'תשיעי נאכל במומו, ועשירי מעשר, והאחד עשר יקרב שלמים',
וקא מרבי ליה קרא לנסכים): שלא
מצינו לה בכל התורה שיהא טפל חמור מן העיקר (כגון הכא:
דמעשר גופיה לא בעי נסכים, כדאמרינן לעיל; טפל דידיה דאתי מכחו - כגון האחד עשר - טעון
נסכים)!
רבא אמר: (לא מצית למימר
- לא חטאת ואשם דנזיר, ולא עולה דיולדת:) איזהו דבר שצריך שלשה רבויין (דשלשה
ריבויין יש בפסוק 'העולה' ו'או לזבח')? - הוי אומר זו מצורע (דאית
ביה שלשה קרבנות: חטאת ועולה ואשם; דאי בנזיר - ארבע ריבויין מיבעיא ליה, דהא אית ביה
חטאת, ועולה, ואשם, ושלמים!).
(רש"י
כתב יד: דקפרכת לעיל 'ואימא זו עולת יולדת' - לאו פירכא היא, דאיזהו דבר שצריך
שלשה ריבויין: שטעון שלשה קרבנות שיהא צריך שלשה קראי כגון הכא, דכתיב בפרשת
נסכים 'העולה או לזבח' - דכל חד מרבי חד קרבן? - הוי אומר זה מצורע (כו').)
'לאיל' (דכתיב [במדבר טו,ו] 'או
לאיל תעשה מנחה [סלת
שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין]') - למה לי? (ליכתוב
'וכי תעשה מנחה סולת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין', ואנא ידענא דהיינו איל – דצריך שני עשרונים!? רש"י כתב יד: הרי כבר נאמר בפנחס [במדבר
כח,יב] ושני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד'?
– ועל זה העיר שטמ"ק אות ד: וקשה: שהרי כמו כן כתיב דיני פר, ועל כרחך איצטריך,
דהכא איירי בנדר, והתם בחובה! ונראה דבעי מ'איל' דכתיב בתריה: 'ככה
יעשה לשור [האחד] או לאיל [האחד או
לשה בכבשים או בעזים]' [במדבר טו,יא])?
אמר רב ששת: לרבות
אילו של אהרן (של יום כפורים).
'אילו של אהרן'?
מ'במועדיכם' [במדבר כט,לט:
אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם
ולשלמיכם] נפקא (ו
הבא במועדיכם, ואילו של אהרן - הוא בא במועד: ביום הכפורים)!?
סלקא דעתך אמינא
הני מילי (דדבר הבא במועד טעון נסכים) דצבור, אבל דיחיד (באילו
של אהרן) (אימא) לא [קא משמע לן].
ומאי שנא (אילו
של אהרן: דמשום דהוי דיחיד - הוה אמינא דלא יטעון נסכים) מעולת יולדת (דקרבן
יחיד הוא, דמרבינן לעיל: אף על גבי דשל יחיד היא טעונה נסכים - הכי נמי הוה ידענא לאילו
של אהרן, ולא בעי '[ל]איל' לרבוייה)?
סלקא דעתך אמינא
הני מילי [שטעון נסכים] דבר שאין קבוע לו זמן (דומיא דנדר
ונדבה דכתיב בקרא), אבל דבר
שקבוע לו זמן (אילו של אהרן קבוע לו זמן) - אימא לא? - קא משמע לן.
'או לאיל' למה לי?
לרבות את הפלגס
(לנסכים). (פלגס [על
פי פרה פ"א מ"ג] = כבש בן י"ג חדשים: יצא מכלל
'כבש' ולכלל 'איל' לא בא, ד'כבש' - בן שנה, ו'איל' - בן שתי שנים; כשהוא בן י"ג
חדשים ויום אחד - שנכנס חדש בשנה שניה - קרי ליה 'איל', אבל בתוך חדש י"ג -
קרי ליה 'פלגס'.)
הניחא לרבי יוחנן,
דאמר בריה הוא (וטעון נסכים), דתנן [פרה פ"א מ"ג]: 'הקריבו (לפלגס,
היכא דנדר איל או כבש) - מביא
עליו נסכי איל, ואינו עולה לו מזבחו (לשם חובת נדרו, וצריך להביא איל ודאי או כבש ודאי: דאף
על גב דבריה בפני עצמו הוא - קמרבי ליה קרא)' ואמר רבי יוחנן: (מאי
טעמא מביא עליו נסכי איל? - דכתיב בנסכים) [במדבר טו,ו] או לאיל
[תעשה מנחה סלת שני
עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין] - לרבות
את הפלגס (ומשום דבריה בפני עצמו הוא איצטריך קרא לרבויי), אלא לבר פדא, דאמר 'מייתי (מביא
נסכי איל) ומתני, דספיקא
הוא (משום דספק איל ספק כבש הוא, ואומר "אם איל הוא -
הרי נסכיו עמו, ואם כבש הוא - הרי נסכים כשיעור כבש באים חובה לו, והשאר יהא נסכי
נדבה" - שהרי מתנדב אדם נסכים בלא זבח)' - אצטריך קרא לרבויי ספיקא (מי
איצטריך קרא למיכתב או לרבויי ספיקא? והלא לפני המקום הכל גלוי, ואין ספיקא לפניו,
ולא אשכחן קרא דכתיב משום ספיקא)?
ודאי לבר פדא קשיא
(דלדידיה לא ידעינא 'או'
למה לי).
[ספרי שלח קז] (במדבר טו,יא) ככה יעשה לשור האחד או
לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים;
'לשור האחד' - מה תלמוד לומר (והא כבר נאמר
(במדבר טו,ט) 'והקריב על
בן הבקר מנחה [סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין])?
לפי שמצינו שחלק
הכתוב בין נסכי איל (שהוא
בן שתי שנים) לנסכי
כבש (שהוא
בן שנה), יכול נחלק בין
נסכי פר לנסכי עגל (שהוא
בן שנה)? - תלמוד לומר:
'לשור האחד' (דבין גדול בין קטן - נסכיו שוין).
'או לאיל [האחד]' - מה תלמוד לומר (והלא כבר נאמר
[במדבר טו,ו] 'או לאיל
תעשה מנחה [סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין]';
רש"י כתב יד: דמה אתא לחלק? דהא אשמועינן כבר 'רצה אחד יביא רצה יביא שנים')?
לפי שמצינו שחלק
הכתוב בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתים, יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש? -
תלמוד לומר: 'או לאיל
האחד' (כל דשמו
'איל' - אפילו בן שלש שנים - דין 'איל' יש לו);
'או לשה בכבשים' - מה תלמוד לומר (והלא כבר נאמר
[במדבר טו,ה]
[ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העלה] או לזבח
לכבש האחד])?
לפי שמצינו שחלק
הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל, יכול נחלק בין נסכי כבשה (בת שנתה) לנסכי רחלה (בת שתי שנים)? - תלמוד לומר: 'או לשה בכבשים';
'או בעזים' מה תלמוד לומר (והלא עזים
בכלל כבשים הם [אולי
'כבשים' = 'צאן'?])?
לפי שמצינו שחלק
הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל, יכול נחלק בין נסכי גדי לנסכי שעיר ('גדי' היינו
בחור, 'שעיר' היינו זקן)? -
תלמוד לומר 'או בעזים'.
אמר רב פפא: בדיק
(מנסה) לן רבא:
(מנחות צב,א)
נסכי רחלה בכמה
(כמה יין היא צריכה)? (שהיה רצונו
לנסותינו אם היינו מפרישין בין זכר לנקבה; ענין אחר: בין רחלה לכבשה;)
ופשטינא ליה ממתניתין
(במסכת שקלים [פ"ה מ"ג]): '[ארבע חותמות
היו במקדש: עגל זכר גדי חוטא] 'גדי משמש נסכי צאן (שמאותו חותם
שכתוב עליו 'גדי' היו לוקחין נסכים לקרבן צאן; ולא היה מביא מביתו יין וסולת, אלא
היה נותן מעות לגזבר, והיה נותן לו גזבר חותם [חותמות] שהיה כתוב
עליו 'גדי', ומוסר להממונה על הסלתות ונסכים) של גדולים ושל קטנים של זכרים ושל נקבות (דהיינו נמי
לכבשה ורחלה, דכולן נסכיהן שוין) - חוץ משל אילים (שלא היו נוטלין
משם לצורך נסכי אילים, לפי שאין נסכין שוין לנסכין דהני: דהכבש היה טעון רביעית
ההין לעשרון אחד; מי שהיה מבקש נסכים - הלך אצל יוחנן הממונה על החותמות ונותן על
נסכיו, ונותן לו חותם, והולך אצל גזבר הממונה על היין, ונותן לו חותם, והוא נותן
לו נסכים)' (אלמא
דב'גדי' דקתני אנקבות, דנקבות - בין גדולה ובין קטנה - מדה אחת להן).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il
.