דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות צה,ב)
רבי יהודה
אומר: כל מעשיהן בפנים [רבי שמעון אומר: לעולם הוי רגיל לומר "שתי הלחם
ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי"]:
אמר רבי אבהו
בר כהנא: ושניהן (רבי יהודה ורבי שמעון) - מקרא אחד דרשו: (שמואל א
כא,ו) [ויען
דוד את הכהן ויאמר לו כי אם אשה עצרה לנו כתמול שלשם בצאתי ויהיו כלי הנערים קדש] והוא דרך חל ואף כי היום יקדש בכלי: רבי יהודה סבר בחול (בערב
שבת) אשכחינהו (דוד
לכהנים) דקא אפו ליה,
אמר להו (בתמיה): דרך חול (כלומר:
בחול) קא אפיתו ליה? –
אף כי היום יקדש בכלי (התנור) - איפסיל ליה (למחר) בלינה (אלמא תנור
מקדש ודוחה שבת); רבי
שמעון סבר: בשבת אשכחינהו דקא אפו ליה; אמר להו: לא דרך חול בעיתו למיעבדיה, מידי
תנור מקדש (דיראים אתם שלא יפסל בלינה - ואף כי היום יקדש בכלי
[בתמיה קאמר להו: וכי היום יקדש בתנור])? - שלחן הוא דמקדש!
ומי מצית אמרת
דבשעת אפייה אשכחינהו? והכתיב (שמואל א כא,ז) ויתן
לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' [לשום
לחם חם ביום הלקחו]!?
אלא מאי 'דרך
חול' דקא אמר להו: הכי קא אמרו ליה: ליכא לחם 'כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה''; אמר להו: לא מיבעיא האי, דכיון דנפק ליה
ממעילה (דכיון שסילקו - מותר לכהנים, וכל שיש לו שעת היתר לכהנים
- אין בו מעילה) – 'דרך
חול' הוא; (ולא מיבעיא הך שכבר נסתלק,) אלא אפילו האיך נמי דהיום יקדש בכלי (שסידרתם
על השלחן) - הבו ליה
דליכול:
(מנחות צו,א)
מסוכן הוא (שאחזו
בולמוס; ותנן: מי שאחזו בולמוס - מאכילין אותו עד שיאורו עיניו - אפילו ביום הכפורים!
[ביומא בפרק בתרא [פ"ח מ"ו, דף פג.]).
ורבי יהודה ורבי
שמעון - בגמרא פליגי (מר גמיר ליה מרביה דתנור מקדש, ומר
גמיר דלא מקדש); דיקא
נמי (דבגמרא פליגי ולא בקראי): דקתני (מדנקט האי
לישנא): 'רבי שמעון אומר:
לעולם הוי רגיל לומר "שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות אבית פאגי"'
- שמע מינה.
משנה:
[משנה ג] חביתי כהן גדול - לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים (ולדברי
הכל אותו חצי עשרון שהיה חולק בו עשרונו של כהן גדול – נמשח; והאי דלא משחו עשרון שלם
- מפני שכל אדם מודד בו מנחתו: דפעמים שמוציאו לחוץ; אבל זה - אינו מסור אלא לכהנים
לחצות בו עשרונים), ודוחות את
השבת;
טחינתן והרקדתן
אינו דוחה את השבת;
כלל אמר רבי עקיבא:
כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת, ושאי אפשר לה לעשותה מערב
שבת (אפייתן אי אפשר לעשות מאתמול, ולא לישה ועריכה, דכיון דקדשה
בכלי - מיפסל בלינה) - דוחה
את השבת.
[משנה ד] כל המנחות יש בהן מעשה כלי (לישה ועריכה
- הכל בכלי שרת) בפנים (ולא
בחוץ) ואין בהן מעשה כלי
בחוץ.
שתי הלחם - ארכן
שבעה טפחים, ורחבן ארבעה טפחים, וקרנותיהם (שהיה מדביק
בצק לכל זוית כעין קרנים) (ואורך
הקרן) ארבע אצבעות;
לחם הפנים - ארכן
עשרה טפחים, ורחבן חמשה טפחים, וקרנותיו שבע אצבעות.
רבי יהודה
אומר: שלא תטעה (בין שתי הלחם ללחם הפנים: בין
בשיעור רוחב בין בשיעור אורך, וקרנות:) זד"ד (שתי הלחם
אורכה ז' [טפחים]
ורחבה ד' [טפחים] וקרנותיה ד' [אצבעות]) יה"ז (לחם
הפנים ארכו י' [טפחים] ורחבו ה' [טפחים] וקרנותיו
ז' [אצבעות]).
בן זומא אומר: (שמות
כה,ל) ונתתה על השלחן לחם פנים לפני תמיד: 'לחם פנים' - שיהו לו פנים
(דפנות; לישנא אחרינא שיהא לו פנים: זויות, והן הן
הקרנות);
[משנה ה] השולחן: ארכו עשרה, ורחבו חמשה (כדכתיב
'אמתים ארכו ואמה רחבו'; ורבי יהודה לטעמיה, דאמר: 'אמת כלים - באמת בת חמשה [טפחים]'); לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה: נותן ארכו (של
לחם) כנגד רחבו של שולחן,
וכופל (הלחם למעלה): טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן (ובהן
הן הקרנות, ונמצאו זקופות בשוה לשפת השלחן; ולמאן דאמר 'כמין ספינה רוקדת' הוו הנך
דפנות הולכות וזוקפות בשיפוע); נמצא ארכו ממלא רחבו של שולחן (ורחבן
מחזיק חצי אורך השלחן, וכשהיה סודר האחר אצלו - נמצא שלחן כולו מלא) - דברי רבי יהודה;
רבי מאיר אומר:
השלחן - ארכו י"ב, ורחבו ששה (רבי מאיר לטעמיה,
דאמר 'כל האמות היו בבינונית'); לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה (דבהא
לא פליג): נותן ארכו כנגד
רחבו של שולחן, כופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן, וטפחיים ריוח באמצע (בין
שתי הסדרים: דרוחב הלחם אינו אלא חמשה, ושני הסדרים מחזיקים עשרה טפחים - כאורך השלחן;
פשו להו טפחיים, והם ריוח בין סדר לסדר) כדי שתהא הרוח מנשבת בהם (שלא
יתעפשו).
אבא שאול אומר:
שם (באותו ריוח שבין סדר לסדר) היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים.
אמרו לו: והרי כבר
נאמר (ויקרא כד,ז) ונתת על המערכת לבונה זכה [והיתה
ללחם לאזכרה אשה לה'] ('על
המערכת': על ממש)!?
אמר להם: הרי כבר
נאמר (במדבר ב,כ) ועליו מטה מנשה [ונשיא
לבני מנשה גמליאל בן פדהצור] ('ועליו
מטה' הוי אותו 'על' = בסמוך).
[משנה ו] וארבעה סניפין של זהב היו שם, מפוצלין מראשיהן (לתת
ראשי הקנים באותן פיצולין, והרבה פיצולין יש בהן למנין הקנים) שהיו סומכין בהם שנים לסדר זה ושנים לסדר זה; וכ"ח
קנים (בגמרא מפרש כמה קנים ללחם); כחצי קנה חלול, ארבעה עשר לסדר זה וי"ד לסדר
זה;
לא סידור קנים (במערכת
החדשה) ולא נטילתם (מעל
הישנה) דוחה את השבת, אלא
נכנס מערב שבת ושומטו (מבין כל לחם ולחם) ונותנו (ומניחן) לארכו של שלחן (ולמחר
מסדר הלחם, ולמוצאי שבת נותן הקנים בין כל לחם ולחם, כמשפטן);
כל הכלים שהיו במקדש
(כגון שולחנות) - ארכן לארכו של בית (ממזרח
למערב).
גמרא:
כל המנחות יש בהן
מעשה כלי מבפנים:
שאלו את רבי: זו
מנין (שהמנחות טעונות כלי)?
אמר להם: הרי הוא
אומר (יחזקאל מו,כ) ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם
ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה [לקדש את
העם]; מנחה דומיא דאשם וחטאת: מה אשם
וחטאת טעונין כלי (דכתיב 'אשר יבשלו',
ואין בישול בלא כלי) - אף
מנחה נמי טעונה כלי (ובפנים משתעי קרא, דכתיב 'לבלתי
הוציא אל החצר החיצונה').
השולחן ארכו עשרה:
אמר רבי יוחנן:
לדברי האומר 'טפחיים ומחצה כופל' (שני טפחים
ומחצה לכל לחם, והם שש חלות זו על גב זו), נמצא שלחן מקדש חמשה עשר טפחים למעלה (ונפקא
מינה דאי יהיב באויר השלחן מידי בתוך ט"ו טפחים - מקדש ליה ליפסל בלינה); לדברי האומר 'טפחיים כופל', נמצא שלחן
מקדש י"ב טפחים למעלה.
והאיכא קנים (שבין
כל לחם ולחם, ואיכא טפי)?
קנים - שקועי משקע
להו (פגימות עושה בלחם בעוד שהיה בצק, והקנים היו משוקעים בהם,
ואינו מגביה הלחם);
(וקא פריך:) מאי טעמא (כלומר:
מכדי קנים מאי טעמא היו בין כל לחם)?
משום איעפושי לחם
(שיהא אויר בינתים, שלא יתעפשו).
סוף סוף (כיון
דמשקע להו ליכא אוירא) קא מיעפש
לחם?
דמגבה ליה פורתא
(שלא יהא משוקע כל כך).
והאיכא ההוא פורתא?
כיון דלא הוי טפח
- לא חשיב ליה.
והאיכא בזיכין?
(קשיא לי אמאי פריך הכי דהא שלחן לא מקדש להו לבזיכין.)
בגוויה דלחם הוו
יתבי, ולבהדי לחם הוו קיימי;
והאיכא קרנות (שבולטין
ועשויין בראשי הדופן)?
קרנות - לגוויה
דלחם כייף להו [מכופף לתוך הלחם], ולחם עלייהו נח ליה.
(מנחות צו,ב)
והאיכא מסגרתו (דגובה
טפח: דכי מסדר לחם עלה - הוי ט"ז טפחים)?!
כמאן דאמר
'מסגרתו למטה היתה' (ארבעה דפין רחבין טפח קבועים על צידיהן
ולא על רחבן, כגובה ארבע רגליו של שלחן לארבע רוחות, והיה דף השלחן העליון מונח על
אותן דפין כעין כסוי; כשרוצה נוטלו משם: שלא היה קבוע עליהם);
ולמאן דאמר מסגרתו
למעלה היתה - פרקודי הוה מפרקדא (כעין פרקדן:
שלא היתה זקופה בשוה, אלא משופעת ונוטה כלפי חוץ, ואין הלחם סדור עליה).
ולחם בגויה דשלחן
הוה יתיב?
כדתניא (דאיכא
למאן דאמר דמסגרתו למטה היתה קבוע ברגלים, אבל דף העליון היה חלוק משני צידיו, ואין
לו בית קיבול): 'רבי
יוסי אומר: לא היה שם סניפין, אלא מסגרתו של שלחן מעמדת את הלחם.
אמרו לו: מסגרתו
למטה היתה!'
אמר רבי יוחנן:
לדברי האומר 'מסגרתו למטה היתה' - טבלא המתהפכת (שיכולים
להשתמש בצד זו כמו בצד זו: שחלקה היא משני צדדיה) – טמאה (כשלחן של מקדש
שהיה מקבל טומאה, כדמפרש לקמן, ואין טבלא זו כשאר פשוטי כלי עץ: דרחבה היא בית
קיבולה; כל פשוטי כלי עץ הראויין למדרס מקבלין טומאה, כדמפרש בהדיא בבכורות בפרק
'על אלו מומין' (דף לח.), דפרכינן התם 'וכלי שטף דלית ליה תוך
- מדאורייתא מי הוי בר קבולי טומאה? והא דומיא דשק בעינן?' ומשנינן 'בהנך דחזו למדרסות'); לדברי האומר 'מסגרתו למעלה היתה' (האי
דמקבל טומאה - משום דאית ליה בית קיבול,
ואינה מהתהפכת) טבלא
המתהפכת תיבעי לך; - מכלל דשלחן בר קבולי טומאה הוא!?: כלי עץ העשוי לנחת הוא (שאין
מגביהין אותו, ואינו דומיא דשק), וכל כלי עץ העשוי לנחת אין מקבל טומאה; - מאי טעמא: דומיא
דשק בעינן: מה שק מטלטל מלא וריקן - אף כל מטלטל מלא וריקן!?
שלחן נמי מטלטל
מלא וריקן, כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא
כד,ו) [ושמת
אותם שתים מערכות שש המערכת] על
השלחן הטהר [לפני ה'];
'טהור'? מכלל דאיכא טמא?
כדריש לקיש, דאמר
ריש לקיש: מאי דכתיב 'על השלחן
הטהור'? טהור מכלל דהוא טמא? כלי עץ
העשוי לנחת הוא?! אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראין בו לחם ואומרים להם
"ראו חיבתכם לפני המקום", כדברי רבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן
לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים: סילוקו כסידורו, שנאמר (שמואל א
כא,ז) [ויתן לו
הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה'] לשום לחם חם ביום הלקחו (ביום
הלקחו הוי חום). אלא מלמד
שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראין בו לחם ואומרים להם "ראו חיבתכם לפני המקום",
כדברי רבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים: סילוקו
כסידורו, שנאמר 'לשום לחם חם
ביום הלקחו'.
ותיפוק לי (דאפילו
אין מגביהין אותו מקבל טומאה) משום ציפוי (דהוי מתכת;
ולא איתקש לשק: אפילו עשוי לנחת - מקבל טומאה)? מי לא תנן (דאזלינן
בתר ציפוי): [כלים
פ"כב מ"א] 'השלחן והדולבקי
(פלדשטו"ל [כסא מתקפל] של עור,
ואוכלין עליו) שנפחתו
או שחיפן בשייש (דהוה
ליה ציפוי של אבנים, וכלי אבנים לא מקבלי טומאה), ושייר בהן מקום הנחת כוסות – טמאין; רבי יהודה אומר:
מקום הנחת חתיכות': שייר – אִין
(דכיון דאישתייר ביה כולי האי: דחזי למלאכתן ראשונה - מקבל
טומאה), לא שייר – לא (אלמא
אזלינן בתר ציפוי)! וכי תימא
'כאן (הא דאזלינן בתר ציפוי) בציפוי עומד (קבוע
במסמרות, ושלחן של מקדש - לאו 'עומד' הוא), כאן בציפוי שאינו עומד' - והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן
(הא דשלחן ודולבקי דאזלינן בתר ציפוי): 'בציפוי עומד או בציפוי שאינו עומד? בשחיפה את
(מנחות צז,א)
לבזבזין (שפה
סביב לשולחן, והיא מסגרת) או בשלא חיפה
את לבזבזין?', ואמר ליה: לא שנא ציפוי עומד ולא שנא ציפוי שאינו עומד, לא שנא חיפה
את לבזבזין ולא שנא לא חיפה לבזבזין! וכי תימא עצי שיטים (דשולחן) חשיבי ולא בטלי (ולא
מקבלי טומאה אגב ציפוי אי לאו דמגביהין אותן) - הניחא לריש לקיש, דאמר: 'לא שנו (דגבי
חיפן בשייש דאזלינן בתר ציפוי) אלא בכלי (בכלי עץ) אכסלגוס (דלא חשיב כ'מסמס') הבאים ממדינת הים, אבל כלי מסמס חשיבי ולא בטלי'
– שפיר, אלא לרבי יוחנן דאמר: 'כלי מסמס נמי בטלי' - מאי איכא למימר?
שאני שולחן, דרחמנא
קרייה 'עץ', שנאמר (יחזקאל מא,כג) 'המזבח עץ שלש אמות גבוה
ארכו שתים אמות ומקצעות לו (שהיה מרובע) וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השולחן אשר
לפני ה'': פתח במזבח וסיים בשולחן:
רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוייהו: בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר על אדם,
ועכשיו שאין בית המקדש קיים - שולחנו של אדם מכפר עליו (דנותן
פרוסה לאורחים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .