דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
(מנחות צח,ב)
וליטעמיך, למאן
דאמר 'מזרח ומערב' נמי: שלחן דמשה היכא הוה מנח ליה (אישתכח
דיתיב הך שלחן כולו בעשרים אמות חיצוניות)? אלא (והשתא
מתרץ לכולהו פירכי): מי סברת
חד דרא הוה (כולהו עשר, ראשה של זו בצד ראשה של
זו)? תרי דרי נינהו (חמשה
מינייהו ראשה של זו בצד ראשה של זו, ושל משה אצלן, לפניהם ולא בשורתן, ושורה אחרת
של חמשה אצל אותה של משה ולא בשורתה, ואותם חמשה - ראשה של זו בצד ראשה של זו)!
(למאן דאמר מזרח ומערב הכי יתבי [עיין
בציור בגמרא] ולמאן דאמר צפון ודרום יתבי הכי [עיין
בציור בגמרא].)
(מנחות צט,א)
בשלמא למאן
דאמר 'צפון ודרום' - שפיר (דאף על גב
דלא אפשר שלא יהא מקצתן מן השולחן בדרום, דאי אפשר לצמצם שולחנות של עשר אמות בעשר
אמות - אפילו הכי דמאי דטפי מטפח [לא הוי] לא חשיב ליה); אלא למאן דאמר 'מזרח ומערב (הוא
האורך, והרוחב מצפון לדרום)', מכדי שלחן (שורה
הצפונית) כמה משוך מן
הכותל (מכותל צפוני)? - שתי אמות ומחצה (שיהו
כהנים הנושאים שני סדרים יכולים להלך זה בצד זה, כדאמרינן במתניתין: דשנים היו
מסדרין בבת אחת; ושלחן רוחב אמה), ואמה דידיה (ושלחן רוחב
אמה), ושתי אמות
ומחצה דביני ביני (בין שורה צפונית לשלחן של משה), ואמה (דידיה), ושתי אמות ומחצה דביני ביני (בינו
לשורה דרומית), ואמה דידיה (ואמה
רוחב השולחנות; הרי עשר אמות ומחצה)
- אישתכח דקאכיל
מי סברת שלחן
דמשה בהדייהו הוה יתיב (באמצע ממש, דליבעי שתי הפרשות של
שתי אמות ומחצה)? לא (שלא
יהא מונח ביניהם ממש)! (אלא
משוך לצד מערב וראשו מכוון כנגד אויר שבין שתי השורות, דהשתא ליכא אלא חדא הפרשה) דמידלי ליה ומנח ליה, ומיתתי להו לדידהו פורתא (מושיבם
לצד מזרח, במקום נמוך: דבית המקדש היה משופע, ולצד מערב מגביה יותר), כתלמיד היושב לפני רבו (נמוך
הימנו; כך אותם של שלמה נמוכין משל משה).
תנו רבנן [תוספתא
מנחות פ"יא מ"ו]: עשרה
שלחנות עשה שלמה, ולא היו מסדרין אלא על של משה, שנאמר (מלכים א ו,מח) [ויעש שלמה את כל הכלים
אשר בית ה' את מזבח הזהב] ואת
השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב ('את
השלחן' - לשון יחיד);
עשר מנורות
עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה, שנאמר: (דברי
הימים ב יג,יא) [ומקטרים
לה' עלות בבקר בבקר ובערב בערב וקטרת סמים ומערכת לחם על השלחן הטהור ו]מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב [בערב
כי שמרים אנחנו את משמרת ה' אלקינו ואתם עזבתם אתו] ['מנורת'
לשון יחיד];
רבי אלעזר
בן שמוע אומר: על כולם היו מסדרין (פעמים בזה פעמים בזה), שנאמר (דברי הימים ב ד,יט) [ויעש שלמה את כל הכלים
אשר בית האלקים ואת מזבח הזהב ו]את
השולחנות ועליהם לחם הפנים, ובכולן היו מדליקין, שנאמר (דברי הימים
ב ד,כ) את המנורות ונרותיהם
לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור;
רבי יוסי ברבי
יהודה אומר: לא היו מסדרין אלא על של משה; אלא מה אני מקיים 'ואת השלחנות אשר עליהם לחם הפנים זהב'? - אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש: שנים שהיו
באולם מבפנים לפתח הבית (אצל
פתח ההיכל), אחד של כסף ואחד של
זהב (והאי
דקרי הכא 'כסף' ובמתניתין 'שייש': משום
דשייש לבן ככסף): על של כסף נותן
לחם הפנים בכניסתו (כשמגיעין
לפתח מניחין אותו עליו, ועומדין לפוש), ועל של זהב ביציאתו (ושם
היה מונח עד שיוקטרו הבזיכין, כדקתני מתניתין): שמעלין בקודש ולא מורידין (כגון:
בכניסתו מניחו על של כסף. וכשמגיע להיכל - מסדר על של משה שמצופה זהב - הרי עלייה;
ולא מורידין - לכך ביציאתו מניחו על של זהב); אחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד.
ומנא לן דאין
מורידין?
אמר רבי: דאמר
קרא: (שמות מ,יח) ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את
קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו (מִדְרֵישיה וסיפיה דקרא בלשון הקמה, דאפילו בצחות
הלשון לא הורד - שמע מיניה אין מורידין; ואי נמי דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת
העמודים והאדנים, שמע מינה אין מורידין:
לפיכך לא נתעסקו בו אחרים; לשנא אחרינא: מעיקרא 'ויקם
משה את המשכן', דהיינו יריעות: שבתחילה פורס היריעות, ולא הורידן
בהקמת העמודים והאדנים, אלא אחז היריעות בידו עד שהקים כולן)
ומנלן דמעלין?
אמר רבי אחא בר
יעקב: דאמר קרא: (במדבר יז,ג) את מחתות החטאים האלה
בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות
לבני ישראל: בתחילה תשמישי מזבח -
ועכשיו גופו של מזבח!
(דברים י,ב) [ואכתב על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים] אשר שברת ושמתם בארון: תני רב יוסף: ('אשר
שברת ושמתם בארון' - שֶׁיָשִׂים השברים בארון) מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון; מכאן
לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון.
<סימן: ביטל
סרח ושכח>
אמר ריש לקיש:
פעמים
(מנחות צט,ב)
שביטולה
של תורה (כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה) זהו יסודה (כלומר
מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה), דכתיב: 'אשר שברת': אמר לו הקב"ה למשה: יישר כחך ששברת (שנאמר
'אשר שברת' ולא אמר ליה בלשון כעס - שמע מינה הסכימה עמו דעת השכינה כשביטל תורה
ושיברן, כיון דנתכוין לטובה).
ואמר ריש לקיש:
תלמיד חכם שסרח - אין מבזין אותו בפרהסיא, שנאמר: (הושע ד,ה) וכשלת
היום וכשל גם נביא עמך לילה [ודמיתי אמך] - כסהו כלילה;
ואמר ריש לקיש:
כל המשכח דבר אחד מתלמודו - עובר בלאו, שנאמר: (דברים ד,ט) [רק] השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים [אשר ראו
עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך], וכדרבי אבין אמר רבי אילעא, דאמר רבי אבין אמר רבי
אילעא: כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' - אינו אלא לא תעשה.
רבינא אמר: 'השמר' ו'פן' [בדברים ד,ט] - שני לאוין נינהו;
רב נחמן בר
יצחק אמר: בשלשה לאוין, שנאמר: 'השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח
את הדברים';
יכול אפילו
מחמת אונסו?
תלמוד לומר: 'ופן יסורו מלבבך': במסירם מלבו הכתוב מדבר;
רבי דוסתאי
ברבי ינאי אמר: יכול אפילו תקפה עליו משנתו (שלא
יכול להעמיד גירסתו)? - תלמוד לומר:
'רק' (מיעוט
הוא).
רבי יוחנן ורבי
אלעזר, דאמרי תרוייהו: תורה ניתנה בארבעים, ונשמה נוצרה בארבעים (צורת
הולד לארבעים יום [במסכת נדה (דף ל.)]): כל המשמר תורתו - נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר
את התורה - אין נשמתו משתמרת.
תנא דבי רבי
ישמעאל: משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו, אמר: כמדומה אתה שאם אתה מאבדה שאני נוטל
ממך איסר בדמיה? נשמתך אני נוטל ממך!
משנה:
שני שולחנות
היו באולם מבפנים על פתח הבית (אצל פתח
ההיכל, בכניסתו), אחד של שייש ואחד
של זהב; על של שייש נותנים לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקודש
ולא מורידין (ולא היו מניחים אותו שם אלא
להראותו שמעלין בקדש: דעכשיו מניחו על של שייש, ומיד נושאו בהיכל ומסדרו על של זהב
של משה, ועל של זהב ביציאתו עד שיוקטרו בזיכין - כדקתני לקמן), ואחד של זהב מבפנים, שעליו לחם הפנים תמיד;
וארבעה כהנים נכנסין: שנים בידם שני סדרים, ושנים בידם שני בזיכין, וארבעה מקדימין
לפניהם: שנים ליטול שני סדרים, ושנים ליטול שני בזיכין; המכניסים עומדים בצפון (דהכי
שפיר: דאותן מסדרין העבודה יהו בצפון: דקדושת צפון חמירא) ופניהם לדרום (וסתמא
כמאן דאמר 'שולחנות מזרח ומערב מונחין, ורוחבן צפון ודרום'), והמוציאין עומדים בדרום ופניהם בצפון; אלו
מושכין ואלו מניחין (ועד שלא יגביהו הן מן השלחן - אלו
מניחין), וטפָחו של זה
כנגד טפחו של זה, שנאמר (שמות כה,ל) [ונתת על השלחן לחם פנים] לפני תמיד;
רבי יוסי אומר:
אפילו אלו נוטלין (לעצמן) ואלו מניחין (אחר
שסילקו) - אף היא היתה 'תמיד' (כדמפרש
טעמא בגמרא: דאין 'תמיד' אלא שלא ילין שולחן לילה אחד בלא לחם);
יצאו ונתנום על
שלחן הזהב שהיה באולם, הקטירו הבזיכין - והחלות מתחלקות לכהנים.
חל יום כפורים
להיות בשבת (ואין יכולין לאוכלו היום): החלות מתחלקות לערב (ולא
למחר: דנפסל בלינה לאחר זמנו שנסתלק);
חל להיות בערב
שבת - שעיר של יום הכפורים (של מוסף,
שהוא חטאת, והוא 'שעיר הנעשה בחוץ', ונאכל לכהנים) נאכל לערב (בלילי
שבתות, אף על פי שאין יכולין לבשלו בשבת);
והבבליים (הכהנים
הבבליים) אוכלין אותו כשהוא חי (כשחל
יום הכפורים בערב שבת) מפני שדעתן
יפה.
גמרא:
תניא: רבי יוסי
אומר: אפילו סילק את הישנה (מערכות
שעמדו שם בשבת זו) שחרית וסידר את
החדשה ערבית - אין בכך כלום; אלא מה אני מקיים 'לפני תמיד'? - שלא ילין (בלילה) שלחן בלא לחם.
אמר רבי אמי:
מדבריו של רבי יוסי (דאמר משום דעמד הישן שחרית מעט
בשלחן והחדש ערבית מעט קרי ליה 'תמיד') - נלמוד (שמע מינה): אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית -
קיים מצות (יהושע א,ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך [והגית
בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל].
אמר רבי יוחנן
משום רבי שמעון בן יוחי: אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים 'לא ימוש'; ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ (שלא
יאמר 'בקרית שמע סגי', ולא ירגיל בניו לתלמוד תורה).
ורבא אמר: מצוה
לאומרו בפני עמי הארץ (דסבר: משום קרית שמע נוטל שכר גדול
כזה 'כי אז תצליח את דרכיך' - אם היה עוסק כל היום כל שכן ששכרו גדול, ומרגיל את
בניו לתלמוד תורה; לישנא אחרינא: סברי הנך רבנן דמצי פטרי נפשייהו בקרית שמע,
ויתבי כולי יומא וגרסי! שמע מינה שכר גדול יש).
שאל בן דמה בן
אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל: כגון אני, שלמדתי כל התורה כולה - מהו ללמוד
חכמת יונית?
קרא עליו המקרא
הזה 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה': צא ובדוק שעה שאינה לא מן
היום ולא מן הלילה (דבר
שלא יהא בעולם) ולמוד בה חכמת יונית!
ופליגא (הא
דרבי ישמעאל, דאמר חובה ללמוד כל היום) דרבי שמואל בר נחמני, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: פסוק זה אינו
לא חובה ולא מצוה אלא ברכה: ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר,
שנאמר (שמות לג,יא) [ודבר
ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה] ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל - אמר לו הקדוש ברוך הוא: "יהושע! כל כך
חביבין עליך דברי תורה - לא
ימוש ספר התורה הזה מפיך" (הבטיחו
שלא תשתכח תורתו ממנו)!
תנא דבי רבי
ישמעאל: דברי תורה לא יהו עליך חובה (כאדם שיש
לו חוב, ואומר "מתי אפרענו ואיפטר" - כך לא יאמר אדם "אשנה פרק אחד
ואיפטר"), ואי אתה רשאי לפטור
עצמך מהן.
אמר חזקיה: מאי
דכתיב (איוב לו,טז) ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה [ונחת
שלחנך מלא דשן]?: בוא וראה שלא כמדת
הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם, אדם מסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי
מיתה (הסתת אדם אינה אלא לרעה כמו (דברים יג,ז) כי
יסיתך אחיך בן אמך [או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר
לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך]), והקדוש ברוך הוא מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי
חיים, שנאמר 'ואף הסיתך (הקב"ה
ללמוד תורה כדי לינצל מגיהנם:) מפי צר'" מגיהנם שפיה צר (ולמה
פיה צר? -) שעשנה צבור (שיהא
עשנה צבור בתוכה ולא יצא חוץ, כדי שידונו רשעים באש ובעשן)
(מנחות ק,א)
בתוכה
ושמא תאמר: כשם
שפיה צר - כך כולה צרה?
תלמוד לומר (ישעיהו
ל,לג) [כי
ערוך מאתמול תפתה גם היא (כתיב: הוא) למלך
הוכן] העמיק הרחיב [מדרתה
אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה] העמיק הרחיב (כיון שבא לעומק - מיד מרחיב; ובגיהנם משתעי, דרישיה
דקרא 'כי ערוך מאתמול תפתה');
ושמא תאמר:
למלך (לתלמיד שפירש מן התורה; 'מלך' קרי לתלמיד חכם דכתיב (משלי
ח,טו) 'בי מלכים ימלוכו') לא הוכנה (גיהנם
שלא יהא נידון בה)?
תלמוד לומר: גם היא למלך הוכן;
שמא תאמר: אין
בה עצים?
תלמוד לומר: מדורתה אש ועצים הרבה;
ושמא תאמר: זה הוא
שכרה (שמצלת מגיהנם, אבל שכר אחר אין לה)?
תלמוד לומר: (איוב
לו,טז) [ואף
הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה
ונחת שולחנך מלא דשן.
חל יום הכיפורים
להיות בשבת [החלות מתחלקות לערב;
חל להיות בערב שבת - שעיר של יום הכפורים נאכל לערב;
והבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה]:
אמר רבה בר בר חנה
אמר רבי יוחנן: לא בבליים הם, אלא אלכסנדריים (של
מצרים) הם, ומתוך ששונאין
את בבליים - קורין אותם (את האלכסנדריים, שעושין מנהג
רעבתנות) על שם בבליים.
תניא נמי הכי: רבי
יוסי אומר: לא בבליים הם, אלא אלכסנדריים הם, ומתוך ששונאין את בבליים - קוראין אותן
על שם בבליים.
אמר לו רבי יהודה:
תנוח דעתך שהנחת דעתי (משפחת רבי יהודה - מבבל היתה,
לפיכך שמח בדברי רבי יוסי).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .