דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות צב,ב)
אלא:
(מנחות צג,א)
קראי למה לי (עיקר
קראי למה לי, הואיל ואסמכתא נינהו)?
'קרבנו' - ולא קרבן חבירו (שאין
אדם סומך על קרבן חבירו, דלא בעי סמיכה בשל חבירו),
'קרבנו' - ולא קרבן עובד כוכבים (דסמיכה
בבעלים בעינן),
'קרבנו' - לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה (שאם
היה להם בשותפות קרבן - אחד סומך עליו, ולא מתחייבי לסמוך כולם).
היורש סומך [ומביא
נסכים ומימר]:
תני רב חנניה
קמיה דרבא: יורש אינו סומך, יורש אינו מימר.
והא אנן תנן 'היורש
סומך ומביא את נסכיו ומימר'?
אמר ליה:
איפכאי (כלומר: דאתני 'יורש סומך ויורש מימר', כי היכי דלא
תקשה ליה מתניתין)!
אמר ליה: לא (לא
צריכת)! מתניתין (דמתניתא
דתני 'אינו סומך ואינו מימר') מני? - רבי יהודה היא, דתניא 'יורש סומך יורש מימר;
רבי יהודה אומר: יורש אינו סומך, יורש אינו מימר'
מאי טעמא דרבי
יהודה?
'קרבנו' - ולא קרבן אביו, ויליף תחלת הקדש (דהיינו
תמורה, שמקדישה תחילה) מסוף
הקדש (מסמיכה שהוא סומך בשעת שחיטה, ד'תכף לסמיכה שחיטה'): מה סוף הקדש יורש אינו סומך (כדאמר
'קרבנו - ולא קרבן אביו') - אף תחילת הקדש: יורש אינו מימר.
ורבנן?
(ויקרא כז,י) 'המר ימיר' [לא יחליפנו ולא ימיר אתו
טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] לרבות את היורש, ויליף סוף הקדש מתחילת הקדש: מה
תחלת הקדש יורש מימר - אף סוף הקדש יורש סומך.
ורבנן, האי 'קרבנו' מאי עבדי ליה?
קרבנו ולא קרבן
עובד כוכבים, קרבנו ולא קרבן חבירו, קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה;
ורבי יהודה?
לרבות כל בעלי
קרבן לסמיכה לית ליה.
ואי נמי אית
ליה: עובד כוכבים וחבירו מחד קרא נפקא (דזה וזה
איננו שלך, ותרוייהו מהאי טעמא הוא: דסמיכה בבעלים בעינן; רש"י כתב יד: דמשלו
ולא השליח: בין שלוחו של עכו"ם ובין שלוחו של ישראל);
אייתרו ליה תרי
קראי: חד 'קרבנו ולא קרבן אביו', ואידך לרבות כל בעלי קרבן
לסמיכה.
ורבי יהודה,
האי 'המר ימיר' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה
לרבות את האשה, דתניא: לפי שכל הענין כולו (של
תמורה) אינו מדבר
אלא בלשון זכר ('לא
יחליפנו' ו'לא ימיר' - בלשון
זכר הוא), מה סופינו
לרבות את האשה (כלומר:
היאך נרבה את האשה)? -
תלמוד לומר 'המר ימיר (לרבות את
האשה)'.
ורבנן דרשי (נפקי
לאשה) מ'ואם';
ורבי יהודה 'ואם' לא דריש.
משנה:
הכל סומכין חוץ
מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים והעבד והשליח והאשה;
וסמיכה שירי
מצוה (דאינו מעכב כפרה);
על הראש בשתי
ידים;
ובמקום שסומכין
שוחטין (באותו מקום ולא יזיזנה ממקומה);
ותכף לסמיכה
שחיטה.
גמרא:
בשלמא חרש שוטה
וקטן, דלאו בני דעה נינהו; עובד כוכבים נמי: [ספרא ויקרא
דבורא דנדבה פרשתא ב משנה א] 'בני
ישראל סומכין ואין עובדי כוכבים סומכין'; אלא סומא מאי טעמא לא?
רב חסדא ורב
יצחק בר אבדימי: חד אמר אתיא סמיכה (לכל קרבן) סמיכה מזקני עדה (מסמיכה
דזקני עדה דפר העלם דבר של צבור: דמה להלן סומא לא - דאמרינן (סנהדרין
דף יז.) 'אתך - בדומין
לך' ) וחד אמר
אתיא סמיכה סמיכה מעולת ראייה (דהתם כתיב
'יראה' 'יראה'
[שמות כג,יז; שמות לד,כג; דברים טז,טז] ואמרינן (חגיגה
דף ד:) 'פרט לסומא').
ולמאן דאמר
מעולת ראייה, מאי טעמא לא יליף מן זקני עדה?
(מנחות צג,ב)
דנין יחיד
מיחיד (מעולת ראייה, דהוי נמי קרבן יחיד) ואין דנין יחיד מציבור;
ולמאן דיליף
מזקני עדה, מאי טעמא לא יליף מעולת ראייה?
דנין מידי
דכתיב ביה סמיכה בגופיה ממידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה (סמיכה
בקרבן יחיד דכתיב ביה סמיכה בגופיה, דכתיב 'וסמך'
[ויקרא א,ד] מפר העלם דבר של ציבור דכתיב ביה
סמיכה בגופיה: 'וסמכו זקני העדה' (ויקרא
ד,טו)), לאפוקי עולת
ראייה, דהיא גופה מעולת נדבה גמרה (דלא כתיב
סמיכה אלא בעולת נדבה, דכתיב 'וסמך ידו על ראש העולה'
[ויקרא א,ד], וכל התחלת 'ויקרא' הוא בעולת
נדבה, דכתיב 'אדם כי יקריב מכם' [ויקרא
א,ב] משמע: אם ירצה להקריב), דתני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא: (ויקרא
ט,טז) ויקרב את העולה ויעשה כמשפט (בעולת חובה
כתיב, ב'ויהי ביום השמיני' וההיא - עולת חובה היתה, דכתיב 'קח לך
עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים') - כמשפט עולת נדבה: לימד על עולת חובה שטעונה
סמיכה (ועולת ראייה - כמו עולת חובה היא).
והעבד והשליח
והאשה:
תנו רבנן [ ויקרא
א,ד: וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו; ויקרא
ג,ב: וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו
בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב; ויקרא ד,כד:
וסמך ידו על ראש השעיר ושחט אתו במקום אשר ישחט את העלה לפני ה' חטאת הוא]: 'ידו' - ולא יד עבדו, 'ידו' - ולא יד שלוחו (אף
על גב דאמר לעיל 'קרבנו - ולא קרבן חבירו'
איצטריך 'ידו': דאי לא כתיב 'ידו',
הוי אמינא: היכא אימעט חבירו? - היכא דהקריב בלא ידיעה), 'ידו' - ולא יד אשתו;
כל הני למה לי?
(והנך כולהו מחד 'ידו'
ממעטי – אולי רש"י לומד מכך שמיעוטים דומים כולם בספרא ויקרא דבורא דנדבה
פרשתא יג פרק יז משנה א: 'וסמך ידו לא יד בנו, ידו לא יד עבדו, ידו לא יד שלוחו,
ידו על ראש ולא על גב, ידו על ראש לא על הצוואר, על ראש לא על הגבים' – אבל אין שם
מיעוט 'ידו ולא יד אשתו'.)
צריכא: אי כתב
רחמנא חד הוה אמינא למעוטי עבד, דלאו בר מצות, אבל שליח - דבר מצוה הוא, ושלוחו של
אדם כמותו (דגמרינן (קדושין דף מא:) מפסח,
דכתיב 'ושחטו אותו כל קהל' [שמות
יב,ו]: 'וכי כל הקהל שוחטין? אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו') - אימא לסמוך! ואי אשמעינן הני תרתי, דלאו
כגופיה דמיא, אבל אשתו - דכגופיה דמיא - אימא תיסמך! – צריכא.
סמיכה שירי
מצוה (שאם לא עשאה - לא מעכב):
תנו רבנן: [ויקרא
א,ד] וסמך
[ידו על ראש העלה] ונרצה [לו
לכפר עליו]; וכי סמיכה מכפרת? והלא
אין כפרה אלא בדם, שנאמר (ויקרא יז,יא) [כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על
נפשתיכם] כי הדם הוא בנפש יכפר! אלא לומר לך שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה - מעלה
עליו הכתוב כאילו לא כיפר (כאילו לא
עשה מצוה מן המובחר, כדכתיב 'וסמך... ונרצה'), וכיפר (ואפילו
הכי כיפר: דכפרה - בדם הוא).
ותניא גבי
תנופה כי האי גוונא: (ויקרא יד,כא) [ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם] לתנופה לכפר [עליו
ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן]; וכי תנופה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר (ויקרא יז,יא) [כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו
לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם]
כי הדם הוא בנפש יכפר! אלא לומר לך
שאם עשאה לתנופה שירי מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר.
על הראש:
תנו רבנן [ספרא
ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יג פרק יז משנה א]: ''ידו' על הראש ולא ידו על הצואר (היינו
הגרון בית השחיטה; רש"י כתב יד: הצואר תחת הגרון); 'ידו' על הראש ולא ידו על הגביים (גבו של בהמה); 'ידו' על הראש ולא ידו על החזה' ('ראש'
כתיבי טובא בה: בעולה [ויקרא א,יד], ושלמים [ויקרא
ג,ב], וחטאת [ויקרא ד,כד].)
כל הני למה לי?
צריכי: דאי כתב
רחמנא חד - למעוטי צואר דלא קאי בהדי ראשו (בשוה
הראש; רש"י כתב יד: שיפוע ראשו, כנגד ראשו), אבל גבו דקאי להדי ראשו אימא לא (אימא
לא נמעט)? – צריכא; ואי
אשמעינן הני תרי - משום דלא איתרבי לתנופה, אבל חזה דאיתרבי לתנופה - אימא לא? –
צריכא.
איבעיא להו:
ידו על הצדדין (של ראש על הלחיים) - מהו?
תא שמע, דתניא
אבא ביראה ברבי (בדבי רבי): אליעזר בן יעקב אומר: ידו על ראשו ולא ידו על
הצדדין.
בעי רבי ירמיה:
מטלית (אם כרך מטלית על ידו וסמך) - מהו שתחוץ (בין
ידו לבין הראש)?
תא שמע (גבי
פרו של אהרן במסכת יומא): ובלבד
שלא תהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח.
ובשתי
ידים:
מנא הני מילי?
אמר ריש לקיש:
דאמר קרא: (ויקרא טז,כא) וסמך אהרן את שתי ידו [על ראש
השעיר החי והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על
ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה]
כתיב 'ידו' (חסר: בלא
יו"ד) וכתיב 'שתי' - זה בנה אב: כל מקום שנאמר 'ידו' הרי כאן שתים, עד שיפרט לך הכתוב אחת.
אזל רבי אלעזר,
אמרה להא שמעתא בבי מדרשא, ולא אמרה משמיה דריש לקיש; שמע ריש לקיש (דלא
אמרה משמיה) ואיקפד (על
שלא אמרה משמו), (ואקשי
ליה) אמר ליה: אי
סלקא דעתך כל היכא דכתיב 'ידו' תרתי נינהו - למה לי למכתב 'ידיו' 'ידיו' (למה
לי דכתב רחמנא בשום מקום בתורה 'ידיו' מלא? לכתוב 'ידו' ומשמע נמי תרי)?
אקשי ליה עשרים
וארבע 'ידיו' (אמאי לא כתיב 'ידו') [בתורה יש רק 10 בכתיב מלא,
אך יש עוד 19 בנביאים ועוד 11 בכתובים]: (ויקרא ז,ל) ידיו
תביאנה, (דברים
לג,ז) ידיו רב לו, (בראשית מח,יד)
שִׂכל את ידיו – אישתיק; לבתר דנח דעתיה, אמר ליה: מאי טעמא לא
תימא לי 'ידיו' דסמיכה קאמרי (דמשמע תרי
- והא לא אשכחן 'ידיו' מלא דסמיכה)?
בסמיכה נמי
כתיב (במדבר כז,כג) ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו [כאשר
דבר ה' ביד משה]!
סמיכה דבהמה
קאמרי (דכל מקום שנאמר 'ידו'
משמע תרי).
ובמקום שסומכין
שוחטין תכף לסמיכה שחיטה:
מאי קאמר (דמשמע
ליה דבאותו מקום בבהמה שסומכין - שם שוחטין, והלא אין סמיכה בצואר? נ"ל;
רש"י כתב יד: דלתני 'תיכף לסמיכה שחיטה', ואנא ידענא דבמקום שסומכין שוחטין: לפי
שתיכף לסמיכה שחיטה! דכתיב 'וסמך אהרן' וסמיך ליה
'ושחטת' [שמות כט, פסוק
י ופסוק יט])?
הכי קאמר:
במקום שסומכין (בעזרה, במקום הטבעות; דבשעת סמיכה
היו ישראל רשאין ליכנס שם) - שוחטין (כלומר דלאחר
שסומכין לאלתר שוחטין), שתכף
לסמיכה שחיטה (דהכי מסתבר שפיר).
משנה:
חומר בסמיכה
מבתנופה, ובתנופה מבסמיכה: שאחד מניף לכל החברים ואין אחד סומך לכל החברים (שרצו
להתנדב קרבן שכל הקרבנות מביאין בשותפות, כדאמר בפרק 'המנחות והנסכים' ואחד מניף
על ידי כולם, כדמפרש בגמרא); חומר בתנופה: שהתנופה נוהגת בקרבנות היחיד (בחזה
ושוק של שלמים) ובקרבנות
הצבור (כבשי עצרת),
(מנחות צד,א)
המשך המשנה
בחיים ובשחוטין
(בכבשי עצרת) ובדבר שיש בו רוח חיים (כגון
קרבן בהמה) ובדבר שאין בו
רוח חיים (לחם ומנחות כגון לחמי תודה ונסכים) - מה שאין כן בסמיכה (דאין
נוהגין בשחוטין, ואין נוהג אלא בדבר שיש בו רוח חיים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .