דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף י
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות ט,ב)
ורב ספרא מתרגם [את דברי רב] אף [על] אשת אחיו שלא היה בעולמו
ומשכחת לה בשיתא אחים ואליבא דרבי שמעון,
(יבמות י,א)
וסימניך 'מת נולד ויבם, מת נולד ויבם' (כדפירשתי;
אלמא מדתני רבי חייא 'בכולן אני קורא בהן' - ואפילו באשת אחיו שלא היה
בעולם, אלמא תנא דמתניתין תני פלוגתא, דהא רבי חייא אמתניתין קאי); אלא
לרבי - הני כללי לית ליה (דרבי חייא, הלכך לא מוקמי מתניתין בפלוגתא אלא בנולד
ולבסוף ייבם לדברי הכל).
רב אדא קרחינא קמיה דרב כהנא אמר משמיה
דרבא: לעולם אית ליה לרבי הני כללי, והכי קאמר ליה: אמו אנוסת אביו - בחדא משכחת
לה, בתרתי לא קמשכחת לה (להכי לא נקט לה במתניתין, שאי אתה קורא בה 'האסורה
לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה מתייבמת': שיהו שתי אחיות נופלות להתייבם, ותהא
זו אסורה לזה משום אמו, וכן זו על זה, ומותרת לשני; אלא חדא משכחת לה: או האסורה
לזה מותרת לזה, או אחותה כשהיא יבמתה): אי יעקב שתי אחיות אנס (וילדה לו
האחת לוי והאחת יהודה, ונשא ראובן אנוסת אביו: אמו של לוי, ושמעון נשא אנוסת אביו:
אמו של יהודה) – 'אחותה שהיא יבמתה' (נופלת לייבום לפני לוי ויהודה בניה) משכחת
לה, 'האסורה לזה מותרת לזה' לא משכחת לה (לפי ששתיהן אסורות על שניהם: אמו של לוי אסורה לו
משום אמו, ואחותה משום אחות האם; וכן ליהודה; ושתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום); ואי
שתי נכריות אנס – (וילדו לו שני בנים, ונשאום שני בנים מאשה אחרת,
ונפלו לפני בניהם) 'האסורה לזה מותרת לזה' משכחת לה,
'אחותה שהיא יבמתה' - לא משכחת לה (אבל לאו אחיות נינהו; ועיקר מילתיה דרבי חייא -
משום ייבום שתי אחיות נקט).
רב אשי אמר: לעולם לית ליה לרבי הני
כללי, ובפלוגתא קמיירי (כלומר: לא תימא דהא דלא תני 'אמו אנוסת אביו' משום
דלא משכחת [בה] הני כללי, דלרבי לית ליה הני כללי, ולא תימא להכי שבקיה דלא מיירי
בפלוגתא - דבפלוגתא ודאי קמיירי); ומאי 'כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו'
דקאמר ליה - הכי קאמר ליה:
מאי טעמא לא דייקת מתניתין? דמתניתין -
רבי יהודה היא דאסר באנוסת אביו (ולא משכחת לה שתפול אם לפני בנה לייבום מאחיו
ומאביו), דקתני [יבמות פ"א מ"ג; להלן דף
יג,א]: 'שש
עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים - צרותיהן מותרות: אמו, ואשת אביו,
ואחות אביו...'. מאי 'אמו'? אילימא נשואת אביו - היינו 'אשת אביו'! אלא
לאו - אנוסת אביו, וקתני 'מפני שהן נשואות לאחרים' - לאחרים אִין, לאחין
לא! מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא? - רבי יהודה דאסר באנוסת אביו; משום הכי לא
תני ליה.
אמר ליה רבינא לרב אשי: לרבי יהודה נמי
משכחת לה, דאי עבר ונסיב (את אנוסת אביו, ונפלה לייבום לפני בנה - וליתני)!
'דאי' לא קתני.
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: בלא
'דאי' נמי משכחת לה (שלא עבר זה המת בנישואיה): יעקב אנס כלתו (ועבר על דת) והוליד
ממנה בן, ומת ראובן [בן יעקב, בעל הכלה,
שאותה אנס אביו] בלא בנים, ונפלה לה קמי בְרָהּ; ומיגו
דאיהי אסירה - צרתה נמי אסירה!
אמר ליה: באחְוְתה דהתירא קמיירי,
באחְוְתה דאיסורא לא קמיירי.
ואף על פי כן (דמהדר ליה רבי ללוי 'כמדומה אני שאין לו
מוח בקדקדו') בדקה לוי במתניתיה (הגיהה והוסיפה ל'אמו אנוסת אביו' במשנתו) דתני
לוי: 'אמו - פעמים פוטרת צרתה ופעמים אינה פוטרת צרתה; כיצד? היתה אמו נשואת
אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת (לא תפסי קדושין בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן
אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל) - זו היא 'אמו שאין פוטרת צרתה' (הלכך כשמת
רשע זה - לא נפלה זו לייבום לפני בנה, דלאו אשת אח הואי, ואינה פוטרת צרתה);
(יבמות י,ב)
היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו (קידושין
תופסין בה; ואפילו לרבי יהודה הקידושין תופסין בחייבי לאוין [##'לא יגלה
כנף אביו']) ומת (וכשמת נמצאת
צרתה צרת ערוה ופטורה) - זו היא 'אמו שפוטרת צרתה'; ואף על פי
ששנו חכמים במשנתנו 'חמש עשרה' - יש לנו להוסיף; 'שש עשרה' כגון זו.'
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: ללוי,
דאמר 'דאי' נמי קתני (דהא מתניתין - רבי יהודה, ובדיק לה לוי 'אמו אנוסת
אביו') - לתני 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה (וקידושין תופסין לו בה, דאינה עליו אלא
בלאו, דכתיב 'אשר לא
יבנה את בית אחיו'
[דברים
כה,ט] - כיון שלא בנה
שוב לא יבנה [## יש לאו, אך אין כרת]) ומת בלא בנים' (ולו אשה אחרת), דמגו דאיהי אסורה (לאחים,
דקיימא עלייהו בכרת לריש לקיש, דאמר לקמן בשמעתין האחין של חולץ חייבין על החלוצה
כרת) - צרתה נמי אסירא!
אמר ליה: לפי שאינה בצרת צרה (דליכא
למיתני בה 'הלכה צרתה ונשאת לאחד מן האחין', דהא לכולהו אסירא, דכל עריות דמתניתין
- על האחד מהם ערוה ועל שאר אחין מותרות ומצצי למיתני בה 'הלכה צרתה ונשאת לאחיו
השני'; אבל הכא - כולהו אחין אסירי בתרוייהו).
ולימא ליה (רבי יוחנן לריש לקיש) 'חייבי לאוין (נינהו האחין) היא (על חלוצה זו שחזרה ונפלה לפניהם), וחייבי לאוין בני חליצה ויבום
נינהו (ולא קיימא עלייהו
בכרת: דהא איהו פליג עליה דרבי שמעון בן לקיש לקמן, ואמר: בין שאר האחים בין החולץ
אין חייבין על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת)' (כלומר: זקוקה היא להתייבם, ואין איסור לאו
פוטרת מן החליצה, דהא מאחות אשה ילפינן: שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת, והלכך לא
מצי למיתנייה במתניתין)!
לדבריו קאמר ליה: לדידי חייבי לאוין הם,
וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו; אלא לדידך חייבי כריתות נינהו, לפי שאינן
בצרת צרה.
איתמר: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה:
אמר ריש לקיש: הוא אין חייב על החלוצה
כרת, והאחין חייבין על החלוצה כרת; על הצרה (אם היתה לה צרה, ונפטרה בחליצתה של זו,
דכתיב 'בית חלוץ הנעל' [דברים כה,י] - בית אחד הוא חולץ ואין חולץ שני בתים) - בין הוא ובין האחים חייבין
על הצרה כרת (ואותה צרה חמורה: לעמוד על כולן באיסור אשת אח בכרת, שנפטרה מהן כדמפרש
טעמא);
ורבי יוחנן אמר: בין הוא ובין האחין
אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת.
מאי טעמא דריש לקיש?
אמר קרא [דברים כה,ט] [וְנִגְּשָׁה
יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ] אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה [אֶת
בֵּית אָחִיו]:
כיון שלא בנה - שוב לא יבנה; איהו הוא דקאי ב'לא יבנה', אבל אחיו כדקיימי קיימי[באיסור [כרת של] אשת אח]; ועלה דידה - הוא דקאי ב'לא יבנה', הא
צרה כדקיימי קיימי.
ורבי יוחנן (אמר לך): מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי
האי חליץ ואי בעי האי חליץ (שהרשות ביד כולן; ולענין צרתה נמי מעיקרא) ואי בעי
להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ, והשתא קאי עלה בכרת (- קאי על צרה בכרת, וכן אחיו על כולהו
בכרת)!? אלא איהו שליחותא דאחים קעביד (דמעיקרא היה הרשות ביד כולן), איהי
שליחותא דצרה קעבדה (וכן היא שליחותא דצרה עבדה; וכי היכי דהוא עלה ב'לא יבנה' - כן על צרתה ב'לא יבנה', וכן האחים על שתיהם).
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'החולץ
ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין': בשלמא לדידי, דאמינא חייבי
לאוין נינהו, היינו דצריכה חליצה מן האחין, אלא לדידך - אמאי צריכה חליצה (נהי נמי
דקידושין תפסי בה, דאיהו לא קאי עלה בכרת - מיהו כשמת תיפטר ותצא מן האחים משום
ערוה, הואיל ובכרת היא עלייהו)?
[עונה לו ריש לקיש:] ולטעמיך אימא סיפא 'עמד
אחד מן האחין וקדשה (שלא קדשה החולץ אלא אחד מן האחין) - אין
לה עליו כלום'
(דאין
קידושין תופסין לו בה ואינה צריכה הימנו גט דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות); ואי
חייבי לאוין נינהו - אמאי 'אין לה עליו כלום'?
אמר רב ששת: סיפא אתאן לרבי עקיבא, דאמר
'אין קידושין תופסין בחייבי לאוין'. (ורישא רבנן, ומיהו חייבי לאוין הוא דברי הכל.)
וליתני 'לדברי רבי עקיבא אין לו עליו
כלום'?
(יבמות יא,א)
קשיא (לרב ששת דשנייה הכי).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol