דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף ה
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות ה,א)
תינח לתנא דבי רבי ישמעאל (דאייתור ליה 'צמר ופשתים' [## ומכאן
לומדים - לפי תנא דבי רבי ישמעאל –
על פי הסמוכין דאתי עשה ודוחה לא תעשה]); לרבנן (דלית להו כל בגדים צמר ופשתים והא צמר
ופשתים לא מייתר) מנא
להו (דאתי עשה
ודוחה לא תעשה)?[1]
תוספות יבמות ה,א ד"ה לרבנן מנא להו:
הוה מצי למימר דלא סברי כרבי יהודה, ולא בעי שיהא מוכח או מופנה! אלא ניחא ליה
לשינויי אפילו אי סברי כרבי יהודה.
ואי תימא: ומאן ניהו דפליג עליה דתנא דבי
רבי ישמעאל? רבי שמעון בן אלעזר? והא רבי שמעון בן אלעזר ואידך תנא דבי רבי ישמעאל
דבפרק 'במה מדליקין' (שבת כז,א)
מודו דבלא ריבוי הוו סתם בגדים צמר ופשתים!
אומר ר"י דהיינו ההיא ברייתא דפרק
התכלת (מנחות
לט,ב) דאמר רב נחמן התם 'השיראין
פטורה מן הציצית'; איתיביה רבא לרב נחמן: 'השיראין והכלך והסריקין - כולן
חייבין בציצית'!? ומשני: מדרבנן; אבל רבא, דפריך התם לרב נחמן לטעמא דמחייב
מדאורייתא וסבר לה כי ההיא ברייתא, ולית ליה שינויא דרב נחמן דמשני התם 'מדרבנן'.
נפקא להו 'מראשו', דתניא [דומה לספרא מצורע פרשה ב ד"ה פרק ב הלכה ד]: (ויקרא יד,ט: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו
את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס
את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר) 'ראשו' מה תלמוד לומר (במצורע כתיב 'יגלח את כל שערו' - הרי ראשו בכלל; למה לי דכתיב 'ראשו')!? [## יש בפסוק זה תיאורים מיותרים של השער שמגלחים: תחילה
כתוב 'יגלח
את כל שערו', אח"כ: 'את ראשו ואת זקנו', ועוד פעם 'ואת כל שערו יגלח'; - אם כן
יש כאן כלל ופרט וכלל, ולפי רבי ישמעאל היינו צריכים ללמוד כל כעין הפרטים כלומר:
שער שעל כל אברי ראשו, או שער במקומות מגולים כמו ראשו זקנו וגבות עיניו, אולי
כולל הזרועות והרגלים למעט שער בית הערוה - ואמנם נדרש בסוטה טז,א בכלל ופרט – וגם
ברבוי ומיעוט לשיטת רבי עקיבא]
לפי שנאמר (ויקרא יט,כז) לא תקפו פאת ראשכם [ולא תשחית את פאת זקנך] שומע אני אף מצורע כן! תלמוד לומר 'ראשו'[2]. [## כיצד משתמע
מזה שאמנם כן מגלחים את המצורע? אולי: את כל הראשים לא לגלח, אך את ראשו של המצורע
– כן לגלח?]
וקא סבר האי תנא הקפת כל הראש שמה הקפה (וקסבר האי תנא דאיצטריך ליה 'ראשו' לדחות לאו ד'לא
תקיפו' (ויקרא יט,כז), דהקפת כל הראש שמה הקפה, ולא אמרינן
'פאת' כתב רחמנא, הלכך: אי לאו דרבי קרא – הוה אמינא לא ליקוף) [## המחלוקת
הענין הקפה היא בשאלה זו: האם באיסור גילוח פאת הראש נאסר רק לגלח שת הפאות בלבד,
ושאר הראש יהיה עם שער? או האם גם אם מגלח את כל שערו הוא עובר על האיסור? לכן
צריך לימוד, כי לדעת הסובר שאין גילוח כל שער הראש נקרא הקפה – אין איסור לכתחילה!].
((המשך
רש"י:) אלמא
אשמעינן קרא דאתי עשה ודחי לא תעשה; ומהכא נפקא; הלכך איצטריך 'עליה' למיסר ערוה לייבום, דלא תימא אתי עשה דייבום
ודחי לאו דאחות אשה.)
איכא למיפרך: מה ללאו דהקפה, שכן לאו שאין שוה בכל
(דנשים אינן בלאו דהקפה בפרק קמא דקידושין (לה,ב);
[## אך מכאן - האם] תאמר בלאו דאחות אשה, שכשם שהוא מוזהר
עליה כך היא מוזהרת עליו דכתיב 'הנפשות העושות'
(ויקרא
יח,כט) - שניהם במשמע) [## לאו דהקפה
הוא לאו בעל תוקף מוגבל, ולכן נדחה על ידי מצות עשה, אך לאו רגיל לא נדחה, ורש"י
מעיר: וכל שכן לא יידחה לאו של עריות, שכאשר העבירה נעשית שני אנשים עוברים על
איסור! ולהלן, ד"ה 'תלמוד לומר זקנו' רש"י מדייק: שבלמוד מ'ראשו' בכל
זאת הפקנו מסקנה, שלאו שאינו שוה בכל נדחה על ידי עשה, ונשאר ללמוד ללאו בעל תוקף
כללי.]
אלא אתיא מ'זקָנו',
דתניא: '[ויקרא
יד,ט: והיה ביום השביעי
יגלח את כל שערו, את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו, ואת כל שערו יגלח; וכבס
את בגדיו, ורחץ את בשרו במים – וטהר] 'זקנו' מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא
כא,ה: לא יקרחה קרחה בראשם] ופאת זקנם לא יגלחו [ובבשרם לא ישרטו שרטת] (בכהנים כתיב) -
שומע אני אף כהן מצורע כן! תלמוד לומר 'זקנו' (לרבות זקן כהן מצורע דאתי עשה ודחי לא תעשה); ואם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל [## כפי שנאמר לעיל לגבי הראיה מ'ראשו'] - תנהו ענין ללאו השוה בכל (ואף על גב דהאי נמי לאו שאין שוה בכל -
ילפינן מיניה דכל לא תעשה נמי דחי: דאם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל דאתי עשה ודחי
ליה, דהא נפקא לן מ'ראשו' - תנהו ענין כו'). [## רש"י
להלן, ד"ה 'תלמוד לומר זקנו' לומד כאן כך: שבלמוד מ'ראשו' בכל זאת הפקנו
מסקנה, שלאו שאינו שוה בכל נדחה על ידי עשה, ונשאר ללמוד ללאו בעל תוקף כללי.]
ואכתי איצטריך (לגופיה לאשמועינן דלאו דפאת זקן כהנים
מידחי, דלא נפקא לן מראשו, ואף על גב דאין שוה בכל הוא: סלקא דעתא אמינא 'שאני כהנים (לאוי דכהנים, דחמירי), הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות - אפילו לאו
שאין שוה בכל לא דחיא (אכתי
לאו השוה בכל מנלן דדחי'?) -
קא משמע לן דדחי. [## דדחי -
דוקא בלאוים שחלים רק על חלק מהצבור, כגון כהנים, אך לאו כללי לא ידחה על ידי עשה.]
אלא אתיא מ'ראשו'
דהך תנא, דתניא [דומה לספרא מצורע פרשתה ב
פרק ב הלכה ד]:''ראשו' (בראשו דמצורע נמי קאי) מה
תלמוד לומר?
לפי שנאמר [במדבר
ו,ה: כל ימי נדר נזרו]
תער לא יעבר על ראשו [עד
מלאת הימם אשר יזיר לה'; קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] - שומע אני אף מצורע ונזיר כן - תלמוד
לומר: 'ראשו' (אלמא אתי עשה ודחי ל"ת; ואף על גב
דלאו שאינו שוה בכל הוא - אם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל, דהא נפקא לן מ'זקנו' דאידך
תנא - תנהו ענין ללאו השוה בכל)!
איכא למיפרך: מה לנזיר מצורע, שכן ישנו בשאלה! [## ולכן האיסור אינו תקף כל כך כמו איסור שלא ניתן לבטלו
על ידי שאלת חכם, אך לאו רגיל לא ידחה על ידי עשה]?
- דאי לא תימא הכי, הא דקיימא לן ד'אין עשה דוחה לא
תעשה ועשה' ליגמר מנזיר (בנזיר עשה ולא תעשה איכא: תער לא יעבור על ראשו, קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו [במדבר
ו,ה]) [## ונמלד שאמנם עשה דוחה לא תעשה ועשה]! אלא
מנזיר מאי טעמא לא גמרינן [והיות ואנו יודעים שאין לומדים כך - מוכרחים
להסכים שיש הסבר מדוע אין אומרים כך:]? דאיכא למיפרך 'שכן ישנו בשאלה' (לשאול לחכם ויתיר לו, הלכך אתי עשה ודחי ליה) – הכא נמי איכא למיפרך 'שכן ישנו בשאלה'.
אלא לעולם
(יבמות ה,ב)
מקרא קמא (דכלאים בציצית); (ודקאמרת לרבנן, דלא אייתר להו 'צמר ופשתים' - מנא להו דכלאים בציצית שרי, דליתי עשה ודחי לא
תעשה?)
אם כן (דלאו לאפנויי) -
לימא קרא 'ציצית תעשה לך'; 'גדילים' למה לי? שמע מינה לאפנויי.
האי - לשיעורא הוא דאתא (למנין חוטין): 'גדיל' – שנים (אי אפשר לעשות גדיל בפחות משני חוטין); 'גדילים' – ארבעה (חוטין; דמיעוט 'גדילין' - שנים): עשה גדיל ופותלהו מתוכו (וכתיב (במדבר טו,לח) 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל': אמרה תורה עשה מהנך ארבע חוטין גדיל אחד, דהוו להו שמונה חוטין
כשתוחבן בכנף הבגד; שיהיו תלויין פתילין שלא יעשה כולו גדיל אלא קצת גדיל וקצת ענף)!
אם כן לימא קרא 'לא תלבש שעטנז צמר ופשתים'; 'יחדו' למה לי? שמע מינה לאפנויי!
ואכתי מיבעי ליה ל'תוכף שתי תכיפות – חיבור,
ותכיפה אחת אינו חיבור'.(תכיפה: פויינ"ט: שתוחב תחיבה אחת במחט וחיבר כלאים: בגד צמר ובגד
פשתים יחד - אינו חיבור בפחות משתי תכיפות; להכי כתיב 'יחדיו': עד שיחברם יחד יפה). [## לולא הסבר רש"י 'בגד צמר ובגד פשתים יחד' הוה
אמינא שאם יש רק תכיפה אחת - אין כאן כלאים, ולכן אם העביר את הגדילים דרך חור אחד
בבגד לא יהיה כאן כלאים, וכל הלימוד של עשה מבטל לא תעשה שמתחיל בענין כלאים
בציצית נופל, כי אין בציצית איסור תורה, כי אין בציצית שתי תכיפות! ולכן פירש שדין
תכיפות הוא בחיבור 'בגד צמר ובגד פשתים יחד', ולא בהשחלת חוט לתוך בגד.]
אם כן לכתוב רחמנא 'לא תלבש צמר ופשתים יחדו', 'שעטנֵז' למה לי? שמע מינה לאפנויי!
ואכתי מיבעי ליה 'עד שיהא שוע (לשון חָלָק, שמתרגמינן 'שעיע' (בראשית כז,יא)) טָווּי ונוז (ארוג)' (מן התורה אינו חייב עד שיהיה הצמר והפשתן מתוקן יחד היטב במסרק)!
אלא כולה מ'שעטנז'
נפקא (דאי לאפנויי
לחוד - נכתוב 'לא תלבש כלאים צמר ופשתים', ומדאפיק רחמנא בלשון שעטנז - דרוש ביה
נמי הא).
אשכחן דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא; לא תעשה שיש
בו כרת היכא אשכחן דדחי, דאיצטריך 'עליה' למיסרה[3]?
- וכי תימא נילף ממילה (שדוחה עשה שלה לא תעשה דשבת שיש בה כרת)? - מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות ([ה]אמורים בפרשת מילה)!
- מפסח (שדוחה שחיטתו את השבת)? -
מה לפסח שכן כרת!
- מתמיד? - מה לתמיד שכן תדיר!
מחדא לא אתיא, תיתי מתרתי?
- מהי תיתי? ממילה ופסח? - שכן כרת!
- מפסח ותמיד? - שכן צורך גבוה (למזבח תאמר בעשה דייבום דליכא כל הני)!
- ממילה ותמיד? - שכן ישנן לפני הדבור (לפני מתן תורה)! [ואליבא דמאן דאמר: (חגיגה (ו,ב)) עולה שהקריבו ישראל במדבר (דכתיב (שמות כד,ה) ויעלו עולות) -
עולת תמיד הוה]
- ומכולהו נמי: שכן ישנן לפני הדבור!
אלא איצטריך: סלקא דעתא אמינא (אי לא כתיב 'עליה' לדרשא) 'תיתי
(עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת) מכבוד אב ואם', דתניא [ספרא קדושים פרשתא א הלכה י]: 'יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר:
(ויקרא יט,ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו [אני ה' אלקיכם] - כולכם (אתה ואביך ואמך) חייבין בכבודי (מ'אני ה''
דריש ליה); מאי לאו דאמר ליה
"שחוט לי", '"בשל לי" (דהוי אב מלאכה שחייבין עליה כרת);
וטעמא - דכתב רחמנא 'את שבתותי
תשמורו',
הא לאו הכי - דחי [וכן ידחה כל מצות עשה לאו שיש בו כרת כמו שבת, ומצות
יבום את איסור כרת דאשת אח]!
לא,
(יבמות ו,א)
לאו דמחמר (אחר בהמה, שהוא בלאו ד'לא תעשה כל מלאכה אתה... ובהמתך' (שמות כ,ט),
ובהאי לאו ליכא כרת, דלא עביד מעשה בגופיה, וכמאן דאמר בפרק 'מי שהחשיך' (שבת קנד,א): 'המחמר אחר בהמתו בשבת – פטור [מכלום]'). [## ואם כן,
שהברייתא מלמדת על לאו דמחמר, ומביאה פסוק שמלמד שהעשה של כבוד אב ואם אינו דוחה את
הלאו של מחמר – מכאן שלולא הפסוק היינו אומרים שהעשה של כבוד אב ידחה לאו דמחמר,
וזה לאו רגיל שנדחה על ידי עשה, ולא לאו שיש בו כרת!]
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
[1] Yevamos 5
EXPOUNDING "SEMUCHIN"
TO TEACH "ASEH DOCHEH LO TA'ASEH"
QUESTION: The Gemara discusses the source for the
principle of "Aseh Docheh Lo Ta'aseh" at length. It proposes that the
source that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh is derived from the proximity of the
prohibition of wearing Kil'ayim with the command to make Tzitzis for one's
garment. The proximity (Semuchin) of those two verses teaches that one may place threads of wool in a
garment of linen in order to make Tzitzis, the Mitzvas Aseh of Tzitzis thereby
being Docheh the Lo Ta'aseh of Kil'ayim.
The Gemara concludes that this
is a valid source for "Aseh Docheh Lo Ta'aseh" according to d'Vei
Rebbi Yishmael. According to d'Vei Rebbi Yishmael, there is an extra phrase in
the verse of Kil'ayim which gives us license to apply Semuchin and to learn
that the Aseh of Tzitzis is Docheh the Lo Ta'aseh of Kil'ayim. According to the
Rabanan, however, there is no extra phrase (because they require the phrase "Tzemer u'Pishtim" to teach
that the Isur of Kil'ayim applies only to a mixture of wool and linen and not
to any other mixture). Hence the Gemara asks that
according to the Rabanan, what is the source for the principle of "Aseh
Docheh Lo Ta'aseh," since we can only apply Semuchin if there is an extra
phrase.
What is the Gemara's question? Only Rebbi Yehudah requires
that there be an extra phrase ("Mufneh") in order to expound Semuchin -- the Rabanan who argue with d'Vei Rebbi
Yishmael can simply hold like the Rabanan who argue with Rebbi Yehudah and do
not require an extra phrase in order to expound Semuchin!
ANSWERS:
(a) TOSFOS (DH l'Rabanan) says that the Gemara is
just asking this question to cover all possibilities, just in case the Rabanan
hold like Rebbi Yehudah.
(b) The RITVA (and ME'IRI) answers that the Rabanan --
who argue with Rebbi Yehudah and apply Semuchin even when there is no extra
phrase -- do not go so far as to extend the law derived from Semuchin to other
cases through a Binyan Av, unless there is an extra phrase. When there is no
extra phrase, the law derived through Semuchin applies only to the specific
case mentioned in the verse, and cannot be applied to other cases.
(c) TOSFOS HA'ROSH in
the name of RABEINU MEIR explains that even if the Rabanan hold that we do
expound Semuchin, perhaps in this case the Semuchin does not teach us that one
is able to put Tzitzis of wool on a garment on linen. Perhaps according to the
Rabanan (who do not rule that any time the verse says
"Beged" it refers to Tzemer and Pishtim only) the Semuchin teaches a different Halachah altogether -- the Halachah
of Rava, that Tzitzis of wool or linen may be used for a garment of any
material (while Tzitzis made of any other material may only
be used for a garment made of the same material), but Tzitzis of linen may not be used for a garment of wool, but only
for a garment of linen (or another non-wool material).
[2] Yevamos 5
2) THE TEACHING OF THE VERSE OF "ROSHO"
QUESTION: The Gemara cites the verse, "Rosho" ("On the seventh day he shall shave off all of his hair, [and the
hair of] *his head*") (Vayikra 14:9), and says that it teaches
that the Mitzvas Aseh for a Metzora to shave his hair is Docheh the Lo Ta'aseh
of cutting off the hair of the corners of
one's head ("Hakafas ha'Rosh"). The Gemara suggests that this is the source for the principle of
"Aseh Docheh Lo Ta'aseh." The Gemara (5b) concludes that there is another source for
"Aseh Docheh Lo Ta'aseh" -- the verses that teach that the Mitzvas
Aseh of Tzitzis is Docheh the Lo Ta'aseh of Kil'ayim.
If we have a source, without the verse of "Rosho," that teaches that
an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh, then why do we need the verse of
"Rosho" at all? We already know that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh,
and thus we should simply
apply that principle to the situation of a Metzora who has a Mitzvas Aseh to
shave his entire head, even though there is a Lo Ta'aseh that prohibits shaving
one's entire head. If an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh in the case of Tzitzis and
Kil'ayim (where the Lo Ta'aseh applies to everyone), then certainly in the case of a Metzora -- where the Lo Ta'aseh
against shaving the entire head does not apply to everyone (women are not included in the prohibition) -- the Aseh should be Docheh the Lo Ta'aseh! (The Gemara in Nazir 58a actually implies that according to the Tana of
"Rosho," the source for "Aseh Docheh Lo Ta'aseh" is *not*
derived from the verses regarding Tzitzis, but from the word "Rosho"
in this verse. Our Sugya, however, clearly rejects this approach.)
הייתי יכול לפרש כך: 'יגלח את כל שערו' –כלל; 'את ראשו
ואת זקנו ואת גבת עיניו' - פרט, 'ואת כל שערו יגלח' – חזר וכלל לדורשו בכלל ופרט
וכלל, אך לא לחייב גילוח פיאות, ולא יבא עשה וידחה לא תעשה אלא רק במקום שאי אפשר
לקיים שניהם!!
ANSWERS:
(a) TOSFOS (DH Mah l'Lav) answers that the verse of
"Rosho" is needed to teach another Halachah, and not the Halachah of
"Aseh Docheh Lo Ta'aseh." It teaches that shaving the entire head is
considered "Hakafah" ("Hakafas
ha'Rosh Shmei Hakafah") and it would have been
prohibited had it not been for the Mitzvas Aseh.
(b) Alternatively,
without the verse of "Rosho," we might have thought that the second
verse quoted by the Gemara, the verse of "Zekano," is not referring
to the Mitzvah of a Kohen who was a Metzora to shave his hair, but
rather it is referring to a regular person who was a Metzora, and it is not
teaching a new Halachah of "Aseh Docheh Lo Ta'aseh va'Aseh" in the
case of a Kohen. We might have thought that the verse of "Zekano" is
talking about a
case where there is only a Lo Ta'aseh, and thus the Aseh is certainly Docheh
the Lo Ta'aseh, and it is not talking about a case where there is both an Aseh
and a Lo Ta'aseh not to shave. However, now that we have the verse of
"Rosho," we know that "Zekano" is referring to the case of
a Kohen Metzora, and it is teaching that an Aseh is Docheh both an Aseh and a
Lo Ta'aseh.
[3] Yevamoth 5b
3) A POTENTIAL SOURCE FOR "ASEH DOCHEH LO
TA'ASEH SHE'YESH BO KARES"
QUESTION: The Gemara searches for a source for the principle that "Aseh Docheh
Lo Ta'aseh she'Yesh Bo Kares." Since we find that the Torah went out of
its way, in the case of Tzitzis made from Kil'ayim, to specifically teach
that an Aseh is Docheh a normal Lo Ta'aseh (one that does not have Kares), we should be able
to infer that an Aseh is *not* Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares! Why does the
Gemara attempt to prove that an Aseh *is* Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares,
when we apparently have evidence that it is *not* Docheh a Lo Ta'aseh that has
Kares?
ANSWERS:
(a) TOSFOS (6a, middle of DH Ta'ama) explains that we
might have thought that perhaps the verse of Tzitzis does not teach that an
Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh. The verse might be teaching the Halachah of Rava,
that it is permitted to use Tzitzis of wool or linen for a garment of any type
of material (according to the Rabanan, and for both woolen and
linen garments according to Rebbi Yishmael, who holds that only those garments
are obligated in Tzitzis.) Without the verse, one
would have thought that Tzitzis must be made of the same material from which
the garment is made. That is why the Gemara thought that perhaps we do not
expound the verse of Tzitzis with regard to Aseh Docheh Lo Ta'aseh. Thus, we
are free to find another source that says that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh
that has Kares.
(b) TOSFOS suggests
further that perhaps the Aseh of Tzitzis is a weaker Aseh, because it does not
apply to everyone (women are exempt from the
Mitzvah of Tzitzis). Therefore, we need a verse
to teach that nonetheless it
is Docheh a Lo Ta'aseh (of Kil'ayim). (This answer does not explain why the Gemara
thought that it could learn from Milah that an Aseh is Docheh a Lo Ta'aseh that
has Kares; Milah is also a Mitzvah that does not apply to
everyone, and yet it is Docheh a Lo Ta'aseh that has Kares, and if so,
certainly the Mitzvah of Tzitzis should be able to be Docheh a normal Lo
Ta'aseh.)