דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף ג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות ב,ב)
גמרא:
מכדי כולהו (עריות מה
שפטורות מן הייבום) מ'אחות אשה' ילפינן (לקמן
בשמעתין) - ליתני אחות אשה ברישא!? וכי תימא 'תנא חומרי חומרי נקט, ורבי
שמעון היא, דאמר שריפה חמורה (בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין מט,ב))' (ולהכי תנא רישא 'בתו' 'ובת בתו'... כולהו
עד 'אם חמיו' בשריפה) - אי הכי ליתני חמותו ברישא, דעיקר
שריפה בחמותו כתיבא ((ויקרא כ,יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא
באש ישרפו [אתו ואתהן ולא תהיה זמה
בתוככם])! ועוד: בתר חמותו ליתני כלתו, דבתר שריפה - סקילה חמורה (כלתו בסקילה
[בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין נג,א)]
וכל שאר עריות דמתניתין אינן במיתת בית דין אלא בכרת)!?
אלא בתו, כיון דאתיא מדרשא (ליאסר עליו) - חביבא
ליה (לתנא, ואקדמה ברישא ולקמן מפרשי לה).
(יבמות ג,א)
כולהו נמי (לענין פטור
ייבום) מדרשא אתו (מאחות אשה)!
נהי דלענין ייבום אתיין מדרשא -
עיקר איסורייהו (משום ערוה בכל מקום) בהדיא כתיב בהו (אבל); בתו (מאנוסתו,
דאיירי בה במתניתין) - עיקר איסורא מדרשא, דאמר רבא: אמר לי
רב יצחק בר אבדימי: אתיא 'הנה' 'הנה' (לאיסורא) אתיא 'זמה' 'זמה' (לשריפה;
דבתו מאשתו - וכן בת בתו ובת בנו - ילפא מ-ערות אשה ובתה לא תגלה [את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה
היא [ויקרא יח,יז)]
- והרי בתו מאשתו בכלל בת אשתו, אבל בתו מאאנוסתו לא משתמעא דכתיב 'ערות אשה',
ולשון אישות - דעל ידי קידושין משמע; וגלי רחמנא בבת בתו ובת בנו מאנוסתו בהאי קרא
(ויקרא יח,י) ערות בת בנך או בת בתך [לא תגלה ערותן כי ערותך הנה] והכא לשון אישות לא כתיב; ואכתי 'בתו' לא כתיב הכא, וילפינן בגזירה שוה:
כתיב הכא בקרא דאנוסה 'כי
ערותך הנה' וכתיב
בקרא אחרינא דאישות 'שארה
הנה' - מה התם בתו כבת
בתו - אף כאן בתו כבת בתו [## גזירה שוה מופנית משני הצדדים, כי אין צורך
ב'שארה הנה' ואין צורך ב'ערותך הנה']; אתיא 'זמה' 'זמה' (לשריפה:
כתיב הכא בבתו מאשתו (ויקרא יח,יז)'זמה היא' וכתיב בשריפה: [ויקרא כ,יד: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה] זמה היא באש ישרפו [אתו ואתהן ולא תהיה זמה
בתוככם] - מה להלן שריפה אף כאן שריפה; ובתו
מאנוסתו - הא ילפינן מ'הנה' 'הנה' מבת אשתו).
השתא דאמרת כל מלתא דאתיא מדרשא
חביבא ליה, ליתני לאחות אשה לבסוף (דכולהו מינה ילפינן לענין פטור ייבום לקמן)?
איידי דאיירי באיסור אחוותא -
תנא אחות אשתו.
וליתנייא להאי בבא לבסוף (כל איסור
[אחוותא] ליתני לבסוף, ויקדים כלתו לאחותו כי היכי דתיהוי אחות אשה לבסוף)?
אלא תנא קורבי קורבי נקט (הנך דקריב
ליה טפי נקט ברישא): תנא בתו ובת בתו ובת בנו דקרובי עצמו (ואין בכולן
קרובות כאלו), ואיידי דתנא שלשה דורות למטה דידיה - תנא נמי שלשה דורות למטה
דידה (דאשתו, ואף על גב דהנך לאו
משום קורבה דידיה - אסירן ליה); ואיידי דתנא שלשה דורות למטה דידה - תנא
שלשה דורות למעלה דידה (חמותו; ולמעלה דידיה לא מצי למיתני מידי, דהא אמו
לא אתיא ליה לייבום שהרי אסורה לאחיו מאביו משום אשת אביו); ותנא אחותו ואחות אמו דקרובי
עצמו (טפי מכלתו: דכלתו לאו קרובתו היא, אלא מכח קדושי בנו נאסרה עליו), ואיידי
דאיירי באיסור אחוה תנא אחות אשתו; ובדין הוא דליקדמה לכלתו מקמי אשת אחיו שלא היה
בעולמו, דלא משום קורבא הוא דאסירא (כלומר וכיון דקרובין נקט ואזיל, וכלתו ואשת אחיו
שלא היה בעולמו ואשת אחיו מאמו - לאו משום קורבא דידיה הוא דאסירן ליה, בדין הוא
דליתני כלתו מקמי אשת אחיו שלא היה בעולמו ומקמי אשת אחיו מאמו נמי, משום דכלתו
חמירא טפי מנייהו, והוה ליה למנקט חומרי כיון דלא מצי למינקט קורבי), אלא
איידי דאיירי באיסור אחוה - תנא אשת אחיו שלא היה בעולמו, והדר תנא כלתו.
ומאי איריא דתנא 'פוטרות'
(דמשמע
פטורות הן, [אבל] ואי בעי
מייבם)? ליתני 'אוסרות' (דהא ודאי אסורות הן, מאחר שאינן זקוקות לייבום
וקיימי באיסור אשת אח)?
אי תנא 'אוסרות' הוה אמינא אסור
לייבם, אבל מיחלץ חלצה (הוה אמינא אוסרות לייבום; וחליצה לא משתמעא מהכא,
שאין איסור בחליצה, והוה אמינא: מיחלץ חלצי על כרחו, שאין אשת אח מאב בלא בנים נפטרת
בלא חליצה) - קא משמע לן.
וליתני 'אסורה לחלוץ'?
מאי קעביד [איזה איסור יש אם יחלוץ?] (והלכך לא שייך לשון איסור בחליצה אלא לשון
פטור)?
אלמה לא (שייך [לשון] איסור)? (הא ודאי שייך): אם אתה אומר 'חולצת' (אתי למימר) מתייבמת!
כיון דבמקום מצוה (מצות יבום) - הוא
דאסירה צרה (צרת הבת וכדמפרש במתניתין, דמשפטרה הכתוב מזיקת ייבום קיימא ליה באשת אח
שיש לו בנים), ושלא במקום מצוה שריא (כגון נכרי שנעשה חתנו, ולו אשה אחרת, ומת - מותרת
אשתו לחמיו, כדתנן לקמן (דף יג,א)
גבי שש עריות חמורות מאלו במתניתין) - משום הכי תני 'פוטרות' (דאי תנא
'אוסרות' - משמע שהבת אוסרתה עליו ליקח, [וק"ו], שלא במקום מצוה, אבל
'פוטרות' לא משתמע איסורא משום צרתה של בת, אלא הבת פוטרתה מייבום, ואיסורא שכיב
עלה ממילא, דהויא באיסור אשת אח שיש לה בנים; ומשום אשת אח הוא דמיתסר; 'שלא במקום
מצוה' -דליכא, איסור אשת אח עלה שריא).
ומאי איריא דתני 'מן החליצה
ומן הייבום' - ליתני 'מן הייבום' לחודיה (דהא עיקר מצוה היא וחליצה ממילא משתמע)?
אי תנא 'מן הייבום' - הוה אמינא
מיחלץ חלצה (שלא להפקיע מצות ייבום), יבומי לא מייבמה (אבל יבומי
לא משום גזירת הכתוב ד'לצרור') - קא משמע לן (מתניתין הואיל ופטרה הבת מזיקת יבום -
פטורה מן החליצה, ד)כל העולה לייבום (לזיקת ייבום) עולה לחליצה (לזיקת חליצה) וכל
שאינו עולה לייבום (לזיקת ייבום) אינו עולה לחליצה (פטורה מן
החליצה). (וכל היכא דאמרינן 'חולצת ולא מתייבמת' - משום ספקא
הוא.)
וליתני 'מן הייבום ומן החליצה' (וניתני
ייבום ברישא דהוא עיקר, דהא כתיב 'אם לא יחפוץ האיש לקחת... וחלצה (דברים כה,ז-ט), הא אם חפץ לייבם, מייבם - אלמא מצות ייבום ברישא)? אי נמי
'מן החליצה' לחודה?
אבא שאול היא, דאמר: מצות חליצה
קודמת למצות ייבום (בפרק 'החולץ' (לקמן לט,ב): 'אבא שאול אומר: הכונס יבמתו לשום נוי ולשום
אישות כאילו פוגע בערוה, וקרוב בעיני להיות הולד ממזר').
מנינא דרישא (דמשמע
ט"ו ותו לא) למעוטי מאי, ומנינא דסיפא ('הרי אלו
פוטרות', דמשמע
אלו ותו לא) למעוטי מאי?
(יבמות ג,ב)
למעוטי דרב ודרב אסי (דאמר רב:
צרת סוטה אסורה: שאם זינתה אשתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים - שתיהן פטורות; ורב
אסי אמר: צרת אילונית אסורה: שאם היה נשוי אילונית ואשה אחרת ומת בלא בנים - שתיהן
פטורות; ותרוייהו בפירקין (דף יא,ב)).
לרב ולרב אסי - למעוטי מאי?: אי
סבירא להו דהדדי - חדא למעוטי צרת ממאנת (הרי שהיה לאחיו יתומה קטנה ואשה אחרת ומת, ומיאנה
הקטנה ביבם זה - היא וצרתה אסורה לו, ומתניתין אשמעינן דאף על גב דאסירא עליה - לא
מיפטרה מחליצה, דהך איסורא מדרבנן היא, כדאיתא בפירקין: גזירה משום צרת בתו ממאנת) וחדא
למעוטי צרת מחזיר גרושתו (אחיו שגירש אחת משתי נשיו ונשאת לאחר, ועבר
והחזירה לאחר מיתת בעלה, ומת בלא בנים - שתיהן אסורות להתייבם; ואשמועינן מיעוטא
דמתניתין דחליצה בעיא); ואי לא סבירא להו דהדדי: חדא למעוטי
דחבריה, וחדא למעוטי או צרת ממאנת או צרת מחזיר גרושתו.
לרב ולרב אסי ליתנינהו (לסוטה
ואילונית בהדי הנך דמתניתין), לפי שאינה בצרת צרה (הואיל
ופוטרות צרותיהן: דכל הנך דמתניתין איכא למיתני 'הלכה צרתה ונשאת לאחיו השני כו',
שהרי אינה ערוה אלא לזה, אבל לאחיו השני ראויות הן, ואם ייבם אפילו את הצרה ולו
אשה אחרת, ומת, ונפלו לפני זה - פטורה אף הנכרית, מפני שהיא צרת צרתה של בתו; אבל
בסוטה ואילונית ליכא למיתני 'הלכה צרתה ונשאת לאחיו השני', דהא על כל האחין היא
אסורה ושהאיסור בא לה מכח קדושי בעלה הראשון, וכולן שוין בהן).
מנא הני מילי (דערוה וצרתה
וצרת צרתה לעולם פטורות)?
דתנו רבנן [דומה
לספרא קדושים פרשתא י פ"יא הלכות י-יג]: '(ויקרא יח,יח) [ו]אשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה': 'עליה' מה תלמוד לומר? (לכתוב 'לגלות ערותה בחייה' ותשמע נמי שבחיי אשתו
נאסרת עליו אחותה, ולאחר מיתה מותרת)? לפי שנאמר [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת
אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה
ויבמה] שומע אני אפילו באחת מכל עריות
האמורות בתורה הכתוב מדבר (אפילו נפלה לפניו לייבום אחת מן העריות תתייבם)! נאמר כאן 'עליה' ונאמר להלן 'עליה' [##
נראה שכאן גזירה שוה מופנית!]: מה להלן במקום
מצוה - אף כאן במקום מצוה, ואמר רחמנא 'לא תקח'; ואין לי אלא היא, צרתה מנין?
תלמוד לומר: 'לצרור' (ויקרא יח,יח: ואשה אל אחתה לא תקח לצרר, לגלות ערותה
עליה בחייה);
[הלכה
יא] ואין לי אלא צרתה, צרת צרתה מניין?
תלמוד לומר: 'לצרור' ולא 'לצור' (צרות הרבה משמע, מדלא כתיב 'לצור'); ואין לי אלא אחות אשה, שאר עריות
מניין? אמרת: מה אחות אשה מיוחדת, שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת
(בפרשת עריות כתיב בתר כולהו (ויקרא יח,כט) 'ונכרתו הנפשות העושות', וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת, כדיליף בפירקין (דף ט,ב)) ואסורה ליבם - אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה
חטאת - אסורה ליבם [## מה מצינו!]; ואין לי אלא הן, צרותיהן מניין? אמרת: מה אחות אשה מיוחדת
שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, ואסורה ליבם, וצרתה אסורה - אף
כל שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, ואסורה ליבם - צרתה אסורה [## מה מצינו]; מכאן אמרו חכמים: חמש עשרה
נשים (תו ליכא עריות בכרת חוץ משש עריות של משנתינו שאין בהם צד ייבום לעולם) פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן
החליצה ומן הייבום עד סוף העולם.
[הלכה
יב] יכול שאני מרבה אף שש עריות חמורות מאלו (שנשואות
לאחרים) שיהו צרותיהם אסורות (לינשא לזה)? אמרת: מה אחות אשתו מיוחדת שהיא ערוה,
וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, ואפשר לינשא לאחים, ואסורה ליבם, וצרתה
אסורה - אף כל שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, ואפשר לינשא
לאחים, ואסורה ליבם - צרתה אסורה, יצאו שש עריות חמורות מאלו: הואיל דאי אפשר
לינשא לאחים צרותיהן מותרות, שאין צרה אלא מאח (הואיל ופטרה הכתוב מזיקתו הרי היא עליו
באיסור אשת אח שיש לה בנים שהיא בכרת דכתיב ערות אשת אחיך אבל בעלמא לא רמי' איסור
אשת אח עלה ושריא ליה).
[הלכה
יג] אזהרה שמענו, עונש מניין (אם ייבם ערוה או צרתה)?
אמר קרא (ויקרא יח,כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות [האלה ונכרתו
הנפשות העשת מקרב עמם].'
טעמא, דכתב רחמנא 'עליה', הא לאו הכי הוה אמינא: אחות אשה
מייבמת (מייבם) - מאי טעמא (והלא בכרת קאי עלה)?
דאמרינן אתי עשה (דייבום) ודחי לא
תעשה (דמקרא ילפינן דאתי עשה ודחי לא תעשה, כדמפרש ואזיל).
אימר דאמרינן 'אתי עשה ודחי לא
תעשה' - לא תעשה גרידא; לא תעשה שיש בו כרת מי דחי? ותו, לא תעשה גרידא מנלן דדחי?
(יבמות ד,א)
דכתיב (דברים כב,יא) לא תלבש שעטנז [צמר ופשתים יחדו] (וסמיך ליה) (דברים כב,יב) גדילים תעשה לך [על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה] (ודרשינן סמוכין, ושרינן כלאים בציצית;
אלמא אתי עשה ודחי לא תעשה), ואמר רבי אלעזר: סמוכים מן התורה
מנין? שנאמר (תהלים קיא,ח) סמוכים לעד לעולם עשוים
באמת וישר.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address
on www.oocities.org/yeshol