דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף ח
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות ז,ב)
מי דמי לדעולא?
(יבמות ח,א)
תינח היכא דנשא מת (את אשה זו
תחילה, ונעשית אשת האח על זה [## על האח החי]) ואחר כך נשא חי (את אחותה, וניתוספת איסור אחות אשה על [## אשת אחיו שבמות אחיו נעשית] יבמתו, וכשמת אחיו בלא בנים ואישתראי איסור אשת
אח המוקדם), דמגו דאישתרי איסור אשת אח [##
האיסור הראשון שחל עליה] - אישתרי נמי איסור אחות אשה ([## שהוא האיסור] המאוחר,
כדעולא, דאמר: הואיל והותר לצרעתו שהיא ראשונה - הותר לקריו שהיא אחרונה); אלא
נשא חי (אשתו תחילה, ועמדה עליו [## אחותה של אשתו]
באיסור אחות אשה) ואחר כך נשא מת (אחיו [##
את אחות אשתו] המת -
וניתוסף איסור אשת אח ) - איסור אחות אשה קדים ( ואף על גב
דהותר איסור אחרון - עומד ראשון במקומו)! ואפילו נשא מת נמי (ברישא, דקדים
ליה איסור אשת אח - לא דמיא לדעולא: דהתם הרואה קרי בשמיני שלו כבר היה מותר
מאיסור הראשון קודם ראיית הקרי, משהאיר המזרח): (והכא
נמי) תינח היכא
דנשא מת, ומת (תחילה, והותר איסור אשת אח), ואחר כך נשא חי (את אחותה), דחזיא ליה [ליבום] דביני ביני [## לפני שנשא את האחות, כמו במצורע שראה ביום השמיני, אך בתחילת היום,
לפני שראה, היתה שעה שהיה ראוי לבוא למקדש], אלא נשא מת ולא מת (עד שנשא חי
את אחותה) ואחר כך נשא חי [הרי] לא איחזיא ליה כלל - מי לא
מודי עולא (בכהאי גוונא) שאם ראה קרי בליל שמיני שאין מכניס
ידיו (מחר) לבהונות (משום קרי דמעכב עליה, הואיל) שלא יצא (מצרעתו) בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן
(דקודם
שהותר מצרעתו בא עליו קרי)? [## אין סיבה לחשוב שתהא מותרת; אם כן אין צורך בדרשה '(ויקרא יח,יח) ואשה
אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה
(דברים כה,ה) 'יבמה יבא עליה' שדרשנו
בראש דף ג,ב, לאסור ערוה ביבום, ומדוע ציכים את 'עליה'?]
אלא כי איצטריך 'עליה' [לאסור, כמו
שנאמר לעיל: תינח] היכא דנשא מת ומת [ונפלה אשתו ליבום] ואחר כך נשא חי [## והאח נשא את אחותה
[שהיא אחות זקוקתו] במקום ליבם את אלמנת אחיו, ומתה אשתו, ועכשיו לולא 'עליה' היה נושא את
אחותה, ו'עליה' אוסר אותה
עליו כי היא היתה זקוקתו בזמן שהיה נשוי לאחותה].
ואי בעית אימא (איצטריך 'עליה', דאי לא כתביה הוה אמינא) אתיא (ייבום אחות אשה להתיר) בהיקישא
מדרבי יונה, דאמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא (ויקרא יח,כט) כי כל אשר יעשה מכל
התועבות האלה ונכרתו [הנפשות העשת מקרב עמם] - הוקשו
כל העריות כולן (זו לזו; ולענין העראה קנסיב ליה רבי יונה ב'הבא על
יבמתו'; הכי נמי הוה אמינא הוקשו כולן) לאשת אח: מה אשת אח שריא - אף כל עריות נמי שריין' (ואף על גב דהכא חד איסורא והכא תרי איסורא - אין משיבין על ההיקש; להכי) כתב
רחמנא 'עליה'.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: מכדי כל
עריות (דמתניתין) איכא לאקושינהו לאשת אח (להתיר ייבום), ואיכא
לאקושינהו לאחות אשה (דאסירי לייבום דפרט בה קרא 'עליה'); מאי
חזית דאקשת לאחות אשה (כדקתני בריש פרקין מה אחות אשה מיוחדת כו')? אקשינהו לאשת אח!
איבעית אימא: לקולא וחומרא - לחומרא
מקשינן [בדאורייתא; עיין שבת פג,ב]; איבעית אימא: הכא [באחות אשה] תרי איסורי [אחות אשתו ואשת אחיו] והכא תרי איסורי [כל שאר העריות ואשת אחיו], ותרי מתרי ילפינן, אבל הכא [אשת אחיו] חדא איסורא, ותרי מחדא לא
ילפינן.
רבא אמר: ערוה לא צריכא קרא, דאין עשה
דוחה לא תעשה שיש בו כרת; כי איצטריך קרא למיסר צרה.
וערוה לא צריכא קרא? והא תניא [לעיל
ג,ב]: 'אין לי
אלא היא'?
משום [שהתנא רצה
להקדים את הלימוד לאסור] צרתה!
והא קתני 'אין לי אלא הן'?
משום [שהתנא רצה
להקדים את הלימוד לאסור] צרותיהן.[1]
תא שמע [שצריך פסוק
לאסור עריות, ולא כמו שאמר רבא]: 'רבי אומר: (דברים
כה: ולקחה לו לאשה
ויבמה) ולקח 'ולקחה' ויבם 'ויבמה' (הוה מצי
למימר 'ולקח אשה וייבם' וכתיב ולקחה משמע מיעוט: זו ולא אחרת) - לאסור
צרות ועריות'.
אימא 'לאסור צרות של עריות'.
[## ובאמת סדר המילים בדברי רבי: 'לאסור צרות ועריות' הוא
הפוך ממה שצריך להיות: קודם עלינו ללמוד איסור חמור של עריות, ורק אח"כ – של
צרותיהן!]
והא תרי קראי קנסיב ליה; מאי לאו חד
לערוה וחד לצרה?
לא, אידי ואידי לצרה: חד למיסר צרה
במקום מצוה [יבום], וחד למישרי צרה שלא במקום מצוה [כשאין הבעלים אחים, כגון צרת אחות אשתו]: מאי טעמא ויבם -ויבמהּ (מרבויא דקרא יתירא ד'ויבמהּ' דרשינן הכי): במקום ייבום הוא דאסירא צרה (דאמינא לך
מיעוטא 'ולקחה'); שלא במקום ייבום (כגון צרת בתו מנכרי) - שריא צרה.
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא (כרבא, דערוה
פשיטא לן), דקתני 'חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן' ואילו 'פטורות [הן עצמן] ופוטרות' לא קתני - שמע מינה [שכל הצורך בדיון הוא רק בצרות העריות, כי ברור לתנא של
המשנה שהעריות עצמן אסורות].
ומאי שנא ערוה, דלא צריכא קרא, דאין עשה
דוחה לא תעשה שיש בו כרת - צרה נמי
לא תיבעי קרא ('עליה', לדרשא) משום דאין עשה דוחה לא תעשה
שיש בו כרת (דכתיב 'לצרור', דמשמע לא אחות אשה ולא צרתה, וכתיב כרת
בסוף העריות)?
אמר ליה רב אחא בר ביבי מר לרבינא[YH1]: הכי קאמר משמיה דרבא: צרה נמי
לא איצטריך קרא; כי איצטריך קרא
(יבמות ח,ב)
למישרי צרה שלא במקום מצוה (דהוה ילפינן
מ'לצרור' דצרת אחות אשה אסורה בכל מקום): מאי
טעמא (כלומר: היכי מידרשא היתר מהכא)? אמר קרא 'עליה' [ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא
תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה]: במקום 'עליה' - הוא דאסירא (דכתיב 'לצרור' למיסר צרה ולא במקום אחר), שלא במקום 'עליה' – שריא [כלומר: צרת ערוה מותרת כל עוד לא נוצר מצב של יבום,
שבו הצרה והערוה נפלו לפניו במות האח, ואז, היות ונפלו שתיהן יחד – שתיהן אסורות;
ולמעשה יש כאן קולא לצרה, שאינה זקוקה!].
אמר ליה רמי בר חמא לרבא [## נראה לפרש שרמי בר
חמא תוקף את הלימוד של רבא: באותו הגיון שאתה בא להתיר צרה
-] אימא: ערוה גופיה,
שלא במקום מצוה [## מצות יבום] תישתרי (מדכתיב 'עליה', דקאי נמי אאחות אשה) [לכאורה לפי
רש"י רמי בר חמא אומר: אם מ'עליה' אני לומד באחות אשה, שהאיסור הוא במצב יבום
– נאמר – אולי מתוך ההיקש של כל העריות – שכל איסורי העריות מנשואין חלות רק במצב
יבום, ואינן חלות חוץ ממצב זה]!
[וממשיך רמי
בר חמא: והאם לא תטען נגדי:] ולאו קל וחומר הוא: במקום מצוה אסירא [הערוה], שלא במקום מצוה שריא [הערוה]?!
אמר [רבא] ליה [לרמי בר חמא]: [זאת לא אטען, שהרי] צרה תוכיח, דבמקום מצוה אסירא ושלא במקום מצוה שריא [- שהרי כך
אמר רב אחא בשם רבא לעיל]!
[ואם כן אפשר
עדיין לטעון שערוה תהא מותרת, שכל איסורי עריות הן רק במצב יבום!]
אמר [רבא] ליה [לרמי בר חמא]: עליך אמר קרא: [ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה] 'בחייה' - כל שבחייה ([של]
אשתך לא תשא את
אחותה) [ושאר עריות
נלמדו לעיל מאחות אשה; ולעניננו: כל עוד קיים היחס של הערוה – אין עושים יבום, כמו
שאין לוקחים אחות אשה בחייה].
[אמר רמי בר
חמא:] האי 'בחייה' מיבעי ליה למעוטי לאחר מיתה [שאחות אשה מותרת לאחר שמתה אשתו]!
ההיא - מ'ואשה אל אחותה' (ויקרא
יח,יח) נפקא.
[ולרמי בר
חמא:] אי מ'ואשה אל אחותה', הוה אמינא 'נתגרשה – שריא';
תלמוד לומר: 'בחייה' - כל שבחייה: דאף על גב
דנתגרשה - לא.
[ולפי זה נראה
שדברי רמי בר חמא לא נדחו! וערוה תהא מותרת שלא במקום מצוה? או רק שהלימוד של רבא
נדחה.]
*******
נסיון שני לפרש:
אמר ליה רמי בר חמא לרבא [## נראה לפרש שרמי בר
חמא תוקף את הלימוד של רבא: באותו הגיון שאתה בא להתיר צרה] אימא: ערוה גופיה, שלא במקום
מצוה [## מצות יבום] תישתרי (מדכתיב 'עליה', דקאי נמי אאחות אשה)!
[ושואל אמורא בלתי מזוהה:] ולאו קל וחומר הוא: במקום מצוה
אסירא, שלא במקום מצוה שריא?! [וכמו שזה
אינו הגיוני – כך גם טענתך לגבי צרות הערוה!]
אמר ליה [רמי בר חמא
לשואל, לפי טענתו של רבא]: צרה תוכיח, דבמקום מצוה אסירא ושלא
במקום מצוה שריא!
אמר ליה [רבא לרמי בר
חמא]: עליך אמר קרא: (ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה) 'בחייה' - כל שבחייה ([של] אשתך לא תשא את אחותה) [ושאר עריות
נלמדו לעיל מאחות אשה; ולעניננו: כל עוד קיים היחס של הערוה – אין עושים יבום, כמו
שאין לוקחים אחות אשה בחייה].
האי 'בחייה' מיבעי ליה למעוטי לאחר מיתה [שאחות אשה מותרת לאחר שמתה אשתו]!
- ההיא מ'ואשה אל אחותה' (ויקרא יח,יח) נפקא.
אי מ'ואשה אל אחותה' – הוה אמינא' נתגרשה – שריא';
תלמוד לומר 'בחייה' - כל שבחייה, דאף על גב
דנתגרשה - לא.
אלא אמר רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא:
תרי קראי כתיבי: כתיב (מעיקרא) 'אשה אל אחותה לא תקח לצרור' (דמשמע לא היא ולא צרתה), וכתיב
'לגלות
ערותהּ' דחדא
משמע; הא כיצד? במקום מצוה - שתיהן אסורות (כדכתיב 'עליה', דמשמע
במקום 'עליה'), שלא במקום מצוה - היא אסורה וצרתה מותרת.
איפוך אנא: במקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת
(דהא
'עליה' – א'לגלות ערותה' סמיך, דמשמע חדא, למדרש הכי: במקום עליה - הוא דלא אסיר לן אלא חדא; וקרא ד'לצרור' - אשלא במקום מצוה), ושלא במקום מצוה שתיהן
אסורות!
אם כן לא יאמר 'עליה' (דבלא 'עליה' נמי, כי קשו קראי אהדדי - משנינן להו מסברא הכי:
היתירא למצוה ואיסורא שלא במקום מצוה; הלכך 'עליה' לחדושי אתא, למדרשיה א'לצרור' ולמיסר צרה במקום מצוה כערוה).
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: ממאי דהאי 'עליה' – לאיסורא (אצָרה, ולא לערוה)? דלמא להתירא (דלמא למישרי
תרוייהו במקום מצוה אתא), והכי קאמר רחמנא: 'אשה אל אחותה לא תקח לצרור' - לא היא ולא צרתה, שלא במקום
'עליה', אבל במקום 'עליה' - שתיהן מותרות (ואם 'עליה' - דמקום מצוה היא - אפילו בחייה יתקיים
(כמו) 'יבמה יבא עליה' דייבום)!
אם כן 'לגלות ערוה' דחדא - היכי משכחת
לה? אי במקום מצוה - שתיהן מותרות, אי שלא במקום מצוה - שתיהן אסורות!
גופא: 'רבי אומר: '[ניתן היה לכתוב] ולקח [וכתוב] ולקחהּ; [ניתן
היה לכתוב] ויבם
[וכתוב] ויבמהּ - לאסור צרות ועריות.' מידי צרות כתיבא הכא? ועוד:
צרות - מ'לצרור' נפקא!
'לצרור' - מפיק ליה רבי לכדרבי שמעון. (בפרק 'ארבעה
אחים' (לקמן
כח,ב): שלשה אחין: שנים
מהם נשואין שתי אחיות, או אשה ובתה, ומתו ונפלו לפני השלישי - הרי אלו חולצות ולא
מתייבמות, לפי ששתיהן זקוקות לו מקדושי שני אחיו, וזיקה הוי כקצת קדושין, ואי
מייבם חדא מנייהו - קנסיב אחות זקוקתו בחייה, וזקוקתו הויא כאשתו; אבל חליצה בעיא:
דלא אלים למיהוי כאחות אשה ממש להפטר בלא כלום. ותניא בברייתא: 'רבי שמעון פוטר
בשתיהן מן החליצה ומן הייבום', ויליף טעמא מ'לצרור': בשעה שנעשו צרות זו לזו, כגון הכא, דנעשו
האחיות צרות זו לזו בזיקה - לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן.)
צרה הכא כתיב?
הכי קאמר: אם כן ( דהאי 'ולקחהּ' - לגופיה הוא דאתא) לימא קרא 'ולקח', מאי 'ולקחהּ'? (דמשמע דשתים נפלו לו מאחיו, ואמר רחמנא 'ולקחהּ' - לאחת ולא לשתיהן:) כל היכא דאיכא תרי לקוחין, דאי
בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי (אי קרינא 'ולקחה' בכל חדא
מינייהו) – שריא (שריין כל חדא מינייהו), ואי לא
(
ואי לא קרינן 'ולקחהּ' בכל חדא מנייהו, כגון שהאחת ערוה)- תרוייהו
אסירין; 'ויבמהּ' - במקום ייבום הוא דאסירא
צרה, שלא במקום ייבום שריא צרה. (וצרות צרותיהן נמי מהכא נפקא: דמשנפלה לו צרת ערוה
מאחיו הראשון ונדחית הערוה ממנו - נאסרה עליו עולמית משום אשת אח; וכשנתייבמה
לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת וחזרה ונפלה לפני זה - לא קרינא בה - בזו שנאסרה עליו
- 'ולקחהּ', הלכך תרוייהו אסורים; וכן לעולם.)
ורבנן - האי 'ולקחהּ' מאי עבדי ליה?
מיבעי להו לכדרבי יוסי בר חנינא, דאמר
רבי יוסי בר חנינא: 'ולקחהּ'
- מלמד שמגרשהּ בגט (לאחר שנשאה נעשית כאשתו ואם רצה לגרשה מגרשה בגט
ואינה צריכה חליצה) ומחזירהּ (אם רצה להחזיר, ולא אמרינן מצוה רמא רחמנא
עליה ועבדה ומהשתא תיקום עליה באיסור אשת אח; להכי כתיב 'ולקחה לו לאשה' - דכיון
שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר); 'ויבמהּ' - על כרחה (שאם בא עליה יבם אפילו בעל כרחה - קנאהּ
ויורשהּ ומטמא לה' ולכל דבר היא אשתו בהך ביאה).
ורבי, דרבי יוסי בר חנינא מ'[ולקחה לו] לאשה' נפקא; 'על כרחה' – מ'יבמה יבא עליה' נפקא.
ורבי - האי 'עליה' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא: 'אין חייבין בית
דין (להביא פר על העלם דבר) אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת,
וכן המשיח
(יבמות ט,א)
ולא בעבודה זרה (אין חייבין
צבור להביא פר לעולה ושעיר לחטאת) אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת
ושגגתו חטאת (כגון זיבוח וקיטור ונסוך והשתחוואה אבל מחבק ומנשק
לא והך דרשא מעליה נפקא כדמפרש ואזיל); ותנן נמי [ספרי
במדבר פיסקא קיב]:
'כל מצוה שבתורה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, יחיד מביא כשבה או
שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח ובית דין מביאין פר; ובעבודה זרה: יחיד, נשיא ומשיח
מביאין שעירה; צבור מביאים פר ושעיר: פר לעולה ושעיר לחטאת.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
[1] לעיל ג,ב: מנה"מ (דערוה
וצרתה וצרת צרתה לעולם פטורות)?
דת"ר '[ו]אשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה
בחייה': 'עליה' מה ת"ל? לפי שנאמר (דברים כה,ה) 'יבמה יבא עליה' - שומע אני
אפילו באחת מכל עריות האמורות בתורה הכתוב מדבר! נאמר כאן 'עליה' ונאמר להלן 'עליה': מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה,
ואמר רחמנא 'לא תקח'; ואין לי אלא היא, צרתה מנין? ת"ל 'לצרור';
ואין לי אלא צרתה, צרת צרתה מניין? ת"ל 'לצרור' ולא 'לצור'.
[YH1][## מי זה? אולי צריך להיות: רב אחא בר מר
ביבי? או אולי זהו לשון של ירושלמי: 'מר' במקום 'אמר', והכוונה: רב אחא בר ביבי
אמר לרבינא [ולא גורסים 'א"ל']]