דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות צז,ב)
אלא 'חיק האמה' – בגובהה (אותה אמה
שמן הרצפה ועד היסוד - באמה בת חמש);
[ו]אמה
רוחב – כניסה (דסובב
- באמה בת חמש, אבל כניסה דיסוד - באמה בינוני);
[ו]גבולה
אל שפתה סביב (דגבהו
דקרן באמה בת חמשה) -
(מנחות צח,א)
לא שנא הכי ולא
שנא הכי (כלומר: כניסתן דקרנות, אי בעי למימר נמי באמה בת חמש -
לא איכפת לן, כיון דכניסת יסוד באמה בת שש - לא פש ליה בין קרן לקרן אלא כ"ו
וארבעה טפחים: שתים מכניסה דסובב ושתים מכניסה דקרנות; וכיון דלא הוי אמה - לא חשיב
לה): מזבח כמה הוי?
- חמשין ותמניא (דכולן אמותיו היו בנות ששה, חוץ
משתי אמותיו מן הרצפה ועד היסוד, ואמה גובה של קרן); פלגיה דמזבח כמה הוי? - עשרין ותשעה; מקרנות
ועד סובב כמה הוו? - עשרין ותלתא; כמה בציר לפלגיה דמזבח? – שיתא, ותנן: 'אם
עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשירה'!
דיקא נמי דכתיב
'חיק האמה' 'ואמה רוחב' (ד'חיק
האמה' – גובהה, 'ואמה רוחב' –
כניסה': מדקרי להאי 'חיק האמה' ולהאי 'אמה
רוחב', ושָׁני בדיבוריה) - שמע מינה.
וכמה אמה
בינונית?
אמר רבי יוחנן:
ששה טפחים.
אמר רבי יוסי
בר אבין אף אנן נמי תנינא: 'רבי מאיר אומר: השלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה'
(שמעינן ליה לרבי מאיר דאמר לעיל 'כל האמות היו
בבינוניות', אלמא 'בינונית' היינו בת ששה).
מכלל דהויא אמה
דנפישא מינה (בתמיה)?
אִין! והא תנן [כלים
פ"יז מ"ט]: 'שתי אמות
(מקלות שבהן מודדין האמות, והן 'אמה') היו בשושן הבירה (חדר אחד
היה בנוי על שער המזרחי של עזרה, ומצוייר כתבנית שושן הבירה): אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית
דרומית; שעל קרן מזרחית צפונית יתירה על של משה (בת ששה) חצי אצבע; שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה
עליה חצי אצבע, נמצאת יתירה על של משה אצבע; ולמה אמרו 'אחת גדולה ואחת קטנה'? כדי
שיהו האומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה, כדי שלא יבואו לידי מעילה (שהיה גזבר
מתנה עם האומנין "כך וכך אמות בנין תבנו לבדק הבית בכך וכך דמים באמה של
משה" ומחזירין לו למדת אמה גדולה שיתירה עליה אצבע, כדי שיוסיפו על תנאם
משלהם, שלא יפחתו ונמצאו נהנים מן ההקדש יותר ממה שעשו, ובאין לידי מעילה)'.
ותרתי למה לי?
חדא לכספא
ודהבא (כשמתנין צורפי זהב לעשות טבלא בת חמש או בת עשר באמה
של משה - עושין אותה למדת האמה היתרה עליה חצי אצבע, ולא באותה שיתירה עליה אצבע:
לפי שאומנות יקרה היא, ואין טוב להפסידן כל כך), וחדא לבניינא.
תנן התם [מדות
פ"א מג]: 'שער המזרח, עליו
שושן הבירה צורה (מצויירת)' - מאי טעמא?
רב חסדא ורב
יצחק בר אבדימי: חד אמר: כדי שידעו (ויראו) מהיכן באו (ויתנו
הודאה למלכות שהוציאם משם)! וחד אמר: כדי שתהא אימת מלכות (פרס) עליהן (ולא ימרדו
בהם).
אמר רבי ינאי:
לעולם תהא אימת מלכות עליך, שנאמר: (שמות יא,ח) וירדו
כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר [צא אתה וכל העם אשר ברגליך
ואחרי כן אצא ויצא מעם פרעה בחרי אף] - ואילו לדידיה ('ותרד אלי והשתחוית לי') לא קאמר ליה! (ואע"ג
דמסקנא הכי הוה: 'ויקם פרעה לילה' [שמות
יב,ל])
רבי יוחנן אמר:
מהכא: שנאמר (מלכים א יח,מו) ויד
ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב עד באכה יזרעאלה (וירץ
אליהו לפני אחאב, שהיה רוכב על סוסו, משום כבודו: שאין דרך מלכים ללכת יחידי).
(גבי מעיין שעתיד לצאת מבית קדשי
הקדשים קאי:) (יחזקאל
מז,יב) [ועל
הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר כי
מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה (והיו כתיב)
פריו למאכל] ועלהו לתרופה: רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי (ואיידי
דאיירי בפלוגתא דרב חסדא ורב יצחק נקט לה הכא, וקדריש נוטריקון 'לתרופה'): חד אמר להתיר פה שלמעלה (פה
אלמים: שכל אלם האוכל ממנו נרפא), וחד אמר להתיר פה שלמטה (פה
רחם של עקרות).
איתמר: חזקיה
אמר להתיר פה אלמים; בר קפרא אמר: להתיר פה עקרות. (חזקיה
ובר קפרא מפרשא מילתייהו טפי והיא היא.)
תנו רבנן [דומה
לספרא אמור פרשתא יג פרק יח משנה א ומשנה
ג]: 'אילו נאמר (ויקרא
כד,ה) ולקחת סלת ואפית אותה שתים עשרה חלות [שני
עשרנים יהיה החלה האחת] [פסוק
ו] ושמת אותם שתים מערכות [שש
המערכת על השלחן הטהר לפני ה'] ולא נאמר 'שש', הייתי אומר אחת של ארבע ואחת של שמונה; לכך
נאמר 'שש';
ואילו נאמר
'שתים מערכות שש המערכת', ולא נאמר 'שתים עשרה', הייתי אומר 'שלש של שש שש' (ד'שתים
מערכות' - הרי תרין; 'שש המערכת' - הוי
מערכת שלישית; ובספרים דכתב בהו 'שלש של שלש' - הכי משמע: אילו לא נאמר 'שתים
עשרה' אלא 'שתים מערכות, שש' - הוי משמע שתים מערכות של שלש, ואם
תרצה להוסיף שלישית - סגי בשלש חלות)! לכך נאמר 'שתים עשרה' (דמשמע:
ותו לא);
ואילו נאמר
'שתים עשרה חלות' ו'מערכות', ולא נאמר 'שתים' ו'שש' (אלא 'ונתת
אותם מערכות המערכת על השולחן') - הייתי אומר 'שלשה של ארבע ארבע', לכך נאמר 'שתים' ו'שש''; - הא עד שלא יאמרו שלש מקראות הללו לא
למדנו; הא כיצד? נותן שתים מערכות של שש שש, ואם נתן אחת של ארבע ואחת של
שמונה - לא יצא; שתים של שבע שבע: רבי אומר: רואין את העליונה כאילו אינה.'
והא בעינן (ויקרא
כד,ז) ונתת על [המערכת
לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה לה'] (וכי יהיב לה על השביעית - איכא חציצה)?
אמר ליה רב
חסדא לרב המנונא, ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא: רבי לטעמיה, דאמר 'על = בסמוך', דתניא: [ויקרא כ,ז] 'רבי אומר: ונתת
על המערכת לבונה זכה [והיתה
ללחם לאזכרה אשה לה'] – 'על = בסמוך';
אתה אומר
'על = בסמוך'? או אינו אלא על ממש?
כשהוא אומר (שמות
מ,ג) [ושמת
שם את ארון העדות] וסכות על הארון את הפרוכת - הוי אומר 'על' = בסמוך' (פרוכת
- מחיצה הוא, וקרי ליה 'על')!
כל הכלים
שבמקדש [ארכן לארכו של בית]:
תנו רבנן: 'כל
הכלים שבמקדש (שלחנות) - ארכן לארכו של בית (ממזרח
למערב), חוץ מארון,
שארכו לרחבו של בית; וכך היה מונח, וכך היה בדיו מונחין'.
מאי קאמר?
הכי קאמר: 'כך
היה מונח' -( מנא לן?) מדבדיו כך היה מונחין (מד'כך
היו בדיו מונחים': ממזרח למערב, כדאמר בהך ברייתא לקמן: 'מכלל דאורך הארון מצפון
לדרום, ורוחבו ממזרח למערב: דבדים בפותיא דארון קיימי, כדאמרינן לקמן).
ובדיו מנלן (דממזרח
למערב)?
דתניא: [תוספתא
יומא פרק ב משנה יג: שני בדי ארון היו יוצאים מן הארון עד
שמגיעין לפרוכת (פרוכת היתה פרוסה בפתח בית קדשי קדשים לצניעות בעלמא,
ולא משום מחיצה: דהא אמה טרקסין הואי במקדש ראשון! וכי תימא: לוקמה במקדש שני דהוי
פרוכת - ליכא למימר: דבמקדש שני לא הוה ארון ובדים, דיאשיהו גנזו [במסכת
יומא (דף נב:)]; ועוד: דקרא - במקדש ראשון כתיב!),
שנאמר:] (מלכים
א ח,ח) ויאריכו הבדים [ויראו
ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה]; יכול לא היו נוגעין בפרוכת?
תלמוד לומר
'ויראו';
אי 'ויראו' - יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין?
תלמוד לומר
'לא יראו החוצה'; הא כיצד?
(מנחות צח,ב)
דוחקין
ובולטין בפרוכת (ובולטין
בפרוכת, לפי שהיה הארון כנגד הפתח, כדאמרינן במגילה (דף י:):
'ארון שעשה משה, כשמונח בדביר - היה לו עשר אמות ריוח ממנו לכותל לכל צד, והדביר
היה עשרים על עשרים, ומקום ארון אינו ממעט בדביר: דבנס היה עומד' אלמא באמצע הדביר
קאי, והפתח נמי היה באמצע בכותל מזרחי, והיו הבדים בולטין בפרוכת שבפתח), ודומין כמין שני דדי אשה, שנאמר (שיר
השירים א,יג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין' (אלמא בדים
- ממזרח למערב קיימי: ראשן אחד למערב וראשן אחד למזרח, בתוך הפתח; ושמע מינה:
רוחבו של ארון ממזרח למערב, שהיה אורכו של בית).
ומנלן דבדיו
לפותיא דארון הוו יתבי? דילמא לארכו דארון הוו יתבי?
אמר רבי יהודה:
תרי גברי באמתא ופלגא לא מסתגי להו (אי הוו
בדים לאורכו - לא היה בין בד לבד אלא אמה ומחצה)!
ומנא לן
דבארבעה הוו דרו להו?
דכתיב: (במדבר
י,כא) [ונסעו
הקהתים נשאי המקדש והקימו את המשכן עד באם] ' ונסעו הקהתים'= תרי, 'נושאי המקדש' נמי תרי ('הקהתים'
= שנים, 'נושאי המקדש' שנים, 'והקימו
הלוים את המשכן כשהיו רוצים לחנות עד
בואם - אלו נושאי הארון).
תנו רבנן [תוספתא
מנחות פ"יא מ"ו]: עשרה
שולחנות עשה שלמה המלך, שנאמר: (דברי הימים ב ד,ח) ויעש שולחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל [ויעש
מזרקי זהב מאה] - ואם תאמר חמשה
מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח, אם כן מצינו ששולחן (חמש
שולחנות) בדרום (שהפתח היה
באמצע ההיכל בכותל מזרח,י ונמצאו חמשה שבשמאל דרך כניסה - כולם בדרום), והתורה אמרה (שמות כו,לה) [ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת
המנרה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה] והשולחן תתן על
צלע צפון!? אלא של משה
באמצע: חמשה מימינו (בדרומו) וחמשה משמאלו (בצפונו,
וכולן בצפון ההיכל; ולקמן מפרש היכי מנחי).
תנו רבנן [תוספתא
מנחות פ"יא מ"ו]: עשר
מנורות עשה שלמה, שנאמר (דברי הימים ב ד,ז) ויעש
את המנורות הזהב עשר כמשפט[ם] ויתן בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל, ואם תאמר חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח, אם
כן מצינו מנורה בצפון, והתורה אמרה (שמות כו,לה) [ושמת את השלחן מחוץ לפרכת] ואת המנורה נוכח השולחן [על
צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון]!? אלא של משה באמצע, חמשה מימינה וחמשה משמאלה.
תני חדא 'מחצי
בית ולפנים היו מונחין (מונחין כל השולחנות, ואין אחד מהן
בחצי מן החיצון לצד הפתח)', ותני
חדא 'משליש הבית ולפנים היו מונחין' - ולא קשיא: מר קא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי
היכל, מר לא קא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל. (שההיכל
ששים אמה ארכו, כדכתיב (מלכים א ו,ב) והבית
אשר בנה המלך שלמה לה' [ששים אמה ארכו ועשרים רחבו
ושלשים אמה קומתו]; ומאותן ששים היו עשרים בדביר, כדכתיב (שם
פסוק כ) ולפני הדביר עשרים אמה ...
וההיכל ארבעים, כדכתיב (שם, פסוק יז) וארבעים
באמה היה הבית הוא ההיכל לפני; והשולחנות יושבים בעשרים אמה של
היכל של צד הדביר; מאן דתני 'משליש הבית' - חשיב כל הששים אמה של דביר ושל היכל,
ומאן דתני 'מחצי הבית ולפנים' לא חשיב אלא היכל לחודיה!)
תנו רבנן: 'מזרח
ומערב היו מונחין (השולחנות - ראשן אחד למזרח וראשן
אחד למערב, דהיינו אורכו לאורכו של בית) - דברי רבי; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: צפון ודרום'.
מאי טעמא דרבי?
גמר ממנורה: מה
מנורה מזרח ומערב (השלשה קנים במזרח והשלשה במערב) - אף הני נמי מזרח ומערב.
ומנורה גופה
מנלן?
מדכתיב בנר
מערבי: (ויקרא כד,ג) [מחוץ
לפרכת העדת באהל מועד] יערוך אותו
אהרן [מערב עד בקר] לפני ה' [תמיד חקת עולם לדרתיכם] (דמשמע:
אותו לפני ה' ואין אחר לפני ה') - מכלל דכולהו לאו 'לפני ה'' (אלמא חד הוא דהוי כלפי מערב לצד בית קדשי
הקדשים; אלמא מזרח ומערב מונחים, והחיצון של צד מערב - קרי ליה 'נר מערבי'); ואי סלקא דעתך צפון ודרום - כולהו נמי (דכולהו
נרות – דהיינו פי הפתילות -) 'לפני
ה'' (שוות
למערב) נינהו!?
ורבי אלעזר
ברבי שמעון - מאי טעמא?
גמר מארון: מה
ארון צפון ודרום (אורכו לרוחבו של בית, כדאמרינן
לעיל, וכך היה מונח, וכך היו בדיו מונחין) - אף הני נמי צפון ודרום.
ורבי נמי ליגמר
מארון?
דנין חוץ מחוץ (מנורה
ושולחן - שניהם בהיכל) ואין
דנין חוץ מבפנים.
ורבי אלעזר
ברבי שמעון ליגמר ממנורה?
אמר לך: מנורה
גופה צפון ודרום הוה מנחה; אלא הכתיב 'יערוך אותו אהרן ובניו' (דמשמע: אחד לפני ה' ותו לא)? דמצדד להו אצדודי (לעולם
צפון ודרום מנחי, ואפילו הכי ליכא אלא חד כלפי מערב, והיינו אמצעי: שפי הפתילה
כלפי מערב, ושאר הפתילות מצודדות פיהן כלפי האמצעי: ששלש של צד צפון מצודדות כלפי
דרום, ושלש של צד דרום מצודדות כלפי צפון), דתניא: '(במדבר ח,ב) [דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך
את הנרת] אל מול פני המנורה
יאירו שבעת הנרות - מלמד שהיו
מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי (אמצעי
עומד על גופה של מנורה, והשאר על הקנים; ומשמע קרא: אותן שעל הקנים מצודדות כלפי
אותה של מערב);
אמר רבי
נתן: מכאן שאמצעי משובח (לגבי
שלש שקורין בספר תורה בשני ובחמישי, ואמרינן במסכת מגילה (דף כא:):
אין פוחתין מעשרה פסוקים, וקאמר רבי נתן דאמצעי משובח וקורא ארבעה, והשאר שלשה
שלשה)'.
