דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות צא,ב)
אמר רב פפא:
בדיק (מנסה) לן רבא:
(מנחות צב,א)
נסכי רחלה בכמה
(כמה יין היא צריכה)? (שהיה
רצונו לנסותינו אם היינו מפרישין בין זכר לנקבה; ענין אחר: בין רחלה לכבשה;)
ופשטינא ליה
ממתניתין (במסכת שקלים [פ"ה מ"ג]): '[ארבע
חותמות היו במקדש: עגל זכר גדי חוטא] 'גדי משמש נסכי
צאן (שמאותו
חותם שכתוב עליו 'גדי' היו לוקחין נסכים לקרבן צאן; ולא היה מביא מביתו יין וסולת,
אלא היה נותן מעות לגזבר, והיה נותן לו גזבר חותם [חותמות] שהיה
כתוב עליו 'גדי', ומוסר להממונה על הסלתות ונסכים) של גדולים ושל קטנים של זכרים ושל נקבות (דהיינו
נמי לכבשה ורחלה, דכולן נסכיהן שוין) - חוץ משל אילים (שלא היו
נוטלין משם לצורך נסכי אילים, לפי שאין נסכין שוין לנסכין דהני: דהכבש היה טעון
רביעית ההין לעשרון אחד; מי שהיה מבקש נסכים - הלך אצל יוחנן הממונה על החותמות
ונותן על נסכיו, ונותן לו חותם, והולך אצל גזבר הממונה על היין, ונותן לו חותם, והוא
נותן לו נסכים)' (אלמא
דב'גדי' דקתני אנקבות, דנקבות - בין גדולה ובין קטנה - מדה אחת להן).
משנה:
כל קרבנות
הצבור אין בהן סמיכה חוץ מן הפר הבא על כל המצות (עבירה
מכל המצות, כגון שהורו בית דין שחלב מותר - מביאין פר העלם דבר, וסמיכה כתיב ביה), ושעיר המשתלח.
רבי שמעון
אומר: אף שעירי עבודה זרה (דכתיב
בפרשת 'שלח לך': וכי תשגו וכו' [במדבר
טו,כב]).
כל קרבנות היחיד
טעונין סמיכה חוץ מן הבכור והמעשר והפסח; והיורש סומך (על
קרבן אביו לאחר מיתת אביו; רש"י כתב יד: אם התנדב אביו קרבן עולה ושלמים ומת
- סומך היורש עליו
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא
מנחות פ"י מ"ג; אך בתוספתא הפוכות הדעות]: כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות
ושעירי עבודת כוכבים - דברי רבי שמעון; רבי יהודה אומר: שעירי עבודת כוכבים - אין
בהן סמיכה; ואת מי אביא תחתיהם? שעיר המשתלח.
לא סגיא דלא מעייל?
אמר רבינא: גמירי שתי סמיכות בצבור (הילכך
לא סגי דלא מעייל).
אמר לו רבי
שמעון: והלא אין סמיכה אלא בבעלים, וזה (שעיר המשתלח) - אהרן ובניו סומכין בו (כדכתיב [ויקרא
טז,כא] 'וסמך אהרן את שתי ידיו', ולא
בעלים, ולא הויא 'סמיכה', ואינו משלים שתי סמיכות של צבור)?
אמר לו (רבי יהודה): אף זה (שעיר
המשתלח) אהרן ובניו
מתכפרין בו (על
שאר עבירות חוץ מטומאת מקדש וקדשיו עם הצבור, ו'סמיכה בבעלים' היא).
אמר רבי ירמיה:
ואזדו לטעמייהו (דאפליגו בעלמא: דלרבי יהודה, אהרן
ובניו מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות חוץ מטומאת מקדש וקדשיו, וכבעלים הוי בהו,
ולרבי שמעון - אין מתכפרין בו), דתניא [ספרא אחרי מות פרשתא ה פרק ח משנה
ח]: (לאחר
שגמר ההזאות בפר ושעיר של יום הכפורים - כתיב באחרי מות: [ויקרא טז,לג]
וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר):
'וכפר את מקדש הקדש' - זה לפני ולפנים (ששעיר
הנעשה בפנים, ופר - מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו, שנכנס לפני ולפנים);
'ואת אהל מועד' - זה היכל;
'מזבח' – כמשמעו (שמכפרים על טומאה שנגע במזבח, וכגון שהיתה לו ידיעה
בתחלה כשנטמא ונעלם ממנו טומאה זו, או העלם קדש, ונגע בו; ושעיר הנעשה בפנים מכפר
עד שיודע ויביא קרבן עולה ויורד, כדאמר בשבועות);
'יכפר' - אלו העזרות;
'כהנים' - כמשמען;
'על כל עם הקהל' - אלו ישראל;
'יכפר' - אלו הלוים (והיה
נוטל מדם הפר ומדם השעיר הנעשה בפנים, ומכפר על טומאת מקדש וקדשיו שהיתה בה ידיעה
בתחלה ואין בה ידיעה בסוף - בין לפני ולפנים, בין דהיכל, בין דעזרות - ומכפר דם
השעיר על ישראל, ודם הפר על הכהנים);
הושוו כולן לכפרה אחת (כהנים
לוים וישראלים הושוו בהאי 'יכפר' דכתיב 'על הכהנים ועל כל עם הקהל
יכפר'):
שמתכפרין בשעיר המשתלח (שכולן
מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות; דבטומאת מקדש וקדשיו ליכא למימר דמכפר, דהא דם
הפר מכפר על הכהנים, ודם שעיר הפנימי - על ישראל לדברי הכל, כדאמר בפרק קמא
דשבועות) - דברי רבי
יהודה (וכיון
דמתכפרין בו הכהנים - הויא 'סמיכה בבעלים');
רבי שמעון
אומר: (אִין, דודאי בהא אמינא כוותך:) כשם שדם שעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על
טומאת מקדש וקדשיו - כך דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו; (אבל בהא
לא אמינא כוותך:) כשם
שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות - כך וידוי של פר מכפר על הכהנים
בשאר עבירות.
(וקא פריך:) ורבי שמעון, (היכי
מצי למימר דאין כהנים מתכפרים בשעיר המשתלח?) הא ודאי הושוו (הא
קתני ברייתא דהושוו כולן: שמתכפרין בשעיר)?
(אמר לך:) אִין, הושוו דבני כפרה נינהו, מיהו כל חד וחד
מכפר בדנפשיה (ישראל בדם [צ"ק: בודוי] השעיר
והכהנים בדם [צ"ק: בודוי] הפר): לרבי יהודה (האי דכתוב
בספרים לרבי יהודה כו' - פירוש יתירא הוא): טומאת מקדש וקדשיו ישראל מכפרי בדם שעיר הנעשה בפנים
וכהנים בפר של אהרן, בשאר עבירות אלו ואלו מכפרי בוידוי שעיר המשתלח, ולרבי שמעון
- בשאר עבירות נמי כהנים בוידוי דפר מתכפרי, כדקתני: 'אחד ישראל ואחד כהנים
ואחד כהן משיח (לעיל מיניה מיירי בכפרת שעיר
המשתלח, וקאמר אחד כהנים כו' מתכפרים בשאר עבירות בשעיר המשתלח); מה בין ישראל לכהנים ולכהן משיח? - אלא שדם הפר
מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו (ודם השעיר הנעשה בפנים - על ישראל) - זו דברי רבי יהודה; ורבי שמעון אומר: כשם שדם
השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל - כך דם הפר מכפר על הכהנים; כשם שוידויו של שעיר
המשתלח מכפר על ישראל - כך וידויו של פר מכפר על הכהנים'.
תנו רבנן [ספרא
ויקרא דבורא דחובה פרשתא ד פרק ו משנה ג]: (ויקרא ד,טו) וסמכו זקני העדה את
ידיהם על ראש הפר [לפני ה' ושחט את הפר לפני ה'] (דכתיב בפר
העלם דבר של צבור): פר טעון
סמיכה, ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה (ושתי
סמיכות הן: פר העלם דבר של צבור, ופר הבא על כל המצות [דגמר 'מעיני'
[במדבר טו,כד] 'מעיני'
[ויקרא ד,יג] מפר העלם דבר של צבור]) - דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: פר טעון
סמיכה בזקנים, ואין שעירי עבודת כוכבים טעון סמיכה בזקנים, אלא באהרן (כלומר:
בכהן; ואף על גב דכהנים לא עבדו עבודת כוכבים - סומך הכהן על השעיר)';
ורמינהו: 'החי' [ויקרא טז,כא: וסמך אהרן את שתי ידו על
ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם
על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה] - החי טעון סמיכה ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה - דברי רבי יהודה;
רבי שמעון אומר: חי טעון סמיכה באהרן
(מנחות צב,ב)
ואין שעירי
עבודת כוכבים טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים' (וקשיא
דרבי שמעון אדרבי שמעון: דהתם אמר באהרן, והכא אומר בזקנים)!?
אמר רב ששת:
ותסברא דהך קמייתא מתרצתא היא? הא אמר רבי שמעון 'סמיכה בבעלים בעינן (ו'בעלים'
דשעירי עבודת כוכבים היינו זקנים, ולא כהנים)'?! (והכא חשיב
לשעירי עכו"ם באהרן לחדא משתי סמיכות שיש בצבור!)
אלא תריץ הכי:
'הפר [ויקרא ד,טו: וסמכו
זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני ה' ושחט את הפר לפני ה'] - פר טעון סמיכה ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין
סמיכה - דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: 'החי' [ויקרא
טז,כא: וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל
עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי
המדברה]: חי טעון סמיכה באהרן, ואין
שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה באהרן, אלא בזקנים', והכי קא אמר ליה רבי שמעון
לרבי יהודה: (מפר לא משמע ליה דממעט עבודת
כוכבים: דפר צריך לגופיה;) שעירי עבודת כוכבים בעו סמיכה (ודאי), ואי שמיע לך דלא בעו סמיכה - באהרן הוא דשמיע
לך (דלא בעי סמיכה ביה - אלא בזקנים), ומיעוטא (דאהרן
- לא מ'הפר' אתי אלא) מ'החי' הוא (כדקאמר
דשעיר ממעט שעיר, ואין הפר ממעט שעיר)! (ולהכי
קמתרץ בהאי עניינא ד'הכי קאמר ליה לרבי שמעון וכו': משום דרבי יהודה מפיק טעמיה
מ'פר', והוא מהדר ליה מ'החי'.
ענין אחר: מדאיצטריך סמיכה בשעיר המשתלח למעט מבעלים
אלא באהרן בלבד סגי, מכלל דבעלמא: דהיינו שעיר עבודת כוכבים - טעונה סמיכה בבעלים,
דהיינו בזקנים, ולא מ"ה)
ורבי יהודה -
למה לי למעטינהו (שעירי עבודת כוכבים) מקרא (מקראי מפר
ומן החי)? והא אמר רבינא:
'גמירי: שתי סמיכות בצבור' (ותו לא!
וכיון דאמר במתניתין: 'חוץ מפר העלם דבר של צבור ושעיר המשתלח' - היינו שתי
סמיכות, ולא צריך קרא למעוטינהו בברייתא מקראי)!?
גירסא בעלמא (כלומר:
ודאי לא צריך למעוטינהו טפי מקראי, אלא להכי הדר ומעטינהו: משום גירסא בעלמא: שתהא
רגיל שתי סמיכות בצבור ותו לא, וקראי אסמכתא בעלמא.
ענין אחר גירסא בעלמא: ודאי לא צריכי קראי, אלא
כך קיבלה רבי יהודה מרבו בלשון זה; כך שמעתי.
רש"י כתב יד: גירסא בעלמא: אסמכתא בעלמא.
לישנא אחרינא גירסא, ולסימנא נקטא בעלמא: כלומר: רבי יהודה לית ליה
הלכה למשה מסיני בשתי סמיכות, אלא בגירסא בעלמא נקיט להו, ויליף להו מקראי.
ולרבי שמעון, אף על גב דמרבה שעירי עבודת כוכבים לסמיכה
- אפילו הכי ליכא אלא שתי סמיכות בצבור, דהא גמר שתי סמיכות בצבור - לרבי שמעון
היינו בבעלים, ושעיר המשתלח אין טעון סמיכה בבעלים, דבני אהרן לרבי שמעון
אין מתכפרין בשעיר המשתלח! אבל לרבי יהודה - דלא בעי סמיכה בבעלים -
איצטריך.)
ורבי שמעון, (דפשיטא
ליה ד)שעירי עבודת
כוכבים דבעיא סמיכה (בזקנים) – מנלן (דהא לא
נפיק אלא דלא בעי סמיכה באהרן, וממאי דבעי סמיכה בזקנים? אימא דלגמרי ממעיט)?
נפקא לן מדתניא
[ספרא אחרי מות פרשתא ד משנה ד]: (ויקרא ד,כד) וסמך
ידו על ראש השעיר [ושחט אתו במקום אשר ישחט את העלה לפני ה' חטאת הוא] (דכתיב
בשעיר נשיא) - לרבות שעיר
נחשון לסמיכה (שהרי
הוא נמי שעיר נשיא), דברי
רבי יהודה (להכי נקט 'שעיר נחשון': שהוא הקדים
ראשון; ואי קשיא לך דתנן 'כל קרבנות היחיד טעונין סמיכה', והאי נמי קרבן יחיד הוא,
ולמה לי קרא? - אפילו הכי איצטריך קרא לרבויי לסמיכה, דשעה מדורות לא ילפינן, ואף
על גב דקרבן יחיד - הוה אמינא דלא בעי סמיכה - קא משמע לן, והכי אמרינן בפרק 'כל
המנחות באות מצה'); רבי
שמעון אומר: לרבות שעירי עבודת כוכבים (שהן נמי שעיר) לסמיכה, שהיה רבי שמעון אומר: כל חטאת שנכנס דמה לפנים (בהיכל
לפנים) טעונה סמיכה (ושעירי
עבודת כוכבים נמי נכנס דמן לפנים, כדאמרינן ב'איזהו מקומן': 'פרים הנשרפין
ושעירים הנשרפין שחיטתן בצפון כו', ושעירים הנשרפין הם שעירי עכו"ם
שנשרפין חוץ למחנה, כדאמר בתורת כהנים)' (לאפוקי
שעיר נחשון דאין דמו נכנס לפנים).
למה לי למימרא 'שהיה...'? (מאחר
דמרבה ליה מקרא; רש"י כתב יד: כיון דאמר שעירי עכו"ם טעון סמיכה - ממילא
ידענא דכל חטאת שנכנס דמה לפנים טעונה סמיכה, דהא בפר העלם דבר - כהן משיח כתיב דבעי
סמיכה, ושעיר הנעשה בפנים ליכא למימר דאתא לרבויי, כדמפרש לה;)
סימנא בעלמא (דכל חטאת שנכנס
דמה וכו'; רש"י כתב יד: סימנא בעלמא נקטיה: שלא תאמר שעיר הנעשה בפנים
דהא נכנס דמה לפנים).
(ולרבי שמעון, דאמר 'לרבות שעירי
עבודת כוכבים' -) ואימא
שעיר הנעשה בפנים (לרבות שעיר יום הכפורים הנעשה
בפנים דהא נכנס דמו לפנים)?
(ומשני:) דומיא דשעיר נשיא (דומיא
ליה קא מרבי, דהאי - בשעיר נשיא כתיב), דמכפר על עבירות מצוה ידועה (שנודע
לו החטא, לאפוקי שעיר הנעשה בפנים, דמכפר על טומאת מקדש וקדשיו שיש בה ידיעה בתחלה
ואין בה ידיעה בסוף, עד שיודע לו ויביא עולה ויורד) .
ולרבינא, דאמר
'גמירי שתי סמיכות בציבור' - קראי למה לי (לרבי
שמעון קמבעיא ליה: כיון דאמר רבי שמעון בבעלים, וגמירי 'שתי סמיכות בצבור' - הא
ודאי פשיטא לן דהיינו פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים, דהני איתנהו
בבעלים, לאפוקי שעיר המשתלח דלא הוי סמיכה בבעלים: דהא לרבי שמעון אין אהרן ובניו
מתכפרין בו, ולמה לי קרא לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה)?
איצטריך הלכתא
ואיצטריך קראי: דאי מקרא (מן 'החי'), הוה אמינא זבחי שלמי ציבור (טעונים
נמי סמיכה), [כי קשיא
אמתניתין דהך פירקא ד'כל המנחות באות' אמר רב שמעון 'שלשה מינין טעונין שלש מצות'
- ליתי בקל וחומר: ויהו זבחי שלמי ציבור טעונין סמיכה מקל וחומר: מה שלמי יחיד
שאין טעונין תנופה חיים טעונין סמיכה חיים (ושחוטין
טעונין סמיכה, זבחי שלמי צבור) וכו' (והכי קאמר:
חי טעון סמיכה באהרן, ולא שלמי צבור טעונין סמיכה באהרן, אלא בזקנים, ואיכא שלשה
סמיכות בצבור!] - (להכי) איצטריך הלכתא (קא
משמע לן רבינא הילכתא: דשתי סמיכות בצבור ותו לא); ואי מהלכתא - לא ידעינן הי נינהו (אותן
שתי סמיכות: אי דזבחי שלמי צבור אי דעבודת כוכבים? גירסת רש"י כתב יד: לא ידענא אידך מה היא: דחד מינייהו
פר העלם דבר - כתיב בהדיא, ואידך לא ידענא אי שעירי עכו"ם אי שעיר הנעשה
בפנים)!? קמשמע לן (אידך
קרא ' וסמך ידו על ראש השעיר' לרבות
שעירי עבודת כוכבים): דומיא
דשעיר נשיא (חוטא) דמכפר על עבירות מצוה ידועה (דסברא:
דומיא דידיה קא מרבי, שמכפר על עבירות מצוה ידוע כמותה). (לאפוקי
זבחי שלמי צבור דלא דומיא דשעיר נשיא הוא; ואי כתב 'השעיר', הוה אמינא: סמיכת
שעירי עבודת כוכבים באהרן הוא, להכי איצטריך 'החי'
למימר דחי טעון סמיכה באהרן, ולא שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה באהרן, אלא
בזקנים; האי דאמר רבי שמעון במתניתין 'אף שעירי עבודת כוכבים' - לאו משום דקסבר
שלשה סמיכות בצבור, אלא קסבר שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה כאלו פר העלם דבר של
צבור ושעיר המשתלח, ולעולם שתי סמיכות בעינן בצבור בבעלים עצמן, ולא בכהנים,
דהיינו: פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים.)
כל קרבנות
היחיד טעונין סמיכה חוץ מבכור ומעשר ופסח:
תנו רבנן: (שלשה
'קרבנו' כתיבי בסמיכה בשלמים ב'ויקרא' [ויקרא
ג,ב: וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד
וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב; ויקרא ג,ח:
וסמך את ידו על ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את
דמו על המזבח סביב; ויקרא ג,יב: ואם עז קרבנו
והקריבו לפני ה' [פסוק יג] וסמך את ידו על ראשו
ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב]:
קרבנו שבא לשום ריצוי ודורון, ולא בכור ומעשר ופסח שאינן באים לריצוי, אלא חובה הם
עליו - ולא לכפרה) 'קרבנו' - ולא הבכור (טעון סמיכה); שיכול והלא דין הוא: ומה שלמים שאין קדושתן מרחם טעונין
סמיכה, בכור שקדושתו מרחם אינו דין שטעון סמיכה? תלמוד לומר 'קרבנו' - ולא הבכור;
'קרבנו' - ולא מעשר; שיכול והלא דין הוא: ומה שלמים שאין מקדשין
לפניהם ולאחריהם טעונין סמיכה, מעשר שמקדש לפניו ולאחריו (כדאמרינן
בבכורות [פ"ט
מ"ח]: 'קָרָא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי' ולאחד עשר
'עשירי' - שלשתן מקודשות), אינו דין שטעון סמיכה? - תלמוד לומר 'קרבנו - ולא מעשר;
'קרבנו' - ולא פסח; שיכול והלא דין הוא: ומה שלמים שאינו בעמוד
והבא טעונין סמיכה, פסח שהוא בעמוד והבא, אינו דין שטעון סמיכה? תלמוד לומר 'קרבנו ולא פסח'.
(למה לי למעטינהו דלא אתי מדינא
דלבעי סמיכה?) איכא למיפרך
(דלא הוו צריכי קראי: דאפילו לא מיעט רחמנא מ'קרבנו'
לא מצית ילפת משלמים): מה
לשלמים שכן טעונין נסכים ותנופת חזה ושוק (תאמר באלו
דאין טעונין תנופה, ולמה לי קראי? רש"י כתב יד: מה שאין כן בהנך דממעטינהו
בשמעתין דלעיל)!?
(ודאי לא צריכי) קראי (אלא) אסמכתא בעלמא.
אלא:
(מנחות צג,א)
קראי למה לי (עיקר
קראי למה לי הואיל ואסמכתא נינהו)?
'קרבנו' - ולא קרבן חבירו (שאין
אדם סומך על קרבן חבירו, דלא בעי סמיכה בשל חבירו),
'קרבנו' - ולא קרבן עובד כוכבים (דסמיכה
בבעלים בעינן),
'קרבנו' - לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה (שאם
היה להם בשותפות קרבן - אחד סומך עליו, ולא מתחייבי לסמוך כולם).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .