דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף ד
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות ג,ב)
טעמא, דכתב רחמנא 'עליה', הא לאו הכי הוה אמינא: אחות אשה
מייבמת (מייבם) - מאי טעמא (והלא בכרת קאי עלה)?
דאמרינן אתי עשה (דייבום) ודחי לא
תעשה (דמקרא ילפינן דאתי עשה ודחי לא תעשה, כדמפרש ואזיל).
אימר דאמרינן 'אתי עשה ודחי לא תעשה' -
לא תעשה גרידא; לא תעשה שיש בו כרת מי דחי? ותו, לא תעשה גרידא מנלן דדחי?
(יבמות ד,א)
דכתיב (דברים כב,יא) לא תלבש שעטנז [צמר ופשתים יחדו] (וסמיך ליה) (דברים כב,יב) גדילים תעשה לך [על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה] (ודרשינן סמוכין, ושרינן כלאים בציצית;
אלמא אתי עשה ודחי לא תעשה), ואמר רבי אלעזר: סמוכים[1] מן התורה מנין? שנאמר (תהלים קיא,ח) סמוכים לעד לעולם עשוים
באמת וישר.
ואמר רב ששת [עוד
לימוד סמוכים:] 'אמר
רבי אלעזר משום רבי אלעזר בן עזריה: מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין, שאין חוסמין
אותה (אין [סותמין] טענותיה לכופה להתייבם לו, אלא כופין אותו וחולץ)!? ['חוסמין' - לישנא דקרא קא נקט, דיליף לה מ'לא
תחסום':) שנאמר (דברים כה,ד) לא תחסום שור בדישו, וסמיך ליה (דברים כה,ה) כי ישבו אחים יחדיו [ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה
ולקחה לו לאשה ויבמה]' (אלמא דרשינן סמוכין; וגבי כלאים בציצית
נמי דרשינן),
ואמר רב יוסף [בענין
לימוד סמוכין]:
אפילו למאן דלא דריש סמוכים בעלמא - במשנה תורה דריש (והאי סמוכים דכלאים בציצית במשנה תורה
הוא, ודרשינן), דהא רבי יהודה בעלמא לא דריש ובמשנה תורה דריש.
ובעלמא מנלן דלא דריש?
דתניא 'בן עזאי אומר: נאמר (בספר ואלה שמות) (שמות כב,יז) מכשפה לא תחיה, ונאמר (שמות כב,יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת: סמכו ענין לו (ענין הפרשה
סמוכה פרשת מכשף אצל שוכב עם בהמה, דגבי הדדי כתיבי): מה שוכב עם בהמה בסקילה (דכתיב באשה הנרבעת לבהמה 'דמיהם בם' (ויקרא כ,טז), וכל 'דמיהם בם'
- בסקילה היא, דגמרינן (סנהדרין כג,א)
מאוב וידעוני דכתיב בהו ירגמו
אותם דמיהם בם (ויקרא כ,כז)) - אף מכשפה
בסקילה.
אמר לו רבי יהודה:
וכי מפני שסמכו ענין לו, נוציא זה (מכשף) לסקילה (שהיא מיתה חמורה מכולן)? אלא: אוב וידעוני בכלל מכשפים היו (שנאמר 'לא תחיה'), ולמה יצאו? - להקיש להם (שזו מדה בתורה: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן
הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא) ולומר לך: מה אוב וידעוני בסקילה - אף מכשפה בסקילה.'
ובמשנה תורה מנלן דדריש?
דתנן [יבמות
פ"יא מ"א]: 'נושא אדם אנוסת אביו (שלא נאסרה עליו עולמית אלא אשת אביו, כדכתיב (ויקרא
יח,ח) ערות אשת אביך, ו'אשת' משמע על ידי אישות דקדושין) ומפותת אביו, אנוסת בנו (לאו כלתו
היא, דאין 'כלה' אלא מקודשת וראויה לחופה) ומפותת בנו; רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו', ואמר רב גידל אמר רב: מאי
טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (דברים כג,א) לא יקח איש את אשת אביו
ולא יגלה כנף אביו
- כנף שראה אביו לא יגלה.
וממאי דבאנוסה?
דכתיב מעילויה דקרא [דהיינו 'סמוך'], דכתיב (דברים כב,כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי
הנערה חמשים כסף [ולו תהיה לאשה תחת אשר
ענה לא יוכל שלחה כל ימיו] וסמיך ליה (דברים כג,א) לא יקח איש [את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו].
ורבנן?
אי הוה סמיך ליה – כדקאמרת; השתא דלא
סמיך ליה (דכתיב לא יקח איש את אשת אביו [תחילת
הפסוק דברים כג,א] בינתים), בשומרת יבם הכתוב מדבר, ולעבור עליו
בשני לאוין[2].
ובמשנה תורה מאי טעמא דדריש?
איבעית אימא משום דמוכח (מוכח
למדרשינהו אהדדי סמכינהו), ואיבעית אימא משום דמופני[3]:
איבעית אימא משום דמוכח, דאם כן
לכתביה רחמנא (לההיא 'לא
יגלה כנף אביו') גבי
עריות (אי לטפויי לאוי גבי אשת אב קאתי)!
ואיבעית אימא משום דמופני: דאם
כן לכתוב רחמנא 'לא
יקח איש את אשת אביו', 'לא
יגלה כנף אביו'
למה לי?
(יבמות ד,ב)
שמע מינה לאפנויי (לאנוסתו של
אביו דיליף מסמוכים דלעיל).[4]
וגבי ציצית נמי: איבעית אימא משום
דמוכח, ואיבעית אימא משום דמופנה:
איבעית אימא משום דמוכח: דאם כן, לכתביה רחמנא גבי
פרשת ציצית; למאי הלכתא כתביה הכא?
ואיבעית אימא משום דמופנה: מכדי כתב [ויקרא יט,יט: את חקתי תשמרו: בהמתך לא תרביע כלאים,
שדך לא תזרע כלאים]
ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך',
'לא תלבש שעטנז' למה לי? שמע מינה לאפנויי (ולמדרש סמוכים)!
הני מצרך צריכי: דאי כתב רחמנא 'לא יעלה עליך' [בלבד], הוה אמינא כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפילו מוכרי
כסות (שאין
מתכוונים להנאת חימום) -
כתב רחמנא 'לא תלבש שעטנז' דומיא דלבישה דאית ביה הנאה; ואי כתב רחמנא 'לא תלבש' [בלבד] - הוה אמינא 'דוקא לבישה דנפיש הנייתה, אבל העלאה
לא' - כתב רחמנא 'לא יעלה עליך'.
אם כן, לכתוב רחמנא 'לא תלבש שעטנז', 'צמר
ופשתים' למה לי (אי לאשמועינן דכלאים צמר ופשתים הוא דקאסר
- לא צריך!)? מכדי כתב 'ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך', ותנא דבי רבי ישמעאל: 'הואיל ונאמרו בתורה
סתם בגדים ופרט לך הכתוב באחד מהן (גבי נגעים) צמר ופשתים (בבגד צמר או בבגד פשתים (ויקרא יג,מז)) - אף כל צמר ופשתים'; 'צמר
ופשתים' דכתב רחמנא למה לי? - שמע מינה לאפנויי!
ואכתי איצטריך (למכתב 'צמר ופשתים' הכא גבי לבישה, ואף על גב דכתיב 'בגד' בהעלאה, דמשמע צמר ופשתים): סלקא דעתא אמינא העלאה היא [שרק בהעלאה האיסור
הוא רק בצמר ופשטים], דלא
נפיש הנאתה, אבל לבישה, דנפיש הנייתה - כל תרי מיני אסר רחמנא; כתב רחמנא 'צמר ופשתים'.
אם כן, לשתוק קרא מיניה, ותיתי 'שעטנז' 'שעטנז'
מהעלאה.[5]
ותנא דבי רבי ישמעאל (דילפינן אליביה כלאים בציצית מדאייתר 'צמר ופשתים' למיסמכיה ל'גדילים תעשה לך') -
טעמא דכתב רחמנא 'צמר ופשתים', הא לאו הכי, כלאים בציצית [## מכל שני מינים] הוה אמינא דאסר רחמנא? [## אך זה אינו
מסתבר, שהרי] והכתיב [במדבר טו,לח: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם [לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת], ותנא דבי רבי ישמעאל: 'כל 'בגדים' - צמר ופשתים הם' (והאי 'בגדיהם' דציצית - משמע בין של צמר בין של פשתים), ואמר רחמנא עביד ליה תכלת (נמי לפשתים), ותכלת עמרא הוא! [## והיות וברור שבבגד פשתים של הכהנים יש תכלת, שהוא צמר
– מדוע צריך 'צמר
ופשתים'
להתיר כלאים בציצית?]
וממאי דתכלת עמרא הוא?
מדשש = כיתנא (דכתיב (שמות לט,כח) מכנסי בד שש משזר,
ו'בד' היינו פשתים, כדמפרש ב'בא לו כהן גדול' במסכת יומא (עא,ב): 'בד - דבר
העולה בד בבד'), תכלת - עמרא הוא (וכן שאר צבעים האמורים בבגדי כהונה:
ארגמן ותולעת שני - שאין בגדי כהונה אלא מצמר ופשתים, דכתיב בספר יחזקאל (מד,יז) ביום הכיפורים: 'בִּגְדֵי
פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר [בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר
הַפְּנִימִית וָבָיְתָה]'
- שמע מינה שעבודות החיצונות יש בהם צמר עםם פשתן ולא מין אחר; ומדמפרש קרא 'שש'
באחד מן המינין - שמע מינה שאר המינין צמר היו).
איצטריך [צמר ופשתים]: סלקא
דעתא אמינא כדרבא (אי לא כתב רחמנא 'צמר ופשתים' - הוה דרשינן 'הכנף' - מין כנף, כרבא,
למימר דלבגד פשתים עשה פשתן ולצמר עשה צמר, וצבעינן תכלת, אבל כלאים לא; קא משמע
לן דרשא דסמוכין דאפילו כלאים, והכי הוי מסקנא דמילתא, אלא דקא מפרש ואזיל מילתיה
דרבא),
דרבא רמי: כתיב 'הכנף' [במדבר טו,לח:
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם, ונתנו על ציצת הכנף
פתיל תכלת] - מין כנף (עשה ציצית ממין הכנף, ואם טלית של משי -
עשה ציצית של משי), וכתיב 'צמר ופשתים' (וכתיב 'צמר
ופשתים ... גדילים תעשה לך',
דמשמע עשה ציצית מצמר ופשתים);
הא כיצד? צמר ופשתים פוטרין בין במינָן בין שלא במינָן, שאר מינין - במינן פוטרין,
שלא במינן אין פוטרין.
והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא (דדריש 'הכנף' -
מין כנף, דהא לתנא דבי רבי ישמעאל טלית של שאר מינין אינה חייבת בציצית,
דהא 'בגד' כתיב, ותנא דבי רבי ישמעאל קאמר כל 'בגד' - צמר ופשתים)!
איצטריך (צמר ופשתים אף על גב דלא דריש תנא דבי רבי ישמעאל מין כנף
לשאר מינין): סלקא דעתא אמינא (לגבי טלית של צמר ופשתים דריש) כי דיוקא דרבא (דדריש 'ציצית' - מין כנף): 'הכנף' - מין כנף, והכי קאמר רחמנא: 'עביד ליה צמר
לצמר, ופשתים לפשתים, וכי עבידת צמר לצמר – צבעיה, אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר –
לא' - כתב רחמנא 'צמר ופשתים', דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר [שצריך תכלת]
(קא משמע לן דרשא דסמוכין למישרי כלאים בציצית).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה
– נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
[1] Yevamos 4
1)
DERIVING AN "ISUR" THROUGH "SEMUCHIN"
QUESTION: Rebbi Yehudah maintains that "Semuchin" -- the method of
deriving Halachos through the proximity of one verse to another -- can only be
used if there is a compelling reason ("Muchach") to do so (for example, one of
the verses being expounded is out of place and belongs somewhere else), or if
one of the verses is extra ("Mufneh").
One such incident of Semuchin that Rebbi Yehudah expounds is the verse,
"Lo Yikach Ish Es Eshes Aviv, v'Lo Yigaleh Kenaf Aviv" -- "A man
shall not take the wife of his father, and he shall not uncover the cloak of
his father"
(Devarim
23:1).
Rebbi Yehudah utilizes Semuchin to derive that the phrase "Lo Yegaleh
Kenaf Aviv" is teaching that one may not marry "Anusas Aviv," a
woman who was raped by his father. Which verse is extra ("Mufneh"), such
that Rebbi Yehudah can apply Semuchin? The Gemara says that the Torah did not
have to add "Lo Yegaleh Kenaf Aviv," since we already know from the
first half of the verse that a person may not take his father's wife. Since
the second half of the verse is extra, it must be teaching us, through Semuchin
(proximity
to the previous Parashah which deals with the laws of rape), that it
is prohibited to marry "Anusas Aviv."
The Rabanan, who argue with Rebbi Yehudah and permit a man to marry a woman who
was raped by his father, understand the verse differently. They say that
"Lo Yegaleh Kenaf Aviv" is not teaching the prohibition of
"Anusas Aviv," but rather it is teaching the prohibition of marrying
the "Shomeres Yavam" of one's father (a woman who is bound to do Yibum
with one's father, but has not yet performed Yibum or Chalitzah).
Why, then, when explaining the view of Rebbi Yehudah, does the Gemara say that the second half of the verse is
repetitive? We see from the Rabanan that it is not repetitive -- it is teaching
the Isur of "Shomeres Yavam" of
one's father! Consequently, that part of the verse is not extra, and thus Rebbi
Yehudah should not be able to apply Semuchin to learn the Isur of "Anusas
Aviv!" (TOSFOS
DH Im Ken)
ANSWERS:
(a) TOSFOS
says that Rebbi Yehudah considers only one word to be extra, not the entire
second half of the verse. If it was teaching only the Isur of "Shomeres
Yavam," then it would have said, "v'Lo Yegaleh *Kenafav*,"
without
adding the extra word "Aviv," since it already said "Aviv"
in the middle of the verse and it is clear that "Aviv" (his
father)
is the subject of the verse. Since the word "Aviv" is extraneous,
Rebbi Yehudah has license to apply Semuchin.
(b) The
RIVAN answers that there is another reason why Rebbi Yehudah does not accept
that the verse is referring to "Shomeres Yavam" of one's father. This
woman who is bound to do Yibum with her deceased husband's brother (the
man's father)
is already prohibited to him with two Mitzvos Lo Ta'aseh -- the Isur of a
Yevamah marrying anyone other than her husband's brother ("Isur
Yevamah la'Shuk"), and the Isur of Eshes Achi Aviv (she is the wife of the father's
brother, which is an Ervah to the father's son). If this verse is referring to the
"Shomeres Yavam" of one's father, then it is teaching a *third* Lo
Ta'aseh for something that is already prohibited with two Isurim! To add a
third Lo Ta'aseh is illogical. Even though the first half of the verse is
adding an additional Lo Ta'aseh for the Isur of Eshes Aviv, that is only a
second Lo Ta'aseh; the verse would *not* teach a third Lo Ta'aseh. Therefore,
Rebbi Yehudah understands that the verse must be referring only to Eshes Aviv,
and thus the second half of the verse is extra and is teaching something by way
of Semuchin -- the Isur of Anusas Aviv.
(This
appears to be the approach of Rashi DH Lichtevei as well.)
[2] [## לאו אחד:
איסור אשת אחי אביו: (ויקרא יח,יד) ערות אחי אביך לא תגלה,
אל אשתו לא תקרב דדתך היא; אבל כידוע הסבר
לריבויי לאויי הוא הסבר חלש: פסחים כד,א: אמר ליה
רבינא לרב אשי: ואימא לעבור עליו בשני לאוין? ... א"ל: כל היכא דאיכא
למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי.
אבל: חגיגה י,ב: תוד"ה לעבור עליו בשני לאוין: ואע"ג דאמרינן (פסחים
כד,ב) כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי - הכא שאני ... ודומה
לו כמו שמצינו בריש יבמות (ד,א) דמוקמינן "לא יגלה" בשומרת יבם של אביו
בלאוי יתירי ולא מוקמינן ליה באנוסת אביו]
[3] [## לא מובן:
אם סבה לדרוש סמוכין הוא משום דמוכח – אזי אם מוכח בכל התורה גם צריך לדרוש, וכן
אם מופנה היא סבה לדרוש – אזי מדוע
סבה זו אינה טובה בכל התורה? ועוד: אולי לפי רבי יהודה צריך שני תנאים: גם
שהפסוקים במשנה תורה, וגם מוכח או גם שהפסוקים במשנה תורה, וגם מופנה, או אולי צריך שלשת התנאים? אם
אמרה הגמרא " איבעית אימא משום דמוכח ואיבעית אימא משום דמופני" –
והגמרא לא דחתה את הראיה שמוכח, ולא את הראיה ש מופנה – אולי לרבי יהודה צריך את
שני התנאים: גם מוכח וגם מופנה?]
[4] [## ואולי נאמר
משום דמוכח ומשום דאפנוי ומשום דבספר משנה תורה – שלרבי יהודה צריך את כל התנאים
כדי לדרוש סמוכין? אך מכל מקום רואים שרבי יהודה דרש – אך אולי הוא דרש מופנה, וכמו 'אם אינו ענין לאשת אביו
תנהו ענין לאנוסת אביו', שדומה יותר לאשת אביו מאשר 'שומרת יבם לאביו' שהיא מן
הסתם שומרת יבם גם לאחים האחרים של אביו, ובכלל לא דרש סמוכין?
אבל יש ענין
ללמוד איסור שומרת יבם של אביו: שהרי אמרה התורה: (דברים כה,ה) כי ישבו אחים יחדו,
ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה, ולקחה לו
לאשה ויבמה – אולי 'איש זר' אינו כולל את האחיינים, כמו שאינו כולל את האחים, וגם
האחיינים יכולים לקיים זרע לדודם? אולי לכן צריך ימוד לאסור את שומרת היבם? אך זה
אינו נראה, כי התורה חוזרת על התנאי של אחוה: אחים יחדו – ולא אח שלא היה בעולמו,
ועוד 'זרע לאחיו' - תמיד הדיון באחים. ואולי לכן רבי יהודה אינו לומד לאיסור שומרת
יבם של אביו.]
[5] [## לכאורה עד כאן
הסכום הוא שאמנם לא איצטריך, ובאמת מופנה, ולכן אפשר לומר שרבי יהודה דורש סמוכין
במשנה תורה, או בגלל שמופנה או בגלל שמוכח. אך הראיה טעונה הבהרה: לולא נכתב 'צמר
ופשתים' במקום כלשהו באמת לא הייתי יודע להגביל את איסור הכלאים לשני מינים אלה;
וגם מ'שעטנז' אי אפשר ללמוד גזירה שוה לגבי החומרים, שהרי הפירוש של שעטנז הוא
'שוע טווי ונוז' – הגדרה של אופן העיבוד של החוטים והבד, ולא של החומרים, ו'כלאים'
הוא כל שני מינים, ואם כן 'צמר ופשתים' אינו מופנה.]