בשלמא למאן
דאמר מזרח ומערב - היינו דהוו יתיבי עשרה (שולחנות) בעשרים (כדאמרן
לעיל: מחצי הבית ולפנים מונחים; וקסלקא דעתך ראשו של זה בצד ראשו של זה קיימי
כולהו; ואיכא למימר: אף על גב דאי אפשר שישבו עשר שולחנות של עשרים אמה בעשרים אמה
מצומצמות שלא יצאו קצת חוץ לעשרים אמות הפנימיות, איכא למימר לא דק כולי האי הא
דקתני לעיל 'מחצי הבית ולפנים'), אלא למאן דאמר צפון ודרום, עשרה בעשרים (דהיינו
לרוחבו של היכל) היכי הוו
יתבי (והלא רוחבו אינו אלא עשרים, ועשרה שולחנות של עשרים
אמה בעשרים אמה - היכי יתבי? הא אי אפשר לצמצם שלא יהא ריוח מועט בין שולחן לשולחן)? ותו (אי נמי
מצו יתבי - נמצא שמילאו את כל רוחב ההיכל) - כהנים היכי הוו עיילי (וכהנים
ביום הכפורים היכי עיילי לפני ולפנים? אי נמי בכל שבת נכנסין ארבעה [שמונה] כהנים,
כדקתני במתניתין: שנים ליטול שני סדרים הישנים, ושנים לסדר שני הסדרים החדשים
[ושנים ליטול שני בזיכין ושנים לסדר שני בזיכין], ועומדים אלו כנגד אלו: טפחו של
נוטל בצד טפחו של מסדר, ואי כל רוחב ההיכל מלא - היכי אזלי כהנים הנוטלין באידך
גיסא דשולחנות)? ותו:
מצינו חמשה שלחנות בדרום (וקרא כתיב
(שמות כו,לה) 'על צלע
צפון')! ותו:
שלחן דמשה (דאמרן לעיל 'באמצע מונח') - היכא מנח ליה?
וליטעמיך, למאן
דאמר 'מזרח ומערב' נמי: שלחן דמשה היכא הוה מנח ליה (אישתכח
דיתיב הך שלחן כולו בעשרים אמות חיצוניות)? אלא (והשתא
מתרץ לכולהו פירכי): מי סברת
חד דרא הוה (כולהו עשר, ראשה של זו בצד ראשה של
זו)? תרי דרי נינהו (חמשה
מינייהו ראשה של זו בצד ראשה של זו, ושל משה אצלן, לפניהם ולא בשורתן, ושורה אחרת
של חמשה אצל אותה של משה ולא בשורתה, ואותם חמשה - ראשה של זו בצד ראשה של זו)!
(למאן דאמר מזרח ומערב הכי יתבי [עיין
בציור בגמרא] ולמאן דאמר צפון ודרום יתבי הכי [עיין
בציור בגמרא].)
(מנחות צט,א)
בשלמא למאן
דאמר 'צפון ודרום' - שפיר (דאף על גב
דלא אפשר שלא יהא מקצתן מן השולחן בדרום, דאי אפשר לצמצם שולחנות של עשר אמות בעשר
אמות - אפילו הכי דמאי דטפי מטפח [לא הוי] לא חשיב ליה); אלא למאן דאמר 'מזרח ומערב (הוא
האורך, והרוחב מצפון לדרום)', מכדי שלחן (שורה
הצפונית) כמה משוך מן
הכותל (מכותל צפוני)? - שתי אמות ומחצה (שיהו
כהנים הנושאים שני סדרים יכולים להלך זה בצד זה, כדאמרינן במתניתין: דשנים היו
מסדרין בבת אחת; ושלחן רוחב אמה), ואמה דידיה (ושלחן
רוחב אמה), ושתי אמות
ומחצה דביני ביני (בין שורה צפונית לשלחן של משה), ואמה (דידיה), ושתי אמות ומחצה דביני ביני (בינו
לשורה דרומית), ואמה דידיה (ואמה
רוחב השולחנות; הרי עשר אמות ומחצה)
- אישתכח דקאכיל
מי סברת שלחן
דמשה בהדייהו הוה יתיב (באמצע ממש, דליבעי שתי הפרשות של
שתי אמות ומחצה)? לא (שלא
יהא מונח ביניהם ממש)! (אלא
משוך לצד מערב וראשו מכוון כנגד אויר שבין שתי השורות, דהשתא ליכא אלא חדא הפרשה) דמידלי ליה ומנח ליה, ומיתתי להו לדידהו פורתא (מושיבם
לצד מזרח, במקום נמוך: דבית המקדש היה משופע, ולצד מערב מגביה יותר), כתלמיד היושב לפני רבו (נמוך
הימנו; כך אותם של שלמה נמוכין משל משה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי
רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .