דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף ז
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות ו,ב)
אמר רב שימי בר אשי: האי תנא [## 'משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד'] (דאיצטריך דנסיב לה קרא [לא תבערו אש בכל מושבותיכם] למיסר מיתת בית דין בשבת) -
לא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה (לאו משום דאי לא דאשמועינן ה"א דחיא משום טעמא דעשה דחי) אלא משום דמייתי (דדחי שבת) מקל וחומר, והכי קאמר: מה אני מקיים 'מחלליה מות יומת'? בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין, אבל מיתת בית
דין דחיא שבת מקל וחומר:
(יבמות ז,א)
ומה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת, רציחה
דוחה אותה, שנאמר [שמות כא,יד: וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה] מעם
מזבחי תקחנו למות (שאם היה
רוצח כהן ורוצה לעבוד עבודה - בית דין שולחים ומביאין אותו למות אלא אם כן היה על
גגו של מזבח ועבודה בידו, ולא 'מעל מזבחי') – שבת, שנדחת מפני עבודה -
אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה!
ומאי 'או אינו' דקאמר (הואיל ומקל
וחומר אתיא דדחיא - היכי מצינו למימר 'או אינו אלא אפילו מיתת בית דין לא דחיא')?
הכי קאמר: קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה את
העבודה (מ'ולאחותו' בפרק קמא דמגילה (ג,ב)) ואין דוחה את השבת (- אף אני
אביא רציחה, דאף על פי שדוחה עבודה לא תדחה שבת);
(והאי ד)הדר אמר ('או אינו אלא אפילו בשבת'- הכי הדר ואמר): קבורת
מת מצוה תדחה שבת (קבורת מת מצוה גופה תדחה שבת כו') מקל
וחומר: ומה עבודה - שהיא דוחה שבת - קבורת מת מצוה דוחה אותה מ'ולאחותו', שבת - שנדחה מפני עבודה -
אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה! תלמוד לומר: (שמות לה,ג) 'לא תבערו [אש בכל מושבתיכם
ביום השבת]'.
ולמאי דסליק אדעתיה (למימר) מעיקרא (דהאי
דאיצטריך ליה קרא - משום דאי לא כתביה הוה אמינא) דאתי עשה ודחי לא תעשה - מאי 'או
אינו' דקאמר (היכי מצי למימר 'או אינו' דלא דחי - במאי תיתי לן
דלא תדחה)?
הכי קאמר: מה אני מקיים [שמות
לא,יד: ושמרתם את השבת כי
קדש הוא לכם] מחלליה מות יומת [כי כל העשה בה מלאכה - ונכרתה הנפש ההוא
מקרב עמיה] - בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית
דין, אבל מיתת בית דין דחי שבת, דאתי עשה ודחי לא תעשה;
הדר אמר: אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי לא
תעשה - לא תעשה גרידא; לא תעשה שיש בו כרת מי שמעת ליה דדחי (היינו דהדר ואמר או אינו אלא אפילו במיתת בית
דין לא תדחי לאו דשבת, שהרי יש בו כרת)?
הדר אמר: (היינו דהדר ואמר 'או אינו אלא אפילו בשבת') אטו עשה
דוחה את לא תעשה - לאו לא תעשה חמור מיניה [## כל לא תעשה ממצות העשה] (שהרי לוקין עליו), ו[אף על פי כן]קאתי עשה ודחי ליה [ורואים שאין
ענין הדחיה תלוי בחומרא, ואם כן] מה לי חומרא זוטא ומה לי חומרא רבה!? תלמוד לומר: 'לא תבערו'.
[## אם כן עד כאן אין ראיה שעשה דוחה לא תעשה באיסורי
כרת; ואם כן מדוע צריכים את 'עליה' (ויקרא יח,יח) לומר שאין עשה דוחה לא תעשה כאן?]
(יבמות ז,א)
אלא [איצטריך] (לעיל קאי, דאוקימנא דהא דאיצטריך 'לא
תבערו'' משום דאי לא כתב רחמנא הוה מייתינן בק"ו, ולאו משום דאתי עשה ודחי
ל"ת דכרת, ו'עליה' למה לי?) סד"א תיהוי האי אשת אח דבר שהיה
בכלל ([ויקרא
יח,כט: 'כי כל אשר יעשה מכל
התועבות האלה ונכרתו [הנפשות העשת מקרב עמם]'
- כלל בכל העריות כרת) ויצא מן הכלל ללמד (שאם אין לה
בנים תתייבם) - לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא,
דתניא [ספרא ברייתא דרבי ישמעאל פרשתא א פרק א הלכה א]: 'דבר שהיה בכלל ויצא מן
הכלל [ללמד לא ללמד על עצמו יצא
אלא ללמד על הכלל כלו יצא] כיצד: 'והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים [אשר לה'] וטומאתו עליו [ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] (ויקרא ז,כ)'; והלא שלמים בכלל קדשים היו (שכבר כלל
כרת בכולן: [ויקרא כב,ג: אמר אליהם
לדרתיכם] כל איש אשר יקרב
מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו [בני ישראל לה' וטמאתו עליו - ונכרתה הנפש ההוא
מלפני - אני ה']) ולמה יצאו (בפסוק זה שני[ת])? להקיש אליהן ולומר לך מה
שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח, יצאו קדשי בדק הבית (שאם אכלן
בטומאת הגוף פטור [## מכרת או מחטאת, אך חייב במעילה])'
- הכא נמי הא [ב"ח: הוה אמינא] אשת אח בכלל כל העריות היתה, ולמה
יצתה ('יבמה
יבא עליה')? להקיש אליה ולומר לך: מה אשת אח שריא - אף כל עריות נמי שריין.
מי דמי? התם כלל באיסור ופרט באיסור (איכא למיתני
'למה יצתה'); הכא כלל באיסור ופרט בהיתר [## אם כן לכאורה ברור למה יצאת: להתיר במקרה המיוחד!] (ולאו להך דרשא דמי דהא בדבר החדש יצא לידון)! הא לא דמי אלא (להך דרשא:) ל'דבר
שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש שאי אתה יכול להחזירו לכללו (ולהשוותו
לכללו ולא להשוות כללו לו) עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש' (הילכך בלאו 'עליה' נמי לא אתי לן שאר עריות
לייבום),
דתניא [ספרא ברייתא דרבי ישמעאל פרשתא א פרק א הלכה ד]: 'דבר שהיה בכלל ויצא לידון
בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש – כיצד? 'ושחט את הכבש (באשם מצורע
כתיב, (ויקרא יד,יג)) במקום אשר ישחט את החטאת ואת
העולה, במקום הקדש, כי כחטאת האשם הוא (כדין החטאת כך דין אשם זה) לכהן [קדש קדשים הוא]', שאין תלמוד לומר 'כחטאת האשם' (דהא אשם זה אם לשחיטה בצפון הלא כבר נאמר
בו ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואם למתן דמים ואכילתו הרי הוא ככל אשמות
בכלל זאת תורת האשם בצו את אהרן)! ומה תלמוד לומר 'כחטאת האשם'? לפי שיצא אשם מצורע (מכלל שאר
אשמות) לידון בדבר החדש (שאינו בשאר אשמות): בבהן יד ובהן רגל הימנית; (והואיל ויצא
מכללו) יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח?
שייך ליבמות
ז,א:
יומא מ,ב תוד"ה מה במקום שלא קידש
הגורל כו': הקשה מורי הר"ר שמואל בר מנחם זצ"ל: היכי גמר מהכא? והא יום
הכפורים דבר שהיה בכלל כל הקרבנות שקידש בהם השם ויצא לידון בדבר החדש - בגורל -
אי אתה יכול להחזירו לכללו ולכולי עלמא איהו לא גמר מכלליה באיזהו מקומן (זבחים
מט,א)?
ונראה לי דאפילו יצא לידון בדבר החדש - גמרי
מהדדי בקל וחומר או במה מצינו אם אין להשיב, אבל אם יש להשיב לא גמרינן. אבל דבר
שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא כו' - כמו הבערה וכיוצא בה - גמרינן
מיניה, אפי' אם יש להשיב אין משיבין כמו על ג"ש והיקש שאין משיבין עליהן.
תדע דבפרק קמא דיבמות (ז,א) פריך:
מאי איצטריך 'עליה' למיסר עריות לייבם? מהיכא תיתי דלישתרו דאיצטריך
"עליה" למיסר? קא ס"ד תיתי מאשת אח דהוה ליה דבר שהיה בכלל ויצא
ללמד וכו'?! ופריך: הא לא דמי אלא ליצא לידון בדבר החדש וכו' עד אלא סד"א
תיתי אחות אשה במה מצינו מאשת אח והשתא כיון דאמר כבר דהוה ליה דבר החדש היכי הדר?
תו קאמר תיתי מאשת אח!
אלא על כרחך מעיקרא הוה ס"ד למימר
דניגמר מאשת אח כמו מדבר שהיה בכלל ויצא ללמד, דאפילו איכא פירכא לא פרכינן; ופריך
והלא דבר החדש הוא ואם כן אי איכא למיפרך לא גמרינן מיניה! והדר קאמר: ואע"ג
דדבר החדש הוא ניגמר מיניה במה מצינו דהא ליכא למיפרך מיניה מידי!
ולהכי פריך "מי דמי? התם חד איסורא
הכא תרי איסורי!" והיינו פירכא.
וכיון דאיכא למיפרך - לא גמרינן מיניה
כיון דדבר חדש הוא.
(יבמות ז,ב)
תלמוד לומר 'כי כחטאת האשם הוא' - מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים לגבי מזבח אף אשם טעון מתן
דמים ואימורים לגבי מזבח;
ואי לא אהדריה קרא – הוה אמינא למאי
דנפק נפק, ולמאי דלא נפק - לא נפק; הכא נמי הוה אמינא: אשת אח דאישתרא – אישתראי,
שאר עריות לא! אלא סלקא דעתא אמינא 'תיתי במה מצינו מאשת אח: מה אשת אח מייבמה -
אף אחות אשה תתייבם!
מי דמי? התם חד איסורא, הכא תרי איסורי (אשת אח
ואחות אשה)!
מהו דתימא הואיל ואישתרי (איסור אשת
אח שהיה עליה כשמת אחיו בלא בנים) אישתרי (נמי איסור אחות אשה).
ומנא תימרא דאמרינן 'הואיל ואישתרי אישתרי'?
דתניא: 'מצורע שחל שמיני שלו
(שהוא יום הבאת קרבנותיו, וצריך לבא בהר הבית ולעמוד בשער נקנור ולהכניס
ידיו לעזרה ליתן מן הדם לבהונות) בערב הפסח, וראה קרי בו ביום (להכי נקט
קרי ולא טומאת שרץ ונבלה: דטמא שרץ - ואפילו טמא מת - נכנסין להר הבית כדמפרש באלו
דברים (פסחים סז,א) שנאמר 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו'; ושערי נקנור לא נתקדשו
בקדושת עזרה כדאמרינן בכיצד צולין (שם פה,ב) והרי הן כהר הבית, ויכול טמא מת ליכנס
לשם; אבל בעל קרי משתלח חוץ לשני מחנות כזב כדמפרש באלו דברים 'זב' ו'כל זב' -
לרבות בעל קרי) וטבל (לקרויו) - אמרו חכמים: אף על פי שאין טבול יום
אחר נכנס (דטבול יום אחר דקרי אינו נכנס להר הבית, דכל טבול יום הרי הוא בטומאה
עדיין לתרומה ולקדשים ולמקדש) – זה נכנס (יבא להר הבית ויכניס ידיו לבהונות ויטהר
לאכול פסחו לערב): מוטב שיבא עשה שיש בו כרת (דאם לא יכניס
ידיו לבהונות לא יטהר לאכול פסחו לערב) וידחה עשה (ד'וישלחו מן המחנה'
[במדבר ה,ב]) שאין בו כרת' (שאין ענוש כרת אלא על ביאת עזרה וזה
לא יכנס לעזרה אלא לשערי ניקנור, שלא נתקדשו, ויכניס ידיו לבהונות ויטהר מצרעתו,
וישלח פסחו לעזרה לשחוט, ולערב יערב שמשו ויטהר מקרויו); ואמר רבי יוחנן: דבר תורה -
אפילו עשה לית ביה, שנאמר (דברי הימים ב כ,ה) ויעמוד יהושפט בקהל יהודה
לפני החצר החדשה' (אותו היום
נטהרו ישראל מטומאה שבידיהם [בדברי הימים]); מאי 'חצר החדשה'? אמר רבי [יוחנן]: שחדשו בה דברים
ואמרו טבול יום לא יכנס למחנה לויה (להר הבית); ואמר עולא (במסכת זבחים (לב,ב)): מה טעם? הואיל והותר לצרעתו (ביאה במקצת שמה ביאה) - הותר לקרויו (ואותיבניה מהא דקתני 'זה נכנס ומכניס ידו
לבהונות', ואי אמרת 'ביאה במקצת שמה ביאה' - נהי נמי דנכנס להר הבית משום דעשה
שאין בו כרת הוא לבהונות - היכי מצי מעייל ידיה? אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא,
דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה (כז,ב) מחוסר כפורים שנכנס למקדש ענוש כרת, ואין צריך
לומר טבול יום ושאר כל הטמאים! ושני עולא: שאני מצורע הואיל והותרה לו ביאה במקצת
לצרעתו שהרי עדיין מחוסר כפורים הוא ובכרת והותרה לו מן התורה ביאה זו במקצת -
הותר נמי לקרויו, אלמא הואיל ואישתראי חד איסורא אישתראי נמי אידך דהוה גביה).
מי דמי לדעולא?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol